שבת 21 בספטמבר 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    אירוע בהפרדה בלוד | צילום: דנה קופל
    24 שעות • 13.08.2019
    מלחמות ההדרה
    מאז שבית המשפט אסר על ההפרדה המגדרית במופע בעפולה, הפעילות של שדולת הנשים נמצאת בלב הסערה. לצד השמחה על ההצלחה הן סופגות לא מעט ביקורת, גם מצד המחנה הליברלי שהן מייצגות. היום יתקיים בבית המשפט דיון בנוגע לערעור של ש"ס על ביטול המופע. רגע לפני שהקרב המשפטי מתחדש שוחחנו עם עורכות הדין של השדולה שמובילות את המאבק ועם אקטיביסטיות חרדיות שזועמות: "אין צורך להגן על ציבור שלא רוצה שיגנו עליו, זו פשוט פטרונות"
    ענת לב אדלר, ליאור אוחנה | צילומים: דנה קופל

    הקו החם של שדולת הנשים לא מפסיק לצלצל. נשים מכל רחבי הארץ מתקשרות כדי לעדכן על הופעות ואירועי קיץ שנערכים בהפרדה בין גברים לנשים. בשדולת הנשים בישראל שמו לעצמם מטרה: לעצור את האירועים האלה לחלוטין. המאבק הזה מעורר בימים האחרונים סערה ציבורית עזה. ההחלטה של בית המשפט להיענות לתביעת השדולה - שהוצגה על ידי עו"ד חגי קלעי, גלי זינגר ומרים זלקינד - ולאסור הפרדה בהופעה שהייתה אמורה להתקיים בעפולה, הציתה את הלהבות. מיד פרצה אש בשדות הלייקים של הרשתות החברתיות, מלחמות מילים ותפיסות עולם בין פמיניסטיות חילוניות לנשים חרדיות הסבורות שהתערבות כזו היא "סוג של קולוניאליזם לבן ומתנשא", כפי שאומרת לנו האקטיביסטית החרדית אסתי שושן. "נשים פמיניסטיות שממקום מושבן במרכז מחליטות מה טוב לנשים דתיות וחרדיות מעפולה, בני־ברק או צפת".

     

    נשות השדולה מכירות היטב את הביקורת נגדן, וגם את הטענות שמגיעות מתוך החברה החילונית לפיהן המאבק הוא ירייה עצמית בעקב הפמיניסטי. "זה ממש לא המצב", אומרת אלינור דוידוב, מנהלת תחום המאבק בהדרת נשים בשדולה. "הדיון בארץ בנושאים האלה הוא קצת מעוות משום שמלכתחילה הדמוקרטיה הישראלית היא ייצור כלאיים, ואין אצלנו הבנה מספיק טובה של הנקודות בהן הדת חייבת להיות נפרדת מהמדינה. זה נראה כאילו יש כאן קהילה שלמה של נשים חרדיות שרוצות הפרדה, ואז מגיעות הפמיניסטיות התל־אביביות וכופות עליהן את אורחות חיינו. אבל מה שבאמת יש פה זה ניסיון לשמור על החוק".

     

    "אין נשים על הבמה"

     

    דוידוב, בת 40, אמנם חיה בתל־אביב אבל ממש לא מתכוונת להתנצל על ראיית העולם שלה. לדבריה, החוק שעליו היא מדברת הוא בדיוק החוק שעמד לצידם של יוצאי אתיופיה כאשר יצאו נגד בעלי מועדונים שלא איפשרו את כניסתם. "במרחב הציבורי בישראל אסור שתהיה הפרדה בין אוכלוסיות", היא מסבירה, "לא בין יהודים לערבים, לא בין דתיים לחילונים, לא בין שחורים ללבנים, אשכנזים ומזרחים, וגם לא בין גברים ונשים".

     

    נשות השדולה שעומדות בראש המאבק. מימין: מיכל גרא־מרגליות, אלינור דוידוב, יעל סיני ומרים זלקינד | צילום: דנה קופל
    נשות השדולה שעומדות בראש המאבק. מימין: מיכל גרא־מרגליות, אלינור דוידוב, יעל סיני ומרים זלקינד | צילום: דנה קופל

     

     

    "אני במאבק הזה כבר עשור, ואנחנו כל הזמן מתמודדות עם שטף של אירועים במרחב הציבורי שמתקיימים בהפרדה בין גברים ונשים", אומרת עו"ד מרים זלקינד, מקדמת מדיניות וחקיקה בשדולת הנשים בישראל ומי שניהלה בין היתר את התביעה בנוגע לאירוע בעפולה. "המקרים הללו רק הולכים ומתרבים, והנורמות הללו כמובן לא נעצרות בסיפור של הפרדה ומחיצה. בחלק מהציבור החרדי הולכת ומתקבעת נורמה לפיה גברים לא צריכים לראות או לשמוע בכלל נשים, ומכאן הזליגה למרחבים אחרים בחיים שלנו היא קלה. מה שהתחיל באוטובוס מהדרין אחד בירושלים, הפך להיות היום צונאמי של אירועים בהפרדה והדרה".

     

    אתן מתעלמות מהעובדה שחלק גדול גם מהנשים החרדיות רוצות את ההפרדה הזו.

     

    "קודם כל צריך לזכור שגם אם משהו לא מפריע למישהו, זה לא הופך את זה למוסרי, חוקי ונכון. כששמים שתי קבוצות, מפרידים ביניהן, אז תמיד הקבוצה שיש לה פחות כוח תקבל פחות משאבים, וזה לא מוסרי. זה נכון אצל אשכנזים ומזרחים, שחורים ולבנים ונשים וגברים. לא המצאנו את זה. ולכן, בגלל שיש לנו את התקדימים ההיסטוריים הרבים שהראו כי אין דבר כזה נפרד ושווה, אין טעם להתחיל את הניסוי הזה מחדש בישראל. הוא גם אף פעם לא מצליח. למשל בעפולה, באירוע שהתבטל, לא הייתה אמורה להיות על הבמה אף אישה".

     

    אבל נשים שפעילות בציבור החרדי רואות את המצב לגמרי אחרת. "הבעיה העיקרית של שדולת הנשים, היא ההבדל בין הרעיון שהן מייצגות לבין המעשים שלהן בשטח", אומרת יהודית שטיינברג, מורה חרדית מכפר חב"ד. "אני מניחה שאם יש נשים שמתנדבות למען נשים אחרות, זה מגיע מרצון טוב, לגרום לחברה להיות יותר הוגנת. אבל הפעילות שלהן אתמול מנוגדת לכוונות האלה. אם הן רוצות להועיל, הן חייבות להיות מודעות למה שעושה לנו, הנשים החרדיות, טוב. ברגע שאני רוצה ללכת למופע ואין לי אפשרות ללכת - אני חווה את זה כפטרונות".

     

    הפעילה החרדית גל בידרמן | צילום: שחר ארביב
    הפעילה החרדית גל בידרמן | צילום: שחר ארביב

     

     

    אסתי שושן, מייסדת ומנכ"לית "נבחרות־נשים חרדיות לייצוג שוויון וקול", מוסיפה: "אם פעילות פמיניסטיות חילוניות היו רוצות לבצע מהלכים בחברה הבדואית או הדרוזית, גם אז הן היו עושות את זה באופן פטרוני כמו שזה נעשה מול החברה החרדית? יש לי תמיכה וסולידריות עם ארגוני הנשים, והן עושות דברים טובים וחשובים בדרך לשוויון מגדרי בישראל, אבל כשבאות לוחמות שמייצגות קולוניאליזם לבן ושבע, אני רק מבקשת מהן לשים לב שהן לא גורמות נזק יותר מתועלת".

     

    אבל את מבינה על מה השדולה נלחמת?

     

    "יש היום מאבקים שמתנהלים מבפנים, מתוך החברה החרדית, ויש נשים חרדיות שמקיזות דם על המאבקים האלה שהמהות שלהם השגת שוויון, למשל נגד אלימות ועבירות מין כלפי נשים, או מאבק למען ייצוג פוליטי. ולכן פעולה חד־צדדית כמו זו של שדולת הנשים, למרות הכוונות הטובות שלה, מחלישה את עבודת הנשים החרדיות בשטח. זה הופך את הדברים למלחמת דת ומסרס את הפמיניסטיות החרדיות".

     

    אבל המלחמה שלהן היא חלק מהמלחמה הגדולה לשוויון.

     

    "אני מאמינה גדולה שאת השינוי למען שוויון צריך לעשות תמיד מבפנים. ובטח כשמדובר בחברה החרדית, אז הוא צריך להיות גם בצורה יותר איטית מבחינת שינוי תודעה ומבחינת מאבקים משפטיים שצריך לקיים תוך שיתוף פעולה של גורמים מתוך הקהילה. למשל בבג"ץ אגודת ישראל, שחייב לשנות את התקנון שמדיר נשים. כדי שהמאבק הזה יצליח צריך שהוא ייעשה בשיתוף ועל ידי מציאת דרכי ביניים, ולא לבטל אירועים בודדים שניתנו על ידי העירייה לקהל החרדי".

     

    אבל הפמיניסטיות החילוניות לא מתנגדות להפרדה אלא להשתלטות שלה על המרחב הציבורי.

     

    "יש גם הרבה דברים שמתקיימים במרחב הציבורי ובעיני החרדים נתפסים כפריצות, והם עדיין מתקיימים למרות שהם לא עולים בקנה אחד עם מה שהציבור החרדי חושב והיה רוצה. יכול להיות שנשים חרדיות לא יזכו לשוויון מלא כפי שהעולם הליברלי רואה את ערך השוויון, אבל הן תעשינה את הדרך בעצמן ובצורה שהיא מסונכרנת עם הקהילה שלהן. התהליך הזה צריך להיעשות בשיתוף ובתיאום, ולא מעל לראשן של הנשים החרדיות. רוצות לעזור? דברו איתנו ותשאלו איך מתאים לנו שהדברים ייעשו".

     

    "מקום ציבורי יכול לשמש את שלל הציבור לפי הצורך ובכל רגע", אומרת גל בידרמן, שחקנית שחזרה בתשובה לפני שש שנים ומופיעה בתיאטרון בפני נשים בלבד. "אם יש ציבור שהוא חלק מהציבור הישראלי והוא משלם מסים והוא חלק מהתרבות ומהעם, אז צריך לאפשר לו לצרוך תרבות גם במקום ציבורי. אי־אפשר להגיד לנו לקיים הופעות רק במקומות פרטיים, כי אם מוטי שטייניץ, שהוא זמר בסדר גודל עולמי, מגיע להופעה בארץ, אלפים רוצים לראות אותו. איזה מקום פרטי יכול לאכלס אותם? אם אני רוצה ללכת לפארק עם הילד שלי ובאותו זמן יש בפארק הופעה של ישי ריבו, אני לא יכולה להיכנס כי לא קניתי כרטיס. אותו הדבר לגבי הופעות עם הפרדה, הציבור החרדי שמגיע לו לצרוך תרבות באופן שמתאים לו, באופן שהוא יכול. אם זה היה קהל מעורב אף אחד לא היה מגיע, כי מוטי אהוב רק על הקהל החרדי".

     

    "נמשיך להילחם"

     

    לא רק בחברה החרדית, גם בקרב חוגים ליברליים בחברה החילונית נמתחת ביקורת על פעילות השדולה. את עו"ד זלקינד זה מרגיז. "הרבה פעמים גם אנשים ליברלים מוכנים להקריב את זכויות הנשים בשביל מצג שווא של קבלת האחר. זה הכי קל להקריב. אומרים לנשים: אתן חכו עכשיו עם הזכויות שלכן. אבל אנחנו לא מוכנות לחכות. אנחנו לא אומרות לחרדיות מה לעשות בתוך החברה שלהן, אבל הדרת נשים שמתממשת בפארק ציבורי, באמצעות כסף עירוני, זה לא עניין פנים־חרדי, זה משהו שצריך לעמוד בגבולות הנורמה. השוויון הוא ערך שמדינת ישראל חרתה על דגלה, והיחס צריך להיות שוויוני בלי קשר לג'נדר שאתה משתייך אליו. כל עוד מדינת ישראל רוצה להישאר מדינה דמוקרטית, היא לא יכולה להפריד ולהפלות בין קבוצות אוכלוסייה, כי זה מבטל דמוקרטיה".

     

    שדולת הנשים אמנם חגגה בתחילת השבוע את החלטת בית המשפט, אבל נדמה שהמאבק רחוק מסיום. היום יעלו שוב עורכות הדין של השדולה לבית המשפט המחוזי בנצרת, לאותו אולם שבו התקבלה פסיקתו של השופט יונתן אברהם - שאמורה לחייב עיריות, מועצות, חברות הפקה ואף סדרנים למנוע הפרדה מגדרית באירועים ציבוריים - כדי להילחם בעתירה חדשה שהגישה סיעת ש"ס בעפולה במטרה לבטל את ביטול האירוע. הואיל ואי־אפשר לערער על פסק הדין שהתקבל בהסכמתה של עיריית עפולה, אשר הודיעה לפני הדיון שהיא מבטלת את ההפרדה המגדרית — החליטו בש"ס להגיש עתירה חדשה ולדרוש בכל זאת קיום של האירוע בהפרדה.

     

    "ש"ס באים ואומרים שמותר במדינת ישראל ליצור מרחבים מופרדים בכפייה", זועמת דוידוב, ומודיעה שהיא וחברותיה לא מתכוונות להשאיר את הזירה פנויה למחטפים כאלה. "הם רוצים לכפות על הציבור אירועים, ואנחנו אומרות: תפסיקו לכפות הפרדה במרחב הציבורי".

     

    את חושבת שש"ס רוצים לכפות על הציבור החרדי אירוע בהפרדה?

     

    "קהל מורכב מהרבה פרטים. מי אמר שכל הנשים החרדיות רוצות הפרדה? מישהו שאל אותן אחת־אחת? זאת הסיבה שיש חוק במדינה, כדי שלא יעשה כל ציבור מה שהוא חפץ אלא לפי החוק. החוק הוא שוויוני. אין דבר כזה תעודת חרדי, יש תעודת זהות. אתה אזרח במדינה הזאת? תכבד את החוק שאומר שאסור להפריד בכפייה במרחב הציבורי בישראל בין שום סוג של אוכלוסייה".

     

    הקרב הזה הוא רק תחילתו של המאבק על האירועים שמתקיימים בשטחים הציבוריים. בשדולת הנשים לא מתכוונים להתקפל נוכח הביקורת. נהפוך הוא — זה רק מוכיח להן שוב כמה הנושא הזה חשוב וצריך לתת עליו את הדעת. ולא, הן לא מתכוונות להתנצל על הפעילות שלהן.

     

    עו"ד מיכל גרא־מרגליות, מנכ"לית שדולת הנשים, אומרת שזו בדיוק המטרה של המאבקים החוזרים ונשנים שמנהל הארגון שבראשו היא עומדת. "באירועים בהפרדה תמיד הגברים נמצאים במרכז והנשים בשוליים, הגברים מקדימה והנשים מאחורה, נשים צופות בהופעה מתוך חרכים במחיצות בעוד הגברים רוקדים מתחת לבמה. למה? ההפרדה המגדרית הזו במרחב הציבורי רק מחזקת ומנציחה סטריאוטיפים, ולראיה ממש השבוע הגיע לידינו פרסום שבו בחולון שלחו את הבנות לחוג תפירה וריקוד ואת הבנים לחוג אלקטרוניקה, וזה גם משהו שלא ייעשה. אנחנו נמשיך להילחם בזה". •

     


    פרסום ראשון: 13.08.19 , 21:35