בפיק שלו

אז שקוונטין טרנטינו ודניאלה פיק התקמבקו ומיסדו את הזוגיות שלהם, הבמאי ההוליוודי המפורסם עובר שיעור מזורז אך מקיף בחוויה הישראלית: הוא צפה בסרטים "מציצים" ו"אסקימו לימון", רכש לאחוזה שלו בלוס־אנג'לס עבודות מגלריות תל־אביביות, למד לחבב את האוכל של אייל שני, התמכר לשקשוקה שמתקינה רעייתו (וגם אוהב חומוס וטחינה) ונחשף לקטע הקאלט של השרה מירי רגב ("רגע, רגע, רגע"), שניסתה להיזכר בשמות סרטיו והתיימרה לנתח את "ספרות זולה". בקצב הזה טרנטינו עוד יפקוד בחנוכה את הפסטיגל, שיערוך מחווה למחותן צביקה פיק.

טרנטינו ידוע כמי שנהנה לשבץ קללות בסרטיו (מומחי טריוויה מתווכחים עד היום כמה פעמים מופיעה המילה פאק ב"ספרות זולה", והתשובה מתקרבת ל־270 פעמים), לכן, כשנפגשנו לאחרונה לראיון בפסטיבל קאן תהיתי, האם הרעיה פיק כבר הספיקה ללמד אותו לחרף ולגדף עברית. טרנטינו, שכבר יודע כמה מילים ומשפטים בעברית, הפתיע כשענה בשלילה. "לא, האמת שדניאלה שלי לא מלמדת אותי קללות בעברית", התוודה במאי הפולחן הנערץ.

אז מתברר שהזוג הרומנטי מעדיף מילות אהבה על פני ניבולי פה או נאצות. במהלך שהותם בקאן השניים לא הפסיק להפגין את אהבתם, ולהרעיף חיבה ותשוקה אחד על השנייה: הם אחזו ידיים, התחבקו והתנשקו על השטיח האדום ועל מדרגות ארמון הפסטיבל, התמסרו לצלמים, דיגמנו מבטים מצועפים. כל מי שליגלגו, ציקצקו, פיקפקו בעבר ביחסיהם, והתעסקו בפער הגילים, קיבלו תשובה חד־משמעית — מדובר באהבה אמיתית.

זה לא קשה להיות אייקון ואדם מפורסם ולנהל זוגיות, בעידן הסלפי והרשתות החברתיות?

עם דניאלה פיק

"אם אתה לא מתעסק עם הדברים האלה, ואם אתה לא מעורב וקורא מה שכותבים על הסרטים או החיים הפרטיים שלך, אז אין לדברים האלה משמעות עבורך. אני לא ממש פעיל במדיה החברתית — אני לא בפייסבוק ואף פעם לא היה לי טוויטר, סנאפצ'אט או משהו מהזבל הזה — אז אני לא יודע כלום על מה שקורה שם. בכלל, אני מעדיף את התקופה שלפני הטלפונים הניידים. אני אפילו לא מחפש את עצמי באינטרנט. גם כשאומרים לי, 'בטוויטר עפים עליך!' אני עונה, 'אז מה?' זה לא מזיז לי".

הכל בגלל האהבה

טרנטינו בן ה־55, נראה כמו נער טיפש־עשרה מאוהב. הגאון, שכונה בעבר "משורר האלימות", בזכות סרטים כמו "כלבי אשמורת" ו"קיל ביל", לא רק הרעיף אהבה על אשתו הישראלית בשטיח האדום. טרנטינו הגדיל לעשות ובמסיבת העיתונאים שנערכה בקאן, הוא הפתיע את הנוכחים, בהצהרת אהבים לא שגרתית — במהלך תשובה לאחת השאלות, הוא התייחס לרעייתו שישבה מולו בשורה הראשונה ואמר: "אני יכול לומר בכנות שההתבוננות שלי היום על החיים ועל הקריירה שלי שונה משהייתה לפני שלוש שנים או ארבע שנים או אפילו עשר — וזאת משום שהתחתנתי לפני חצי שנה. אף פעם לא התחתנתי, ועכשיו אני יודע למה — חיכיתי לבחורה המושלמת. ואם לומר את האמת הכל ממשיך לקרות, אז אין לי שורה תחתונה או סיכום של חיי, כי אני בדיוק באמצע להוסיף משוואות ברגע זה".

גם בפגישתנו במלון "קרלטון" היוקרתי בטיילת של קאן, טרנטינו הרבה יותר רגוע, מהפעמים הקודמות שפגשתי אותו. האנרגיות שלו מתפרצות החוצה רק כשהוא נשאל על סרטו החדש והמדובר כל כך "היו זמנים בהוליווד". הסרט כיאה ליוצר שהחל את דרכו כזבן בספריית וידאו ונחשב לוויקיפדיה מהלכת של קולנוע שופע מחוות לסרטים וסדרות של שנות ה־60, ממערבוני ספגטי איטלקיים (פיק מבליחה באחת הסצנות) ועד סדרות מערבונים אמריקאיות. בהקשר הזה צריך לציין, שקוונטין טרנטינו קרוי על שם קווינט אספר, דמות שגילם ברט ריינולדס ב"גאנסמוק", סדרת המערב הפרוע ששודרה בשנות ה־60. טרנטינו רצה לשבץ את ריינולדס ב"היו זמנים בהוליווד", אבל הוא מת לפני הצילומים, והוחלף בברוס דרן.

צילום: גטי

"היו זמנים בהוליווד", שמגיע אלינו ברביעי הקרוב, כבר נחשב להצלחה קופתית בארצות־הברית. הסרט הכניס 45 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון על המסכים, ואם ימשיך בקצב הזה יוכתר לסרט הרווחי ביותר בקריירה של טרנטינו. קרוב לוודאי שהוא יהיה גם אחד השמות הבולטים בטקס האוסקר. מה גם שלפנינו מפגש פסגה ראשון בין שני כוכבי־העל לאונרדו דיקפריו ובראד פיט.

הסרט עוסק בכוכב טלוויזיה דועך (דיקפריו), שמופיע בסדרות מערבונים ובחברות עם הכפיל הוותיק שלו (בראד פיט). העלילה מתרחשת בהוליווד של 1969 — מדובר באחת השנים הדרמטיות בתולדות בירת הסרטים ואמריקה כאחד, מפסטיבל "וודסטוק", הנחיתה על הירח ועד שורת הרציחות של הכת השטנית שהנהיג צ'ארלי מנסון. זאת הייתה שנה מטלטלת: מעבר מהנאיביות של ילדי הפרחים, של "עשו אהבה ולא מלחמה", לעידן אפל ופחות תמים. באותה שנה, גם האולפנים ההוליוודיים הגדולים עברו שינויים, לאור ההצלחה של סרטים שחוללו מהפכה כמו "הבוגר", "קאובוי של חצות" ו"אדם בעקבות גורלו" (איזי ריידר).

"אנשים כל הזמן שואלים אותי אם אני נוסטלגי לתקופה הזאת או להוליווד של פעם", אומר טרנטינו. "יש בסרט נוסטלגיה, אבל לא הייתי חלק מהתקופה שאני עוסק בה. כדי להרגיש נוסטלגיה להוליווד ההיא, הייתי צריך להיות חלק ממנה. יחד עם זאת, הייתי בן שש ב־1969, ואני זוכר את לוס־אנג'לס של אז, ולכן אני מספר את הסיפור שלי.

"הסרט דרש ממני לפשפש בזיכרונות ובאיך ראיתי את הדברים. להיזכר בפוסטרים שהיו על הקירות, איך נראו תחנות האוטובוס, מה שודר בטלוויזיה. לא היו לי אחיות, כך שלא הייתי מוקף בהיפיות צעירות — אבל היו לי בייביסיטריות. והן כולן היו בנות של חברות של אמא שלי מהעבודה: צעירות מאוד, רדיקליות, שהתלבשו בדיוק כמו הבנות בסרט שלי".

טרנטינו מגלה שברגע שאמא שלו הייתה הולכת מהבית, השמרטפיות "היו מעשנות גראס בעודן רובצות על הספה ומעולם לא הלשנתי עליהן. אני זוכר במיוחד בחורה אחת מגניבה בשם קארן, שהתפקיד שלה היה לאסוף אותי מבית הספר וללכת איתי הביתה. באיזה יום אחד דיברנו, ופתאום מכונית משטרה חלפה לידינו. הייתי בן שש וחשבתי שצריך לכבד שוטרים. אבל ברגע שהמכונית עברה לידינו, קארן צעקה: 'לכו תזדיינו, יא חזירים!' וואו. הבחורה הזו הייתה קיצונית".

למה ליהקת את לאונרדו להיות הכוכב ואת בראד לתפקיד הכפיל ולא הפוך?

"פשוט חשבתי שלאו יהיה ממש טוב בתפקיד הכוכב. הוא גם בגיל הנכון ויש משהו מרגש בעובדה שהדמות של הכוכב בסרט שלי הוא בחור צעיר, אבל כבר נחשב לענתיקה".

ניסית להציג איזו תמימות בהוליווד שכבר לא קיימת היום?

"זה כל כך תמים שכרטיס לקולנוע עלה רק 75 סנט. רק זה כבר מראה לך עד כמה הכל שונה. כל אחד יכול היה להרשות לעצמו ללכת ולראות סרט. כיום, סרטים הופכים להיות יקרים כמו מחזות ברודוויי או אופרות. אתה צריך לבזבז 35 דולר כדי ללכת לראות סרט. אבל ב־1969 אמנות הקולנוע הייתה נגישה לכל אחד".

אם היית עושה סרט על הוליווד של היום, זה עדיין היה מכתב אהבה?

"לא הייתי רוצה לעשות סרט על הוליווד של היום. האמת שאני לא רואה הרבה סרטים חדשים כפי שראיתי פעם. אני כן רואה המון סרטים, אבל רובם ישנים. אני גם לא מעוניין לעשות שום סרט שמתרחש היום. יש לי עדיין הרבה אמון בקולנוע, למרות שהנוף משתנה, והכל זה סרטי מדע בדיוני, סרטי גיבורי־על או מפלצות ומותגים שנעשו בעבר ונעשים שוב רק בגדול. ללכת לקולנוע היום פירושו ללכת לראות את גודזילה וקפטן אמריקה. אני לא מזלזל, תאמין לי, אבל אם סרטי הקומיקס של מארוול היו יוצאים כשהייתי בן 27 הייתי חושב שהם הדבר הכי טוב בעולם, אבל עכשיו אני בן 55 אז אני לא מגיב אליהם כמו שהייתי מגיב אז".

לא ביקשתי רשות מפולנסקי

1969 הייתה שנה של אובדן התמימות בהוליווד. כנופייתו של הגורו הרצחני והפסיכופט צ'ארלס מנסון קטלה בין היתר את השחקנית שרון טייט, רעייתו ההרה של הבמאי רומן פולנסקי. כנופיית מנסון מופיעה ב"היו זמנים בהוליווד", וכך גם טייט, שאותה מגלמת הכוכבת העולה מרגו רובי. "פרשת הרצח של שרון טייט מרתקת אותנו גם כיום, משום שבסופו של דבר הסיפור כמעט בלתי נתפס", מפרש טרנטינו. "איך צ'ארלס מנסון הצליח לגרום לחבורה של צעירים וצעירות להיכנע לו? זה פשוט לא נשמע הגיוני. האמת שככל שאתה לומד את הסיפור וככל שאתה משיג עליו יותר — זה רק נהיה יותר ויותר מעורפל. אני חושב שחוסר היכולת להבין באמת את הסיפור הם מה שגורמים לסקרנות".

טרנטינו, שכבר בסרטו "ממזרים חסרי כבוד" שהתרחש בצרפת תחת הכיבוש הנאצי, הפגין תעוזה וחוצפה כששינה את פני ההיסטוריה והשואה, נוקט כאן בצעד דומה, אבל לא נפרט בשל חשש לספוילרים, שאליהם טרנטינו רגיש. טרנטינו גם היה רגיש במיוחד לשאלות בקשר לפולנסקי, שכידוע עדיין מבוקש על ידי הרשויות בארה"ב, מאז שנמלט ממנה בשל אשמת אונס קטינה בשנות ה־70. "פגשתי את פולנסקי כמה פעמים. אני מעריץ גדול של עבודותיו, במיוחד את 'תינוקה של רוזמרי'", ענה טרנטינו בלקוניות. "אבל לא ראיתי אותו כבר כמה שנים".

אז לא עידכנת אותו מראש שאתה הולך לעסוק בטרגדיה של חייו.

"לא. וגם לא ביקשתי רשות. לא רציתי לפתוח מולו את תיבת הפנדורה הזו. לא רציתי שיגיב באופן שלילי, אז לא שאלתי אותו".

טרנטינו קרוב לוודאי לחוץ גם מתנועת MeToo, ולא רק בגלל פולנסקי. טרנטינו נחשב לאחד האנשים הקרובים למפיק האנס והמטרידן הארווי וויינשטיין. עם התפוצצות הפרשה נחשף שמפיק־העל הטריד, בין היתר, גם את ארוסתו לשעבר של טרנטינו — מירה סורבינו. טרנטינו אמנם ניתק את הקשר עם וויינשטיין, אבל מרחפת מעליו עננה שחורה. ישנם כאלו שמאשימים איתו שידע במהלך השנים על הזוועות שביצע וויינשטיין והעדיף לשתוק.

לאור כל זאת, לא מפתיע שטרנטינו רתח על עיתונאית של "ניו יורק טיימס", שהעזה לשאול אותו במסיבת העיתונאים האם בכוונה לדמות של שרון טייט אין כמעט דיאלוגים בסרט. שאלה שהביאה כנראה לסיום האירוע, רבע שעה לפני הסיום המתוכנן. "אני דוחה את ההיפותזה שלך", ענה טרנטינו בכעס. כשנפגשנו למחרת, שאלתי את טרנטינו, האם מאחר שיש כיום דיון רחב על ייצוג נשים בקולנוע, זה משפיע על תהליך היצירה שלו או על הצילומים? "אני לא ממש מתעסק עם הנושא הזה ב'היו זמנים בהוליווד'. עבדתי קשה מאוד כדי לא לתת לביקורת חברתית להשפיע על היצירה שלי. זה לא תפקידי לדאוג מביקורות חברתיות — למעשה העבודה שלי היא להתעלם. אני יכול לזכות בתגובות חיוביות או בתגובות שליליות, אבל זה מה יש. דרך אגב, התקופה שקורית עכשיו לא תימשך לנצח, אבל יש לקוות שהיצירות שלי כן. את 'היו זמנים בהוליווד' ניתן לראות היום ולפרש בדרך אחת, ויהיה אפשר לפרש אותו בדרך אחרת עוד 20 שנה".

ואיך היית מרגיש אם היו שמים אותך כדמות בסרט?

"אני מרגיש שכבר עשו את זה. כל עוד לא עושים אותי שמן, אני בסדר עם הרעיון".

טרנטינו מאיים ש"היו זמנים בהוליווד", סרטו התשיעי בקריירה, עומד להיות סרטו הלפני האחרון. לדבריו, הוא מרגיש שנתן את כל כולו לאמנות הקולנוע ושהגיע הזמן להמשיך הלאה. "10 זה מספר יפה ושלם", הסביר והשאיר את מעריציו בערפל. ובעוד הפרשנים מנסים לתהות מה יהיה הפרויקט שיחתום את יצירתו, טרנטינו אמר שהוא עשוי לכתוב מחזות לתיאטרון אחרי הפרישה מקולנוע. "אני לא אומר שאיעלם כמו הסופר ג'יי־די סלינג'ר. התחתנתי לא מזמן ואני רוצה לעשות ילדים", הבטיח בתוכניתו של ג'ימי קימל. פיק מצידה אמרה לאחרונה שהילדים שלהם יהיו ישראלים לכל דבר ויחיו על הקו הוליווד־ישראל. סבא צביקה כבר לא יכול לחכות". •