שישי 30 באוקטובר 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    לוי־אבקסיס עם פרץ, השבוע
    המוסף לשבת • 25.07.2019
    "איחוד עם מרצ זה הפסד בטוח. בחרנו בסיכוי לשנות"
    הוא נסע אליה באמצע הלילה בלי שאפילו אשתו תדע, היא כבר חשבה לפרוש מהפוליטיקה אבל לא יכלה לסרב לו | האיחוד של העבודה עם גשר יכול היה להיות סיפור אהבה, אם לא היה מעורר כזה כעס במחנה השמאל | עכשיו מסבירים שני המחותנים למה לא חברו לברק (לוי–אבקסיס: "כשאני שומעת שהוא נתן הזדמנות שנייה למי שהורשע בשידול קטינה לזנות, הבטן שלי מתכווצת"), מבהירים שאיומים לא מבהילים אותם (פרץ: "אם שמולי יבחר לא להמשיך אצלנו זה בסדר") ומבטיחים: "הנה אנחנו מדקלמים ביחד. אחת–שתיים–שלוש: לא נשב בממשלת נתניהו"
    יובל קרני | צילום: רמי זרנגר

    בלילה שבין שני לשלישי בשבוע שעבר סיים עמיר פרץ עוד יום עמוס בשעה 11 בלילה. האורות בבניין מפלגת העבודה כבו, האנשים התפזרו הביתה. יו"ר המפלגה היה בדרכו לביתו בשדרות, אלא שאז הוא הפעיל את תרגיל ההטעיה אותו תיכנן מראש: הוא עשה "אחורה פנה" ונסע דווקא לשלפים שליד בית־שאן, לביתה של אורלי לוי־אבקסיס. למחרת בלילה הוא חזר על התכסיס, אלא שהפעם נסע לשדה נחמיה, שם נפשה יו"ר מפלגת "גשר" עם בעלה וילדיה.

     

    "הייתי חייב לעשות פה תרגילים כדי שכל המערכת מסביב תראה שאני מסיים לעבוד ב־11 בלילה", מחייך פרץ חיוך גדול מתחת לשפם. "הגעתי אליה בשתיים לפנות בוקר, כשבשמונה כבר הייתי בסדר היום הרגיל שלי. אחרי חמש דקות איתה הרגשתי אצל אורלי כמו בבית. דיברנו עד חמש או שש בבוקר ובשמונה וחצי הגעתי הביתה לשדרות, לאחלמה רעייתי. שותה איתה כוס קפה והיא אפילו לא שואלת אותי איפה הייתי כל הלילה".

     

    אחלמה לא ידעה איפה בילית כל הלילה?

     

    "ברור שסיפרתי לה. וזה עוד אחרי שבדרך הביתה הנהג שלי ואני עוצרים בצד כדי לישון קצת. וככה רקמנו את ההסכם החשאי עם אורלי בלי שאף אחד יידע".

     

    פרץ עם שמולי, רק בשבוע שעבר. "אין אף בן בית שהוא גדול מהבית עצמו"
    פרץ עם שמולי, רק בשבוע שעבר. "אין אף בן בית שהוא גדול מהבית עצמו"

     

     

    לוי־אבקסיס: "אתה רואה מה זה מנהיג? מקבל החלטה, יודע שזה הדבר הנכון, לא מרפה, מגיע ומשכנע".

     

    פרץ באמת הצליח להסתיר את המו"מ החשאי עד לרגע שבו הוצג ההסכם ביום חמישי שעבר בבית סוקולוב בתל־אביב. עוד שעות לפני החשיפה דיווחו על המו"מ שהוא מנהל עם אהוד ברק ומרצ, כשאיש כמעט לא יודע שהוא עסוק בחיזורים נמרצים אחרי המפלגה שרבים רצו.

     

    אבל על החיוכים והחיבוקים החמים מעיבים לא מעט משקעים. לא רק שהאיחוד זכה לביקורת חריפה מבית – כולל פרישה מהדהדת של מספר שתיים ברשימה סתיו שפיר כדי לחבור לאהוד ברק ולמרצ של ניצן הורוביץ – המחנה כולו סימן את פרץ כמי שסירב ליצירת מפלגת סופר־שמאל. "הוא נתן גט כריתות למרצ והשתתף בדה־לגיטימציה לשמאל", תקפה אותו זהבה גלאון. "פרץ בחר והוא יצטרך לשלם את המחיר".

     

    גם איציק שמולי, מספר 3 ברשימת העבודה־גשר, הטיל את כל כובד משקלו למען חבירה למפלגה החדשה ("אם אני עוזב מפלגת העבודה תתמוטט אלקטוראלית"), מה שמבטיח לפרץ חיים לא קלים באישור האיחוד עם לוי־אבקסיס בוועידת המפלגה בשבוע הבא. "אנחנו בני אדם לפני הכל", מגיב פרץ לאיום, "איפה יהיה חבר כנסת כזה, איפה יהיה משוריין אחר זה פחות חשוב. בימים הקרובים יהיו גם צירופים נוספים למפלגת העבודה־גשר. אני רוצה ששמולי ימשיך לתרום אצלנו, אבל אם יבחר אחרת זה בסדר. אין אף בן בית שהוא גדול מהבית עצמו".

     

    למהלך של יצירת מפלגת "המחנה הדמוקרטי", הוא מגיב בזהירות: "אנחנו שמחים על הצטרפותו של אהוד ברק למרצ – טוב שמרצ תעבור את אחוז החסימה ולא תאבד קולות למחנה המרכז־שמאל. החלוקה כרגע היא ברורה. מפלגת העבודה מציבה אלטרנטיבה אידיאולוגית, חברתית ואלקטוראלית לגוש הימין, דבר שיאפשר לנו לפרוץ ולהביא קהלים חדשים ולהחליף את שלטון נתניהו. אני רוצה קהלים שלא בחרו במפלגת העבודה כשותפים לשלום ולביטחון החברתי".

     

    הצעות מכל הכיוונים

     

    מאז המפלה של "גשר" בבחירות – בהן לא עברה את אחוז החסימה לאחר שנחשבה להבטחה גדולה – לוי־אבקסיס נעלמה, ירדה למחתרת. ראשי מפלגות, שליחים ופוליטיקאים בכירים מכחול לבן, הליכוד, והעבודה התקשרו אליה – אבל כולם הגיעו לתא הקולי. "לעמיר לא יכולתי שלא לענות לטלפון כי אנחנו מכירים וגם אוהבים", מספרת לוי־אבקסיס בראיון משותף ראשון בבית מפלגת העבודה בתל־אביב.

     

    "כשהוא פנה אליי אמרתי לו שאני רוצה לקחת פסק זמן, את השקט שלי, ממש לפרוש. קיבלתי הצעות מימין ומשמאל והמרכז, אבל לא ניהלתי משא ומתן עם אף מפלגה, למרות שמפלגה גדולה בהחלט יודעת להציע הצעות מפתות.

     

    "עמיר בא מהמקום של האג'נדה, של האני מאמין שלו. לבוא ולעשות משהו חדש. הוא אמר לי, 'יש לנו אחריות להביא תקווה לאותם אנשים שאין להם מפלגות שנושאות את הדגל החברתי. אז אנחנו נישאר לשבת מנגד ולא לעשות כלום?' אבל אני הייתי במקום שהחלטתי בכלל שאני לא חוזרת לפוליטיקה.

     

    "ניסינו, עברנו קמפיין גדול, מערכת בחירות לא פשוטה ולא שוויוניות. גיליתי שלדבר הזה צריך הרבה מאוד כסף. היה משהו רומנטי בהתמודדות האחרונה שלי כי לא היה לי באמת כסף לעשות את זה. אז אמרתי לעצמי, 'אני את הניסיון שלי עשיתי, ואחרי עשור של עבודה מאוד־מאוד אינטנסיבית, אולי זאת הזדמנות להיות עם הילדים'. קיבלתי כבר הצעות עבודה, שקלתי, אבל עדיין לא החזרתי תשובה. רציתי להיות בחופש מהפוליטיקה. חשבתי שאם תהיה לי התלבטות היא תהיה בעוד ארבע שנים".

     

    אז איך הוא שיכנע אותך להצטרף בסוף?

     

    פרץ מתפרץ: "מה שיכנע אותה באמת? שאני נוסע חמש שעות באמצע הלילה כדי לפגוש אותה".

     

    לוי־אבקסיס: "האמת שפחדתי שעמיר יצליח לשכנע אותי. להבדיל, זה כמו אישה שבורחת מבשורה. אבל הטיעונים החברתיים שלו יושבים אצלי בלב ובנשמה במקום הכי נקי שיש. כשאני הסתכלתי על האופציות שהיו לי ועל עמיר, אז עמיר הוא לא הבחירה הקלה. אבל אני מאמינה בו ומאמינה לו. הנושאים החברתיים אצלנו הם לא נישה. אני מכירה את הסיפור שלו ואני באמת מאמינה לו שהוא רוצה לשנות את המציאות. ואם אני אהיה החוליה שתאפשר לו לעשות את זה – אז אני איתו".

     

    פרץ ולוי־אבקסיס יושבים על אותה משבצת: שניהם מובילים את הנושא החברתי, שניהם ממוצא מזרחי, אנשי הפריפריה. אירוע אחד במליאת הכנסת, כשלוי־אבקסיס עוד הייתה ח"כית חדשה מטעם ישראל ביתנו, הוליד ביניהם קשר אישי של קרבה וביטחון. "הגעתי לכנסת בשנת 2009", היא מספרת. "הייתי אז ירוקה וטרייה בקואליציה. יום אחד היה דיון במליאה על חוק המרפסות. הייתה תסיסה בקואליציה, אבל אני רציתי לדעת על מה אני מצביעה ולמה אני לא מקבלת תשובות.

     

    "תוך כדי השיחה אני רואה את עליזה בראשי (מנהלת סיעת הליכוד בכנסת – י"ק) רצה וצועקת: 'פרחה, תחזרי לדגמן'. חשבתי שאני לא שומעת טוב. לא תיארתי לעצמי בכלל שזה השיח בכנסת ישראל ועוד בתוך המליאה. ראיתי את ראש הממשלה והעוזרים שלו קפואים. עלו לי דמעות לעיניים. פתאום הגיע משום מקום בן־אדם כמו אבא, תופס אותי חזק בידיים ואומר לי: 'את לא עונה. הם מחכים לזה שתעשי איזו טעות ותגיבי. את לא נופלת לידיים שלהם'. הוא תופס אותי, לוקח אותי מאחורי המליאה בכוח, מחבק אותי ואומר: 'את לא נותנת להם'".

     

    עמיר, הייתם משני קצוות של הפוליטיקה. למה לא רצית שהיא תגיב להתבטאות החריפה הזאת?

     

    "כי מיד ידעתי מה תהיה המשמעות. הולכים להדביק לה תדמית של מישהי שלא שולטת במעשיה, אלימה. איך ששמעתי את זה רצתי מקצה המליאה, חיבקתי אותה, ולקחתי אותה מאחורי הקלעים. אמרתי לה, 'חכי חמש דקות ותראי שכולם יתייצבו מאחורייך'. אם היא הייתה מתפרצת בחזרה – כל המדינה הייתה נגדה. ובאמת אחרי חמש דקות הגיע גל גינויים לעליזה וגילויי תמיכה באורלי. הבנתי אז את מה שאני אומר היום: המדינה חייבת להשתחרר מהתדמיות והתיוגים ששמים על אוכלוסיות שונות".

     

    זה עניין עדתי, לא?

     

    "המאבק שלנו הוא מאבק מעמדי, לא עדתי. אנחנו מסרבים להיכנס לפינה הזאת שכל מה שיקרה איתנו וכל מה שנאמר מגיע ממקום עדתי".

     

    אולי זה בדיוק הסיפור, אבל אתה בורח כי לא נעים לך להתעסק עם הנושא הטעון הזה?

     

    "זה לא עניין של לא נעים. זה עניין של אחריות. הכי קל לפתוח פצעים. תפתח פצע במהלך קמפיין הבחירות, אבל אחרי הבחירות הוא ימשיך לדמם לתוך ליבה של החברה. להבדיל ממנהיגים אחרים, אני לא מוכן להשתמש בכלים שפוצעים את החברה הישראלית. אנחנו רוצים לבוא לציבור עם מסר של אהבת חינם. הכי קל בקמפיין ללבות שנאה. יותר קשה למכור משהו מאחד ואוהב. באירוע הזה אורלי הייתה ממפלגה אחרת ועוד יושבת על המשבצת החברתית שלי. אז מה אכפת לי שהחברים שלה מחסלים אותה ברגע? אבל זה לא מעניין אותי השיקול הפוליטי הזה".

     

    לוי־אבקסיס: "זה הטיפוס. הוא קודם כל בן־אדם. עמיר היה הח"כ היחיד בכל אולם המליאה שעשה מעשה. הוא לא הכיר אותי בכלל, הוא פשוט לא רצה לתת לי ליפול לתוך המקום הזה".

     

    אבא נתן את ברכתו

     

    האיחוד בין מפלגת העבודה לגשר הוא בהחלט אחד האירועים הדרמטיים של מערכת הבחירות השנייה של 2019. פרץ עבד או עבד־לכאורה על איחוד טבעי עם ברק ומרצ, אבל בדלת האחורית הביא למחנה השמאל והמפ"איניקים של מפלגתו את לוי־אבקסיס, נצר ליכודניקי. לרבים במחנה היה קשה לבלוע ולעכל את החיבור הזה. "השבט הלבן כועס", אמר לי פעיל מרכזי של העבודה. "האשכנזים אצלנו לא אוהבים את החיבור. אני בא מהמושבים הקלאסיים של השמאל הישראלי. 80 אחוז עבודה, 20 אחוז מרצ. כל פעם מחדש אני מנסה למכור להם את עמיר פרץ וכל פעם זה לא עובד מסיבה אחרת. אף פעם לא יגידו לך גזענות. הם לא רואים את עצמם גזענים, אבל עמיר אצלם לא עובר. זה הסיפור".

     

    "ברור לי מה הקושי", אומר פרץ. "החברים ציפו ממני שאני אהיה הגורם המאחד את כל המפלגות שהן שמאלה מכחול לבן, ובצדק. מאז ומעולם אני מניף את שני הדגלים של שלום וצדק חברתי. אבל ידעתי שניצבת בפניי הכרעה אמיתית: הייתי צריך להכריע בין הפסד בטוח לסיכוי לשנות. בלי שנביא שלושה־ארבעה מנדטים מהימין לא נצליח להביא לשינוי. הקולות האלה יכולים להגיע מהמקומות שהצביעו לאורלי ולמשה כחלון. יש שם 250 אלף מצביעים. 75 אלף מהם הצביעו לאורלי, ועוד פגשתי המון אנשים שאמרו שהם לא הצביעו לה כי חששו שלא יעברו את אחוז החסימה.

     

    "אם הייתי מחליט ללכת עם מרצ, הייתי ראש מפלגה בטוחה עם 18 מנדטים. הייתי יכול לבחור בפתרון הנוח ביותר, אבל האם זה היה יוצר מקום לשינוי? לא. זה הפסד בטוח כי זה היה מנציח את השלטון של ביבי. אנחנו בחרנו בדרך הקשה, שיש בה סימני שאלה רבים.

     

    "אמרתי לבני גנץ, יאיר לפיד, עופר שלח: אם מישהו חושב שבשבועיים האחרונים של הבחירות הוא יעשה עלינו צונאמי ומתכוון לקחת לנו קולות בטענה ש'חייבים להצביע למפלגה הגדולה ביותר' – הוא טועה. אנחנו לא נקבל את זה. אומרים לי, מה אתה תירה בתוך הנגמ"ש? אם הנגמ"ש שועט לכיווני בכל הכוח – אנחנו לא נהסס ונשיב מלחמה. אין לי כוונה לתת לשום נגמ"ש במחנה לדרוס אותי".

     

    אז זה אומר שאתה צריך לסגור את הדלת למרצ ולאהוד ברק?

     

    "זה מאוד פשוט. היתרון הגדול שלנו שעכשיו פתחנו פתח לדבר עם אוכלוסיות אחרות. אילו היינו כורתים ברית גם עם מרצ, אני מניח שכל היתרון שלנו בלפרוץ לכיוון מחוזות הימין המתון היה נעלם. בוודאי כשמדובר בברק, שנחשב לאחד האנשים הכי לא מקובלים בקרב אנשי ימין ואנשי ימין מתון, מסיבותיהם הם. אני לא שופט, לא מטיף ואני מאוד אוהב את ניצן".

     

    זה היה תנאי של אורלי להצטרפות?

     

    לוי־אבקסיס: "לא, לא, לא, לא".

     

    פרץ: "היא לא הציבה תנאים. הסיכום בינינו הוא שכל צירוף יהיה בהסכמת שני הצדדים".

     

    בינתיים האיחוד שלכם לא מניב כאלה פירות בסקרים.

     

    "הדברים מחלחלים ולוקח לזה זמן. ואתה יודע מה? אני מעדיף סקרים כאלה, שמתקדמים לאט־לאט מאשר איזו קפיצה שאחר כך אתה כל יום צריך להסביר למה משהו ירד".

     

    לוי־אבקסיס טוענת, כי ברק הוא פסול חיתון ולו רק בשל פרשת ג'פרי אפשטיין. "אני לא מדברת רק כאמא", היא אומרת. "אני מדברת גם כפרלמנטרית שהעבירה לא מעט חוקים בנוגע לטיפול בנפגעות תקיפה מינית. כשאני שומעת את ברק אומר שהוא נתן הזדמנות שנייה למי שכבר הורשע בשידול נערה לזנות, אז הבטן שלי מתכווצת. אני חושבת שיש פה דוגמה נוראית לעתיד לבוא. אני לא יכולה להימנע מהמחשבה שאם היה מדובר באיזה עובד ייצור באיזה מקום נידח, הוא לא היה מקבל אצלו הזדמנות שנייה. יש משפט במרוקאית שאומר, 'הכסף סולל דרך בים'. יש כאן כישלון מוסרי. עצימת עיניים גם של פוליטיקאים וגם של אנשי תקשורת גורמת לי, כמחוקקת בתחום הזה, לשאט נפש".

     

    הופתעת מהביקורת החריפה במחנה השמאל על האיחוד ביניכם?

     

    "אני חושבת שזה בעיקר אבסורד. במחנה השמאל לא יודעים לקרוא אותי. יש פרשנים בתקשורת שהחלום שלהם על איחוד גדול בשמאל מתרחק ולכן הם תוקפים את האיחוד שלנו. אני לא באתי להגשים חלומות של פרשנים. זה מזכיר לי את התקופה שעמיר נלחם על כיפת ברזל, ואותם פרשנים תקפו אותו והיו סקפטיים".

     

    אורלי נתפסת כנטע זר במחנה שלכם?

     

    פרץ: "הביקורות באות מחוסר אומץ להבין את גודל האירוע. אנחנו מזיזים כאן חומות מצד לצד. רוב החברים שלנו לא רק משבחים אותה אלא מקבלים אותה באהבה גדולה. מי שחושב שהחיבור הזה מייצר התרגשות רק בפריפריות, טועה. אני אומר לך, כשאני אסתובב עם אורלי לוי בקיבוצים או כשנדבר בפני בני המיעוטים, תהיה שם התרגשות אדירה, אדירה. אני מאמין שההתרגשות הזאת בסופו של דבר תאחז גם את צפון תל־אביב ואת גבעתיים ואת סביון. גם לשם זה יגיע".

     

    אבל היא באמת בשר מבשרו של גוש הימין. היא הייתה חברה בישראל ביתנו שתמכה בחוק הלאום למשל.

     

    פרץ: "אני אשיב במקומה. למה כששני אנשים בכנסת נמנעים, אחד קוראים לו בני בגין, הוא זוכה לתשואות מכל עבר, אבל אחת קוראים לה אורלי לוי, אז מפקפקים במהלך האמיץ שלה? היא לא הצביעה בעד חוק הלאום. היא נמנעה".

     

    לוי־אבקסיס: "זו גם אמירה".

     

    מה הבעיה שהייתה לך עם חוק הלאום?

     

    "יש שם כמה סעיפים בעייתיים בעיניי ואני אתן לך סעיף אחד לדוגמה: שמדינת ישראל מתחייבת לבנות ביישובים היהודיים. היום זה על יישובים יהודיים, מחר זה יהיה על יישובים עם דעות פוליטיות כאלה ואחרות. יש לנו חובה כלפי כל האזרחים שלנו. המדינה יכולה לבחור לזה כן ולזה לא? אנחנו יוצרים פה קיטוב. אין ויכוח שזו מדינת הלאום של העם היהודי. אבל פה נהגו ברגל גסה, בחוסר התחשבות ובצורה שהרחיקה מאוד אנשים שהיו חלק בלתי נפרד לא רק מהחברה הישראלית, אלא גם מהתרומה לביטחון ישראל".

     

    איך קיבלה המשפחה הליכודניקית שלך את המעבר?

     

    "אתה יודע כמה אנשים מהמשפחה שלי באו ואמרו לי שהם רוצים להתנדב לדבר הזה? זה מדהים בעיניי. ליכודניקים. מה שאנחנו רואים בשטח אתה לא רואה אצל הפרשנים".

     

    איך אבא שלך, דוד לוי, הגיב?

     

    "שיתפתי אותו בלבטים שהיו לי ובאופציות שהיו לי. כשבישרתי לו שאני הולכת עם עמיר, אבא אמר לי: 'לא היה לי ספק שבזה תבחרי. זה הכי טבעי לך'. יכולתי ללכת למקום הבטוח ולקבל מקומות בטוחים, אבל ביום שלמחרת לך תחפש את הפרטנר שיקיים את כל ההבטחות שלו".

     

    פרץ: "דוד לוי עבורי הוא הסמל הכי משמעותי להפלת החומות במדינת ישראל. הוא היה מהימין, אבל שימש השראה לכל הצעירים שגדלו במעברות, בעוני ומצוקה. בשבילי הוא היה מנהיג ששכב על הגדר ופרץ את הדרך. הבחירה של אורלי הייתה בין להיות עלה תאנה והגדלת האלקטורט של מישהו אחר לבין להיות שותפה. היא בחרה להיות שותפה. זה איחוד שבא מתוך אג'נדה. פה יש גורם מאחד ותקווה להרבה מאוד אזרחים שנטשו אותם".

     

    אנחנו לא רק מזרחים

     

    לא רק פרץ קיבל תגובות קשות על האיחוד. "היו כאלה שאמרו לי למה הלכת עם מזרחים", מגלה לוי־אבקסיס. "מזרחים, דרך אגב, ידביקו לך את הדבר הזה. אז בגלל שאנחנו מזרחים, לא נעשה את השיתוף הזה? נהפוך הוא. אנחנו גם מזרחים, אבל גם הרבה מאוד דברים אחרים, ובשלם הזה יש הרבה יותר מה להרוויח לחברה".

     

    פרץ: "אני נולדתי במרוקו. לא תהיה שנייה אחת שאני אנסה לבדל את עצמי ממוצאי. אבל אני אלחם בכל דרך נגד הניסיון לדחוק אותנו לפינה. העוצמה הפוליטית שלנו היא קודם כל האמונה שלנו ושנית – ואני מצטער שאני צריך להעיד על עצמי – מנהיגים שיודעים גם לתת דוגמה אישית. זה דבר שמאוד חסר לנו במדינה. יש אנשים שרוצים להיות סוציאל־דמוקרטים, אבל קשה מאוד להיות מנהיג סוציאל־דמוקרטי מקומה 201".

     

    לוי־אבקסיס: "אם היה לי שקל על כל ניסיון של יאיר גולן ואהוד ברק לעשות את החיבור הזה איתי, הייתי יכולה להעמיד קמפיין עשיר. וכשלא עניתי, אז הם מצאו מישהו אחר בגשר, או־קיי? ככה הם רואים אותנו. אז אני אומרת די לצביעות. אנחנו באים עם חיבור אמיתי".

     

    אחת הסוגיות שנותרו פתוחות היא הישיבה בממשלת נתניהו. הקמפיין של מרצ וישראל דמוקרטית הצליח להדביק לפרץ ולוי־אבקסיס חשדות על דיל שנסגר לכאורה עם ראש הממשלה, לפיו ישמשו כשרים תחתיו בתמורה לבחירת פרץ לנשיאות. גם אמירות עמומות של השניים (לוי־אבקסיס אמרה כי היא "לא פוסלת את הליכוד ולא את כחול לבן", ופרץ כתב "לא נשב בממשלה של נתניהו תחת כתב אישום" כשלא ברור למה כוונתו ב"תחת כתב אישום") לא הורידו את האופציה הזאת מעל השולחן. עכשיו הם מיישרים קו. היה ביניכם פער, שאלתי.

     

    אורלי: "מה הפער?"

     

    עמיר: "בשום פנים ואופן. לא היה שום פער".

     

    לא שללתם את האופציה הזאת לחלוטין.

     

    עמיר: "לא, לא, לא. הנה, אנחנו מדקלמים ביחד. אחת־שתיים־שלוש: לא נשב בממשלת נתניהו. גם לא ננהל איתו משא ומתן בזמן שיש לו כתבי אישום וכתבי חשדות. נקודה. נקו־דה".

     

    אורלי?

     

    אורלי: "מסכימה לחלוטין. אמרתי את זה כבר ואם צריך אגיד את זה שוב, לא ננהל משא ומתן עם בנימין נתניהו כשמרחפים מעליו חשדות וכתב אישום. מה הטעם להיכנס לממשלה ואחר כך לפרק אותה? אנחנו באים ואומרים לא. קצר. לא ניכנס איתו למשא ומתן כל עוד החשדות האלה על הראש שלו. בסדר? התשובה מספיקה לך?"

     

    וזה גם במחיר של הישארות באופוזיציה?

     

    פרץ: "ברור".

     

    לוי־אבקסיס: "למה? אופוזיציה מפחידה אותנו?"

     

    עכשיו לראשונה הם גם מודיעים על הסכמה נוספת ביניהם: מפלגת העבודה־גשר תמליץ על בני גנץ לראשות הממשלה. "אנחנו חלק מהמאבק להחליף את ממשלת נתניהו ולהציב ממשלה חדשה עם אידיאולוגיה אחרת. נקודה", מכריז פרץ. לוי־אבקסיס מצטרפת לדברים וכבר משרטטת את התנאים להסכם קואליציוני עתידי: "לגנץ יש את היכולת להרכיב את הממשלה ולהביא חלופה", היא אומרת, "ואנחנו רוצים להביא חלופה אמיתית. אנחנו רוצים להמליץ על גנץ, אבל אנחנו רוצים שהוא יקיים את המדיניות שלנו בנושא החברתי. פה אין שאלה. לטובת הציבור".

     

    yuval-k@yedioth.co.il

     

     


    פרסום ראשון: 25.07.19 , 18:22