תמלילי החקירה המשטרתית של "הגננת המתעללת" יוצאים לאור

בשלב מסוים במהלך חקירתה במשטרה, אחרי שהחוקרת רס"מ מיטל פלדמן הראתה לה את הסרטונים שמתעדים לכאורה התעללות מזעזעת, מנהלת הגן כרמל מעודה ניסתה לספק הסברים למעשיה. "בחודש האחרון היה לי סוג של לחץ", אמרה. "מין הרגשה של שד שנמצא בי. זאת לא כרמל האמיתית. הרגשתי עין צרה שיש סביבי. יהיה קשה להסביר את זה באופן שתוכלו להבין. אני מבינה את הצד שלכם, אבל זה לא האופי שלי וזאת לא אני... רוח רעה שנכנסה בי!"

הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

פלדמן ניסתה להבין: "את מרגישה שיש בך שד?" תהתה.

מעודה: "לא באותו רגע, רק בדיעבד".

חוקרת: רק בדיעבד?

מעודה: "אחרי".

חוקרת: זה נראה לך בסדר מה שאת עושה?

מעודה: "יש דברים שלא נעימים כלפי הילד, אבל זה לא עניין שאני עושה באופן תמידי, ואני מביעה חרטה על הכל. גם כשאני מעירה לילד בצורה מילולית, אני מביעה חרטה. אני יודעת שזה רק נראה רע, אבל לא התכוונתי לפגוע בהם".

הפגנת הורים בצומת עזריאלי בתל־אביב, בעקבות הפרשה. מעודה: “הרגשתי עין צרה שיש סביבי"

קצת יותר מחודש אחרי שנחשפה פרשת "הגננת המתעללת" – וחוללה זעזוע עמוק שהצליח להוציא אלפי הורים להפגנות בכל רחבי הארץ – הגיעו קטעים נרחבים מתמלילי החקירה שלה במשטרה לידי "7 ימים" ומתפרסמים כאן לראשונה. מסכת המעשים הקשים שעל פי כתב האישום מעודה ביצעה, כוללים התעללות ב־11 מילדי הפעוטון "בייבי לאב", אותו ניהלה. הפעוטות היו בני שנה עד שלוש. בתמלילי החקירה, מעודה מנסה להסביר את מעשיה בדרכים שונות: לפעמים כי, "זה רק נראה רע"; לפעמים בגלל ה"שד שנכנס" בה או אפילו בשל "לחצים הורמונליים".

מעודה בבית המשפט בלוד

מתמלילי חקירתה עולה כי מעודה טוענת שחשה שמה שהיא עושה – זה לטובת הילדים ולמען חינוכם. "אני לא מבינה מה פתאום מאשימים אותי באלימות. אני שמרתי על הילדים, אתם יכולים לשאול את ההורים. אתם לא מבינים איזה מטפלת טובה הייתי", אמרה לפרקליטיה, עו"ד אלי כהן ועו"ד אביעד סעאדי, שייצגו אותה עד להגשת כתב האישום, והתפטרו לאחר מכן. פרקליטה הנוכחי, עו"ד אפרים דמרי, טוען בתגובה כי "כרמל חוותה באותו רגע מצב נפשי ללא שליטה במעשיה (התגובה המלאה – ראו בהמשך)".

צילום מתוך הסרטונים שמתעדים לכאורה התעללות בגן. מעודה: “קורות סיטואציות שזה נראה רע מאוד"

***

כרמל מעודה, בת 25 מראש־העין, ניהלה את הפעוטון המשפחתי "בייבי לאב" במשך כארבע שנים ברחוב הסנהדרין בעיר, בבית אשר הוצת לאחר פרסום הפרשה. בקומה הראשונה של הבית פעל במשך שנים רבות בית כנסת בשם "מגן דוד", 18 מדרגות מעליו, פעל הפעוטון. הכינוי "הגננת המתעללת" הוצמד לה בתקשורת מבלי שתהיה כלל גננת: למעודה אמנם יש תואר ראשון בחינוך, אך לא תעודת גננת מוסמכת.

בזמן הפרשה היו רשומים ב"בייבי לאב" 17 פעוטות. זה לא מעט, ובשנים בהן ניהלה את הפעוטון העסיקה מעודה סייעות שהתחלפו מדי פעם. אחת מהם, לירז נתן, שעבדה ב"בייבי לאב" במשך כשנתיים, נעצרה ונחקרה אף היא בחשד לאי־דיווח ולהתעללות, ושוחררה בתום חקירתה למעצר בית. החקירה בענייינה נמשכת (תגובת פרקליטה ‑ במסגרת). גם תמלילי חקירתה מתפרסמים כאן לראשונה.

מעצרה של מעודה הוארך שלוש פעמים, ועם הגשת כתב האישום נגדה, היא נעצרה עד תום ההליכים המשפטיים. בימים אלה מוחזקת מעודה בבידוד בכלא נווה תרצה. מדובר בתא השגחה שכולל מצלמות שמתעדות אותה 24 שעות ביממה, וזאת על פי הנחיית פסיכיאטר שבדק אותה והביע חשש שהיא עלולה לפגוע בעצמה. סיבה נוספת להפרדתה משאר האסירות באגף היא בגין תלונה שהגיש פרקליטה להנהלת הכלא (ראו מסגרת) בגין הצקות ותקיפות שמרשתו חוותה לטענתה. בשב"ס מכחישים.

גם אחרי הסרטונים הקשים והפרסומים הרבים על אודות הפרשה, נותרו הרבה מאוד שאלות פתוחות סביב מה באמת קרה שם, בין כותלי "בייבי לאב", שהפך לגן בלהות עבור חלק מהילדים והוריהם – ולמעשה לסיוט של כל הורה לפעוטות בישראל. התמלילים שאנו חושפים כאן מפזרים לפחות חלק מהערפל הזה.

צילום מתוך הסרטונים שמתעדים לכאורה התעללות בגן. מעודה: “קורות סיטואציות שזה נראה רע מאוד"

"זה רק מהלב"

חדר החקירות במשטרת ראש־העין. מול כרמל מעודה יושבת רס"מ מיטל פרידמן, ואחרי שמעודה מוזהרת, מתחיל התשאול.

חוקרת: הריני להודיעך כי הינך חשודה בהתעללות פיזית ונפשית של אחראי, ותקיפת חסר ישע על ידי אחראי, בכך שאת תוקפת ומתעללת בילדים השוהים בגנך. האם את מבינה על מה את נחקרת ואת הנושא שאת נחקרת עליו?

מעודה: "כן. אני מבינה את הזכויות שלי ואת הנושא שאני נחקרת עליו".

חוקרת: האם התייעצת עם עו"ד לפני החקירה?

מעודה: "כן התייעצתי עם עו"ד שאתם שלחתם לי. מהמדינה (הכוונה לסנגור ציבורי)".

חוקרת: מה היא תגובתך לחשדות נגדך?

מעודה: "החינוך והעבודה שלי עם הילדים לא בא במטרה של לפגוע, להתעלל, או להכאיב. האופי שבו אני עובדת עם הילדים, הוא בא מתוך קטע של לבנות להם ביטחון, התמודדות אישית, חברתית ותקשורתית עם בן אדם מבוגר אחר, או הקיים. מה שאני באה להגיד לך, שזה יכול להיראות בעיני מי ששומע, או מסתכל הסתכלות רגעית - בצורה שלילית.

"מה שיש לי להגיד, זה שאני אשמח שתראו לי סיטואציות שבאמת עברתי את הגבול - בעיני הצופה, ואני אבוא ואסביר לכם את הנקודה המדויקת, כדי שתהיה הבנה לסיטואציה (...). יש סיטואציות עם הילדים (...) זה אומר, יכול להיות שביום א' אני אעבוד איתו בצורה כזאת, וביום ב' אני אעבוד איתו בצורה שונה. כלומר, לפעמים אני יותר רכה איתם ולפעמים יותר קשוחה איתם.

"אני גם באה ואומרת שלא צריך לשכוח איזה סגנון עבודה אני עובדת, שזה סגנון (של): אין דבר כזה, 'ככה צריך'. כלומר, אין בעבודה שלי חוקים של רק 'מה מותר, ומה אסור'. הכוונה שלי, שיש סיטואציה שיכולה להיראות מפחידה בעיני הורה - כמו למשל, שהילד שלו יעמוד על הכיסא בצורה מסוכנת. אבל התחושה שלי ושלו (של ההורה) תהיה שונה, כי אני לימדתי את הילד לטפס ולעמוד על הכיסא. כלומר, אני חווה את הילד ואני יודעת מה הוא יכול לעשות, ומה לא. גם אותי זה מפחיד כמובן, אבל אני נותנת(לילד) השריה של רוגע, שהוא יכול להרגיש את זה ממני".

חוקרת: כלומר?

מעודה: "אם הילד שעומד על הכיסא בא בכוונה ואומר לי, 'תראי מה אני עושה' כי הוא רוצה את היחס שלי, אז אין לו תגובה של הערה של אובר־לחץ. אני אומרת לו ישר: 'זה מסוכן. אתה יכול ליפול, תיזהר'. ולפעמים קורות סיטואציות שהם נופלים... אז כדי שהם לא ייכנסו לתוך פחד, לפעמים אני נותנת להם את האוקיי שלי מרחוק: 'אתה קם, אתה יכול לקום לבד'.

"בשורה התחתונה, במקום שאני אסביר לכם (לחוקרים) ואפרט כל סיטואציה, אני אבוא ואומר שסוג העבודה שלי עם הילדים הוא נטו רגשית. עבודה רגשית, ויותר נכון עבודה בין־אישית כלפי כל ילד בנפרד. אם עם ילד א' אני עובדת בצורה כזאת, אז אני הולכת לפי המקום שלו, הבית שלו, לפי הסגנון של הילד, ואני בונה לו את האישיות העתידית שלו.

"מה שאני עושה פה בעצם, זה רק מהלב. זאת הנתינה. זה הייעוד שלי. אני יכולה ואני מרגישה, ויכולה להבין את הילד כמו שהוא!

"ההורים לא מבינים למה הילד בבוקר רוצה אותי, ובסוף היום הוא לא רוצה ללכת. הילדים אומרים: 'כרמל חמודה'. אני נכנסת להם ללב. גם ברגע שאני טועה - וקורה שאני טועה, כי בסופו של דבר, אני בן אדם, ובעבודה הזאת אי־אפשר להסתיר את התחושות, כי זאת עבודה של תחושות - אז כשאני טועה, אני מצטערת על זה באותו הרגע. אני יכולה להעיר לילד ולהרגיש עם זה נורא. גם בלילות, כשאני הולכת לישון, אני חושבת לעצמי, 'למה לא הלך לי?' 'למה הילד ככה?' ואז אני חושבת לעבוד איתו בצורה שונה".

צילום מתוך הסרטונים שמתעדים לכאורה התעללות בגן. מעודה: “קורות סיטואציות שזה נראה רע מאוד"

"אין לי מה להסתיר"

החקירה נמשכת. החוקרת פרידמן מראה למעודה סרטון, שבו היא מתועדת מכה ילד.

חוקרת: רואים אותך פה ובסרטונים נוספים שאת מכה את הילדים. מה יש לך לומר על החשדות נגדך?

מעודה: "אני לא זוכרת את המקרה הזה, ואת שאר האירועים. אני באמת לא זוכרת את כל האירועים ומה קרה בהם. עבר הרבה זמן... תראי, זה היה יכול להתפתח, אבל אין לי מה להסתיר. יש לי מצלמות בגן, וזה מוכיח שאין לי מה להסתיר. קורות סיטואציות שזה נראה רע מאוד, אבל באותו רגע יש את התיקון שלי ותחושה לא טובה. אחרי שלוש שנים של זהב ושל הנפש יותר משוחררת (הכוונה לשלוש השנים הראשונות לפעילות הפעוטון), השנה נפלה לי על סייעות שעבדו־לא עבדו, שהיו, ששיגעו את רבי ועזבו, שזה כמובן הוסיף לי ללחץ הנפשי למשך השנה.

"בסופו של דבר, זאת עבודה שלא ניתן לסגור אותה בכיבוי האור. אז אני בתקופה הזאת, אני מאמינה שזה בידי האלוהים. שהוא שלח לי את הקושי הזה. גם את הדברים הטובים וגם את הדברים הרעים. אני נותנת לילדים חום ואהבה, מעל ומעבר. אתם יכולים לראות את הסיטואציות, ואתם יכולים לראות דברים שלא ייראו טובים בעיניכם, ואני אסביר אותם".

חוקרת: מה שם הגן שלך?

מעודה: "משפחתון בייבי לאב".

חוקרת: היכן המשפחתון נמצא?

מעודה: "מעל הבית שלי, רחוב הסנהדרין 44, ראש־העין".

חוקרת: כמה זמן המשפחתון פועל?

מעודה: "זו השנה הרביעית".

חוקרת: כמה ילדים יש לך במשפחתון?

מעודה: "זה מחולק לשתי כיתות: 5 תינוקות ו־12 ילדים בוגרים".

(...)

חוקרת: כמה זמן את עובדת עם ילדים?

מעודה: "אני עובדת עם ילדים מאז שאני בת 14. אני יכולה להציב לכם פה 30 הורים - בלי להגיד להם למה אני פה, ולבקש מהם שיספרו על כרמל. הורים שהם היו איתי לא שנה ולא שנתיים".

חוקרת: כשיש לחץ בגן, איך את מתנהלת עם הילדים?

מעודה: "לחץ בגן יש בעיקר בשעת האוכל. זה לחץ שלנו, לא של הגן, כדי להספיק להרדים אותם בזמן. שהם יהיו אחרי אוכל, מנוחה, מים, טיטולים ושירותים".

חוקרת: בני כמה הילדים במשפחתון?

מעודה: "משלושה חודשים ועד שלוש שנים".

חוקרת: על איזו כיתה את אחראית?

מעודה: "אני אחראית על כולם".

חוקרת: אם יש ילד שלא עושה מה שאת רוצה, מה את עושה עם הילד הזה?

מעודה: "בעיקרון, אני נותנת לו להבין את המילה שלי. כלומר, שאם אני אומרת לו: 'בוא בבקשה', כי הוא זרק משחק, או הרביץ לילד אחר וכו'. נגיד הוא לא מקשיב לי ולא בא? אז אני באה אליו, מרימה אותו, או נותנת לו יד - תלוי עד כמה הוא מתנגד, תלוי במצב רוח שלו - ואני מנטרלת אותו".

חוקרת: שזה אומר?

מעודה: "שזה אומר: 'תהיה פה', 'תעמוד פה'. אני מסבירה לו את כל הסיטואציה על המצב. רואה את תגובתו, נותנת לו את זמנו. לפעמים הזמן עובר ואז אני נותנת לו לשחק, או אוספת את המשחק".

"היו לי ימים קשים"

בשלב זה, החוקרת עוברת עם מעודה על עוד סרטונים שמתעדים לכאורה התעללות בילדים ומבקשת מהגננת הסברים על כל מקרה ומקרה.

על פי כתב האישום, ברשימת הקורבנות נמנים 11 פעוטות. כתב האישום כולל 18 סעיפי אישום בגין התעללות בקטין או חסר ישע, ובחלקם נוסף גם סעיף של תקיפת קטין או חסר ישע. בין המקרים המתוארים בכתב האישום, נטען כי מעודה תועדה כשהיא מכסה את ראשי התינוקות בשמיכה ויושבת עליהם למניעת תזוזה, כשהיא קושרת ידיים של פעוט באמצעות חוט למשך דקות - עד שעות, כשהיא מרימה את הפעוטות על ידי אחיזה בכוח בזרוע שלהם, מניפה אותם באוויר ועד להטחתם ברצפה, מצליפה בקטינים באמצעות חיתול, סוטרת להם, צובטת ומושכת את ראשם של הפעוטות לאחור, "תוך חסימת פיהם ואפיהם, עד שהתגלעו אצלם קשיי נשימה".

החוקרת שואלת את מעודה שוב ושוב, האם זאת היא בסרטונים, ומעודה משיבה בחיוב, אבל מנסה להסביר: "זאת אני, אבל זאת לא אני"; זה קרה, "כי היה לי יום שחור", או כאמור, כי "נכנס בי שד".

חוקרת: בסרטונים מראים אותך שאת מכה את הילדים.

מעודה: "מה שאת רוצה שאני אספר לך, זה מה שאת רואה בתמונות" (כלומר: אסביר לך את מה שרואים בסרטונים).

(החוקרת מראה למעודה סרטונים)

חוקרת: מה ההסבר שלך לסרטונים?

מעודה: "אם זה מה שרואים במצלמות שזו אני, אז זאת טעות שעשיתי. אני מצטערת. באמת שאני לא זוכרת את כל האירועים ומה קרה בהם. עבר הרבה זמן. היו לי ימים קשים בגן. וגם ימים שחורים. אני לא התכוונתי לפגוע באף ילד. עשיתי דברים לא הגיוניים. זאת לא אני. לא ככה אני מכירה את עצמי. זה כמו מישהי אחרת... בחודש האחרון ובמיוחד בשבוע האחרון, היו לי לחצים הורמונליים (הכוונה ככל הנראה למחזור החודשי) וכאבי לב. היו לי פחדים אישיים מבחינת המקום (הכוונה: מה יעלה בגורל הגן). מה, את חושבת שלא ידעתי שאתם תבואו ותסתכלו במצלמות? אלה היו הלחצים שלי והוויתור שלי".

חוקרת: על מה ויתרת?

מעודה: "כל מה שאת יכולה לראות שעשיתי - אני הצטערתי על זה באותו הרגע. מה שאני באה ואומרת לך, זה שיכולתי להיכנס למצלמות ולמחוק את הכל, אבל אמרתי שזה בידי שמיים, שיוכלו לראות את הכל. אני לא רציתי שהדברים האלה יקרו (...).

"ואני רוצה להגיד לכם לגבי הסרטונים: שזה לא בא על העניין של סיפוק, או על אי־חיבור לילדים, או אי־כוונות טובות. תמיד ניתן לתת הזדמנות שנייה (הכוונה לתת לה הזדמנות שנייה). כי זה (מה שמתואר בסרטונים) לא משהו שתמיד היה קיים, זה רק בתקופה האחרונה".

חוקרת: תספרי לי על מה את מדברת, איך הקושי הזה שלך בא לידי ביטוי כלפי הילדים?

מעודה: "בחודש האחרון היה לי סוג של לחץ. אמרתי את זה כבר. מין הרגשה של שד שנמצא בי. זאת לא כרמל האמיתית. הרגשתי עין צרה שיש סביבי. יהיה קשה להסביר את זה באופן שתוכלו להבין. אני מבינה את הצד שלכם, אבל זה לא האופי שלי וזאת לא אני. זה החודש הזה והשבוע הזה, שהרגשתי עוד עין צרה עליי. אבל אני אדם שמאמין בתחושות ושכל דבר שקורה, אם משהו התבטל, זה מכוון למשהו אחר. השטן נכנס בי. רוח רעה שנכנסה בי!"

חוקרת (בהקשר לאחד הסרטונים): למה את מנשקת את (מציינת שם של ילד) כשהילד ישן, ובמקביל מכאיבה ל־(מציינת שם של ילדה)?

מעודה: "אני לא מכאיבה ל־(הילדה). אני פשוט מסדרת את גופתה בצורה שאני רוצה שתשכב בה. זה סוג של הפנמה וגבול כלשהוא. לא ברע".

חוקרת: את מרגישה שיש בך שד?

מעודה: "לא באותו רגע, רק בדיעבד".

חוקרת: רק בדיעבד?

מעודה: "אחרי".

חוקרת: זה נראה לך בסדר מה שאת עושה?

מעודה: "יש דברים שלא נעימים כלפי הילד, אבל זה לא עניין שאני עושה באופן תמידי, ואני מביעה חרטה על הכל. גם כשאני מעירה לילד בצורה מילולית, אני מביעה חרטה. אני יודעת שזה רק נראה רע, אבל לא התכוונתי לפגוע בהם. ובימים האלה הרגשתי לחץ ואת השנת צהריים (שלקראתה יש יותר לחץ בגנים). אתם לא מבינים עד כמה חרטה יש לי והרגשה כאילו בגידה בעצמי עם העקרונות שלי".

"אני עם האמת שלי"

החקירות נמשכות. הפעם מעודה נחקרת בפני החוקרת רס"ל פריידי קמינצקי. מעודה מחליטה בחקירה זו לחזור בה מחלק מהטענות שהעלתה בחקירות קודמות.

החוקרת קמינצקי: האם הבנת את הזכויות שלך?

מעודה: "כן, הבנתי את תוכן החשד ואת הזכויות שלי".

חוקרת: דיברת עם העו"ד שלך לפני החקירה?

מעודה: "כן. עם עו"ד אלי כהן. הוא הגיע לתחנה והיה איתי בתא המעצר".

חוקרת: מה יש לך לומר?

מעודה: "אני אשמח לחדד את מה שנאמר בחקירה הקודמת שלי. הדברים הוצאו מהקשרם. בשיחה שלי עם החוקרת מיטל, הרגשתי שהיא הכתיבה לי מה לומר. עבודתי עם הילדים באה אך ורק כדי לטפל בהם. לדאוג להם. לבטח אותם (ככל הנראה הכוונה לתת להם הרגשת ביטחון), שיהיה להם הכי טוב בעולם. שיהיה סדר. שאם יש צורך - אז לרסן אותם. שאם צריך לתת להם להתמודד - הם יתמודדו. אני מאמינה באופי העבודה שלי, שהוא שיהיה לילדים ביטחון עצמי. אישיות. התמודדות בין־אישית, חברתית, וכן הלאה".

חוקרת: את יודעת שאסור לך בכלל להשתמש בכוח נגד ילדים?

מעודה: "לא התנהגתי באלימות ולא הפעלתי כוח פיזי חזק על הילד. דברים שיכולים לראות במצלמה, הם לא נכונים כמו שיהיו במציאות".

חוקרת: המצלמה לא מראה את המציאות?

מעודה: "המצלמה לא יכולה להרגיש את המציאות שקיימת. אני לא מתנהגת באלימות כלפי הילדים. אני לא מכאיבה, לא מרביצה ובהכרח אני לא השארתי שום חבלה על ילד. וכך התוצאה היא שילד כיף לו בגן והוא מעוניין לחזור להיות שם. ההרגשה שההורה והילד חווים היא המציאות האמיתית. עובדה שהשם שלי התפרסם בראש־העין לטובה, ורצו לבוא אליי עוד הורים. אז אני עם האמת שלי. אמרתי להורים שכל דבר שיש להם לומר - אני פה. אני אוזן".

"מה זה הרוע הזה?"

למרות ששתקה בחקירתה, תמלילי חקירת הסייעת לירז נתן, שנחשפים גם הם כאן לראשונה, יכולים ללמד הרבה על מה שהתחולל לכאורה בין כותלי הפעוטון

במשך כשנתיים עבדה הסייעת לירז נתן עם כרמל מעודה בגן "בייבי לאב". נתן נחקרה גם היא במשטרה, בתחילה, בחשד שהייתה עדה להתעללויות בפעוטון ולא דיווחה; בהמשך נחקרה גם בחשד שהיא עצמה התעללה בילדים לכאורה. היא שוחררה בתנאים מגבילים, החקירה בעניינה נמשכת ונכון לכתיבת שורות אלו טרם הוגש נגדה כתב אישום.

בעצת פרקליטה, עו"ד קובי פלומו, נתן שמרה על זכות השתיקה בחקירתה (תגובת עורך הדין – בהמשך), אבל השאלות שהוצגו בפניה, משרטטות תמונת חשדות של מציאות מזעזעת אשר לכאורה התקיימה בין כותלי גן "בייבי לאב".

להלן קטעים נרחבים מהתמליל:

עו"ד קובי פלומו

החוקרת רס"ל פריידי קמינצקי: "מודיעך כי הנך חשודה באי־דיווח על חסרי ישע שספגו התעללות פיזית ונפש בגן בייבי לאב, בו שימשת כסייעת, וכן התעללות פיזית ונפשית בחסרי ישע בעצמך, בתור אחראית על פעוטות. זכותך לא לומר דבר, דברייך יתועדו ועשויים לשמש כראיה בבית משפט... בית משפט יכול להביא בחשבון את שתיקתך. זכותך להיוועץ בעו"ד לפני חקירתך, בכפוף למגבלות הקבועות בחוק, וזכותך להיוועץ בסניגור ציבורי אם את זכאית לכך ע"פ חוק. את מבינה את החשד והזכויות?

נתן: "כן".

חוקרת: התייעצת עם עו"ד?

נתן: "כן. עו"ד קובי פלומו".

חוקרת: את רוצה לומר משהו לפני שנתחיל?

נתן: "לא".

חוקרת: אני אציג לך סרטונים שבהם את נראית מתנהגת באלימות ובאגרסיביות, וכן סרטונים שאת עדה לאלימות כזאת. בתאריך ה־10.6.19 כרמל נראית יושבת על קטינים כשהזרועות שלהם מתוחות לגב תחת רגליה, ואת נכנסת לחדר בדקה 13:23 רואה אותה בתנוחה הזאת. מה את רוצה להגיב על כך?

נתן שותקת.

חוקרת: אני מזכירה לך ששתיקה מחזקת את הראיות נגדך. למה את שותקת?

נתן שותקת.

חוקרת: אני מראה לך בסרטון מתאריך ה־20.6 בשעה 09:59, שאת תופסת ל־(מציינת שם של ילד) את הפנים באזור הלחיים, גוערת בו ואז אוחזת בו בזרוע ושמה אותו לשבת בעונש.

נתן שותקת.

חוקרת: בגן רואים כל העת, כל יום ילדים שעומדים ואוכלים בעמידה. את רוצה להגיב על כך?

נתן שותקת.

חוקרת: בסרטון מתאריך 28.5, שעה 12:23, את נראית מנסה בכוח לשלב ידיים לילדה. זאת (מציינת שם של ילדה)?

נתן שותקת.

חוקרת: כש(הילדה שצוינה קודם) לא נשמעת לך, את מרימה אותה וגוררת אותה באגרסיביות, מושיבה אותה על הרצפה בעונש. למה עשית את זה?

נתן שותקת.

חוקרת: במקביל לענישה שלך, כרמל מוציאה ילדה מהגן לעונש בלובי. (היא) יושבת שם לבד בחושך, מחוץ לדלת הסגורה. מה יש לך לומר?

נתן שותקת.

חוקרת: ב־30.5.19 (מציינת שם של ילד) יושב בכיסא האדום בעונש. את נוכחת ורואה הכל. תגובתך?

נתן שותקת.

חוקרת: 16.6.19, שעה 09:11, כרמל תוקפת את (מציינת שם של ילד) ונותנת מכה בראש לילדה נוספת. את ליד השולחן צופה במתרחש. מהי תגובתך?

נתן שותקת.

חוקרת: בשעה 09.44 יש לך סמרטוט ביד ואת נותנת איתו מכה ל־(מציינת שם של ילד). תגובתך?

נתן שותקת.

חוקרת: שעה 12:40. את מובילה את (מציינת שם של ילד) לחדר. הוא מועד ואת מרימה ומטיחה אותו במזרן ואז נותנת לו שלוש מכות לאזור הכתף, או הפנים. תגובתך?

נתן שותקת.

חוקרת: השעה 12:53. כרמל יושבת על ילד על גופו. מחזיקה לו את הראש מכוסה בשמיכה ביד אחת, ואת הרגליים של הילד ביד השנייה. את עומדת מולה ומדברת איתה כאילו הכל נורמלי. כאילו לא קרה עכשיו מחזה מחריד של התעללות בילד בצורה נוראית כל כך? איך את מעיזה לשתוק. איך לא דיווחת? מה תסבירי לשופט? איזה הסבר מניח את הדעת יש להתנהגות הזאת?

נתן שותקת.

חוקרת: רואים את (מציינת שם של ילד) בעשרות סרטונים יושב בכיסא העונש האדום. הרבה פעמים יש כריות על הכיסא להגביל אותו בתנועה. את חלק בלתי נפרד מהאירועים האלה. צופה, רואה. כמו למשל בתאריך ה־13.6. מה יש לך לומר?

נתן שותקת.

חוקרת: בתאריך ה־12.6.19 בשעה 08:24. את ניגשת לילדה שעומדת ליד הדלת, שמה אותה בפינה עם הפנים לקיר ומשלבת לה את הידיים. הילדה הזאת עומדת במשך שעות מול הקיר. לא אוכלת באותו יום. את מדי פעם ניגשת ומרימה אותה שלא תשב, שתעמוד מול הקיר, שתשלב ידיים. את מסוגלת לעמוד מול קיר ולשלב ידיים שעות? למה את מתעללת ככה בילדה?

נתן שותקת.

חוקרת: התאריך 12.6, השעה 10:04. את ניגשת ל־(מציינת שם של ילד) שנמצא בכיסא העונש. מלבישה את החולצה שלו על משענת הכיסא כדי שהוא לא יוכל לזוז ומשלבת לו את הידיים. מה היא תגובתך?

נתן שותקת.

חוקרת: סרטון מתאריך 12.6.19 שעה 12:09. את מגיעה לחדר בדיוק כשכרמל הופכת את (מציינת שם של ילד) באוויר ומטיחה אותו על הספסל. מה יש לך לומר?

נתן שותקת.

חוקרת: בתאריך 12.6.19, שעה 10:24 את צופה בכרמל מכניסה את (מציינת שם של ילד) לחדר חשוך בכיסא האדום ומכבה לו את האור. היא משאירה אותו שם לבד. בשעה 10:26 נכנסת, רוכנת עליו וייתכן כי נותנת לו מכה על הידיים. יוצאת מהחדר. את מודעת להתעללות הזאת. את חלק ממנה. לא עוצרת ולא מונעת. מה יש לך לומר?

נתן שותקת.

חוקרת: זה נמשך 10 דקות. 10 דקות מסויטות. תגובתך?

נתן שותקת.

חוקרת: סרטון מתאריך 11.6.19, שעה 13:35. שוב את צופה בכרמל יושבת על (מציינת שם של ילד), עוקדת לו את הידיים לאחור. (הילד) בוכה. את נכנסת לחדר. רואה את התמונה הזאת וקוראת לכרמל. היא יוצאת בעקבותייך.

נתן שותקת.

חוקרת: שעה 15:15 את בחדר מקפלת כביסה. כרמל נכנסת ולנגד עינייך מניחה את התינוקות אחד על השני ומרימה אותם יחד מכפות הידיים שלהם. תגובתך?

נתן שותקת.

חוקרת: השעה 11:47. כרמל קושרת ל־(מציינת שם של ילד) שיושב בכיסא האדום, את הידיים, ואת נוכחת בגן. שומעת אותו בוכה. אי־אפשר שלא לראות את זה. בהמשך באותו יום, בשעה 12:09, שוב כרמל קושרת ל־(שם של ילד) את הידיים אחורה. שעה 12:40 רואים אותך יושבת לצד (הילד). את רואה את ידיו קשורות. למה התעלמת?

נתן שותקת.

חוקרת: לאורך כל היום יש מספר ילדים שעומדים בפינות שונות בגן. עומדים שעות. לא מקבלים אוכל, לא מקבלים יחס. איך יכולתם להתנהג ככה לפעוטות?

נתן שותקת.

חוקרת: מי האישה הנוספת בחדר?

נתן שותקת.

חוקרת: השעה 15:13. חדר חשוך. מול עינייך כרמל שוב קושרת את (מציינת שם של ילד) בתוך הכיסא. את עומדת ממול, ממשיכה לדבר איתה תוך כדי המחזה הנוראי הזה. איך יכולת?

נתן שותקת.

חוקרת: כמעט שעה (שם של ילד) קשור כל פעם. אין לך לב?

נתן שותקת.

חוקרת: בתאריך 6.6.19 את יושבת ממש ממול, כאשר כרמל נכנסת לחדר, דוחפת את הראש של (שם של ילד) על הכיסא לאחור שוב ושוב עד שהוא נופל אחורה על הראש. את יושבת ולא מנידה עפעף. תגובתך?

נתן שותקת.

חוקרת: 12:33, שוב כרמל נוהגת באלימות כלפי ילדה שהיא מאכילה. את צופה, מרימה את העיניים ולא עושה כלום.

נתן שותקת.

חוקרת: השעה 11:09 את רואה את כרמל נאבקת בילדה, מושיבה אותה בכוח ובאגרסיביות על הכיסא, בעודך משוחחת איתה.

נתן שותקת.

חוקרת: 11:25 שוב את נוכחת באלימות כנגד (מציינת שם של ילד) מצד כרמל ולא עושה דבר.

נתן שותקת.

חוקרת: 2.6.19, שעה 13:38. הגן חשוך. שעת שינה. את נראית על המסך מדברת עם כרמל. ילדים מפוזרים בנקודות שונות בחדר. עומדים בחושך בעונש. למה ככה? ילדה ליד הדלת עומדת מול הקיר בחושך. עוד שני ילדים עומדים כמו פסלים במרכז החדר. למה?

נתן שותקת.

חוקרת: השעה 14:23. כרמל מובילה ילדה בעורף. מוליכה אותה בחדר החשוך. רואים שהילדה מנסה להתנגד לאחיזה. לא מבינים מה רוצים ממנה. את צופה ואפילו צוחקת למה שאת רואה. איך ייתכן? אין לך לב? מה זה הרוע הזה?

נתן שותקת.

חוקרת: יש לך משהו לומר על כל הרוע המטורף שהראיתי לך עכשיו בסרטונים? ככה תרצי שיתנהגו לילדים שיהיו לך? איך יכולת שלא לעצור את הפגיעה? שנתיים את עובדת שם.

נתן שותקת.

חוקרת: יש לנו עדויות שהאלימות הזאת נמשכת שנים. למה שתקת? למה נתת לילדים להיפגע? למה חברת לכרמל באלימות מצידך כלפי פעוטות שלא עשו לך כל דבר רע? אם יש לך משהו לומר, תגידי את זה עכשיו.

נתן שותקת.

“הכיסא האדום" בגן “בייבי לאב", ששימש על פי חלק מהעדויות גם לענישה. מעודה: “אני לא מכאיבה, לא מרביצה"

תגובות // פרקליטה של מעודה: "לשפוט בבית משפט, לא בכיכר העיר"

פרקליטה של הגננת כרמל מעודה, עו"ד אפרים דמרי, מסר בתגובה: "חברה המבקשת להעתיק משפט של נאשמת מהיכל בית המשפט למשפט שדה בכיכר העיר, הינה חברה המבקשת לאבד את עצמה לדעת ולחדול מלהיות דמוקרטית ותרבותית. לדעתי זו הסוגיה המדאיגה בפרשה, ותוצאתה הייתה ביצוע גזר דין מיידי על ידי שריפת ביתה ובית הוריה של כרמל, עוד בטרם הוגש נגדה כתב אישום, שלא לדבר על הרשעה.

"כולנו צפינו בקלטת ששודרה וראינו מעשים לא פשוטים – אך אין באלה להזיז אותנו מניהול משפט כהלכתו ועל פי החוק. הנאשמת זכאית להשמיע את קולה וטענותיה, ולהבהיר מה עבר במוחה ובליבה עת בוצע מה שבוצע על פי הקלטת. איך קורה שילדה ממשפחה נורמטיבית, מלח הארץ שעשתה שירות לאומי במקום מובחר מטעם המדינה והקדישה את כל חייה להשגחה ולגידול פעוטות – הפכה בן רגע למתעללת.

"כסנגוריה, נעשה הכל כדי להשיג עובדות מגובות וחוות דעת, שיוכיחו שגם אם היא כשירה לעמוד לדין, העובדה שהמקום מצולם 24 שעות ויש להורים גישה למצלמות – מוכיחה שכרמל חוותה באותו רגע מצב נפשי ללא שליטה במעשיה.

"יחד עם דאגתנו האמיתית והכנה, שהפעוטונים והגנים יהיו מוגנים ומפוקחים - הציבור נדרש ומחויב לדאוג גם לחברה בכללותה, בכך שיאפשר למדינה לנהל את משפטה של כרמל בבית משפט, כמו כל נאשמת וכולנו מצווים לקבל את החלטותיו. עד אז, בלתי מוסרי ובלתי חוקי ליצור אווירה ציבורית, שכל תכליתה להשפיע על השופטים הדנים בתיק".

פרקליטה של הסייעת לירז נתן, עו"ד קובי פלומו, מסר בתגובה: "מרשתי היא אחת ממספר לא קטן של סייעות שעבדו בגן הזה. היא נחקרה ושוחררה למעצר בית לאחר שבית המשפט מצא לנכון שלא עלו אינדיקציות לקיומן של עבירות מצידה, לא בהיבט אלימות וגם לא בהיבט של אי־מסירת דיווח. הנושא כאוב ורגיש, ועם זאת, מרגע שנפתחת חקירה פלילית, יש לאפשר למשטרה לחקור, ולהימנע מהכללה והסתה פרועה, כפי שאנו עדים לה מיום פרוץ הפרשה".

עו"ד אפרים דמרי

תלונה: "מעודה הותקפה בכלא"

במכתב תלונה ששיגר פרקליטה של כרמל מעודה, עו"ד אפרים דמרי, להנהלת נווה תרצה לפני כשבוע נטען כי מעודה חוותה בכלא מסכת של הצקות, הפרעות והעלבות ועד לתקיפות של ממש מצד אסירות אחרות. לטענתו, במספר מקרים הן אף צעקו לעבר התא שלה כי הן יפגעו בה אם היא תסתובב באגף באופן חופשי. "אך החמור מכך", כותב דמרי, "מרשתי סיפרה לי שאחת מהסוהרות, האמונות לשמור על שלומה וביטחונה, תקפה אותה פיזית". עו"ד דמרי דורש כי ביטחונה של מעודה יישמר.

מהשב"ס נמסר בתגובה: "העצורה נקלטה בבית הסוהר נווה תרצה באגף משתלבים בפיקוח, כדי לבחון התנהלותה במעצר. בשום שלב מיום קליטתה בשב״ס לא עלו טענות מצידה כלפי אף גורם סגל ולא התקבל בבית הסוהר שום מידע על איומים או כוונות לפגוע בה. הטענות שהועלו מנסות להציג מצג שווא שאינו משקף את המציאות".