הופה הופה, גואה באירופה

כששני חברים טובים מהצבא התקשרו ואמרו בוא ניסע בקיץ לפסטיבל ביער בהונגריה, כאילו לא עברו 20 שנה מאז השחרור, התחלתי לחשוד. מה שבוע ביער בהונגריה? איפה ישנים? מה פתאום אוהל? בלי מזגן? בלי שירותים? מינימום, בואו נארגן איזה קרוואן. אין, אי־אפשר להשיג קרוואנים חודשים מראש, בוא נשתגע, הם אמרו. מה שלא יהיה, יהיה מצחיק. ועם הטיעון הזה כבר היה קשה להתווכח. אז יצאנו לדרך לאוזורה, אחד הפסטיבלים הגדולים בעולם של מוזיקה אלקטרונית שחגג השנה 20, ושאלוהים יעזור לכולנו. או סקנדל או פסטיבל והו־הא ואל תשאל.

זה התחיל כמו טירונות. שלוש שעות טיסה, נחיתה בבודפשט, רכב שכור, עצירה באחד מטריליון הסניפים של דקטלון בעיר ופשיטה לצורך הצטיידות באוהלים, שקי שינה, מזרנים, מחצלות ופנסי ראש. רק היה חסר לעבור בנשקייה, לעלות על מדים ולחתום על טופס טיולים.

אחרי שמסיימים לשבור את הראש עם חישובים של שער הפורינט המעיק, פותחים ווייז לכיוון העיירה אוזורה ויוצאים למסע של 140 ק"מ מבודפשט, דרך הכפרים הציוריים של הונגריה. אחרי שעתיים מגיעים לעמק ירוק ולשלט שמודיע "ברוך הבא לגן עדן". מקבלים צמידים בכניסה, וההרפתקה מתחילה.

בתוך היער הקסום של אוזורה צמחה עיר אוהלים עצומת ממדים, עם עשרות אלפי מבלים שהגיעו מכל רחבי העולם למסיבת ענק בין מבנים מרשימים ופסלים פסיכדליים, פינות אמנים, להטוטנים ויורקי אש, סדנאות של יוגה ומדיטציה, במה מרכזית של מוזיקת טראנס, במה של טכנו ואזור צ'יל־אאוט. באמצע כל המהומה נמתחת שדרה ארוכה עם דוכנים של אוכל. בתפריט: המבורגרים, פיצות, קרפים, שווארמה, פלאפל וחומוס, ומתחמי מזנון עם ארוחות שוות בחמישה יורו. לצד האוכל עשרות דוכנים של בגדים זרחניים שמסרו ד"ש מהניינטיז, פאוצ'ים מעוצבים, תכשיטים וכמובן, איך אפשר בלי העברית שאתה שומע מכל עבר, שגורמת לך לתהות אם אתה ביער בהונגריה או בסניף של פריימרק.

בין כל הצלילים, הצבעים והטעמים שעוטפים אותך מכל עבר, אפשר גם סתם לרבוץ בערסל, לצאת לשוטט ביער או ללכת לאיבוד במבוך ענק בתוך שדה תירס. השנה אפילו הקימו במתחם אגם לשחייה עם תור בכניסה והקצבת זמן של רבע שעה במים, אבל בריטים וגרמנים ממילא לא צריכים יותר מזה כדי להישרף בשמש.

לא ברור איך מסכמים מסיבת טבע שנמשכת שבוע עם הדי־ג'ייז הכי טובים בעולם, אבל זה הרגיש כאילו גואה נחתה בהונגריה. על הבמה אדוני הקצב מרביצים בסים שמהדהדים בכל אירופה מול רבבות אנשים עם אור בעיניים, שחופרים על הרחבה מיוזעים ומחויכים כמו עיסה אנושית אחת מבעבעת שמאיימת להתפוצץ מאושר. והאנרגיות האלה מסביב סוחפות ובלתי ניתנות לעצירה, ומהר מאוד אתה מוצא את עצמך מקפץ באוויר בין ויקינג מקועקע בחצאית בלט ורודה לבחורה עם חיוך מלאכי שרוקדת עם חזה חשוף וכנפיים של פיה.

כדי להפוך את החוויה למושלמת באמת, נחתה עלינו באמצע כל החמסין של הקרנבל גם סערה טרופית עם מבול שנמשך כמה שעות וברקים ופיצוצים ורוחות מטורפות שאיימו להעיף את אוהל האוליגרכים המדוגם שהקמנו, ושאיכשהו שרד. ואפילו זה נראה מושלם ונכון ומתבקש, כאילו גם הטבע החליט לארגן מסיבה משל עצמו. עכשיו לך תחזור למציאות אחרי שבוע של חלום.