ראשון 20 באוקטובר 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    חנה לסלאו. “להיות דיווה זאת מחמאה בעיניי. למה להיות קטנה כשאפשר להיות גדולה מהחיים?"
    7 ימים • 06.08.2019
    66 דברים שלמדתי על
    גבעת חלפון. דור שני. בגידות. סמים. נטלי פורטמן. נעמי שחר. החלום ההוליוודי. וולגריות. הקשר בין סקס לרכיבה על אופניים. דיאטות. קלרה. פוסט–טראומה מגברים. הכיף שבלבד. הבחירה באושר ‑ ולמה מיצתה מהר את הטיפול הפסיכולוגי. חנה לסלאו, השחקנית ואימפריית הבידור, חוגגת פרס מפעל חיים ויום הולדת 66, בלי לנוח לרגע. וגם מגלה למה יש לה מילון יידיש ליד המיטה
    איתי סגל | צילום: רונן אקרמן

    בחודש שעבר קיבלה חנה לסלאו פרס מפעל חיים על "תרומתה רבת השנים לתרבות ולאמנות בישראל" מטעם אוניברסיטת בר־אילן. שבועיים אחרי כבר ציינה את יום הולדתה ה־66. לסלאו היא לא בדיוק הטיפוס שצריך תירוץ כדי לחגוג – יודע כל צוות הפקה מאחורי הקלעים - אבל היא גם האחרונה שתתנגד לעשות שמח. הקריירה המפוארת שלה היא הוכחה שכישרון זה חשוב, אבל אנרגיה, חיוניות ותשוקה בלתי נגמרת לחיים חשובות לא פחות.

     

    הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

     

    "כן, עכשיו התחילה עונת הסיכומים", היא נאנחת ומיד מצחקקת. "עושים לי ממש חיים שכאלה. זה מרגש, מפתיע ונעים מאוד לקצור את הפירות. אני מקבלת את זה באהבה. אם הייתי יושבת בבית וסורגת, מחוסרת עבודה, אולי היה לי קשה יותר, אבל אני עדיין בעשייה, ומחוזרת מאוד, אז אני בעיקר מלאת נחת מהכבוד".

    ואכן, העובדה שלסלאו מתקרבת – בדילוגים, במקרה שלה - לגיל שבו מתחילים להעניק לה פרסי מפעל חיים לא מסונכרנת בשום אופן עם התזזיתיות המסחררת שבה היא עדיין מתנהלת – מקצועית ואישית. אם מישהו יחפש פעם שם הולם לביוגרפיה שלה, "לסלאו לא נחה" – על שם אחד ממופעי היחיד המצליחים שלה – יכול להיות מועמד ראוי. השבוע סיימה צילומים לעונה החדשה של "נבסו", שתשודר בהמשך השנה ברשת 13, מדבבת סרט מצויר חדש ("קסם של מפלצת"), נערכת למופעי חנוכה הקרובים (הפעם כמאמא שריף ב"רובין הוד"), ומופיעה, כמעט ערב־ערב, עם הצגת הבידור המצליחה בכיכובה, "אמא מאוהבת".

    ראיתי פעם את לסלאו נכנסת לחדר מלא באנשים. זה מחזה די מהמם לראות איך האנרגיה משתנה במקום. איך אישה אחת, טורנדו אנושי, מצליחה לגרום לכל כך הרבה אנשים להפסיק את מה שהם עושים בבת אחת ופשוט להתרכז בה. לסלאו מכירה את הכוח שלה. היא לא תצטנע בעניין הזה, אבל לפעמים נדמה שהיא מופתעת לגלות שהוא עדיין פועל. זה הקסם שלה. השילוב בין הביטחון העצמי המוגזם לגילוי המרעיש שעדיין רוצים להזמין אותה למסיבה.

    אחרי שנים לא קלות מקצועית, לסלאו לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו. השאפתנות שלה מזכירה שחקנית בתחילת דרכה. עדיין נחושה להוכיח, עדיין מוכנה להתאבד על תפקידים, עדיין להוטה לנצח. חשוב לה שתדעו שהיא כאן, שלא חלילה תתבלבלו עם מישהי אחרת. פרס מפעל החיים שקיבלה מגיע, בצדק, אחרי שנים של עבודה קשה, וספק אם אפשר לדמיין את עולם התרבות והבידור הישראלי בלעדיה. אולי אפשר, אבל פחות כיף. "אני לא מפעל", היא אומרת, "אם כבר, חלק בתוך המפעל הגדול של התרבות הישראלית, וזה מפעל שנעים לי להיות חלק ממנו".

     

    בהצגה “רובין הוד"
    בהצגה “רובין הוד"

     

    1. אושר  

     

    אני לא בלתי עציבה, אבל אני לא אוהבת להתמסכן. זאת החלטה, ואני מאושרת בחלקי. כשאני קמה בבוקר אני אומרת מודה אני, וכשאני יוצאת מהשירותים אני אומרת: אשר יצר.

     

    2. כושר

     

    בגדול, אני אוהבת לעשות כושר, אבל צריכה מישהו שיעזור לי עם אימונים. תירוצים יש לי המון וגם נסיבות מקילות, אבל יש דברים שחייבים לעשות.

     

    3. פסטיבל קאן

     

    זכיתי בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן 2005, על התפקיד בסרט של עמוס גיתאי, "אזור חופשי". הייתי מועמדת לצד נטלי פורטמן, ג'סיקה לאנג, ג'ולייט בינוש, שרון סטון, וזכיתי. זה קרה אחרי שלוש שנים מאוד קשות שלא עבדתי בהן. אני זוכרת שלפני הטקס המפיק שאל אותי, הכנת נאום? אמרתי, לא, אבל אל תדאג: לאלתר אני יודעת. חוץ מזה, עד שלא יקראו בשמי ואני אוחז בפרס, לא אאמין שקיבלתי אותו.

     

    בנאום הזכייה בקאן. “לאלתר אני יודעת"
    בנאום הזכייה בקאן. “לאלתר אני יודעת"

     

    4. הכרה

     

    זה מצחיק, אבל הזכייה שלי בקאן לא סימנה נקודת מפנה מבחינה קולנועית עבורי. לא זכיתי בפרס אופיר באותה שנה וגם לא קיבלתי הרבה הצעות לשחק בקולנוע מאז. לא יודעת להסביר את זה, אבל אני לא מתלוננת ולא מחכה לאף אחד. דברים שאני רוצה שיקרו ולא קורים – כמו הצגות יחיד ותפקידים שאני חולמת עליהם – אני בעצמי דואגת שיקרו.

     

    5. אודישנים

     

    אם זה שלי – זה שלי. אם לא – זה כנראה לא היה צריך להיות שלי. לא נעלבתי אף פעם מסירוב או דחייה.

     

    6. "גבעת חלפון"

     

    הייתי צריכה לשחק את יעלי, לצד מיקי קם, אבל שבועיים לפני הצילומים, איז'ו שני, המפיק, אמר שחייבים מישהי מוכרת בתפקיד, והביאו את ניצה שאול במקומי. שבוע לפני הצילומים אסי דיין התקשר ואמר: אני לא חי בשלום עם מה שקרה, אז הוספתי לך תפקיד – הפקידה של המח"ט, חמש דקות מסך. החלטתי שאני הולכת על זה. היום, כשאני נתקלת בשידורים חוזרים, זה מאוד משמח אותי. יש בי משהו מאוד טבעי על המסך. זה תפקיד מאוד קטן, אבל נחמד שזוכרים אותי משם עד היום.

     

    עם גברי בנאי ב"גבעת חלפון אינה עונה"
    עם גברי בנאי ב"גבעת חלפון אינה עונה"

     

    7. אהבת הקהל

     

    כשאני רוצה להרגיש אהובה, אני יורדת לרחוב לסיבוב. פיצוי נעים על היעדר האהבה בחיי.

     

    8. הוליווד

     

    לא עושה רעש וצלצולים, אבל עשיתי סרטים בינלאומיים, ואני מאמינה שאם יבוא התפקיד הנכון, בהחלט אוכל להשתלב בהוליווד. גל גדות כבר לא אהיה, כי אני כבר לא אהיה בת שלושים. לו נסעתי לארצות־הברית בצעירותי, יכול להיות שזה היה קורה.

     

    9. אימהות

     

    שני בניי חיים כיום בחו"ל – ואני מקווה שיום אחד הם יחזרו (ע”ע חלומות), אבל אנחנו מדברים כל יום בפייס־טיים. הייתי אמא מעולה. גם אם תשאל אותם, נדמה לי שהם יאשרו. אני עדיין אמא על הכיפאק. לא מעיקה יותר מדי. אנחנו מדברים על הכל ומתייעצים בענייני עבודה. אני מאוד אוהבת גם את כלותיי. נועה ורומי (אבולעפיה) הן כמו בנותיי.

     

    10. קלרה

     

    האלטר־אגו שלי. מישהי שאפשר היה להגיד איתה הרבה דברים שבלי תחפושת קשה לומר. משמח אותי שגם כשאני עושה דברים חדשים, יש אליה דרישה. גאה שהיא נכנסה לפנתיאון.

     

    איור: גיא חרל"פ
    איור: גיא חרל"פ

     

    11. חיקויים

     

    החיקוי שלי ב"ארץ נהדרת" נהדר. אני מתה על רועי בר נתן והוא הצליח ללכוד את הגודל, את הדיווה, את הרגליים. לא נעלבת. אני יודעת להצחיק, ויודעת לצחוק. יש לי הרבה חקיינים. גם ניקי גולדשטיין, גם יניב ביטון. אני שמחה שיש מה לקחת ממני.

     

    12. רלוונטיות

     

    אני מאוד רלוונטית. אני אדם שקורא ורואה מה מתרחש עכשיו. גם כישרון לא נעלם. אלא הולך ומשתבח. ליא קניג עוד מעט בת 90, והיא רלוונטית מאוד. נשארתי צעירה בחשיבה שלי, בסביבה שלי. רוב החברים שלי בני ארבעים וחמישים.

     

    13. החמצה

     

    חיי משפחה שלמים הם ההחמצה הכי גדולה שלי. ליהנות מהפירות ולחלוק יחד את האושר והנחת. החמצתי זוגיות, חבר לחיים. מה, להתחיל לחפש היום תחת בן שבעים שאני לא מכירה? תחת שהתבגרת איתו אמנם קמל מתישהו, אבל את לפחות מכירה אותו.

     

    איור: גיא חרל"פ
    איור: גיא חרל"פ

     

    14. פחד

     

    אני לא אדם שמפחד. אולי בגלל שאמא שלי תמיד הייתה אומרת: לא לפחד כלל. אני חיה כאן ועכשיו. רק רוצה למות בריאה.

     

    15. יידיש

     

    עולם ומלואו. חלק גדול מההומור שלי קשור בשפה הזאת. עד היום אני מתחזקת את היידיש שלי. יש לי מילון ליד המיטה, ולפני השינה אני אוהבת לקרוא בו.

     

    16. דור שני

     

    אמא שלי תמיד אמרה: מי שנכנס לאושוויץ פחדן, יצא משם פחדן. מי שנכנס שקרן, יצא שקרן. אני דור שני מאוד שמח, אופטימי, חזק ואוהב אדם.

     

    17. אמא

     

    אמי הייתה דמות מאוד חזקה ומשפיעה בחיי. כשהיא נפטרה, לפני 14 שנים, ביקשתי מאחיותיי שני דברים – את מנורת נר הזיכרון שקנתה לזכר משפחתה שנספתה בשואה והייתה מחוברת תמיד לחשמל ואת הטבעת שלה, מהבודדות שהיו לה, משום שלא הייתה אישה גנדרנית מאוד. את הנר שמתי ליד המיטה שלי, כדי שתמיד יהיה לי קשר עין איתה, ואת הטבעת אני עונדת כשאני רוצה להרגיש אותה.

     

    18. אבא

     

    אבי נפטר בגיל 66 ממחלת ה־ALS. הייתי אז בת שלושים והייתה לנו מערכת יחסים נהדרת. אם אמי הייתה החזקה, הוא היה רך יותר. הוא היה איש מצחיק, מבוגר מאמי בעשור. כשפרצה השואה הוא היה בן 25, אבל היום בדיעבד אני יודעת לומר שבעוד אמי חזרה חזקה וחסונה ‑ אותו הם הצליחו לשבור. הוא תמיד היה אומר: אני אוהב את כל הילדים שלי בצורה שווה. ואז לוחש לי: אבל אותך קצת יותר.

     

    19. אובדן

     

    כשאמי חלתה בסרטן והייתי אומרת לה, אמא'לה, אני אוהבת אותך ‑ היא ענתה, אל תאהבי אותי יותר מדי. שאלתי למה? והיא אמרה, כי לא תמיד אהיה פה. אז אמרתי, בגלל שלא תמיד תהיי פה, אני אפסיק לאהוב אותך עכשיו? רק אחרי מותה הבנתי שהיא רצתה לחסוך ממני את הכאב שהיה מנת חלקה. היא איבדה את משפחתה בשואה ורצתה להגן עליי. עם השנים אני מזהה את זה בדי־אן־איי שלי: לא יודעת לאהוב יותר מדי, כי אני מפחדת מהאובדן.

     

    20. קושי

     

    שאלתי את אמי פעם איך היא התגברה על מה שעברה בשואה, והיא אמרה, יצרתי לעצמי מציאות חדשה, כמו חייל בשטח עם משימה שהוא חייב להשלים, ולא הרשיתי לעצמי לשקוע. אני חושבת ששאבתי מזה משהו לחיי. גם בקשיים הגדולים שלי, לא הסתכלתי אף פעם לאחור בזעם. תמיד קדימה, בתקווה. ירשתי ממנה גם את היכולת לבחור מה לא לזכור. אני לא זוכרת דברים שאני לא רוצה.

     

    איור: גיא חרל"פ
    איור: גיא חרל"פ

     

    21. קנאה 

     

    אני לא אדם קנאי, למרות שהייתי יכולה להיות אחרי שבגדו בי. לא בזוגיות ולא באנשים אחרים. נורא שמחה במה שיש לי.

     

    22. חברות

     

    יש לי שתי חברות קרובות מאוד של עשרות שנים. גם עם הסוכנת שלי, מרים עציוני, אני הולכת דרך ארוכה. אני אדם חברותי מאוד, אבל חברים טובים חדשים לא נכנסים לחיי בקלות. אחת החולשות שלי זה לתחזק קשרים.

     

    23. נעמי שחר

     

    כבר באודישן ל"שיר שלנו" הבנתי את הפוטנציאל של נעמי שחר. טמירה ירדני, המפיקה, הציעה לי פרוטות על התפקיד, ומרים עציוני, הסוכנת שלי, אמרה: את לא תעשי את זה. זה משפיל. אמרתי: שטויות, נתרום את הכסף. הבנתי שזאת הזדמנות להיכנס לבתים של אנשים, וצדקתי. בעונה השנייה כבר דרשתי כסף גדול וטמירה נאלצה לשלם. אגב, תרמתי חלק מהכסף.

     

    24. פמיניזם

     

    אני פמיניסטית מילדות. כבר אז לחמתי על זכויותיי מול אחי. אף פעם לא ראיתי הבדל בין גבר ואישה. מה שגבר יכול לעשות, אני יכולה יותר טוב. אולי בגלל זה קראו לי וולגרית.

     

    25. וולגריות 

     

    פעם, בשנות השמונים המאוחרות, כשהייתי עומדת על הבמה ומדברת חופשי על סקס, זה נחשב בעיני אנשים מסוימים וולגרי. אז חשבו, אז מה? לתפיסתי, אין בדיחה גסה או לא גסה. יש בדיחה מצחיקה או לא מצחיקה.

     

    26. נטלי פורטמן

     

    הצטלמנו יחד לסרט כשהיא הייתה מאוד צעירה. גם היא מזל תאומים. בהתחלה שמרנו על קשר. היינו מתכתבות ומדברות בטלפון. אבל היא אדם מאוד עסוק ולאט־לאט הקשר התפייד. התקשרתי לברך אותה על לידת הילד הראשון, והיא לא ענתה. השארתי הודעה, היא לא חזרה. אני לא מחזרת אחרי אף אחד, גם אם הוא נטלי פורטמן.

     

    נטלי פורטמן
    נטלי פורטמן

     

    27. מי–טו

     

    אף אחד לא שלח אליי ידיים. מי שהעז, קיבל פליק. במיונים ללהקה הצבאית מישהו רמז לי שאם אעשה כל מיני דברים, הוא יעזור לי. אמרתי לו, עכשיו אני מתקשרת לאשתך להגיד מה אמרת לי. מה זה גברים? ילדים שתפסו גובה. צריך להעמיד אותם במקום.

     

    28. להקה צבאית

     

    פרחתי בלהקת פיקוד דרום. הרגשתי שמצאתי את הקול שלי.

     

    29. "ראש כרוב"

     

    אחת החוויות המשמעותיות והנהדרות בחיי. תלמה אליגון, שכתבה לנו בפיקוד הדרום, התאהבה בי שם ולקחה אותי ל"ראש כרוב". לא התרגשתי. זה נראה לי טבעי. אני תמיד מבינה דברים שקורים לי רק בדיעבד.

     

    30. סבתאות

     

    הנכד שלי מדבר איתי בעיקר בפייס־טיים. בפעם ראשונה שהוא ראה אותי, הוא הופתע לגלות שיש לי גם חלק תחתון. במשך הרבה זמן הוא היה בטוח שיש לי רק פנים.

     

    31. ביקורות

     

    פעם הן היו יותר חשובות לי. הבנתי שתפקידם של מבקרים לבקר ותפקידי לעשות. כשעשיתי את "אירמה לה דוס", כתבו עליי: "לאיפה נעלם הכישרון של חנה לסלאו?" וזה חרה לי, כי כישרון זה לא דבר שנעלם.

     

    32. פלרטוטים 

     

    פעם, כשגבר היה נכנס לחדר, הייתי מאוד נדרכת. היום הרבה פחות. מאז שרזיתי, גברים מתחילים איתי יותר. גברים הולכים יותר על גוף מאשר על פנים. אתמול הלכתי ברחוב, עמדו שני גברים בני 45 ואמרו אחד לשני: "בוא'נה היא נראית הרבה יותר טוב". התביישתי לשאול: יותר טוב ממה?

     

    33. פוליטיקה

     

    קיבלתי לאורך השנים הצעות להצטרף לפוליטיקה. הציעו לי להצטרף למפלגת הגמלאים. פנו אליי מאוחר וזה לא התאפשר. הייתי שוקלת, אם זה לא היה קורה בדקה התשעים.

     

    34. השפעה

     

    אני לא מפחדת, אבל אין לי צורך להשמיע את דעתי. יוסי בנאי פעם אמר לי: אני לא רוצה להיות צודק, אני רוצה להיות מצחיק. חוץ מזה, המציאות כאן כל כך חזקה, שקשה להתחרות בה. החיים כאן כל כך סאטיריים, שלאן תיקח את זה מעבר?

     

    עם יוסי בנאי ז"ל בתחילת הדרך
    עם יוסי בנאי ז"ל בתחילת הדרך

     

    35. דיווה

     

    אני אוהבת תכשיטים גדולים, חיה בגדול, חושבת בגדול. אם זה אומר שאני דיווה – נהדר. להיות דיווה זאת מחמאה בעיניי. למה להיות קטנה כשאפשר להיות גדולה מהחיים, אבל אני לא עובדת בזה.

     

    36. מחיר התהילה

     

    בתחילת הדרך שלי, היה לי חלום שחזר שוב ושוב: אני בשירותים, ומלא אנשים מצטופפים מסביבי בתא, ומצחקקים. קמתי כל פעם מיוזעת, עד שפתרתי את זה ברגע אחד: בפעם הבאה שהחלום חזר, אמרתי להם: יודעים מה, תישארו, לא אכפת לי, אני אעשה מה שאני צריכה לעשות. ככה אני מרגישה לגבי מחיר החשיפה. למדתי גם שאם אין לי מצב רוח, עדיף שאשאר בבית.

     

    37. שגרה

     

    תודה לאל על השגרה. אולי בגלל שהשגרה שלי לא משעממת. אני לא אדם שמתוכנן עד כלות. אני נותנת לדברים לקרות.

     

    38. אוכל

     

    אני אוהבת אוכל, אבל אין לי כבר את התאווה אליו. מעט מאוד דברים מסעירים ומדליקים אותי. גם במסעדות, אני מקפידה לאכול במידה. את המתוק חתכתי, עם הפחמימות עדיין קשה לי. אין יותר טוב מפרוסת לחם טרייה, עם קצת חמאה.

     

    39. דיאטות

     

    לא מתעסקת בזה בכלל. לא חושבת יותר מדי לפני שאני מכניסה משהו לפה. המילה דיאטה יצאה מהלקסיקון שלי.

     

    40. יופי

     

    אני חושבת שאני נראית נהדר. אני מרוצה כשאני מסתכלת בראי. זה היה תהליך של קבלה. היו תקופות שהייתי יותר מלאה ופחות אהבתי את עצמי. ב”גבעת חלפון” הייתי פצצה, ואתה יודע כמה קומפלקסים היו לי אז? לא ידעתי שאני כזאת חתיכה. היום אני מקבלת את הגוף שלי יותר ממה שקיבלתי אותו אז.

     

    על הבמה. “לא ידעתי שאני כזאת חתיכה"
    על הבמה. “לא ידעתי שאני כזאת חתיכה"

     

    41. ניתוח פלסטי

     

    לא עשיתי שום דבר. גם לא בוטוקס. אני לא צריכה. יש לי מענק לידה מאמא שלי – שגם נפטרה בלי קמטים. אם זה ישתנה, אולי אעשה משהו. אבל לא בוטוקס, אחרת לא אוכל להזיז את הפנים שלי.

     

    42. סקס

     

    פעם זה היה מניע אותי. עכשיו זה פחות רלוונטי. לא אני השתקתי את זה. הטבע השתיק. אם זה יבוא שוב – בטח גם החשק יחזור. הכישרון קיים. כמו לרכוב על אופניים, אני אזכר.

     

    43. אביב גלעדי

     

    בעלי הראשון ואב ילדיי. הייתי בת שלושים כשנישאנו. זאת הייתה אהבה מאוד גדולה והיו לנו שנים מאוד יפות. תקופה מסוימת גם היינו פאוור־קאפל. נסענו. טיילנו. העצה היחידה שאני יכולה לתת היא לעשות כל מה שאפשר כדי לא להתגרש. ואם זה קורה, לעשות כל מה שאפשר כדי לשמור על יחסים טובים.

     

    44. גברים

     

    איכשהו יש לי קשר יותר טוב עם גברים מאשר עם נשים. אולי כי יש בי צד גברי בחשיבה, בחוסן, באנרגיה, בהחלטיות.

     

    45. מוות

     

    אמא שלי הייתה אומרת, שפחד המוות כמוהו כמוות. הפחדנים מתים עשרות פעמים.

     

    46. דיכאון

     

    מעולם לא הייתי אדם דיכאוני. בשנים שלא עבדתי, הלכתי לטיפול והבנתי מהר את הפרינציפ. אכלו לי, שתו לי. הפסקתי אחרי שהרגשתי שאני דורכת במקום. החלטתי שבמקום לטפל בנפש, אעבוד על הגוף. כל בוקר, אחרי שהייתי שמה את הילדים בבית הספר, הלכתי לשחות ארבעים בריכות. הרגשתי חיונית. לא שקעתי. אמרתי לעצמי, רק יצאתי לשבתון.

     

    47. סמים

     

    למה צריך לדבר על זה? היו לי את התקופות שלי. הן היו פחות פרועות ממה שסופר. היה כיף, אבל היום יש לי כיפים אחרים. אני לא עושה היום סמים וגם אלכוהול אני שותה באופן מדוד. זה גם עניין של גיל. אני לא רוצה למות על הרחבה כמו הזקנה ב"סטודיו 54". כשמציעים לי היום ג'וינט, אני אומרת, לא תודה. אני גם לא הולכת למועדונים כמו פעם. הבמה נותנת לי את האדרנלין שאני זקוקה לו.

     

    48. זִקנה

     

    אני לא מדחיקה, אני מקבלת את השינויים. מבינה שכואב פתאום, שמחליד פתאום. אבי נפטר כשהיה בן 68, אני לא רחוקה משם. פעם חשבתי ש־66 זה רגל אחת בקבר. אבל אני מרגישה עדיין חיונית.

     

    49. בגידה

     

    חוויה מטלטלת, משפילה, מעליבה נורא. הפרת אמון. אני אדם נאמן מאוד. מעולם לא בגדתי באף גבר שהיה איתי. תמיד הייתי בטוחה ששלי הכי טוב. אין סוף לפיתויים, אבל לא יעלה על דעתי לעולם להתחיל עם גבר נשוי.

     

    50. עבודה

     

    לשמחתי, אני עדיין צריכה להדוף הצעות.

     

    51. סבתא זפטה

     

    הרבה ממה שעשיתי שם קשור בהומור של אבא שלי, בזה שהיה תמיד מתלונן.

     

    52. מריומה

     

    קובי אוז, שעושה הרצאות על מוזיקה, אמר לי לא מזמן: אני תמיד מזכיר אותך כאחת האשכנזיות הראשונות שחיבקה את התרבות המזרחית.

     

    53. מחאה מזרחית

     

    נעשו עוולות. פצע, כדי שיבריא, חייב להתפוצץ. טוב שיש את המהפכה. עם הזמן זה יתאזן.

     

    54. כסף

     

    כל מה שהרווחתי, הרווחתי במו ידיי. הייתי יכולה להיות יותר עשירה אבל אין לי תלונות.

     

    55. אהבה

     

    כבר 21 שנה אני לבד, ולא נראה לי שזה יקרה לי שוב. גם לא נראה לי אסון אם לא תהיה לי עוד אהבה. למרות שבבסיסי אני אדם זוגי, אני מאוד נהנית מחיי הרווקות שלי. אם מישהו ינסה להתחיל איתי, לא בטוח שאבין. יש בי כנראה משהו קצת מפחיד, כי אני תמיד "יודעת הכל" ונורא חזקה. גברים בטח חושבים, בשביל מה היא צריכה אותי?

     

    56. תובנות

     

    לקח לי זמן להבין שאני לא כזאת קלה לזוגיות. שנים לא הבנתי מה לא בסדר. גיליתי שלא קל לחיות לידי. שיש לי אנרגיות שלא מתאימות לכולם. שדורשות הכלה.

     

    57. חלומות

     

    פרקטיים. את רובם אני מגשימה. כרגע אני רוצה שכל משפחתי יהיו איתי יחד כאן.

     

    58. בני בלוך

     

    עד היום אני לבד מאז. אני בטוחה שזה קשור. אני בפוסט־טראומה.

     

    59. סקס אפיל

     

    אדם שיש לי דיאלוג איתו, שמבין הומור, אסתטיקה. מענטש. אוהבת גברים חזקים. רוצה להרגיש פצפונת לידם.

     

    60. אלוהים

     

    לא מטרידה אותו יותר מדי. בדרך כלל מוסרת לו רק תודות. אני חילונית ועדיין מנהלת איתו דיאלוג.

     

    61. פרגון

     

    אני מאוד מפרגנת לאנשים, ואנשים מפרגנים לי. תמיד מקפידה להתקשר ולכתוב מילה טובה. אם זה טוב, תן משוב.

     

    62. מנוחה

     

    ישנה כל לילה שמונה שעות. אם לא, אני לא מתפקדת. כמו פלאפון, חייבת להטעין בטרייה.

     

    63. כעס

     

    פעם הייתי מתכעסת בקלות. הוצאתי את זה מהסיסטם. אם משהו מעצבן אותי, אני מוציאה קיטור, ומשחררת. לא נותנת לזה לחלחל.

     

    64. סליחה

     

    למדתי עם השנים להגיד "סליחה". אני לא מחכה לסליחות של אחרים.

     

    65. לבד

     

    נעים לי עם עצמי. תמיד היה. אני מחכה לזה אחרי שעות ארוכות בחוץ. צריכה את השקט.

     

    66. יום הולדת

     

    גדלתי בבית שלא חגגו בו ימי הולדת – לא עשו מזה עניין - אבל למדתי לאהוב ולחגוג את עצמי. אני לא מרגישה בת 66, אבל זה המספר. הלוואי שאזכה להפוך אותו ולהגיע לגיל 99. בעצם, מה הסיכוי שאחיה עד אז?

     


    פרסום ראשון: 06.08.19 , 23:08