yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    Feed • 15.08.2019
    ספר טיסה: לעולם אל תיתן לי ללכת - קאזואו אישיגורו
    אלעד זרט

    הניסיון להבין את הנפש האנושית, את המשמעות הגדולה של היות יצור "בעל נפש אנושית", קדום לדיון הפילוסופי עצמו. ההגדרה המילונית מדברת על מכלול ההתנסויות האישיות והייחודיות שיוצרות את עולמו הפנימי של האדם; מודעות, חשיבה, הבנה, תפיסה, זיכרון, דחפים, מצב רוח, ואולי יותר מכל היכולת להרגיש, רגשות וריגושים המאפשרים לאדם להכיר את עצמו ואת העולם ולפעול עליהם. זאת גם אחת הטענות השחוקות — ויש יאמרו גם השגויות — שנזרקת בלי הכרה מספקת, כנגד השאלה "במה מותר האדם מן הבהמה?"

     

    זאת גם הסוגיה המורכבת שעומדת במרכז ספרו היפה והנוגע ללב של חתן פרס נובל, קאזואו אישיגורו. קשה לדבר על "לעולם אל תיתן לי ללכת" (מאנגלית: אלינוער ברגר/ הוצאת הספריה החדשה; 295 עמ'), בלי לחטוא בספוילרים. הסיפור כולו הוא מעין התפתחות הדרגתית של גילוי כואב, משכר חושים, נוכח העולם המציאותי והמקביל שבנה אישיגורו. יותר מזה, אישיגורו מפליא להעביר את הקורא במסכת הגילוי שנגזרה על גיבורי הסיפור. אין פה אמת נסתרת. הפרטים נגלים לאורך הסיפור כהבזקי אור בשלבי תריס שנפתח, ומתבהרים סופית אחרי שצולחים את השליש הראשון של הספר. ואולי ההבזקים הללו, הם למעשה חלק מסוגיה נוספת ומרכזית בסיפור של אישיגורו, של "סיפרו ולא סיפרו", כפי שאומרת המספרת וגיבורת הסיפור, קֶתי ה'; של "ידענו, אבל לא באמת רצינו לדעת".

     

    התקופה היא סוף שנות ה־90. המקום: אנגליה. במציאות אלטרנטיבית שבה חוסלו הסרטן ומחלות הלב מתחברים שלושה צעירים — קת, רות וטומי — בפנימייה האידילית הֶלֹשַם, שבה גרים נערים ונערות תחת עינם הפקוחה של "משגיחים" נאורים. אין להם משפחות, הם מנותקים מהעולם החיצוני. והייעוד שנקבע להם, זה שמשווה ערך לחייהם, מצמצם את כל הווייתם. השלושה גדלים ויוצאים למסע מחוץ לגדרות הפנימייה, כדי לממש את ייעודם. הם עושים סקס בידיעה שלא יהיו להם ילדים, נהנים מטיולים על שפת האגם, בוכים וכואבים, מתנסים באמנות, נשבים בשיר של ג'ודי ברידג'ווטר "הו בייבי, בייבי. לעולם אל תיתן לי ללכת".

     

    והקדמה המדעית — מה מקומה בחברה? והאמנות — האם ביכולתה להוכיח את קיומה של הנפש? אישיגורו מוציא את גיבוריו למסע גילוי מטלטל ועל הדרך חובט בנו, הקוראים, מקצה לקצה, בתיאורים מדויקים של טבע האדם וטיבה של המחשבה. זה סיפור מדויק ומופלא שכתוב ביד־אמן — תמטית וצורנית כאחד. מעטים הספרים שלכדו וסחפו אותי כפי שהיטיב לעשות אישיגורו בספרו, כך כשסיימתי לקרוא מיד חזרתי להתחלת הסיפור להשלים את חלקי הפזל. "לעולם אל תיתן לי ללכת" הוא ספר שמתהדר בכל סופרלטיב אפשרי, ובמילה אחת — תקראו.

     

     


    פרסום ראשון: 15.08.19 , 16:10
    yed660100