אובדנה של הכנסת האורחים

בחברה הפטריארכלית והגזענית שבה אנחנו חיים מגרשים אמהות פיליפיניות וילדיהן שנולדו וגדלו בישראל. משום מה האבות לא מוזכרים. איפה הם? השאלה הזו מטרידה, אבל אין לי מענה. העובדה היא שעוצרים נשים וילדים, קבוצות נחלשות, קשות יום אבל עובדות ומתפרנסות, כולאים אותם לפני יציאתם מהארץ המובטחת. הרשויות אינן מעוניינות להתבונן במצב המורכב של אותן נשים שחיות כאן יותר מעשור ושל הילדים שיודעים לדבר רק עברית.

בישראל אבד מזמן הכלח על המושג "הכנסת אורחים" ועל משמעויותיו הערכיות, הפילוסופיות והפוליטיות. הכנסת אורחים מסתכמת אצלנו בארוחות שבת וחג עם המשפחה וחברים. גם סיפורי הכנסת אורחים בתנ"ך אינם מעודדים התנהגות מוסרית כלפי נשים. הנשים שם מבשלות, מנקות, רוחצות את רגלי האורחים, ולעיתים נדרשות לשמש כסחר חליפין למען שלום האורח (לוט ובנותיו, בראשית י"ט). כשהן בדרכים, הנשים חשופות לסכנות איומות, כמו אונס קולקטיבי ומיתה, כדי שלגבר לא יאונה שום רע (הפילגש בגבעה, שופטים י"ט).

בחלוף השנים, המשמעות התיאולוגית של הכנסת אורחים הצטמצמה ופינתה מקום לסוגיות פוליטיות. כשנוצר הצורך לחשוב על כינון שלום בין העמים, המושג קיבל נדבך חדש שהתקשר עם תופעת ההגירה. בשנים האחרונות, בריחתם של אלפים ממדינות מוכות אסון, שיבשה לחלוטין את הצורך לבחון שוב ושוב את החשיבות החברתית והתרבותית שטמונה באירוח הזר על ידי מדינה מפותחת שעשויה להוות מקלט ואף להיהפך לבית קבע. באופן ציני להחריד, דווקא מהללי הגלובליזציה צועקים "הצילו" כשזר מבקש להחליף את מקום מגוריו.

אני מודעת לעובדה שברגע שאורח רוצה להשתקע במקום שבו הוא היה אמור לעבור בלבד, המארחים יכולים לסגור את שערי ביתם. אני גם מודעת לעובדה שתזכורות על ההיסטוריה של יהודי התפוצות ‑ רדיפה, גירוש, בריחה, הישרדות והכרה תודה למדינות שאיפשרו להם לבנות חיים חדשים אינן רלוונטיות יותר עבור הנפש היהודית ישראלית העכשווית החרדה כל כך לשימור זהותה.

קיים קשר הדוק בין הכנסת אורחים לבין מוסר קולקטיבי ואינדיבידואלי. הקשר בין אורח ומארח הוא קשר דינמי שמבוסס על הדדיות. התפקידים מתחלפים בהתמדה. המארח מקבל תמיד משהו מהאורח ואינו נותן בלבד. לארח את הזר זה ללמוד להכיר אותו, להעשיר את עולמנו ולהבין טוב יותר על מורכבות החיים. בספרו "על הכנסת אורחים", דרידה כותב שאין תרבות, אין קשר חברתי, אין פוליטי חיוני ללא אתי, ואין אתי ללא הכנסת אורחים. מילותיו משגרות אותות אל תוך האפלה שבה אנו שרויים. הכנסת אורחים במובן הפוליטי של המילה פותחת צוהר לגמישות במחשבה ובמעשה. כשכל הדקויות, האפשרויות התרבותיות והעושר האנושי על גווניו השונים נעלמים תחת מכבש הסיסמאות הגזעניות, לא נותר לנו אלא להישאר לוח חלק אטום ונוקשה. האם זאת הזהות שאנו מבקשים לשמר בחרדת נפש, שנראה לנו לגיטימי לגרש אמהות פיליפיניות וילדיהן דוברי העברית?

הכותבת היא פרופ' בחוג לספרות וראש בית הספר למדעי התרבות באוני' תל־אביב