אין מה לעשות מול דבר כזה", פוסק רב החובל המנוסה אלכס גרסון. "אם אתה בלב ים וכוח קומנדו מנסה להשתלט עליך, אתה מרים ידיים".
גרסון, שמפליג ברחבי האוקיינוסים כבר עשרות שנים עם אוניות סוחר, אומר את הדברים בעקבות התמונות שהגיעו בשבוע שעבר מהמפרץ הפרסי, בהן נראים לוחמי קומנדו של משמרות המהפכה האיראניים משתלשלים ממסוק אל סיפון המכלית הבריטית "סטנה אימפרו", שהפליגה במצרי הורמוז. לדברי גרסון, ימאי ותיק ועמית מחקר במרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה, ספינות הסוחר הישראליות אמנם נושאות על סיפונן כלי נשק, אך אלה משמשים בעיקר להרתעת פיראטים. "אני בעצמי השתמשתי בכלי הנשק האלה כמה פעמים", הוא אומר. "לא ירינו ורק הראינו אותם לפיראטים, שעזבו אותנו בשקט. אבל זה לא מספיק מול ספינת מלחמה או כוח קומנדו".
מה בכל זאת יכול לעשות קפטן ישראלי שהספינה שלו מותקפת בידי כוח צבאי עוין?
"לדווח בקשר או להפעיל אזעקה שקטה, באמצעות כפתור שרק הקפטן יודע איפה הוא נמצא ומשדר אות מצוקה. פרט לזה, הוא די חסר אונים".
ישראלים על הכוונת
ספינות הסוחר ומכליות הנפט הפכו לאחרונה לעוד אחד מהכלים במשחק השחמט שמנהלת איראן מול אויביה. על רקע הסנקציות החונקות את הכלכלה האיראנית, אי־היציבות במפרץ הפרסי והמתח הבלתי נפסק סביב המלחמה בסוריה, הפכו כעת גם נתיבי השיט של המזרח התיכון למסוכנים יותר ויותר.
ההשתלטות האיראנית על הספינה הבריטית, ומעצר 12 אנשי הצוות שלה, הם רק המהלך האחרון בקרב הימי המורכב המתחולל בתקופה האחרונה: ההתגרות האיראנית הגיעה בתגובה לאירוע שהתרחש זמן קצר לפני כן, אז עצרו הבריטים בגיברלטר מכלית נפט איראנית בדרכה לסוריה; ביוני האחרון התרחשו פיצוצים מסתוריים בשתי מכליות מערביות שהפליגו במפרץ עומאן, מעשה שהאמריקאים זיהו בו טביעת אצבע איראנית; ולפני כשנה הותקפו ספינות אזרחיות סעודיות שהיו באזור, בידי החות'ים בתימן המקבלים סיוע מאיראן.
המצב החדש מעלה מספר שאלות: האם כעת גם ספינות ישראליות אזרחיות, הנמצאות בים הפתוח, ייהפכו למטרה? כיצד יכולה מדינת ישראל להגן עליהן מרחק רב כל כך מנמל הבית שלהן? והאם אנו צפויים לחזות בקרוב בתמונות של לוחמים איראנים, המשתלשלים ממסוק אל סיפונה של אונייה שעליה צוות ישראלי?
התשובה לשאלה האחרונה, היא במידה גבוהה של ודאות לא. על פי פרסומים שונים, בישראל מעריכים שבשלב זה איראן לא תנסה לפגוע ישירות בכלי שיט ישראלי, מתוך הבנה כי מהלך כזה יהווה הכרזת מלחמה. גם שורה של מומחים עימם שוחחנו, חושבים שמוקדם לדאוג מתרחיש כזה. "אני לא חושבת שאנחנו עומדים לחזות בסדרה של חטיפות והשתלטויות על מכליות או ספינות סוחר", אומרת סימה שיין, חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי ולשעבר ראש חטיבת המחקר במוסד. "האיראנים מאוד נזהרים לא להסלים את המאבק".
ואולם לאור המצב המתוח במפרץ הפרסי, והפרקטיקה האיראנית הנוטה להשתמש בארגוני חסות בכדי להשיג מטרות אסטרטגיות — נראה כי ישראל אינה יכולה להתעלם מהסכנות החדשות הצצות בזירה הימית. ואכן, בשבוע שעבר פורסם כי מערכת הביטחון נקטה לאחרונה בצעדי מנע, על רקע החשש שהאיראנים יפגעו בכלי שיט ישראלי. הצעדים הללו לא פורטו, אך סביר להניח שהם נוגעים לאזור המסוכן ביותר לתנועת כלי שיט ישראליים בימים אלה: מצרי באב אל־מנדב, המפרידים בין חצי האי ערב לאפריקה, מחברים את ים סוף לאוקיינוס ההודי ומהווים את השער של הספינות הישראליות לאסיה.
"שליש מהסחר הימי שלנו הוא עם המזרח הרחוק, ולכן אין ברירה — צריך לעבור בבאב אל־מנדב", אומר תת־אלוף (במיל') הפרופ' שאול חורב, ראש המרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה. "מדינת ישראל צריכה לקחת בחשבון שספינות בבעלות ישראלית בהחלט יכולות להיפגע, אבל אני מניח שיש הוראות לספינות ישראליות שמפליגות שם ושהגורמים הרלוונטיים ערים לנושא".
פיראטים, טילים וטרור
זו לא הפעם הראשונה שבה ספינות סוחר ישראליות עולות על הכוונת של ארגוני טרור. ב־1971 הותקפה המכלית הישראלית "קוראל סי", בעת שעברה דרך מיצרי באב אל־מנדב והובילה דלק מהמפרץ הפרסי לאילת. ארבעה מחבלים מ"החזית העממית לשחרור פלסטין" התקרבו על סירת דיג, וירו רקטות RPG שהסבו למכלית נזק קל.
"במשך תקופה מסוימת צירף חיל הים צוותים של לוחמי שייטת 13 למכליות הישראליות, עם סירות שאפשר היה לרדת איתן במהירות למים כדי להשתלט על התוקפים", אומר מייק אלדר, אלוף משנה במילואים בחיל הים ומי שכתב ספרים רבים על ההיסטוריה של החיל. "היו גם תוכניות לבצע מארבים בין האיים שם".
יש אפשרות שחיל הים פועל עכשיו במכונת זהה?
"לא אתפלא אם גם היום יש היערכות כזו".
בעקבות אירוע ה"קוראל סי" חומשו לראשונה ספינות הסוחר הישראליות, מנהג שנותר על כנו. לדברי מלח ותיק, כל צוותי הים הישראליים עברו הכשרה בירי, ועל סיפון האוניות הוצבו מקלעי מא"ג, לצד קלצ'ניקובים ואקדחים. אותו מלח מספר שבעת המעבר במצרי באב אל־מנדב, היו מפעילות הספינות הישראליות את הזרקורים שלהן בסריקה אחר מטרות חשודות, והמלחים היו תופסים עמדות בסמוך למקלעים. "זה היה שלב מתוח בכל הפלגה", הוא מספר.
בשנים האחרונות הצטמצם הצי הסוחר הישראלי. נכון לסוף 2018 מפליגות רק שבע ספינות תחת דגל ישראל, ובסך הכל ישנן 34 ספינות סוחר בבעלות חברות ישראליות. מתוך 456 הימאים הפעילים בצי הסוחר רק 128 ישראלים, מרביתם קצינים. בהרבה מקרים, על הספינות הישראליות כלל לא מוצבים ישראלים.
אלא שלדברי סא"ל (במיל') אייל פינקו, דוקטורנט באוניברסיטת בר־אילן וחוקר במכון לאסטרטגיה ימית, המעבר בבא אל־מנדב מהווה עדיין נקודת תורפה אסטרטגית, "לכל אונייה, לא רק אונייה ישראלית", אומר פינקו. "בבאב אל־מנדב יש נוכחות של המורדים החות'ים, שהם לחלוטין סניף של איראן, בדומה לחיזבאללה וחמאס. יש להם כוח ימי מפותח והם מצוידים בטילי ים ומוקשים, והם לא מהססים להשתמש בהם". הוא מביא כדוגמה תקיפות שכוונו נגד ספינות סעודיות ומצריות, ובוצעו לאחרונה בידי החות'ים באמצעות כלי שיט בלתי מאוישים וטילי נ"ט, וכל זה בהדרכה איראנית.
אז מה בכל זאת אפשר לעשות כדי לשמור על כלי השיט הישראליים? לפי פינקו, ליווי של חיל הים הוא האופציה הריאלית ביותר. "אוניות המלחמה יוכלו לייצר הגנה כוללת, רחבה והיקפית על הספינות האזרחיות מכלל האיומים בהפלגה באזור. זה יעמיס את החיל, אבל זה כבר סיפור אחר".
"אם חיל הים יקבל פקודה, הוא ישלח כוחות לאן שיידרש", אומר בתגובה דודו בן בעש"ט, מפקד חיל הים לשעבר. "אבל גודלו של חיל הים הישראלי לא מאפשר לו ללוות כל אונייה ישראלית באשר היא. אגב, גם הצי האמריקאי הענק לא עושה זאת".
הפתרון עליו מתבסס חיל הים האמריקאי, אומר בן בעש"ט, הוא יצירת בריתות בין ציים ידידותיים, שיאפשרו הגנה על ספינות אזרחיות במרחב הימי האדיר. "רוב המים הבינלאומיים עשויים להיות חשופים לכל מיני סוגי איומים, ולכן כבר מראשית שנות האלפיים נוצרו כל מיני בריתות. ישראל לא חברה בבריתות הללו, אבל בהחלט מקיימת שיתופי פעולה".
מעבר לכך, אומר בן בעש"ט, ניתנות הנחיות בתחום הביטחון לכל הספינות הישראליות. "למשל אתה יכול לתת הנחייה, 'נא להקיף את אפריקה ולא לעבור במצרי באב אל־מנדב'. הכל על בסיס הערכת מצב".
משהו צריך להשתנות בהערכת המצב לאור מה שמתרחש במפרץ הפרסי?
"אני לא חושב שמדינת ישראל מאוימת. יש כרגע קונפליקט שהתפתח בין האיראנים לאמריקאים, כל אחד עם כוחות הברית שלו, סביב הסנקציות. אנחנו כרגע לא חלק מהסיפור הזה".
מה בנוגע להפעלת החות'ים בתימן?
"אני מניח שאם יהיה כזה איום, ואני מניח שמבצעים הערכות מצב על הדברים האלה, יש דרכים להתגונן, למשל לגלות נוכחות של ספינות של חיל הישראלי במרחב הזה".
קרוז תחת התקפה
היבט נוסף שיש להתייחס אליו הן ספינות התענוגות (קרוזים). מדי שנה יוצאים כ־150 אלף ישראלים לקרוז, וגם הם עשויים להוות מטרה לארגוני טרור. גם לכך יש תקדים: ב־1985 חטפו מחבלים פלסטינים את אוניית הנוסעים האיטלקית אכילה לאורו, ורצחו נוסע אחד.
בספינות הנוסעים הישראליות, ממש כמו במטוסים, מי שאחראי על נושא האבטחה הם השב"כ והמטה ללוחמה בטרור במועצה לביטחון לאומי, המספקים את המידע ואת שירותי האבטחה. "ספינות שיש עליהן ריכוז של ישראלים, או כאלו שיוצאות מנמל ישראלי, מאובטחות על ידי צוות ישראלי שעובר הכשרה ויודע להתמודד עם מגוון של מקרים", אומר רפי סויד, הבעלים של קבוצת "מוקד אמון", שסיפקה בעבר שירותי אבטחה לספינות נוסעים. "אני לא יכול להיכנס לפרטים אבל יש מספר לא מבוטל של מאבטחים חמושים במהלך כל ההפלגה וגם בירידה לנמל, אירוע שבו יש ריכוז גדול של קהל ישראלי. המאבטחים האלה יודעים להתמודד עם ניסיון פיגוע, השתלטות, סירות נפץ וכו'".
לחבר'ה שלך יצא להתמודד עם מצב כזה?
"למזלנו מאז הסיפור של אכילה לאורו לא היה ניסיון כזה. יכול להיות שהמחבלים יודעים מה מחכה להם וזה גורם הרתעתי. זה בהחלט אתגר לא קטן להשתלט על אונייה כזו עם רמת אבטחה ישראלית".
הנוסעים יכולים רגועים?
"תמיד כדאי להיות ערניים, אבל הם צריכים לדעת שתמיד תהיה תגובה ולא יהיה פשוט להשתלט על אונייה ישראלית מאובטחת".
מחברת מנו ספנות, המפעילה קרוזים לישראלים, נמסר: "באוניות יש אבטחה שנים רבות בפיקוח וליווי של הגורמים הרשמיים של מדינת ישראל. חברת האבטחה מאושרת ומוסמכת מטעם הרשויות הרשמיות ועל פי הנחיות המקצועיות של מדינת ישראל, בדומה לנהוג בחברות התעופה. מהסיבות הברורות לא ניתן לפרט מעבר לזה". •
