בעקבות הדינוזאורים החדשים
מאז ומתמיד הציתו הדינוזאורים את הדמיון ואת הסקרנות האנושית, אבל לדברי החוקרים, עכשיו החל תור הזהב של גילוי בעלי החיים העתיקים והמסתוריים הללו. רק השנה זוהו 31 זנים שלא היו ידועים - ביניהם המורוס (מימין), קרוב משפחתו החלשלוש של הטי–רקס, האימתני שבטורפים, או הווספרזאורוס, בעל כף הרגל המוזרה. עד היום התגלו 974 מתוך יותר מ–1,500 דינוזאורים, על פי ההערכה, ששלטו בכדור הארץ. אם כן, ייתכן שבקרוב ייחשפו תגליות עוד יותר מרתקות. איפה? חפשו באנטארקטיקה
חשבתם שטירנוזאור זה טורף ענק עם ראש עצום וזרועות קטנות עד כדי גיחוך? חשבו שנית. המורוס אינטרפידוס, טירנוזאור בן 96 מיליון שנה שהתגלה השנה, היה טורף קטן וכחוש, בגודל איילה.
המורוס הוא לא הדינוזאור היחיד שעשה השנה את הופעת הבכורה שלו - 31 זנים חדשים התגלו עד כה. למשל, הבחדזאורוס פרונוספינקס שהתגלה בפטגוניה ועלה לכותרות בזכות עמוד השדרה שבולט מצווארו או אמבופטריקס לונגינרצ'יום הקטן, שנחשף בסין, ואישש את ההנחה שהיו זנים של דינוזאורים נוצתיים שהתעופפו בעזרת כנפיים דמויות כנפי עטלף.
כל אלה מצטרפים לרשימה של למעלה מאלף זנים של דינוזאורים הידועים כמי ששוטטו על פני כדור הארץ בעידן הטריאס, היורה והקרטיקון – מאוכלי־כל זעירים בגודל יונה, ועד לדינוזאורים ארוכי הצוואר שהגיעו לגובה של שלושים מטר.
"קצב הגילוי של דינוזאורים כל כך מהיר עכשיו, שאפשר להגדיר אותו כטירוף", אומרת הפליאונטולוגית לינדזי זאנו מאוניברסיטת צפון־קרוליינה. בינתיים אין שום סימן לכך שהקצב הזה יואט בקרוב. נראה שאנו נכנסים לתור הזהב של גילוי דינוזאורים.
הדינוזאורים הראשונים התפתחו בערך לפני 245 מיליון שנים, בראשית עידן הטריאס. רובם היו ונותרו קטנים, עד שההכחדה המסיבית של יריביהם הזוחלים, פינתה את הדרך לשלטון הדינוזאורים בעידן היורה. זו הייתה התקופה שבה האבולוציה של הדינוזאורים עברה להילוך מהיר. המגמה הזאת נמשכה במשך כל תור הקרטיקון, עד שלפני 66 מיליון שנים, גל נוסף של הכחדה מחק מעל פני האדמה את רוב הדינוזאורים. ציפורים הן הדינוזאורים היחידים ששרדו, וזאת הסיבה לכך שהחוקרים מבחינים לעיתים תכופות בין דינוזאורים מעופפים, ודינוזאורים שאינם מעופפים.
לטאה איומה ונוראה
מאז ומתמיד ניסו בני האדם להבין את חיי הדינוזאורים. בפלאג פוינט שבדרום מדינת יוטה, למשל, התגלו ציורי ילידים מלפני כאלף שנים, שבהם ניתן לראות בבירור תיעוד של עקבות דינוזאורים מתקופת היורה שנמצאו בקרבת מקום. הדינוזאורים, כפי שאנו מכירים אותם היום, קיבלו את שמם ב־1842, כשבדוח על מאובני זוחלים השתמש חוקר האנטומיה הבריטי ריצ'רד אוון במילה הזאת לראשונה. דינוזאור פירושו "לטאה איומה ונוראה". באותם ימים היו ידועים שלושה מיני דינוזאורים בלבד: המגלוזאורוס הטורף, האיגואנודון הצמחוני וההילאוזאורוס המשוריין.
"הבהלה לעצמות" של סוף המאה ה־19 הגדילה מאוד את המספר הזה, ולרשימה נוספו דינוזאורים קלאסיים כמו הטריצרטופס והצרטוזאורוס, שהביאו תהילה לזוחלים הקדומים. מוזיאונים התחרו ביניהם על הזכות להניח ידם על דוגמאות מרשימות כדי למשוך קהל. אבל בעוד הציבור הרחב אכן התרשם מהן מאוד, מומחים שחקרו את המאובנים ואת התפתחות החיים על פני כדור הארץ התרשמו פחות. במהלך רוב שנות המאה העשרים רבים מהפליאונתולוגים התייחסו ליצורים הללו כאל חריגות של הטבע הראויות להכחדתן – הם היו גדולים מדי ומוזרים מדי מכדי לשרוד. נדרשה חשיבה מחודשת בסוף המאה העשרים - שראתה בדינוזאורים בעלי חיים מוצלחים עם דם חם – כדי להצית שוב את העניין בהם ולחדש את החיפוש אחרי זנים נוספים.
עד מהרה הניבו משלחות חקר ברחבי כדור הארץ, בעיקר באסיה ובדרום אמריקה, מגוון מדהים של זנים חדשים. משפחות של בעלי חיים שלא נראו מעולם בעבר, כמו האבליזאורוס, טורף שחי בחצי הכדור הדרומי והאף שלו דומה לזה של בולדוג, והדינוזאורים הנוצתיים המפורסמים מסין. "כשאני משווה את מה ידענו על דינוזאורים כשאני הייתי סטודנטית לעומת מה שידוע היום, אני המומה", אומרת הפליאונטולוגית קתרין פורסטר מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון.
מציאת כל זני הדינוזאורים שחיו אי פעם, עד האחרון שבהם, היא משימה בלתי אפשרית, כי העדות שמהווים המאובנים אינה מספקת תמונה מלאה של החיים על פני כדור הארץ. המקסימום שהם מספקים הוא תמונות חלקיות מאזורי בוצה במישורים מוצפים או מדיונות חול מדבריות, שבהם רבצו משקעים שעם הזמן נדחקו אל פני הקרקע והתגלו על ידי הפליאונטולוגים. נדע מעט מאוד, אם בכלל, על דינוזאורים שחיו באזורים שנשחקו לחלוטין, כמו הרים למשל.
נוסחאות ותחזיות
אבל יש דרכים להעריך מה יכול להיות שם. אחת מהן היא לבחון את מה שכבר התגלה ביחס לקבוצה, ולנסות להעריך אלו זנים עדיין ממתינים להתגלות. זאת הנקודה שבה יכולות לסייע תגליות כמו הטירנוזאור מורוס אינטרפידוס – ששמו, אגב, נגזר מהמונח היווני המתאר אבדון הממשמש ובא. המוקדמים ביותר ממשפחת הטירנוזאורים התגלו במאובנים בני כ־150 מיליון שנים בצפון אמריקה. מאז לא נתגלתה שום עדות לקיומם, עד לציון דרך מלפני שמונים מיליון שנים, כשהם צצו מחדש כטורפים עם ראש גדול וזרועות קדמיות קצרצרות. "הטירנוזאורים פשוט צצו בצפון אמריקה ב־15 מיליון השנים האחרונות של עידן הקרטיקון כטורפים ענקיים שעומדים בראש שרשרת המזון", אומרת זאנו.
המורוס אינטרפידוס משנה את התמונה. עצמותיו אותרו לראשונה באתר ביוטה ב־2013, והשנה זאנו ועמיתיה תיארו אותו כזן חדש. הוא חי לפני 96 מיליון שנים, ועל כן הוא ממוקם בדיוק בפער הזמנים בין העדויות לקיומם של הטירנוזאורים, ומצביע על כך שאלה מהם שחיו באזור הזה עברו שינויים פיזיים מתישהו ב־16 השנים שבין לפני 96 מיליון שנים לבין לפני שמונים מיליון שנים. "המורוס פתח לנו חלון והראה לנו איך נראתה האקולוגיה של טירנוזאורים לפני שהם עלו לגדולה", היא אומרת.
המורוס אינטרפידוס עושה עוד משהו: עכשיו על ציר הזמן יש מסביבו שני פערים – אבות אבותיו של האינטרפידוס וצאצאיו המאוחרים יותר – שצריך למלא באמצעות גילויי מאובנים. כל ממצא חדש יעלה שאלות בנוגע לטיב הקשר שלו לממצאים הקודמים ובנוגע למקומות שבהם יש לחפש כדי למצוא עוד רמזים שימלאו את הפערים שנותרו.
דרך נוספת לנסות לחזות אילו עוד דינוזאורים ממתינים לגילוי היא לפנות למתמטיקה. בביולוגיה, האורגניזמים מתחלקים לקטגוריות על פי הזן והמין שהזן הזה משתייך אליו, והחוקרים כבר פיתחו מודלים כדי להעריך את מספר המינים והזנים של דינוזאורים שהיו קיימים אי פעם. ב־2006, למשל, הסטטיסטיקאי סטיב וונג מ"סוורת'מור קולג'" והפליאונטולוג פיטר דודסון מאוניברסיטת פנסילבניה העריכו, על סמך נתוני הדינוזאורים שכבר התגלו ונוסחה מתמטית שמקשרת נתונים ידועים ללא ידועים, כי על פני כדור הארץ הסתובבו 1,850 זנים שונים של דינוזאורים שאינם מעופפים. באותה שנה עמדה כמות הדינוזאורים שכבר התגלו ומוינו על 500, כלומר, יותר משבעים אחוז מכלל הדינוזאורים טרם נחשפו.
לא מזמן, ב־2016, חישבו ומצאו האקולוגים יוסטיין סטרפלט ולי הסיאן ליו מאוניברסיטת אוסלו שבנורווגיה, שיש פגמים והטיות בחקר המאובנים, בין היתר בשל אינטרסים מחקריים שונים. השניים העריכו כי מספר זני הדינוזאורים שניתן לגלות עומד על 1,536, ומכיוון שעד כה כבר זוהו 974 מיני דינוזאורים, הרי שנותרו עוד 37 אחוז שעדיין לא נתגלו.
המספרים הללו ממחישים את ההתקדמות העצומה שחלה בתחום גילוי הדינוזאורים בשנים האחרונות. עם זאת, ייתכן מאוד שמגוון הדינוזאורים אף עשיר יותר מהאומדנים השונים. "אני חושב שההערכות שלנו לגבי מיני הדינוזאורים נמוכות מדי", אומר סטרפלט. לא רק שהמודלים ששימשו להערכת מגוון הדינוזאורים כנראה עוד יתעדכנו, גם ממצאים חדשים עשויים לשנות את אופן הספירה, ולהקפיץ את כמות הדינוזאורים שעדיין לא נחשפו.
ב־2010, לדוגמה, ריצ'רד בטלר ועמיתיו מאוניברסיטת בירמינגהם שבבריטניה פירסמו תיאור של הדינוזאור הקטן ביותר שהתגלה אי פעם – פרוטדנס האגארורום, אוכל־כל שהולך על שתיים ומתהדר בשיניים מרשימות. הוא התגלה במוריסון פורמיישן, אזור במערב ארה"ב, המהווה מקור עשיר של מאובני דינוזאורים מסוף תקופת היורה. אלא שבחודש האחרון נחשף עוד דינוזאור קטן, רפטור קדום בשם הספרורניטויידס מיסלרי, באותו אזור בדיוק.
החיפוש אחר דינוזאורים קטנים כמו אלה ממלא את פערי הידע שלנו. "מחקר חדש מראה שדינוזאורים קטנים אינם נפוצים מספיק בעולם המאובנים, כי העצמות הרכות שלהם נטו יותר להיהרס על ידי אוכלי נבלות ואיתני הטבע עוד לפני שהספיקו להתאבן", מסביר דייוויד אוונס מאוניברסיטת טורונטו שבקנדה. אבל בכל זאת מוצאים אותם. "בשני העשורים האחרונים, רבים מזני הדינוזאורים החדשים שזיהינו באתרים ידועים כמו פארק הדינוזאורים המחוזי באלברטה ובהל קריק פורמיישן במערב ארה"ב, הם בקצה הקטן של טווח הגודל, פחות מגודלו של אדם ממוצע", הוא מספר.
"אנחנו רק מגרדים את פני השטח בכל הנוגע למגוון זני הדינוזאורים", אומר אוונס. "הפוטנציאל למלא את הפערים בידע שלנו על הדינוזאורים הקטנים הוא עצום". זה כולל סוגים יוצאי דופן של דינוזאורים כמו גם זנים הדומים לאלה שכבר התגלו. ביוני השנה, למשל, מקס לנגר ועמיתיו מאוניברסיטת סאו־פאולו בברזיל, מצאו בתוך סלע מתקופת קרטיקון בדרום ברזיל שרידי דינוזאור יוצא דופן, לו קראו וספרזאורוס פראניינסיס. הדינוזאור הזה משתייך לקבוצה מסתורית בשם נואזאורוס, שייחודה בכפות רגליים המאזנות את כל משקל גופו של הדינוזאור על בוהן אחת בכל רגל – כך מתברר מהעקבות המוזרים שנמצאו בסביבתו. אבל עקבות דומים נמצאו גם בסלעים עתיקים יותר מתקופת היורה – ומצביעים על כך שדינוזאור אחר עם בוהן דומיננטית ממתין להתגלות בשכבות עתיקות יותר.
קרקע בתולה
אז איפה צריך לחפש כדי למצוא את הזנים החסרים? יש דינוזאורים רבים שניתן למצוא עדויות לקיומם באזורי סלע שונים שטרם נחקרו, ובוודאי שאפשר לערוך חיפוש מעמיק יותר באזורים שכבר התגלו בהם מאובני דינוזאורים. "כמה ממוקדי העניין הגדולים ביותר לפליאונטולוגים חובבי דינוזאורים נמצאים בדרום מזרח אסיה ובמרכזה, כמו גם באפריקה ומספר מדינות בצפון יבשת דרום אמריקה", אומרת זאנו. אזורים נידחים, הקשים לאיתור ולחיפוש, יכולים גם הם להתגלות כמקורות לממצאים חשובים. "אזורי ארקטיקה ואנטארקטיקה הם בעלי פוטנציאל עצום לגילוי דינוזאורים חדשים", אומר אוונס. רובדי הקרטיקון באפריקה גם הם עדיין קרקע בתולה יחסית לאזורים אחרים בעולם, הוא אומר, וגם בהם עשויים להיחשף ממצאים חשובים. עדיין קיימים שטחים רבים שניתן לחקור.
יש תקופות שעדיין לוטות בערפל מבחינת הדמיון של הפליאונטולוגים. "חשוב מאוד למקד את המחקר בתקופות ידועות פחות בהיסטוריה, כמו אמצע עידן היורה", אומרת פורסטר. אז הדינוזאורים הפכו לשליטים הגלובליים והגדילו את טווח הממדים שאליו יכול היה גופם להגיע.
החידושים בממצאים הללו ימשיכו, ללא ספק, לעשות כותרות. אבל יש בהם יותר מאשר מספרים בלבד. "דינוזאורים, או כל מאובן שהוא, הם חלק מהעבר הקולקטיבי שלנו", אומרת פורסטר. מציאת זנים חדשים היא הצעד הראשון בהבנה של האבולוציה וההכחדה. כפי שאומרת פורסטר, "הדינוזאורים, ואנחנו כולנו, הננו חלק מאותה מערכת שלא מפסיקה להשתנות".
הימים הראשונים של הדינוזאורים
מתגליות משנות התשעים, כמו האאורפטור לוננסיס שאורכו היה ד בערך מטר והתגלה בארגנטינה, נראה שה דינוזאורים הראשונים צצו לפני 228 מיליון ד שנה באמצע תור הטריאס. אבל מחקרים שנעשו במזרח אפריקה מצביעים על עבר רחוק עוד יותר, ומשנים באופן דרמטי את התמונה שיש לנו על הדינוזאורים הראשונים.
ב־ 2013 התגלה בטנזניה חלק משלד של ניאסזאורוס פארינגטוני בן 245 מיליון שנה. השלד היה מרוסק מכדי שאפשר יהיה לומר בוודאות שמדובר באחד הדינוזאורים ד הראשונים עלי אדמות, אבל מצירוף שרידים שלמים יותר של בעלי חיים הדומים לו בשם סילזאורוס, עולה כי הדינוזאורים הראשונים, לא היו כנראה הטורפים הענקיים והאכזריים שפילסו את דרכם בכוח אל תוך סצנת האבולוציה. הדינוזאורים הראשונים היו כנראה בעלי חיים כחושים בגודל של כלב רועים גרמני, שאכלו צמחים וחרקים.
הם היו יצורים חלשלושים שחיו בעולם שנשלט על ידי קרובי משפחה של התנינים.
הדינוזאורים צצו אחרי ההכחדה ההמונית הקשה ביותר בהיסטוריה של כדור הארץ, לפני 252 מיליון שנים. אבל הם ד לא תפסו את השלטון מיד. רובם היו קטנים והסתפקו במקום שולי באקולוגיה, עד ההכחדה הגדולה הבאה, לפני מאתיים מיליון שנה, שסילקה את מתחריהם הגדולים ביותר – הזוחלים הגדולים.
הימים האחרונים של הדינוזאורים
אחד הימים הגרועים ביותר בהיסטוריה של כדור הארץ התרחש לפני 66 מיליון שנים. אסטרואיד ענק הכה באזור שנקרא היום חצי האי יוקטן במרכז אמריקה, וגרם להכחדה המונית. הוא חיסל את כל הדינוזאורים הלא־מעופפים, 93 אחוז מכל היונקים, כמו גם רבות מצורות החיים האחרות.
אבל האם הטירנוזאורים והטריצרטופסים למיניהם הלכו אל קיצם בקול תרועה רמה, או שהם כבר היו בדרך להיעלם בכל מקרה?
במבט ראשון, נראה שהדינוזאורים כבר ד היו בירידה. ספירת מגוון המינים מראה של פני 75 מיליון שנים היו הרבה יותר זנים של דינוזאורים מאשר בתקופה שבה האסטרואיד הכה, והאזור המגוון ביותר היה מערב אמריקה הצפונית. עכשיו נדמה שהשפע הזה היה מקרי, ונבע מהעובדה שבאזורים הללו השרידים נשמרו טוב יותר. ים רדוד כנראה הפך את האזור לביצות, ושימש אתר קבורה מהיר לדינוזאורים, שנשמרו באדמה הבוצית בצורה טובה יותר. עשר מיליון שנים אחר כך האזור התייבש, ונותרו פחות מקומות שבהם תהליך ההתאבנות יכול היה להתרחש.
כשמביאים זאת בחשבון, אפשר לה ניח שלא רק שהדינוזאורים היו במצב טוב מאוד לפני נפילת האסטרואיד, אלא שיש עוד רבים מהם שחיו בסוף תקופת הקרטיקון ועדיין מחכים להתגלות. רבים מהמקומות הידועים כאזורי המחיה שלהם, בעיקר החלק המזרחי של ארה"ב, עדיין לא נחקרו עד תומם. סיפור ימיהם האחרונים של הדינוזאורים עדיין לא הושלם.
תרגום: לילית וגנר
לפנייה לכתב/ת 
