"בתור יהודי מדהים להיות כאן"

בדרך כלל בלהקות רוק, הסולן או הגיטריסט זוכים בכל התהילה. הראשון נחשב לפנים שלה – במקרה של בון ג'ובי גם לשם — והשני גונב את ההצגה עם הסולואים בהופעות. נגן הקלידים נמצא קצת מאחוריהם, עסוק בהררי המקלדות שלו. אבל כשמציצים בחשבון הטוויטר של דיוויד בריאן, האיש שממלא את התפקיד הזה בלהקת בון ג'ובי כבר 37 שנה, ורואים את הסרטונים והתמונות שהוא מעלה מסיבוב ההופעות של הלהקה, מגלים שגם אתם הייתם רוצים את החיים שלו.

"אנחנו משתדלים לא להרוג את עצמנו, ואנחנו הרבה יותר מיושבים היום מאשר בעבר", אומר בריאן בחיוך, פחות מיממה אחרי שהלהקה נחתה בארץ. "זה נכון שהמעברים בין שדות תעופה ובין חדרי מלון יכולים להיות די מעייפים, אבל הכל נעלם ברגע שאתה עולה על הבמה".

ההופעה של בון ג'ובי בפארק הירקון מחר בערב תחתום את החלק האירופי של סיבוב ההופעות הנוכחי והמצליח שלהם. "סיבוב ההופעות היה נהדר", ממשיך בריאן. "בשלוש השנים האחרונות טיילנו ברחבי העולם, אמנם לקחנו כמה הפסקות אבל הצלחנו להגיע לכל המקומות שרצינו להופיע בהם".

היו ניסיונות מצד תנועת ה־BDS למנוע מכם להופיע בישראל?

"אנחנו לא מתייחסים לדברים כאלו. התנועה היחידה שבה אנחנו מאמינים היא רוקנרול אמריקאי. אחד הדברים הכי מדהימים באמריקה הוא מוזיקת הרוק שלה. אנחנו מופיעים בכל פינה בגלובוס, ואנחנו חוגגים את מה שמאחד אותנו ולא את מה שמפריד בינינו".

מה צפוי לנו בהופעה מחר?

"ניתן את כל הלהיטים הגדולים".

מהביקור הקודם שלהם כאן יש לו רק זיכרונות טובים. "זו הייתה הפעם הראשונה שלי בישראל, והכל היה חדש בשבילי. ישראל היא ארץ נהדרת עם אנשים נפלאים, ובתור יהודי זה היה מדהים להיות כאן. לשמחתי הפעם גם הילדים שלי יצטרפו ואנחנו מתכננים לטייל בארץ. ישראל היא מקום מאוד מיוחד. בדרך כלל כשאתה נכנס לחדר יש בו עשרה יהודים מתוך מאה, וכאן יש תשעים יהודים מתוך מאה", הוא צוחק.

הוא נולד לפני 57 שנה כדיוויד בריאן רשבאום, למשפחה יהודית בניו־ג'רזי. אביו ניגן בחצוצרה ובריאן הצעיר החל לנגן בפסנתר כבר בגיל שבע. בהמשך הוא התנסה גם בכינור, ויולה, חצוצרה וקלרינט – לא בדיוק הכיוון המוזיקלי שמכשיר אותך ללהקת רוק. הוא עזב את האוניברסיטה כדי ללמוד בג'וליארד, בית הספר לאמנויות הבמה בניו־יורק. אבל בחור בשם ג'ון בון ג'ובי שאיתו ניגן בלהקות שונות עוד בתיכון, גרם לו לחשב מסלול מחדש. הצמד הפך לגרעין שסביבו הוקם ההרכב שהשתתף בהקלטות הדמו של בון ג'ובי, שהובילו לאלבום הראשון של הלהקה.

בניגוד לשאיפה הקלאסית של האמא היהודייה שרוצה שבנה יהיה רופא או עורך דין – או מקסימום פסנתרן קונצרטים — בריאן מספר שבבית שלו זה היה אחרת. "הייתי מאוד עמוק במוזיקה עוד כנער ועזבתי את הלימודים כדי לתת סיכוי לחלום הזה. ההורים שלי ראו כמה שאני משקיע בזה, והם אמרו לי שאם לא אתן לזה צ'אנס לעולם לא אדע אם אצליח. הם תמכו ועודדו אותי כי הם ראו את התשוקה שהייתה לי למוזיקה. התאמנתי במשך שמונה שעות ביום על הפסנתר. אני מניח שאם הם היו רואים אותי יושב עם חברים בחדר ולא עושה כלום, הם היו נוהגים אחרת".

כנראה ההורים של בריאן ניבאו את העתיד. בון ג'ובי מכרה מאז פרצה בתחילת שנות השמונים ועד היום למעלה מ־130 מיליון עותקים מאלבומיה, הקליטה לאחרונה אלבום חדש בנאשוויל והוא צפוי לצאת במהלך החורף הקרוב. וזה לא שלבריאן יש חופש כשהוא לא נמצא עם הלהקה בדרכים או באולפן. השאיפות המוזיקליות שלו התרחבו במהלך השנים והוא הלחין כמה פסקולים לסרטים וכתב מחזות זמר (ואפילו גרף כמה פרסי טוני), האחרון שבהם הוקדש לנסיכה דיאנה.