עשר שנים ואין קצה חוט
היא נחשבת לחקירה החשובה ביותר של משטרת תל־אביב • מיליוני שקלים הושקעו בה, מאות עדים תושאלו ואלפי אקדחים נשלחו לבדיקות בליסטיות • אבל מלבד מבוכה גדולה לאחר שעד מדינה הוליך שולל את החוקרים, תיק הברנוער ניצב עדיין בפני מבוי סתום • ב־1 באוגוסט יצוין עשור לרצח במועדון הנוער הגאה ובמשטרה מבטיחים: "נמשיך לחקור עד לפענוח"
כל ניצב שנכנס לתפקיד מפקד מחוז תל־אביב במשטרה, וכל מפקד חדש של ימ"ר תל־אביב, שומע מיד עם כניסתו לתפקיד את התאריך: מוצאי שבת, 1 באוגוסט 2009. באותו ערב נכנס למועדון הנוער הגאה ה"ברנוער" שברחוב נחמני בעיר, רעול פנים לבוש כולו שחור. בקור רוח מקפיא, כך לפי עדויות, הוא ירה ירייה אחר ירייה בבני הנוער שהיו באותה עת במועדון. "לכל כדור הייתה כתובת", יספר לאחר מכן קצין שהיה מעורב בחקירה, כדי לרמוז על מקצועיותו של היורה.
עשר שנים חלפו מאז אותו ערב ארור, שגבה את חייהם של ניר כץ (26) ז"ל שהיה אחד המדריכים בברנוער ושל הנערה ליז טרובישי (16) ז"ל. 11 נערים ונערות נפצעו מכדורי אקדחו של היורה, שניים מהם נותרו נכים לצמיתות.
עשר שנים חלפו, אבל למשטרת ישראל אין עדיין פתרון לתעלומה. ארבעה מפקדים החליפה מאז היחידה המרכזית של מחוז תל־אביב. אצל כולם ניצב הרצח בברנוער בראש הרשימה – אבל תוצאות אין.
מיליוני שקלים הושקעו באינספור פעולות חקירה. מאות עדים תושאלו, אלפי אקדחים נשלחו לבדיקות בליסטיות, חוקרים סמויים משתתפים במשך עשור במצעדי גאווה ובאירועים שונים של הקהילה הגאה ואפילו הוקמה "תערוכה" בנושא, בניסיון למשוך את הרוצח להגיע אליה.
בתחילת 2013 נדמה היה שהושגה פריצת דרך: עוברי אורח מצאו אקדח בחורשה סמוכה לפתח־תקווה.
בדיקה העלתה שמדובר באקדח שממנו נורו היריות בברנוער, אבל טביעות אצבע לא היו עליו. היורה, כך התברר, לא עשה טעויות והשתמש גם בכפפות.
והייתה גם הפארסה הגדולה. באפריל 2013 פנה זאור (זוהר) חנקישייב, עבריין מפרדס כץ, למודיעין המשטרתי ואמר כי שהוא יודע מי ביצע את הרצח בברנוער. על פי עדותו, שהתבררה כשקרית, מי שביצע את הרצח הוא חגי פליסיאן, שעשה זאת כנקמה על כך שאחיו הצעיר, בנימין, הותקף מינית על ידי מנהל הברנוער שאול גנון. חנקישייב חתם על הסכם עד מדינה וניפק לימ"ר הקלטות שבהן נשמע פליסיאן מודה לכאורה שביצע "עבודה" בברנוער.
פליסיאן נעצר, אך למרות הכחשותיו, למרות הכחשותיו של אחיו, בנימין, ולמרות שגם מנהל הברנוער גנון כלל לא זיהה את בנימין פליסיאן, בימ"ר היו בטוחים שהתיק סגור. ביולי 2013 הגישה הפרקליטות כתב אישום נגד חגי פליסיאן בגין שני מעשי רצח.
רק שמונה חודשים מאוחר יותר – לאחר שהטלפון הנייד של עד המדינה חנקישייב נשלח למעבדה ששיחזרה את ההודעות שבהן הנחה את פליסיאן מה לומר כדי להקליטו – נאלצה הפרקליטות לחזור בה מכתב האישום נגד פליסיאן. על מעצר השווא ועל הכתמת שמו פוצה פליסיאן על ידי המדינה ב־2.2 מיליון שקל.
בעקבות ההונאה שביצע הגישה הפרקליטות כתב אישום נגד עד המדינה לשעבר, חנקישייב. אבל לפני כחמישה חודשים שוב קרא חנקישייב לחוקרי ימ"ר תל־אביב בטענה שיש לו מידע חדש בפרשה. החוקרים הגיעו לתאו וגבו עדות, אך ספק רב אם המשטרה תוכל לסמוך על עדות של מי שהיא האשימה כעד כזב.
זמן קצר לאחר החקירה פרש מהמשטרה מי שהיה מפקד הימ"ר ניצב־משנה גדי אשד לאחר שהבין שכבר לא יזכה לקידום במשטרה. אחריו הגיע אבי ביטון לתקופה קצרה, והיום מנהל את החקירה נצ"מ עופר מועלם.
"אין ספק שזאת החקירה החשובה ביותר של משטרת ישראל", אמר קצין בכיר. "ברור שזה כתם גדול עבורנו. נרצחו פה בני נוער. אבל אם רק אדם אחד ביצע את המעשה, ולא שיתף אף אחד אחר, יהיה קשה עד בלתי אפשרי לפענח את זה".
ממשטרת ישראל נמסר: "בחקירת רצח הברנוער הושקעו לאורך השנים מאמצים ומשאבים כבירים לפענוח מקרה הרצח המזעזע. חוקרים רבים ומנוסים השתתפו לאורך השנים בחקירה זו ולצערנו, על אף כל המאמצים טרם פוענח הרצח והתיק נותר פתוח עד עצם היום הזה. משטרת ישראל תמשיך לחתור לחקר האמת עד לפענוח המקרה ומיצוי הדין עם המעורבים".

