שלישי 28 בינואר 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: מיכאל טופיול
    זמנים מודרנים  • 29.07.2019
    "אני אמא מהממת"
    שפרה קורנפלד היא אשת תקשורת מנוסה ודעתנית, שלא מפסיקה לחקור את המצב הנשי נכון ל־2019. מהפכת MeToo# מחזירה אותה לימים שבהם נשים, כולל היא עצמה, העדיפו לשתוק במקום להתלונן על אונס בדייט. וכשהיא מגישה פודקאסט על "סיפורה של שפחה" ב־HOT, היא מוצאת עצמה מודאגת מהעתיד שבו יגדלו שתי בנותיה
    איתי סגל | צילום: מיכאל טופיול | סטיילינג: מיטל ברונר

    עשר שנים חלפו מאז נכנסה שפרה קורנפלד לבית "האח הגדול" ויצאה ממנו המנצחת הגדולה. הגברת הראשונה של הריאליטי, אחרי נינט, כמובן. במונחים מסוימים, קורנפלד היא האקסית המיתולוגית שלנו. היא גרמה לנו להרגיש דברים שאף אחת לא הצליחה, ולמרות שעברו המון שנים מאז, אנחנו עדיין תוהים מה קורה איתה. "המון זמן עבר", היא מחייכת, "השתחלפתי. כל התאים שלי בגוף הספיקו למות ולהתחדש מאז".

     

    קורנפלד הספיקה לעשות מאז כל מה שאפשר לדמיין. היא התחתנה (עם העורך הראשי של "ארץ נהדרת", מולי שגב), ילדה שתי בנות (עמליה, 8.5, ודריה, בת 5), פירסמה טור ב"לאשה", הגישה את "ציפורי לילה" בגל"צ, כתבה ספר ("החצי השני של הלילה") והנחתה את "מועדון תרבות" בכאן 11. על אף שמעולם לא חזרה לזירת הפשע של הפריים טיים, אנשים ברחוב עדיין מגיבים אליה בחיבה עמוקה. "הם מזהים, כן, אבל פחות", היא אומרת במבוכה. "אם ראו אותי 30 שניות בערב בערוץ מרכזי, כל הרחוב היה עליי למחרת. עכשיו זה הרבה יותר 'מאיפה את מוכרת לי?' הרבה יותר נעים".

     

    מתוך "סיפורה של שפחה"
    מתוך "סיפורה של שפחה"

     

    מה, "טוב לי באנונימיות"?

     

    "זה טריקי. האישיות שלי כן זקוקה לנראות. הנה, באתי להתראיין אצלך. העניין הוא בעוצמה. מעולם לא שיערתי שאזדקק לשומר ראש. רציתי שיכירו אותי, אבל במידה שאוכל לשלוט בזה. זאת מחשבה אינפנטילית. לא הבנתי שאני אצא לרחוב ואזור שלם של החיים יילקח ממני. אני לא יכולה סתם לשבת ולבהות באנשים. אני לא מתגעגעת לטירוף הזה. אם זה היה קורה עכשיו, הייתי ודאי מתמודדת עם זה טוב יותר, אבל לא הייתי עושה את זה שוב".

     

     

    למה? זאת בטח הייתה חוויה מכוננת.

     

    "נכון, כוננתי", היא צוחקת, "אנשים שבאים לתוכניות כאלה נמצאים בחיפוש, הם אומרים דברים כמו: 'עכשיו זה הזמן שלי'. אני לא צריכה עכשיו כלום. טוב לי. השגתי מה שרציתי".

     

    מה את מרגישה כשאת נתקלת בעצמך לפעמים בקטעים מהתוכנית?

     

    "'היא חמודה, אני אוהבת אותה'. אחת הסיבות שהיה לי קשה הייתה התחושה שהסיפור שלי מופקע ממני. אנשים היו באים אליי ואומרים דברים לא נכונים. חלק מהסיבה שכתבתי את הספר ושאני ממשיכה לכתוב זה הרצון להגיד: לא הבנתם אותי, רגע, אני אסביר לכם הכל מהתחלה".

     

    באהבה וחמלה

     

    אז בואו נתחיל מהתחלה. היא בת 38, נולדה וגדלה בירושלים למשפחה חרדית, ויש לה שבעה אחים ואחיות. כשהייתה בת 15 התגרשו הוריה, וכשהייתה בת 20 עזבה את הדת ויצאה בשאלה. יש לה תואר בעיצוב תעשייתי מבצלאל, אבל כרגע היא עסוקה ברומן החדש שהיא כותבת על "התפוררות של משפחות ואנשים".

     

    מבוסס על סיפור אמיתי?

     

    "אני יושבת חזק מאוד על הקלישאה 'תכתבי על מה שאת מכירה'. אבל אף אחד לא צריך למצוא את עצמו בצורה מובהקת בספר. וממילא אני כותבת בהרבה אהבה וחמלה ורוצה שהקורא יאהב את הדמויות שלי".

     

    בימים אלה היא מגישה יחד עם דפנה לוסטיג את הפודקאסט "תחת עיניהן" מבית HOT, שעולה מדי יום חמישי לכל פלטפורמות הפודקאסטים המובילות ומוקדש לעונה השלישית של "סיפורה של שפחה" המשודרת ב־HOT בצמוד לחו"ל. יחד הן מתפלספות ומנתחות את הפרק החדש והבעות הפנים הכעוסות של אליזבת מוס. "זאת סדרה שעובדת חזק כמראה שאמורה לזרוק אותנו למציאות. כשהספר יצא, מרגרט אטווד חטפה ביקורת על שהגזימה. היא ענתה: כל מה שכתבתי, קורה או קרה אי פעם לנשים. לא המצאתי כלום. החלקים היותר חשובים בסדרה הזאת הם הפלאשבקים של מה שקרה לפני, 'התהליכים'. אנחנו בדיוק במקום הזה עכשיו. הרי לא נותנים לך יום אחד פטיש בראש".

     

    הדברים שקורים עכשיו בארץ הם נורות אזהרה לעתיד שלנו?

     

    "בסופו של דבר אני כן אופטימית ורוצה להאמין שעידן הנאורות הוא לא אפיזודה קצרה בתולדות האנושות. עם זאת, כדתל"שית, תמיד נורא מפתיע אותי הקלות שבה הרחוב החילוני מרשה לזכויות שלו להירמס. יש לחילונים הרבה כוח שהם לא מנצלים".

     

    בניגוד לטענות של הורים רבים, היא לא רואה סביבה הדתה. "אני גרה בבועה סופר־ליברלית בתל־אביב. בבית הספר של הבת שלי מקבלים בכיתה ב' ספר תורה. יש הורים שזה יישמע להם הדתה. לי זה נשמע נפלא שהבת שלי מקבלת גישה לתנ"ך ויכולה לקרוא אותו בכיף. דת היא לא סכנה. השילוב בין דת וכוח הוא הסכנה".

     

    זאת גם הסיבה שעל אף שאביה הוא רב אורתודוקסי, סירבה להתחתן עם שגב ברבנות והחליפה את החופה היהודית בעיריית ניו־יורק. "אני נגד הכוח שיש לרבנים, שגם מנצלים אותו. גם החופה מאוד בעייתית בעיניי. זה מקסים לעשות טקס עם נופך של מסורת ‑ כזה שמחבר אותי למה שקרה בשבט שלי בעבר, אבל מסמך בארמית שקונה אותי וחותמים עליו אבא שלי ובעלי, לזה אני פחות מתחברת".

     

    אתן מדברות הרבה בפודקאסט על מצב הנשים בימינו.

     

    "ב־2019 מצופה מאישה גם להיות יפה וגם בכושר, וגם עם קריירה משגשגת, אבל לא משגשגת מדי, כדי לא להאפיל על בעלה. נהיה נורא מורכב להיות אישה בימינו. את צריכה להיות הכל. אין לך את הפריבילגיה להפריד ולהיות רק האישה שדואגת לרווחת הבית או לקחת רק תפקיד גברי ולפרנס".

     

    על זה נלחמתן כל השנים. להיות הכל. שוות בין שווים.

     

    "אבל לא התכוונו להיות הכל בבת אחת. המאבק היה שהכל יהיה פתוח בפנינו. רק לא שמנו לב שלא נפטרנו מהתפקידים הקודמים שלנו, ועכשיו התווספו עוד מדדים למיהי אישה מוצלחת. המאבק הפמיניסטי לא הסתיים. הוא יצליח כשביטוח לאומי לא יבוא הביתה לאחי, שהחליט לקחת חופשת לידה במקום אשתו, במטרה 'לתפוס' אותו, כי מבחינתם אין דבר כזה גבר שרוצה לקחת חופשת לידה".

     

    זה גם מאבק אישי בחייך?

     

    "חד־משמעית, כי לפנות את התפקידים נורא קשה. להגיד, הבית יהיה פחות נקי, אבל נוכל לעשות דברים אחרים. כדי להכניס גברים לתחומים שנחשבים נשיים, אנחנו צריכות לשחרר. כביסה, למשל, אני לא עושה בכלל. רק מורידה את הבגדים וזורקת ליד".

     

    בגובה העיניים

     

    בשנים האחרונות התמסרה לגידול בנותיה. "השאיפה שלי בסופו של דבר היא לאיזון ולאושר ולא בהכרח להצלחה ותשומת לב", היא אומרת. "זה מה שאיפשר לי לקחת את השנים האחרונות ולהחליט להיות אמא, ליהנות מהתפקיד הזה בלי רגשות אשם. אם יש תחום בחיים שלי שאין לי שום תסביכים איתו, זאת האימהות שלי. אני אמא מהממת. האתגר הכי גדול זה להניח לילדים שלנו. דברו איתם בגובה העיניים. הבת שלי רצתה שארקום את השם שלה על אחת החולצות. אמרתי לה שלא אעשה את זה כי אני לא רוצה שכל אדם זר יוכל לגשת אליה ברחוב ולהגיד: 'עמליה מה נשמע? אני מכיר את אבא'. היא הבינה את זה. חברות שלי אומרות לי שזה עלול להפחיד אותה, אבל אני לא מאמינה בזה. אני מסבירה לה את העולם כפי שהוא. אני לא אמא חרדתית. אני נורא סומכת עליהן ונורא סומכת על עצמי. אני תוצר מעולה של זה שגדלתי במשפחה מרובת ילדים. לא עובדים בלנהל אותך, נותנים לך כללים, בסיס יציב, חום ואהבה ושלום על ישראל. אנשים עושים מגידול ילדים מה־זה סימפוזיון".

     

    ואיפה את עומדת בדיון על מהפכת MeToo#?

     

    "אני מרגישה שהייתי על העגלה הזאת שנים. הייתי בשוק חיובי שהנושא עלה ולא ירד אחרי יומיים. אני זוכרת שכשזה היה באוויר ממש חזק, ישבתי בבית קפה ונכנס מישהו שאני מכירה, ופתאום נהיה לי גועל בכל הגוף. פתאום צף לי זיכרון ‑ סיפור שהיה לי עם הבנאדם הזה והדחקתי אותו מספיק עמוק כדי לאפשר לעצמי להגיד לו שלום ברחוב. זכרתי שהוא לא בא לי טוב, לא זכרתי למה, ופתאום, בגלל שבאותו יום הנושא היה ממש חזק באוויר, פתאום הכל חזר אליי".

     

    הוא הטריד אותך מינית?

     

    "זה היה בעולמות דייט רייפ. נושא שפחות עסקו בו בארץ. מאיזה שלב כבר נהיה לא לגיטימי להגיד 'לא' כי כבר זרמת לדייט? הדברים האלה מאוד שכיחים בגילי העשרים, ואני חושבת שלהרבה מאיתנו עוד לא שקעה כמות הפעמים שהיינו במצבים שהיה לנו יותר קל לגמור עם זה וללכת מאשר לעשות את כל הפעולות הנדרשות כדי לחלץ את עצמנו. היה לי קל להדחיק את זה, כי אפילו בזמן אמת לא הרשיתי לעצמי להבין שמה שקרה לא לגיטימי".

     

    התעמתת איתו?

     

    "נראה לך? גם אם הוא יקרא את הפסקה הזאת בכתבה, הוא לא יזהה את עצמו. אף גבר לא רוצה לחשוב אחורה ולהבין שאולי הוא פגע".

     

    בשנה שעברה קיבלה יחד עם שותפותיה להגשת "מועדון תרבות" ‑ לוסטיג, לוסי איוב ואסתר רדא ‑ את פרס האקדמיה. הפארסה: חודש לפני הודיעו להן שהתוכנית מבוטלת. "אני חושבת שזאת הייתה טעות להוריד אותנו. לערוץ ציבורי לא אמורים להיות שיקולי רייטינג, אבל אם מישהו חשב שצריך לשפר את אחוזי הצפייה של התוכנית, אני בטוחה שהיו דרכים אחרות לעשות את זה. נגיד, לא לקבור אותנו ב־11 וחצי בלילה".

     

    ב"מועדון תרבות" ליהקו ארבע נשים רהוטות ויפות. אין הרבה נשים בטלוויזיה בתוכנית כזאת.

     

    "אין היום מספיק נשים בעמדות מפתח בשום תחום. גם איפה שיש נראות מאוד חזקה לנשים ‑ נגיד יושבת ראש בנק ‑ זה עדיין לא אומר שמתחתן יישבו נשים. יש בעיה של אמצע. לדעתי, זאת בעיית הבינוניות. נשים מרגישות שהן צריכות להיות מצוינות. הרבה גברים יושבים בתפקידים שהם לא מספיק כשירים לעשות, לוקחים הביתה משכורות הרבה יותר גבוהות מהכישורים והביצועים האמיתיים שלהם, וישנים מאוד טוב בלילה. נשים לא. אם נשים לא מרגישות מדויקות לתפקיד, הן יגידו 'לא תודה'. אנחנו עדיין בתודעת מיעוט שאנחנו אמורות להצטיין ולכן נחפש את הדבר שנצטיין בו. השינוי האמיתי יהיה כשיהיו מלא נשים בינוניות בתפקידים שהן לא מספיק טובות בהם, מרוויחות מלא כסף וחיות עם זה ממש טוב".

     

    עם מי הכי היית רוצה לשבת לקפה?

     

    "אני מאוד סקרנית לגבי שרה נתניהו. יש לי נטייה בריאה לרצות לבדוק בעצמי קונצנזוסים. אם יש משהו שכולם חושבים עליו משהו, בא לי ללכת ולראות בעצמי. יש לי תחושה שהיא יותר טיפוס של תה מקפה. הייתי רוצה לפגוש את האדם, לא את הדימוי".

     

    itaisegal@hotmail.com

     


    פרסום ראשון: 29.07.19 , 22:53
    ידיעות אחרונות