השבוע לפני

הוא שבר שיאי עולם, זכה במדליות זהב אולימפיות והביך את אדולף היטלר במגרשו הביתי, אבל דווקא במולדתו לא קיבל את הכבוד הראוי. ג'סי אוונס. אולימפיאדת ברלין 1936 הייתה אמורה להיות מפגן ראווה למפלגה הנאצית, הוכחה לעליונות הגזע הארי. אלא שאוונס שחור העור (אז עוד לא קראו לזה אפרו־אמריקאי) היכה את התיאוריה הזאת שוק על ירך פעם אחר פעם. ליתר דיוק, ארבע פעמים.

זה התחיל ב־3 באוגוסט, כשאוונס זכה במדליית זהב בריצת 100 מטר והשווה את השיא העולמי, שעמד על 10.3 שניות. למחרת הוא קטף את הזהב השני, הפעם בקפיצה למרחק עם 8.06 מטר. עבר עוד יום, וב־4 באוגוסט אוונס הגדיל את השלל שלו עם זהב שלישי ב־200 מטר ושיא אולימפי, 20.7 שניות. ב־9 באוגוסט הושלם הקוורטט כשניצח עם הנבחרת האמריקאית בריצת שליחים 100X4 מטר בשיא עולם חדש שהחזיק מעמד 20 שנה, 39.8 שניות. אוונס הפך לאתלט הראשון שזוכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדה אחת.

האגדה מספרת כי היטלר נטש בכעס את האצטדיון לאחר הניצחונות של אוונס, אבל גרסה אחרת טוענת שזה לא היה אישי. לאחר שהרודן הנאצי לחץ ביום הראשון רק את ידי המנצחים הגרמנים, הוא נדרש על ידי הוועד האולימפי ללחוץ את ידי כל המנצחים וכדי שלא ללחוץ את ידי אוונס, הוא עזב את האצטדיון. והיטלר לא היה לבד. כשאוונס חזר הביתה, גם נשיא ארה"ב לא הזמין אותו לפגישה.