בית הנבחרות

שום אירוע אחר כנראה לא היה מקבץ את הנערות שיושבות עכשיו לפניי. לכאורה, הן שונות זו מזו לחלוטין — בסגנון החיים, ברקע המשפחתי, וכמובן בעמדותיהן. ובכל זאת, לפרקים נראה שיש להן יותר מהמשותף משנראה במבט הראשון: כולן חדורות להט אידיאולוגי, כולן פמיניסטיות, כולן חולמות על קריירה בכנסת — ואף אחת מהן לא סיימה עדיין עם הבגרויות.

תכירו, דור ההמשך של הנשים בפוליטיקה הישראלית. נינה בנאי־שחף (16), פעילת נוער מרצ מנתניה, נועה אימבר (16) מאשקלון, יו"ר נוער הליכוד, לי ביילין (14), יו"ר נוער העבודה מתל־אביב ואילת ("כמו איילת שקד, אבל עם י' אחת") קלינגר בת ה־16, פעילת נוער בבית היהודי מגבעת־שמואל. המנעד האידיאולוגי בחדר משתרע בין איחוד הימין למרצ, אבל בדבר אחד כולן תמימות דעים: "נשים הן לא מיעוט, אנחנו מהוות 52 אחוז מהאוכלוסייה ואף אחד לא עושה טובה כשהוא מכניס עוד אישה לרשימה", מנסחת אילת בבהירות את מה שכולן חושבות. כל אחת ואחת מהן מביעה לאורך הראיון את חוסר שביעות הרצון ממצב הייצוג הנשי בכנסת, ומגמת ההידרדרות שלו בשני סבבי הבחירות האחרונים.

"אני פשוט לא מבינה למה גם בימינו פוליטיקה נחשבת לעיסוק גברי", מתרעמת לי ביילין, שירשה את החיידק הפוליטי מסבא יוסי, יו"ר מרצ לשעבר ופוליטיקאי ותיק במפלגת העבודה. "במקרה שלי אין טעם לשאול מתי הג'וק הזה נכנס לחיי מפני שהוא היה נוכח כל הזמן. גדלתי בבית מאוד פוליטי, כבר ביסודי הרגשתי שאני נשאבת פנימה, אבל נכנסתי לזה ברצינות רק בשנה שעברה, כשהפכתי להיות הדוברת של נוער העבודה. עכשיו אני יושבת ראש נוער העבודה".

ביילין ג'וניור, שעולה לכיתה י', דורשת שוויון מלא, ולא פחות. "מבחינתי חייב להיות שוויון מלא, וזה אומר שחייבות להיות 60 חברות כנסת, אני רואה את העתיד שלי כראש ממשלת ישראל".

ראש או ראשת?

"זה קצת בעייתי. ראש הוא איבר ממין זכר. המומחים קבעו שצריך לומר ראש הממשלה, אבל אני מקפידה לומר יושבת ראש. ברור לי שאמלא לא מעט תפקידים של 'יושבת' עד שאגיע למטרה. יש לי את כל המסלול בראש".

"אפשר לחולל שינויים"

בשבוע שבו ייסגרו הרשימות לכנסת ה־22, שדולת הנשים יצאה בקמפיין תחת הסיסמה "את לא יכולה להיות מה שאת לא יכולה לראות", במסגרתו השמיעו עשרות צעירות את קולן בדרישה לשיבוץ יותר נשים ברשימות ובמקומות בכירים יותר. ילדות וצעירות בגילים שונים מכל רחבי הארץ שלחו והעלו לרשת סרטונים שבהם הן דורשות מראשי המפלגות שוויון.

"לפני שלוש שנים הכניסו למערכת החינוך את יום ז'בוטינסקי, וזה מה שמוכיח שאפשר לחולל שינויים", מוסיפה אימבר. "אני רוצה לעודד נשים להיכנס לכל מקומות העבודה שעד כה נחשבו לגבריים. ללכת אחרי החלומות שלהן, לא לפחוד מפריימריס". היא סטודנטית שנה שנייה לתואר ראשון במדע המדינה והיסטוריה באוניברסיטה הפתוחה, אחרי שפרשה מהתיכון החילוני שבו למדה, בעקבות תהליך של חזרה בתשובה. "בחרתי לקבל על עצמי אורח חיים חרדי", היא מספרת. "זה קרה לי בעקבות שולי רנד. התהליך התחיל בדיוק לפני שנה, נכבשתי. הרב שלי חרדי ליטאי".

בגיל 14 הצטרפה לנוער הליכוד, יחד עם ידיד מכיתתה. "התווכחנו על הכל, הוא היה סוציאליסט, אני הייתי ליברלית, ובסוף אמרנו 'כדאי לנו למצוא מסגרת שבה נוכל להתווכח'. חיפשתי וחיפשתי עד שהגעתי לנוער הליכוד. מצאתי את עצמי מתחברת לז'בוטינסקי ולבגין. אפילו מצאתי מהדורה מיוחדת של הספרים של בגין שרק אנשי המחתרת אוחזים בהם. התחלתי כדוברת ובעלת תפקיד בניו־מדיה, ולפני חודש נבחרתי ליושבת ראש נוער הליכוד".

כבר הכרת את ביבי?

"ישבנו על אותה במה. הוא נאם ואני ישבתי בצד. לצערי עדיין לא נוצר בינינו שיח".

"פוליטיקה זה משחק"

"הכנסת חייבת לשים את המאבק הפמיניסטי בראש מעייניה", פוסקת נינה בנאי־שחף ממרצ, "מפני שזה לא הגיוני ש־52 אחוז מהאוכלוסייה סובלות מדי יום ביומו בגלל המגדר שלהן, אם זה מהטרדות מיניות, שכר לא שווה או אפליה מקצועית. לא אכפת לי כמה פוליטיקאיות יהיו ברשימה, אכפת לי שהכנסת תהיה מורכבת מבני אנוש שיפעלו למען נשים".

היא נכדתו של גברי בנאי, איש הגשש החיוור, בתם הבכורה של הזמר אורי בנאי ("פרפרים") והשחקנית לני שחף. היא לומדת אמנם במגמת תיאטרון, כמיטב המסורת המשפחתית, אבל בעיני נינה אין שום סתירה בין שני תחומי העניין שלה. "פוליטיקה זה הכי משחק. מי שיודע לתת שואו על הבמה גם יידע לדבר בכנסת. ההבדל היחיד הוא שעל הבמה אתה יכול לשחק גם דמות שאתה לא מזדהה איתה מבחינה אידיאולוגית. בפוליטיקה אתה חייב לתת את האני מאמין שלך, בלי לזייף".

לאן מועדות פנייך? 

"אני יורה חיצים לכל מיני כיוונים. במועצת נתניה אין ייצוג למרצ. מצביעי מרצ הם קצת יוצאי דופן בנתניה, אבל זה לא כל כך מפריע לנו, אולי זו תהיה ההתחלה. בעתיד הרחוק יותר, חברת כנסת".

אבל עם כל הכבוד למפלגות השמאל השונות, האישה הבכירה ביותר בפוליטיקה הישראלית נמצאת בימים אלו על הצד הימני של המפה. עם ההודעה על איחוד מפלגות הימין, הפכה איילת שקד לאישה היחידה שעומדת בראש מפלגה שרצה בבחירות לכנסת. "יש מפלגות שאין להן אף אישה ברשימה, או רק אישה אחת. לנו, בזכות האיחוד, יש אישה בראש הרשימה וזו בהחלט גאווה", אומרת אילת. היא גדלה בבית דתי והתחברה לפוליטיקה כבר בגיל עשר. "התחלתי לעקוב אחרי דיונים בכנסת, וגם הורדתי את האפליקציה של ערוץ הכנסת", היא מודיעה בגאווה ניכרת. חודש לפני שהיא עולה לכיתה י"א באולפנה ("חמש יחידות פיזיקה ועשר יחידות מחשבים"), וחודש אחרי שהחלה לפעול במסגרת הבית היהודי, אילת מתמודדת עם זהות פמיניסטית מורכבת למדי.

כתלמידת אולפנה, איך התחושות סביב העובדה שאישה חילונית עומדת בראשות מפלגה דתית?

"ביהדות יש זרמים רבים, ואני יכולה להבין את אלה שפחות מתלהבים מאישה חילונית כמייצגת של אידיאולוגיה ואמונה, אבל אני לא רואה בחיבור הזה בעיה מפני שזה איחוד טכני. הם רצים ביחד כדי לא לבזבז קולות. ברגע שייבחרו לכנסת הם כבר לא יהיו ביחד".

ובכל זאת, למרות ההסכמה הרחבה על הצורך בהגדלת הייצוג הנשי, מתגלעות אי־הסכמות חריפות בין הנשים שמקוות לייצג יום אחד את המחנה שלהן במליאה.

נינה: "דווקא השבוע, אחרי שערוריית המין בקפריסין, הכנסת חייבת לשים את החינוך המיני והמגדרי בראש האג'נדה שלה", אומרת נינה. "גם אם זה לא אונס, זו הייתה התנהגות אלימה וברברית שנובעת מכך שמערכת החינוך שלנו סקסיסטית עד כדי כך שהיא לא מרשה לבנות ללבוש מכנסיים קצרים. למה שר החינוך, שנכון לעכשיו הוא גבר דתי, דואג לכך שאני לא אהפוך ל'דמות מפתה', במקום לחנך את הבנים להתנהגות מינית נאותה? אני רוצה ששר החינוך ידאג לשני המינים וידבר עם ילדים על יחסי מין מכבדים ובהסכמה. אנחנו כל כך רחוקים משם, כששר החינוך שלנו מדבר על טיפולי המרה".

אילת מרגישה צורך לסנגר עליו: "הרב פרץ הסביר את עמדתו, זו זכותו להשמיע את דעתו".

לי תוקפת: "איך אדם שאמור לחנך את הדור לדמוקרטיה יכול לשלוח נערים לטיפול המרה?"

נועה מגוננת: "הייתי רוצה לחיות במדינה שבה שר החינוך, או כל אזרח אחר, יכול להביע את דעתו בכל עניין ונושא".

גם נגד גיוס בנות לצבא?

"בחוקה של מפלגת הבית היהודי נכתב שעל כל שלושה גברים חייבת להיות אישה. 25 אחוז מהרשימה הכוללת הן נשים וזה מדהים, זו מפלגה שאומרת 'בואו, יש לכן מקום'".

את תתגייסי?

"אני רוצה לתת למדינה שנתיים של תרומה משמעותית במסגרת שתתאים לי ביותר, שירות צבאי או שירות לאומי. שני המסלולים מציעים תפקידים מאתגרים. אני לא חושבת שנשים צריכות לשרת בקרבי".

לא מחכות בשקט

ימים לא פשוטים עוברים על אלו שזכויות נשים יקרות לליבם, ומצב הייצוג בכנסת לא עוזר. בשנים האחרונות היה הייצוג הנשי בכנסת במגמת עלייה מתונה, אך מתמידה. מכנסת לכנסת הלך מספר הנשים במליאה וגדל, עד שהגיע לשיא בכנסת ה־20, עם 37 נשים מכהנות ושתי ראשות מפלגה. אבל בבחירות האחרונות המצב התהפך: 29 מושבים בלבד אוישו על ידי נשים, ולפי הסקרים, בבחירות הקרובות המצב צפוי אף להידרדר יותר.

"יש סיסמה מפורסמת בפמיניזם, 'את לא יכולה להיות מה שאת לא יכולה לראות'", אומרת מיכל גרא מרגליות, מנכ"לית שדולת הנשים בישראל. "כדי שהילדות והנערות שלנו יראו את עצמן יום אחד כמנהיגות במדינה, הדרישה שלנו היא שראשי המפלגות יוודאו שיש ייצוג משמעותי לנשים ברשימות, מספרית ומבחינת המיקום".

מנכ"לית שדולת הנשים בישראל, מיכל גרא־מרגליות

אבל יכולות להיות חברות כנסת שלא עושות דבר עבור נשים, ולהפך.

"הבחירה לשבץ נשים ברשימות — היא צעד שיש לו גם משמעות סמלית וגם מעשית. סמלית, מכיוון שמחצית מהאוכלוסייה זכאית למחצית מהכיסאות סביב כל שולחן קבלת החלטות; ומעשית, מכיוון שהיסטורית, נשים מקדמות הרבה יותר נושאים שקשורים לשוויון מגדרי לעומת חברי הכנסת. המיקום של הנשים ברשימות משפיע אחר כך גם על חלוקת התפקידים בממשלה ובכנסת, בתיקים ובראשות ועדות. הפרישה של שלי יחימוביץ' מצטרפת לקבוצה לא מבוטלת של נשים פמיניסטיות מכל הקשת הפוליטית שכרגע נמצאות מחוץ לכנסת, ביניהן מרב מיכאלי, שולי מועלם, עליזה לביא ורחל עזריה".

"אפשר לראות ולהרגיש שיש פה דור של צעירות שלא מוכנות לחכות בשקט עד שיפנו להן מקום והן לא מבקשות בנימוס", אומרת יעל סיני, מנהלת קשרי כנסת בשדולת הנשים. "עבורן זה ברור מאליו שמגיע להן חצי מהכל, שלא הגיוני שיהיה שולחן של מקבלי החלטות שאין בו 50 אחוז נשים.

"יש פער בלתי נתפס בין הקולות ברוב החברה הישראלית ובטח בדור הצעיר שמאמינים שנשים יכולות להיות בתפקידי הנהגה ולהוביל — לבין הייצוג בכנסת. המנגנונים של המפלגות מלאים בגברים שעוד לא הבינו שהגיע הזמן לשינוי. אנחנו בשדולת הנשים מבינות שעכשיו הגענו לנקודה הקריטית, יומיים לפני סגירת הרשימות, לקרוא את הקריאה הזו של הצעירות לייצוג נשי הולם".

למרות שהמרואיינות שלנו, מפאת גילן, יכולות להיבחר כרגע רק למועצת תלמידים, הבחירות בספטמבר מעסיקות אותן הרבה יותר מאת רוב המבוגרים המותשים, בעלי זכות ההצבעה. "אנחנו הבסיס של המפלגה", אומרת ביילין, יו"ר נוער העבודה. "אנחנו יכולות לחולל את השינוי, יותר קל להביא את הצעירים למפלגה מאשר לשנות את העמדות של מצביעים מבוגרים. אנחנו נעצב את העבודה של העתיד".

קל להגיד. בבחירות הקודמות המפלגה שלך התרסקה.

"נכון, אבל בעקבות האיחוד יש לנו את אורלי לוי־אבקסיס, ויש לנו גם את מרב מיכאלי, שהיא הכי פמיניסטית שיש. אני לא מחבבת את הצעד שסתיו שפיר עשתה, לדעתי היא עזבה את המפלגה לטובתה האישית, כדי להיות בהנהגה של מפלגה אחרת".

המודל שלך היא גולדה מאיר?

"גולדה היא לא תוצאה של בחירות, היא הייתה מינוי. ציפי לבני היא מנהיגה מדהימה בעיניי, והיא לגמרי צריכה להיות בפוליטיקה ואם היא תיבחר לתפקיד ראש הממשלה אני אהיה הרבה יותר ממאושרת".

למה חשוב לך לראות נשים בשורות העבודה?

"בגלל שרוב הפוליטיקאים הגברים לא מעמידים את הנשים בראש סולם העדיפויות שלהם. אתן לך דוגמה מתחום אחר. אני נהגת מרוצים. נכנסתי לספורט הזה בגיל שמונה, כשראיתי את אבא שלי מתאמן ומתחרה. גם מרוצי מכוניות זה ספורט גברי, אבל עובדת היותי אישה לא תעצור אותי מלהיכנס אליו. מי יחליט בשבילי מה גברי ומה נשי? למה בפוליטיקה אני כאילו פחות מבינה ופחות שווה?"

"העובדה שעדיין אין לנו זכות הצבעה לא מעניקה לנו את הפריבילגיה לשבת בצד", טוענת אילת. "להפך. חשוב לנו להראות את הנוכחות של איחוד מפלגות הימין בגבעת־שמואל, ולהשפיע בכל מה שאפשר".

"זה מה שאני עושה מאז שנבחרתי", מספרת נועה הליכודניקית, "ואני רוצה שנוער הליכוד ייקח חלק בפעילות בסניפים בכל רחבי הארץ. יש עשר נשים ברשימה".

מי המודל שלך בשורות הליכוד?

"באופן אישי התחברתי מאוד לשרן השכל, הראשונה שהעלתה צילום שלה עם שביס בעקבות לינור אברג'יל. היא ניסתה לתקן את החוק למניעת הטרדות במקומות עבודה כדי שיחול לא רק על שכירות, אלא גם על עצמאיות. לצערי זה לא קרה".

"נשים זה מרצ", קובעת נינה. "שולמית אלוני שינתה את מעמד הנשים במדינה".

הפמיניסטיות הצעירות מצאו את עצמן מתווכחות באחת הסוגיות הוותיקות ביותר בפוליטיקה: שריונים לנשים, כן או לא. רובן, לפחות בינתיים, נגד שריונים. "אישה חייבת להוכיח את עצמה כמו כל אדם אחר", אומרת אילת, ולי מהנהנת בהסכמה.

אבל נינה מאתגרת אותן עם מבט על המציאות: "חייבים לתת פוש זמני לנשים כדי לעודד אותן להתמודד", היא אומרת.

"לא!" פוסקת לי, "שריונים מרתיעים. אישה צריכה להיכנס בגלל מי שהיא".

"בכל זאת רואים שינוי", מנחמת אילת, ונועה מסכימה: "בעשר השנים האחרונות עלה מספר הנשים בממשלה. שינוי לא קורה בן לילה".