שני גולדשטיין נולדה בשנת 1991 וגדלה בתל־אביב. למדה תיאטרון ומשחק בבית ספר לאמנויות בעיר. התמודדה עם מחלת האנורקסיה במהלך התיכון ולא גויסה לצה"ל בשל כך, וגם בגלל פוסט־טראומה ממנה סבלה. בכיתה י"א השתתפה בפרסומות. נסעה לטיול בדרום אפריקה וכשחזרה החלה לעבוד ביחסי ציבור של מועדוני בילוי בתל־אביב. בעלת תואר באדריכלות פנים ובמדעי החברה. בשנת 2016 השתתפה בעונה השמינית של 'האח הגדול'. לאחר מכן החלה להשתתף בתצוגות אופנה, הנחתה תוכנית בערוץ 24, 'באה בטוב', וכתבה טור אישי. בזוגיות עם עדי כרמלי. בימים אלה מגישה ברדיו ירושלים תוכנית בידור שבועית, 'מה היא אומרת', בימי שישי ב־14:00 ופרזנטורית של אריסטו שמט.
לפני הזיכרון הכי מוקדם שלך, מה קרה בתקופת האנורקסיה?
"עשיתי משחקי שליטה עם עצמי ואובססיה למראה שלי, לרצון להיות מספר אחת במשהו. אמרתי, 'אני אהיה הכי רזה'. בנות היו מעריצות אותי בקטע חולני על הרזון הזה. היום זה דוחה אותי ולא הייתי רוצה להיות בפוזיציה הזאת שוב אי פעם. הגעתי אז למשקל 45 קילו ואני 1.75 מ'. יצאתי מזה בזכות המשפחה וטיפול פסיכולוגי".
מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?
"זה מתקשר מאוד לנושא שאנחנו מתעסקים בו היום. הייתי בת שלוש וחצי, בגן במרכז תל־אביב, הלכתי עם חברה הכי טובה שלי יד ביד ודיברנו על זה שאנחנו חברות הכי טובות, ואוהבות אחת את השנייה וכשנהיה גדולות נתחתן, כי עכשיו אנחנו קטנות ואי־אפשר. הלכנו לגננת בהתרגשות, אמרנו לה שכשנהיה גדולות נתחתן והיא הסתכלה עליי בפנים חתומות ואמרה, 'שני, בת לא מתחתנת עם בת, בת מתחתנת רק עם בן'. כמו שמתאים לי ולאופי שלי, עניתי ונלחמתי כבר בגיל הזה, אבל היא החליטה שבת מתחתנת רק עם בן ושאין לי אופציה אחרת".
אז חתונה עם עדי באה בחשבון?
"אנחנו רק שלושה חודשים יחד ואני בכלל לא בחורה של חתונות. האירוע הזה מלחיץ אותי. ביום ההולדת האחרון שלי למשל, בכיתי, כי הייתי בלחץ שלא יבואו אנשים ובגלל זה איחרתי בשעתיים וכל הבלגן הלחיץ אותי. וגם יש ציפייה ממך ישר להביא ילדים אחרי חתונה ולעמוד בסטנדרטים שהחברה קובעת לך. לא בא לי".
מתי התחיל הקשר ביניכן?
"על ההתחלה התאהבנו. היא התחילה איתי ב'הייקו בר' בבן יהודה בתל־אביב. שאלה, 'שני, מה את שותה?' ואז עשינו דרינק, יום אחרי זה נפגשנו והשאר היסטוריה. למה הסתרנו? כי לא הייתי מחוץ לארון ולא כל המשפחה שלי ידעה. ודבר שני, עד עכשיו לא רציתי להוציא את הזוגיות החוצה, גם היא לא. כי זה טרי ואינטימי וזה שלנו וגם תמיד יש אפשרות שדברים לא עובדים בסוף, ואז אתה צריך לתת הסברים לכל העולם. אחרי מה שהיה לי עם עומר (גורדון, שהשתתף גם ב'אח הגדול', ר"ש), לא רציתי להוציא מערכת יחסים החוצה רק בתחילתה ממש, אלא אחרי שאני יותר בטוחה. המשפחה קיבלה את זה מהמם, כמעט כולם. רק סבא וסבתא מצד אמא לקחו את זה קצת יותר קשה, וידעתי שזה יקרה. הם שמרנים, גדלו במולדובה, ותרבותית יש פערים. אמצא דרך לתקן את זה".
ירדו עלייך שעשית את זה תמורת תשלום מאירוע יחסי ציבור.
"זה ממש לא היה תמורת תשלום. נכון שזה קרה במהלך אירוע, אבל זה היה הטיימינג הנכון ובחרתי בפלטפורמה של גיא פינס - באותו אירוע, אחרי שבועיים של התבטאויות מאוד קשות של הרב רפי פרץ והדקירה מחוץ למועדון של נער גיי. כבר לפני מצעד הגאווה בתל־אביב פירסמתי פוסט שבעצם בו אני חצי יצאתי מהארון ואיש לא שאל שאלות והתעניין. אז אין מה להתלונן על הדרך שבה בחרתי. היו שמועות מכל הכיוונים עליי ועל עדי. במקור רק אני רציתי לצאת מהארון, לדבר על עצמי, לא לחשוף את הזוגיות בינינו, אבל זה כבר היה די בחוץ".
מה הג'וב הכי גרוע שלך?
"התחלתי לעבוד בגיל 15, גרנו ליד רחוב שנקין, עבדתי כמלצרית בשני בתי קפה שם ואיכשהו נפלתי על שני בוסים מזעזעים. אחד מהם לא היה נותן לאכול בזמן משמרת והיינו מבריחות כל מיני קרואסונים מבאישים לשירותים ואוכלות יחד. הוא היה איש רע, דיבר אלינו לא יפה, חי בסרט שהוא איזה סולטן. כשהתפטרתי באמצע משמרת, עברתי לבית קפה שני ברחוב ונפלתי על יותר גרוע. זה לא היה רק בוס מרושע. בקושי היו אנשים, אז זה רק אתה והוא כל היום. נורא. הוא היה איש יהיר ולא נעים, צועק ומלחיץ, גם לא הסכים לשלם לי והייתי צריכה לערב את אמא. ואז עברתי לעוד בית קפה והיה יותר סבבה".
מתי היית הכי קרובה למוות?
"ה־OCD והחרדות שלי וההיפוכונדרייה הם שילוב שמלחיץ אותי שאני עומדת למות למרות שלא באמת קורה כלום. כשהייתי בת 16 הלכתי לפסטיבל האוכל 'טעם העיר' בתל־אביב והיה אירוע דקירה במקום, די קרוב אליי. אנשים התחילו להתפנות וחיפשו שם חשודים. עלינו לאוטובוס אחרון בסביבות חצות. חבורה של צעירים התחילה לריב עם הנהג ולהרביץ לו. באופן די מובן, הוא פשוט העיף את כולנו בהיסטריה מהאוטובוס, ואני התחלתי לצרוח על הבחור שהתפרע שהכל באשמתו ומה נעשה עכשיו ואיך אגיע הביתה. מתברר שהוא היה חלק מכנופיה מרמלה־לוד וכשהתחלתי להתקדם הרגשתי שמישהו דוחף אותי לתוך סמטה.
"אני מסתובבת ורואה אותו, ענק, בולדוג, ואני פיצית לעומתו. והוא אומר לי, 'על מי את צועקת, מי את חושבת שאת'. חשבתי שהוא הולך להרוג אותי, אבל במזל גדול החברים שלו הרחיקו אותו ממני. מתברר שזה היה הבחור שדקר באותו לילה! הלכתי להתלונן עליו, על התקיפה שלי, ובזכות התלונה תפסו אותו. הוא היה חתיכת עבריין שפורץ לבתים וגונב מכוניות. במשטרה עשו מעין מסדר זיהוי באמצע הלילה וזה היה מפחיד. פחדתי אז שיתנקם בי. כמה שנים אחרי התקשרו אליי מהפרקליטות לבוא לתת עדות על הסיפור הזה. כנראה בנו נגדו תיק על הרבה דברים. בסוף לא הלכתי, כי התקשרו ואמרו שהוא די הודה בהכל".
מה התספורת הכי גרועה שהייתה לך?
"עשיתי ראסטות בכיתה ו' בערך, ולא היה מוצלח. וב־י'־י"א נכנסתי לסצנת האימו של תל־אביב, ואז היה קטע של תספורות מפחידות וזה היה מזעזע. תחשוב פוני ענקי ומאחור היה גזור קצר ומנופח עם ספריי והיה פס ורוד וכו'".
מה החופשה הכי גרועה שהייתה לך?
"אירגנו עליי אונס קבוצתי בטיול של 40 חבר'ה מבית הספר. זה מספיק גרוע?"
מזעזע.
"היינו באילת, כל השכבה, והתברר שבאחד הלילות קבוצה של בנים החליטה לארגן עליי סוג של אונס קבוצתי. אחד מהבחורים שידע על זה והבין שזה לא מגניב ולא בסדר, ממש לקח יוזמה, מצא אותי והחביא אותי בשירותים בחדר שלו. אמר לי לנעול ולא להוציא הגה. אני זוכרת שאני יושבת שם ובוכה. הם נכנסו לחדר וצעקו עליו, אמרו שהם יודעים שאני פה. אחרי שנעלמו מהשטח הוא עזר לי ללכת לחדר של חברות שלי, אבל לא סיפרתי להן מה קרה. ניצלתי בזכות אותו בחור".
הלכת להתלונן?
"לא, התביישתי. אמרתי לעצמי, איך הגיוני שאני הילדה היחידה שזה מה שרצו לעשות לה? בטוח אני אשמה במשהו וזה קשור אליי".
למה לא הלכת לצוות בבית הספר?
"זה היה בחופשה, ומניסיון קודם שהיה לי בכיתה ז', בבית ספר אמנויות, כשאמרו לי שאני ממציאה, איבדתי אמון בעולם המבוגרים".
ובכיתה ז' מה קרה?
"הבנות עשו עליי חרם והבנים סוג של ניצלו את זה, ברמה של התעללות מינית ממש, ולא אכנס כאן לדקויות. זה התחיל כהטרדות שאפשר היה לעצור, והידרדר, אבל כשפניתי למורה היא אמרה שאני ילדה מעצבנת ושהיא מבינה למה התרחקו ממני ושאני חיה בעולם מדומיין. הבנתי שאין על מי לסמוך".
אז למה לא אמרת להורים?
"הם היו בדיוק באמצע הליך גירושים. לא רציתי להטריד, גם התביישתי בזה ולא רציתי שיידעו. באמת הרגשתי אשמה בזה ורק בסוף התיכון הבנתי שאני בטח לא אשמה. אחרי שצפיתי בסרט 'שש פעמים' לקח לי שלושה חודשים לעכל ולהתמודד עם מה שראיתי, כי נפל לי האסימון, הבנתי מה עברתי".
איך זה הפסיק?
"סבלתי במשך שלוש שנים, מכיתה ז' עד כיתה ט', ואז היה את אותו טיול שסיפרתי לך עליו, ופשוט עברתי תיכון. ברור שסבלתי מפוסט־טראומה".
מתי הרגשת אבודה באחרונה?
"לקראת סוף הקשר שלי עם עומר. רציתי שזה יסתיים בצורה הכי טובה שאפשר והיה לי קשה להתמודד עם הפרידה וגם לתת דין וחשבון לתקשורת, למה זה נגמר ומי צודק או לא צודק, וגם לאנשים ברחוב או באינסטגרם. אנשים שלא מכירים אותי מייעצים לי, 'אתם נורא מתאימים, תחזרו'. היי, איך את כותבת לי דבר כזה אם את לא יודעת את זה? מספיק שאני מתמודדת עם הפרידה הזאת, אז לא פשוט גם לקרוא מה שענבר, מיכל ויוסי חושבים על זה בטוקבקים. אני מנסה להיגמל מלקרוא טוקבקים וקוראת רק את התגובות שכותבים לי באינסטגרם".
מה הדבר הכי גרוע שכתבו עלייך או אמרו לך?
"היה טוקבק נוראי פעם, כשסיפרתי על ההתעללות שחוויתי כשהייתי בכיתה ז'. כתבו לי, 'עאלק התעללות, בטח הייתה בסטלה, אמרה לבחור לא בא לי עכשיו ואז צעקה אונס־אונס'. וואו, כמה דוחה אפשר להיות. הייתי ילדה בת 12, איזו סטלה. מה נסגר איתך".
האם עברת חוויה על־טבעית?
"כן, הייתי עושה סיאנסים עם חברות פעם והיו כמה סיטואציות מפחידות, הכי מפחידה - רוח רפאים שהזדהתה כסבתא של שתי חברות טובות שלי, שלא היו שם והקשר איתן נותק לפני שנים. היא רשמה לי את השם של אחת מהן, שאלתי אם הכל בסדר והרוח אמרה שלא, שאדבר איתה דחוף. התקשרתי אליה והיא הייתה בבית חולים עם פציאליס, חצי פנים משותקות. היום היא בסדר".
מי היה משחק בתפקיד שני גולדשטיין בסרט על חייך?
"גל גדות, אומרים שיש לנו לוק דומה. יצא גם פעמיים שהייתי עם משקפי שמש ואמרו לי, 'וואי, חשבתי שאת גל גדות'".
אם היית יכולה לשנות בך משהו חיצוני, מה זה היה?
"את האף שלי. הסיוט שלי. אפשר לצלם אותו רק מזוויות ספציפיות ואני משתגעת. שברתי אותי כשהייתי קטנה מכדור לפרצוף בהפסקה, ומאז ככה זה נראה. ניתוח? אמא שלי תמיד אומרת שעדיף חרא שרגילים אליו מאשר חרא שלא רגילים אליו. אבל אולי עוד אעשה".
מה הדבר האחרון שחיפשת בגוגל?
"היה לי חלום חוזר שהציפורניים שלי נופלות, נמסות, נשברות וחיפשתי מה זה אומר. מתברר שאני חושבת בצורה מוגזמת על איך שהסביבה תופסת אותי. וזה מדויק".
מי צריך לבקש ממך סליחה ולמה?
"אחד מאלה שהטרידו אותי ביקש סליחה בפסח האחרון וזה עשה לי טוב, שיחרר וניקה ממני. נתקלתי בו בחתונה והוא היה מהמם, התנצל, הבין שעצם זה שלא עשה כלום, יותר חמור מאלה שלקחו אקטים פעילים ושהוא גם הבין את זה רק עכשיו, בתור גבר בוגר. קיבלתי את ההתנצלות שלו".
