זמן ישראלי, זמן יהודי

במרוץ המטורף לקראת הבחירות, העיסוק בזוטות ובטפל דוחק לקרן זווית נושאים בעלי משמעות וערך המשקפים את עיקרי המחלוקות בחברה הישראלית. סוגיה כמו דת ומדינה, שהייתה אמורה לגרום להתכנסות פנימית ולבירור רעיוני בין הזרמים השונים בחברה, נהפכה למסע של שיסוי ושטנה. במקום להדהד לעצמנו את עיקרי המחלוקת, אנו נחשפים לשלטי חוצות עם סלוגנים נבובים על מדינת הלכה. הפכנו את הטפל לעיקר, והעדפנו את המעניין על פני החשוב. למזלנו, לוח השנה מאפשר לנו – ובמידה רבה, מאלץ אותנו – להביט נכוחה אל המציאות המורכבת של חיינו.

חודשי אוגוסט וספטמבר, החלים בזמן העברי כחודשי אב־אלול, מספרים סיפור שונה על תפיסת הזמן. בעוד שלחלקים רבים בציבור הם משקפים ימים נטולי הסדר של יציאה ממסגרות מקובעות ושבירה של הרוטינה המעיקה, אצל אחרים הם בעלי משמעות היסטורית המביאה לידי ביטוי את תחושת השייכות לתרבות היהודית. אלו הרואים בימים אלו זמן של התכנסות פנימית וחשבון נפש קמים מדי בוקר לסליחות ומכינים עצמם לימים הנוראים, בעוד שאחרים מתכננים את נסיעותיהם לחו"ל, הרחק ממשמעות הימים לכאן ועכשיו.

אמנם רבים מאיתנו מצליחים לחוות ואף לכרוך יחד את שני ממדי הזמן – לומר קינות בט' באב, ולאחר מכן לנסוע לצימר בצפון – אך היחס השונה לעת הזאת משקף שתי תפיסות עולם שונות, שחורגות בעליל מהחלוקה הסקטוריאלית בין דתיים לחילונים. די לנסוע שעה מירושלים לתל־אביב בערב ט' באב כדי להיווכח בשונות הגוברת והולכת בין שני השבטים הללו. יש כאן שתי ישויות הנבדלות זו מזו בשאלת משמעות הקיום שלנו בכלל ובמדינת ישראל בפרט – וזה הרבה מעבר ל"דתיים" ו"חילונים".

שבט אחד חרט על דגלו את זכויות הפרט כחזות הכל. גישה ליברלית זו רואה את חירות הפרט כערך המניע את קיומנו כבני אדם. בעולם שכזה רגש השייכות מעבר לכאן ועכשיו מתעמעם עם הזמן, וקשה לחוות חוויות שנגזרות מאירועים היסטוריים מלפני 2,000 שנה. כל ניסיון לתת לאירוע שכזה ממשות בציבוריות – כמו סגירת בתי עינוגים – מהווה פגיעה בזכויות הפרט. אל מול גישה זו, נמצאים מי שרואים לצד זכויות הפרט גם את ערך ההזדהות עם מעגלים שמעבר לממד האישי, הן בהיבט התרבותי והן בהיבט ההיסטורי. הם חווים את החגים כבעלי ערך מעבר לחופשה פונקציונלית. השבת מבחינתם מהווה נכס תרבותי עם משמעויות, ולא רק סוף שבוע נעים.

הפוליטיקה הישראלית אמורה לשקף גישות אלו: ישנן מפלגות שמייצגות גישות חד־ערכיות, מול מפלגות המנסות לשקלל בין הערכים המתנגשים. ניתן רק לדמיין איך הייתה נראית מערכת הבחירות לו נושאים אלו ואחרים הנוגעים בשורשי הוויכוח של החברה הישראלית היו ניצבים על סדר היום הציבורי, במקום העיסוק בשיח פופוליסטי ורדוד. עדיין לא מאוחר: אב ואלול עדיין לפתחנו.

ואולי, מי יודע, ברוח הימים שלפני ט' באב, תקום תנועה אנושית שתשכיל לחבר את שני צירי הזמן, לטובת הבחירות הבאות.