משפחת קנדי: הקללה שלא נגמרת

לארצות־הברית אין מלך — זה די נוגד את כל הפואנטה שבשמה היא הוקמה לפני כמעט 250 שנה: דמוקרטיה, הפרדת רשויות, נשיא מתחלף כל ארבע או שמונה שנים וכו'. ובכל זאת, למרות הטינה הטבעית למלוכה, האמריקאים זקוקים לפעמים — לפחות סמלית — ל"משפחות מלוכה". הגדולה בהן הייתה "קמלוט", כלומר משפחת קנדי.

קמלוט, אם במקרה שכחתם, היה הארמון המיתולוגי של המלך ארתור, באגדות שכל ילד דובר אנגלית לומד בבית הספר. משהו בין דוד המלך לשלמה. ו"קמלוט" היה גם הכינוי שבו בחרה ג'קלין (ג'קי) קנדי לסכם את הנשיאות הטרגית של בעלה, שבועיים אחרי שנרצח בדאלאס, טקסס ב־22 בנובמבר 1963: "שלא יישכח לעולם, במשך תקופה קצרצרה וזוהרת, עמדה שם קמלוט", אמרה אלמנת הנשיא, וציטטה בכך שורה מהמחזמר "קמלוט", שהיה פופולרי אז על בימות ברודוויי והיה אהוב במיוחד על בעלה, ואז הוסיפה שורה משלה: "יהיו עוד נשיאים גדולים, אבל לעולם לא תהיה עוד קמלוט. כלום לא יהיה אותו דבר שוב".

וקמלוט, כך זה נראה, ממשיכה ליפול. הנדבך האחרון בשרשרת הטרגדיות הבלתי נגמרת של משפחת קנדי — מי שהייתה משפחה של מנהיגים פוליטיים וחברתיים כבר 150 שנה — הגיע בסוף השבוע: סירשה קנדי היל, רק בת 22, נכדתו של בובי קנדי (שמעולם לא הכירה — הוא נרצח ב־1968 בשיאו של הקמפיין שלו לנשיאות ארצות־הברית), נמצאה מתה ממנת יתר. אמנם טרם נמסר רשמית האם המקרה הוא התאבדות מכוונת, אבל לאור ההיסטוריה של הצעירה האומללה הזו — שדיברה לא פעם בגלוי על בעיותיה הנפשיות ועל הדיכאון שלה — נראה שלשם זה הולך. "העולם קצת פחות יפה היום", פירסמה בהצהרה שוברת לב סבתה של סירשה, אתל קנדי, אלמנתו של בובי, בת ה־91, שכבר ידעה כל כך הרבה צער בחייה: היא איבדה בעל, בן אחד למנת יתר של סמים, בן אחר לתאונת סקי, ועכשיו נכדה לעוד מנת יתר. שאלוהים ישמור.

פיצוץ מעל התעלה

את המוות הנורא והמיותר הזה עשתה סירשה קנדי הצעירה באופן הכי "קנדי" שאפשר: באחוזה המשפחתית הידועה והמפוארת בהיאניס פורט, שבה גדלו כל בני שבט קנדי, כולל הנשיא המפורסם, במדינה הצפון־מזרחית האליטיסטית מסצ'וסטס. כמו כל בני משפחתה המפורסמים, היא הייתה יפהפייה ומרשימה, בעלת יופי אירי כובש, ולמדה ב"בוסטון קולג'" בעיר שכה זוהתה עם משפחתה המפורסמת. בשנים האחרונות היא התנדבה במקסיקו, בקהילות ילידים, אך על היופי והכישרון שלה העיבו המאבק בדיכאון. בניגוד לחלק מבני משפחת קנדי — בני דודים רחוקים ודודים מדרגות שנייה ושלישית — שעדיין גרים איתה באחוזה היפהפייה שלחופי האוקיינוס האטלנטי, סירשה לא ידעה אושר ונחת בחייה. מאז שהוריה התגרשו בילדותה, הייתה לה לדברי חבריה "ילדות אומללה". חשבונות האינסטגרם של חבריה מלאים בתמונות שלה מחייכת ומשתטה על חוף הים, אבל בחודשים האחרונים משהו השתנה בה. היא הסתגרה יותר ויותר בחדרה.

בשבועות האחרונים חלה הידרדרות במצבה הנפשי, ובני משפחתה — ובמיוחד אמה קורטני קנדי, שבעצמה הייתה לוחמת זכויות אדם מהוללת — ניסו לאשפז אותה בקליניקה למלחמה בדיכאון. זה לא עזר. ביום חמישי, ב־14:30, הוזעק אמבולנס לאחוזה אחרי שאחד מבני המשפחה מצא אותה ללא רוח חיים.

אז לאמריקה אולי אין מלך, אבל יש "משפחת מלוכה", ויש אגדות שמתלוות אליה: בראשן "קללת קנדי". כל כך הרבה טרגדיות במשפחה ענפה אחת. אז נכון, בהיותם קתולים ממוצא אירי — בני קנדי הם משפחה רחבה במיוחד, כשחלק גדול מבני המשפחה מולידים בין 6 ל־11 אחים. ועדיין, בכל סטטיסטיקה, כמות הטרגדיות פשוט מפליאה. למשל: מתוך תשעת ילדיו של אבי השושלת, ג'וזף קנדי סיניור, ארבעה מתו מוות לא טבעי (שניים נרצחו, שניים מתו בהתרסקות מטוס), ועוד שניים ידעו טרגדיות נוראיות בחייהם (כריתת אונה, תאונה וסקנדל פוליטי). והטרגדיות המשיכו לדור הנכדים, וכעת, לדור הנינים.

בואו נעשה סדר: בניגוד לרושם שלעיתים מתקבל בארץ, "קללת קנדי" — כמו כל הקריירה הפוליטית של המשפחה — לא החלה במקרה המוות המפורסם ביותר שלה. אנחנו מדברים כמובן על רצח הנשיא קנדי ב־1963 על ידי לי הארווי אוסוואלד שירה אל מכוניתו הפתוחה שעברה במרכז העיר דאלאס — באירוע פוליטי מונומנטאלי שהוליד אינספור תיאוריות קונספירציה. משפחת קנדי החלה להיות חשובה בפוליטיקה המקומית כבר במאה ה־19. אבי השושלת הרשמי היה כאמור ג'וזף קנדי, איש בוסטון, שגריר ארצות־הברית בבריטניה בשנות ה־30, פוליטיקאי כריזמטי ואנטישמי לא קטן לפי כמה ביוגרפיות.

אבל אם באגדות עסקינן, יש המייחסים את "קללת קנדי" הנוראית ל"חטא הקדמון" הראשון שעשו ג'וזף ורעייתו רוז בבתם השלישית — רוזמרי. הצעירה סבלה מבעיות נפשיות. הוריה, שחששו שתגרום ל"מבוכה" בקרב המשפחה בגלל התפרצויות בוטות, אילצו אותה לעבור בגיל 23 כריתת אונה. היא המשיכה את חייה סגורה במוסדות, עם יכולת מנטלית של בת שנתיים, בלי שהוריה מבקרים אותה, עד מותה בשנת 2005.

משם, נרשמו רק טרגדיות: הבן הבכור, ג'וזף פטריק ג'וניור, שאותו ייעד אביו להיות הנשיא הראשון, הרבה לפני אחיו הקטן ג'ון פ. קנדי, היה גם הראשון להיהרג — מוות הירואי, כשהמטוס הצבאי שלו התפוצץ במהלך טיסה מעל תעלת למאנש, בעת משימה צבאית סודית ב־1944. הבת הרביעית, קתלין קנדי, מתה כעבור ארבע שנים באופן דומה ומטריד: בהתרסקות מטוס בדרך לחופשה עם ארוסה (בעלה הקודם, המרקיז מהארינגטון, נהרג על ידי צלף בבלגיה פחות מחודש לאחר שאחיה נהרג במלחמה).

ואז, בשנות ה־60, כששני האחים קנדי הצעירים, ג'ון ובובי, זרחו בדרך לתפקידים הכי בכירים בממשל האמריקאי — נשיא ושר המשפטים שלו — הגיעו הרציחות הפוליטיות. ג'ון נרצח ב־1963, ובובי חמש שנים אחר כך, במלון בלוס־אנג'לס ב־1968, כשנורה בעת קמפיין על ידי המתנקש הפלסטיני סירחאן סירחאן, בנסיבות שנותרו לא ברורות עד היום. תחילה טען סירחאן כי הסיבה לרצח הייתה תמיכתו של קנדי בישראל במלחמת ששת הימים, ומאוחר יותר ש"פעל באופן לא מודע, אולי כתוצאה משטיפת מוח בהיפנוזה".

הילד שגרם לאמריקה לבכות

מכאן ואילך, המיתות והטרגדיות במשפחת קנדי פחות הירואיות, בלשון המעטה: בן הזקונים טד קנדי, שקיווה אף הוא להיות נשיא, ראה את תקוותיו מתרסקות בעקבות "פרשת צ'אפאקווידיק", שבה מתה בתאונת דרכים ב־1969 אישה צעירה שהסיע ליד האחוזה המשפחתית, אולי תחת שכרות. ג'וזף פטריק קנדי השני, בנו הבכור של בובי, היה מעורב בתאונה אחרת ב־1973, שגרמה לנוסעת שאותה הסיע לנכות לכל חייה. ב־1984 הגיע תורו של דיוויד קנדי, בנו הרביעי של בובי, למות ממנת יתר של קוקאין. ב־1997, היה זה מייקל קנדי — הבן השישי של בובי — שנהרג בתאונת סקי.

אלא ש"הקללה" המשיכה, ולא רק בצד של משפחתו של בובי קנדי. ב־1999 הגיע האסון שגרם כנראה לצער הגדול מכולם באמריקה: ג'ון פ. קנדי ג'וניור, בנו של הנשיא המנוח, שזכור לכל אמריקאי כמי שהצדיע בעודו בן שלוש אל מול ארון אביו המנוח וריגש מיליונים, נהרג בתאונה מיותרת לחלוטין: תאונת מטוס, שבה מתו גם אשתו קרולין וגיסתו. אמו, ג'קלין קנדי־אונאסיס, מתה בגיל צעיר יחסית — 64, מסרטן. האישה שהגדירה את "נפילת קמלוט" לא יכלה לחזות את נפילתה.

מאז נרשמו עוד מיתות, התאבדויות והתמכרויות לסמים של בני המשפחה המורחבת, עד למותה של סירשה השבוע. קמלוט, כך נראה, לעולם לא תפסיק ליפול.