מה משותף לאנטואן דה סנט־אכזופרי (מחבר "הנסיך הקטן") ולפול בוקוז, השף שזכה לאות ליגיון הכבוד הצרפתי על תרומתו הגסטרונומית? שניהם נולדו בליון ונוכחותם מורגשת בכל פינה. למרות שמדובר באזור העירוני השני בגודלו בצרפת אחרי פריז, ליון נשארה חבויה מעט אצל התייר הישראלי - וחבל, כי זו פנינה אמיתית המצדיקה טיול בפני עצמו. מי שהתאכזב ממלכודות התיירים, הצפיפות, הרעש והמחירים המטורפים של פריז - יחזיר את אמונו בגדלותה של צרפת בביקור בליון.
ממש נקי פה
את העיר חוצים שני נהרות גדולים, צלולים וזורמים - הרון והסון. את הדגים ניתן לראות מהגשרים, ולא מדובר בשפמנונים או שוכני ביצות עכורות אלא בטרוטות. העיר מבהיקה ומצוחצחת. ישנן קבוצות הליכה וריצה של תושבים המנצלים כל רמזור אדום לאיסוף אשפה לשקיות ניילון גדולות שזוכים לשיתוף פעולה של כל הנהגים שעוצרים וממתינים למלקטים. למרות היותה מטרופולין גדול, מרכז העיר והחלקים המעניינים קומפקטיים, נגישים ברגל, וממש אין חובה להשתמש במטרו המודרני או בתחבורה ציבורית עילית.
בהתאם - האטרקציה העיקרית של ליון הינה שוטטות רגלית בין הסמטאות ולאורך הרחובות. העיר לא נהרסה מעולם, וכך עוברים בין רבעים שהתפתחו על פני 600 שנים, תוך שימור וכבוד למבנים הישנים. כראוי לעיר קתולית אמיתית - הרבעים נקראים על שם הכנסיות והקתדרלות המרכזיות שפעילות ותוססות גם כיום. הקתדרלה המרכזית בעיר העתיקה (Cathédrale Saint-Jean-Baptiste de Lyon) שווה ביקור בעיקר שכרגע נוטרדאם בפריז לא ממש נגישה. הכיכר הגדולה שלפניה שוקקת מסעדות, ובהרבה ערבים נערכים בה מופעים והמעבר בין מיסה למוזיקת רוק - טבעי ומובן.
אמרנו פול בוקוז? מעבר לכל ליון הינה בירה גסטרונומית שמקדשת את נושא האוכל, וזה בדיוק הזמן לשכוח מדיאטות ולחזור למטבח של פעם שלא בדיוק הפנים את הערכים תזונתיים הגלומים בנבטי אפלפה או קינואה. מזון העל המככב במטבח הליונזי הוא קרם פרש אותו מוסיפים ביד נדיבה לכל דבר. טריפאדוויזר מדרג "רק" 3,300 מסעדות, כך שההחלטה היכן לאכול הינה כבדת משקל ומצריכה חשיבה. רמז - כמעט בכל מקום תאכלו נפלא. לא חייבים לבחור במסעדות מישלן (לא להתבלבל - מי שידו משיגה, יזכה לחוויה של פעם בחיים), להרבה מסעדות מדורגות ומקדשים גסטרונומיים יש מסעדות נלוות עם אותו מטבח, רק מבחר קטן יותר. המיזם הגדול והמרכזי של פול בוקוז הינו ה־Les Halles שוק אוכל ענקי וסגור עם שלל חנויות, דוכנים ומסעדות. ביקור שם - מצריך כתבה בפני עצמה. פרט למסעדת הדגל עם שלושה כוכבי מישלן, לפול בוקוז יש ארבע מסעדות עממיות (ברסרי) הנקראות צפון, דרום, מזרח ומערב. אנחנו אכלנו "בצפון" (Le Nord) ארוחת תפריט מלאה, שלוש מנות, יין וקפה במחיר 280 שקל (לא טעות). בין לבין, הסתובבנו בשווקי אוכל, בבתי קפה מעוצבים, בקונדיטוריות (פטיסרי) ומעדניות. לבושתי אני חייב להודות שהממתק הלאומי של ליון (Praline roses, שקדים צבועים באדום) שצובע כל חלון ראווה, כל עוגה וכל קינוח באדום בוהק לא עשה לנו את זה. טעמנו מספר גרסאות שמגובות בשלושה דורות של סבתות עם מתכון סודי הנלחש מפה ולאוזן והכל היה כה מתוק כך שלא הורגש כל טעם אחר. אני יודע שברגע זה הזמנתי אש מקהילת יוצאי ליון שיתנפלו עליי ועל החיך הקהה שלי – אבל על טעם ועל ריח וכו'.
אוכל ואמנות יפה
כל הליונזים בהם נתקלנו היו נחמדים להפליא ופטריוטים מקומיים. כל שנדרש להשיג חיוך ענק, שיתוף פעולה ושיחה קלה הינו לתת מחמאה לעיר, וזה ממש קל. בארוחת ערב ב־Leon de Lyon מקדש גסטרונומי בן 115 שנים שלאור הוותק - כבר יודע להכין מני מזונות, ישבנו שולחן ליד משפחה מקומית נחמדה שפצחה עימנו בשיחה. לורן שיודע אנגלית והיה מספר פעמים בארץ, המליץ לנו על מנות, שוחח עימנו בחום, כרגיל השוויץ בליון ולקינוח - שלח עם המלצר שתי כוסיות דיג'סטיף מובחר. במלון - גיליתי שזה לורן גרה, במאי ושחקן ידוע ואחד משלושת הבעלים של המסעדה. הוא כמובן לא הסגיר מילה ונהנה משיחה עם אנשים שלא היה להם מושג חיוור מי הוא.
כדי שלא נשאיר רושם שכל מעשינו התמצו בשוטטות סביב אוכל - יש בליון פעילות תרבותית מפותחת עם אופרה, קונצרטים, פסטיבלים ועוד. המוזיאון לאמנות יפה (Musée des Beaux-Arts de Lyon) שוכן במנזר בנדיקטיני מהמאה ה־17 והוא מונגש בצורה יוצאת דופן. אגף הפסלים שבו מיוחד במינו וגם מי שמדלג על פסלים בדרך כלל ימצא את עצמו מרותק ומעריך מחדש את עוצמת האבן והארד. הסצנה האמנותית הייחודית לליון הינה ציורי הקיר. לא מדובר בגרפיטי מחתרתי אלא בציורים מוזמנים ומושקעים הנפרסים על קירות ענק. קבוצת סטודנטים לאמנות החליטה בשנות ה־70 להחצין ולהנגיש אמנות לכולם, והשאר היסטוריה. עשרות ציורי קיר פרושים בעיר, והפעם - נדרשת נסיעה במטרו כדי לכסות חלק גדול מהם. אם רוצים להסתפק באחד - ללא ספק יש לטפס לפסגת ליון ולראות את ה־Mur de Canut. עורף של בניין מכוער מבטון בגודל 1,200 מטרים רבועים הפך לציור קיר מרהיב שנראה כמו שכונה חיה ותוססת. הטיפוס לשכונת Croix Rousse שבה נמצא הקיר הינה טיול מעניין שתוך שיטוט בין גרמי מדרגות תלולים, מרפסות וסימטאות נחשף פן אחר של ליון ונופים פנורמיים קסומים.
כיצד משלבים בין אמנות, אוכל, שופינג ומוצרים ייחודיים לליון? לסלין וז'אן מרק מ־ Thes en chocolat־Fleurs יש את התשובה. זו שוקולטרי המתמחה בהכנת זרי "פרחים" אכילים לחלוטין על טהרת הסוכריות, השוקולד והמרמלדה. הכל עשוי ביד, מוקפד וטעים להפליא. על הדרך - הם ישמחו לחשוף בפניכם כיצד עושים פרח שנראה עשוי מקרמיקה וכולו אכיל. כתובת? בבקשה: Rue de l’Ancienne Perfecture 4.
עוד שכיית חמדה שליון מתהדרת בה הוא הפארק הגדול בצרפת Parc de la Tete d’or. אני תמיד משתדל לשאת עימי לחם או משהו יבש שמא על הדרך תימצא איזו חיה מזדמנת. בפארק בליון יצא לי לראשונה בחיי להאכיל בצוותא יונים, ברווזים וסנאי. כולם התגודדו סביב הספסל בחברותה אחת וניכר בהם שהאווירה הליונזית של האוכל קודם לכל חילחלה גם אצלם לקול צחוקם המתגלגל של האנשים מסביב. זה לא מראה שגרתי לראות ברווז וסנאי מנסים לחטוף פרוסת לחם זה מזה. ככלל העיר ירוקה ומוצלת יש בה פארקים וגינות למכביר וטיול לאורך הנהרות מזמן הרבה ריאות ירוקות.
איך וכמה?
החברות טרנסאויה ואיזיג'ט מציעות טיסות ישירות לליון. כיאה לטיסות לאוקוסט – הכל מתומחר ונדרשים לשלם אקסטרה על מושב מסומן, אוכל ומזוודות. בגלל הקומפקטיות של העיר – כדאי ונכון לקחת מלון במיקום מרכזי במוקדים התיירותיים. תסתכלו במפה ותבינו מייד, הלב של ליון על האי בין שני הנהרות, היצע המלונות נרחב והמחירים שפויים ביותר. מי שחפץ לנסות מסעדה מדורגת בכוכבי מישלן – יש להזמין שולחן מראש ובהתראה ארוכה. ספונטנית - לא תמצאו מקום לארוחת ערב במהלך נסיעה בת מספר ימים. לחילופין – אם תוותרו על הכוכבים, ההיצע אינסופי. שווה להקדיש מעט זמן לבחירת מקום נפלא בין כל הטובים.
לדעתי – אין טעם לרכוש את כרטיסי ה-City Pass השונים. למי שלן במרכז השימוש בתחבורה ציבורית זניח, והמוזיאונים והאטרקציות שווים לכל נפש. וברוח הקומפקטיות – כדי לחסוך לכם שיטוט אינסופי ברשת, הנה אתר אחד מרוכז ונפלא שמרכז שלל המלצות טובות ומידע שימושי ועדכני:
