yed300250
הכי מטוקבקות
    סימה
    המוסף לשבת • 15.08.2019
    בוער להם
    באוגוסט הלוהט הזה, בדיוק חודש לפני הבחירות, הכל פוליטי (לפחות בעיני הפוליטיקאים) | בליכוד מישהו מדליף הקלטות ומישהי מחסלת חשבונות, בוועדת הבחירות השופט מלצר סוגר מיקרופון לסתיו שפיר אבל דברי הסתה נשמעים בגלוי, ובממשלה יושב שר עם כתב אישום וראש ממשלה עם חמאה על הראש | ורק בדיונים המשפטיים על גירוש אם ובנה נשמר קור שמקפיא את הלב
    סימה קדמון | איור: איתמר דאובה

    קרעי קיץ

     

    חודש בדיוק לבחירות, ונדמה שהמדינה מתנהלת בשני יקומים מקבילים. האחד, שבו ציבור גדול נופש מעבר לים או מטפס על הקירות בציפייה לתחילת שנת הלימודים, ומיעוט אחר של פוליטיקאים, יועצים, דוברים, יחצ"נים, עיתונאים ואנשי תקשורת - כל מי שיש לו נגיעה לפוליטיקה - שממשיכים להתנהג כאילו הבחירות האלה מעניינות מישהו חוץ מאשר את עצמם.

     

    אבל בתקופת בחירות, כל נושא הוא פוליטי.

     

    וכך הופכת הופעה בהפרדה במרחב הציבורי לנושא קרדינלי של מערכת הבחירות הזאת, ועמדתן של המפלגות בנושא נהיית בעל כורחן לחלק ממצע הבחירות שלהן. וכך הופכת הופעתו של דרעי על הבמה בעפולה, המופרעת על ידי יריבו רון קובי, ראש עיריית טבריה, למפגן פוליטי. וכך הופכת שאלת פסילתן של מפלגות להצגה שבה הנואמים מנצלים את זמן האוויר שלהם כדי להביע את עמדת מפלגתם.

     

    רגב | צילום: אבי מועלם
    רגב | צילום: אבי מועלם

     

     

    וכשוועדת הבחירות מאשרת את התמודדותה של עוצמה יהודית ושל המועמדים מטעמה, בן־גביר, מרזל וגופשטיין - בגלל "טעות אנוש", כפי שכינה עמיר פרץ את היעדרותו של נציג העבודה בהצבעה - נולדת תיאוריית קונספירציה, שבתקופה זו פורחות כמוה כמו פטריות אחרי הגשם. לפי תיאוריית הקשר, היעדרותו של הנציג, סמי שושן, שהוא במקרה גם גיסו של עמיר פרץ - חושפת את הדיל של העבודה עם הליכוד, דיל שגם ליברמן חותם על קיומו.

     

    ובשני המקרים, גם החלטת ועדת הבחירות וגם המופע בעפולה - עניינים שיש להם נגיעה פוליטית מובהקת, מגיעים עד להכרעת בית המשפט העליון. בעניין ההפרדה הוא הפך את החלטת בית המשפט המחוזי, לאחר שהמופע כבר התחיל. לעניין התמודדות עוצמה יהודית הוא עוד יידרש ככל הנראה. וכל התערבות כזו היא עוד פצצה פוליטית מתקתקת.

     

    ובתוך כל זה, שר נוסף בממשלת נתניהו מואשם במרמה והפרת אמונים. כתב האישום מייחס לשר הרווחה חיים כץ שורה של עבירות, שהניבו לו לכאורה רווחים של מיליונים, והשאלה המסקרנת ביותר היא מה יעשה נתניהו עם תפוח האדמה הלוהט הזה. האם יפטר את כץ, או שיימנע מכך בתוך בית הזכוכית שהוא מתגורר בו.

     

    ספטמבר מעבר לפינה, ונדמה שלא רק הורים מייחלים לבואו. יותר משמונה חודשים נמצאת המדינה במערכת בחירות. לא רק משרדי הממשלה עצרו מלכת. נדמה שכולנו נמצאים על הולד. הבעיה היא, שאין שום סימן שזה עומד להסתיים.

     

    צילום: מוטי קמחי
    צילום: מוטי קמחי

     

     

    לא יהיו עוד בחירות - זו הבטחת הבחירות של כל המפלגות. אבל לאף אחד אין מושג איך זה עומד לקרות, כשאף מחנה לא מצליח להגיע למספר המנדטים הדרוש לכינון קואליציה.

     

    מסרים סותרים

     

    ככל שנוקף הזמן, כך מתקבע מעמדו של ליברמן כלשון המאזניים. הוא מצידו ממשיך לטעון שלא קיים אפילו סיכוי תיאורטי שהוא יצטרף לממשלה שבה שותפים החרדים, פרץ וסמוטריץ'. בהנחה שנתניהו לא יוותר על שותפיו הטבעיים ושיעמוד בהבטחתו לא להקים ממשלת אחדות, ובהנחה שראשי מחנה המרכז־שמאל - כחול לבן, העבודה והמחנה הדמוקרטי - יעמדו במילתם ולא יסכימו להצטרף לממשלה בראשות נתניהו, לא ברור איך תהיה פה ממשלה בחודשים הקרובים.

     

    השבוע שוב כינס נתניהו חלק מחברי סיעתו ואת צוות הדוברות שלו, למה שהוא מכנה "התייעצות". 45 דקות שנועדו כדי לסמן וי שהם הוזמנו ושותפו. הנתון המעניין היחיד הוא, שבין המוזמנים היה גם גדעון סער. בדיון עלה נתון מעודד מבחינת הליכוד: בתחילת הקמפיין הייתה יותר מוטיבציה להצביע לכחול לבן מאשר לליכוד, ועכשיו זה התהפך.

     

    נתניהו תידרך את סיעתו: לא צריך להתמקד בליברמן. מספיק להגיד שהוא מתכוון ללכת עם גנץ. בעניין מפלגת ימינה, הציע סער מסר חדש: מי שמצביע לזהות ולעוצמה יהודית עושה מעשה חסר אחריות כי הם לא יעברו את אחוז החסימה, ומי שמצביע לשקד ובנט, מצביע לאנשים חסרי אחריות שלא דאגו להכניס את זהות ועוצמה יהודית לרשימה.

     

    דבריו של סער הוקלטו והודלפו לתקשורת. לא שזה עשה נזק למישהו, אולי זה אפילו הועיל לסער. מה שמעניין הוא, שכל המשתתפים בדיון נדרשו להפקיד את הפלאפונים בחוץ. רק אנשי הצוות של נתניהו היו עם טלפונים, כך שמי הדליף את דבריו של סער היו אנשי נתניהו. כנראה שהתאים לראש הממשלה להשתמש בדבריו של סער בהקשר הזה.

     

    נתניהו סיכם את המסרים עבור חברי מפלגתו: אין סיבה להצביע למפלגת ימינה. ממילא הם עוברים את אחוז החסימה ואין משמעות לכמה מנדטים יהיו להם - לעומת החשיבות שיש לכל מנדט נוסף לליכוד. או במילים אחרות: הגודל לא קובע. הגודל הוא הדבר היחיד שקובע.

     

    צריך לציין שהדיון התקיים כמה שעות אחרי שמירי רגב עלתה לשידור בגל"צ, וסיפרה ששקד עשתה שופינג והתחננה להיות משוריינת בליכוד. שקד בתגובה טענה שרגב היא שהמציאה את המילה אופורטוניזם, כשהתלבטה אם להתפקד למפלגת העבודה או לליכוד, ושהיא זו שהתנגדה לשריונה כי היא פוחדת ממנה.

     

    ההתקפה של רגב על שקד, שהתחילה עוד לפני ההתייעצות במצודה ודף המסרים החדש, מוכיחה שלרגב יש עוד אפיקי תקשורת. אחד מהם הוא הבית בבלפור, שבשליחותו, או ליתר דיוק בשליחותה - היא פועלת.

     

    בינתיים החליטו בליכוד לשנות את הקו, והמסר של "ציפי לבני החדשה" שנוגע לשקד, נגנז. מישהו שם הבין, שההתמקדות בשקד רק משרתת אותה ומציבה אותה ראש בראש מול נתניהו.

     

    מהעבר השני, גם בימינה שינו אסטרטגיה, שכללה התקפות חריפות של ראשי המפלגה על נתניהו. מה שהביא את בנט, שכמעט נעלם בקמפיין הבחירות הזה, לפנות בשידור חי בדף הפייסבוק שלו, ולהבטיח בשם ראשי מפלגתו, שימינה תמליץ על נתניהו להיות ראש הממשלה הבא.

     

    עכשיו לך תדע מי כאן מיצמץ ראשון.

     

    האצבע בסכר

     

    סתיו שפיר אינה קלה לעיכול. לא פשוט לראות אישה שבקושי מלאו לה 34, שמתייחסת אל עצמה בכזאת רצינות. המהירות היחסית שבה פילסה את דרכה בפוליטיקה, ובעיקר היסודיות והנחישות שבה התנהלה בוועדת הכספים מול האנשים שמחזיקים במפתחות של קופת המדינה - חיזקו את הביטחון העצמי שלה, והדומיננטיות שלה בחיבור בין מרצ לבין מפלגתו של אהוד ברק מיצבו אותה, קודם כל בעיני עצמה, כאחת המועמדות העתידיות על הנהגת המדינה.

     

    במילים אחרות: קשה להאשים את מי שטוענים ששפיר עפה על עצמה, וקשה להאשים את אלה שחושבים שיש לה על מה.

     

    אבל אלה וגם אלה חשו השבוע מבוכה למראה שפיר, שהופיעה בפני ועדת הבחירות המרכזית שדנה בפסילתה של עוצמה יהודית, במה שנראה כמפגן של גסות רוח וחוצפה. יושב יו"ר ועדת הבחירות, המשנה לנשיאת העליון, השופט חנן מלצר, מבקש משפיר לסיים את דבריה. והיא, לא רק שאינה ממלאת את בקשתו, אלא ממשיכה להתנצח איתו ולדרוש את זכותה לסיים את נאומה, שלטענתה הופסק שוב ושוב על ידי אנשי עוצמה יהודית שנכחו בדיון. לקח דקות ארוכות עד שמלצר נאלץ לבסוף לנתק לה את המיקרופון.

     

    זמן הנאום שלה נקבע מראש, כשהמחנה הדמוקרטי ביקש שהזמן יתחלק בין שפיר, תמר זנדברג והיועץ המשפטי של המפלגה. נכון שדבריה הופרעו לא פעם, אבל מלצר קיזז את ההפרעות, והיא דיברה פי חמישה מהזמן שניתן לה, וגזלה את זמנם של האחרים.

     

    יש לא מעט אנשים שזזו באי־נוחות כשראו את כבוד השופט, שמבוגר בוודאי מאביה של שפיר, מנסה לשמור על קור רוחו ולא לפגוע בכבודה. הדברים היו כל כך מביכים, שביציאתו מהוועדה, נשמעו שני אנשים ממפלגתה של שפיר מתנצלים בפני השופט.

     

    אבל מי שאינה מצטערת לרגע על התנהגותה, היא שפיר עצמה.

     

    גם לי מאוד לא נעים שאנשים מסוימים מאיימים על החיים שלי, היא אומרת. בפעם הקודמת שהגעתי לוועדת הבחירות והבאתי לפסילתו של מיכאל בן־ארי - איתמר בן־גביר פירסם את הפרטים האישיים שלי בפייסבוק שלו. תעודת זהות, כתובת, הכל. אנשים עמדו מתחת לבית שלי ואיימו עליי. עכשיו יושב בן־גביר הזה בוועדת הבחירות המרכזית, עם החיוך של יגאל עמיר שפוך על פניו, וטוען שהוא לא קרא לאלימות ולאיומים על חיי. אבל אחרי מה שהוא וחבריו עושים, אומרת שפיר, לא צריך לתת את ההוראה. הקהל המשולהב הזה יודע מה לעשות.

     

    זה היה מביש, היא אומרת. בן־גביר, שאיחר ב־25 דקות לדיון ועיכב את דיוני הוועדה, נאם נאום פתיחה בלי שום הפרעה, ולי לא נתנו להשלים משפט. לא היה ראוי שמישהו יעצור אותם? יושב דוד ביטן ליד אוזנו של מלצר ולא מפסיק לנהל את המערכה; ממול יושבת חבורת הפשיסטים המטורללת הזאת, הגזענים והכהניסטים; וכשאני מספרת על האיומים נגדי, מישהו בחדר הוועדה, בנוכחות השופט, אומר: "הלוואי שיצליחו". לא היה מצופה שיו"ר הוועדה יעצור את הבריונים? על החיים של מלצר איימו פעם?

     

    ואם למישהו זה נשמע כמו הזיה, בסרטון שהעלתה שפיר, הדברים נשמעים בבירור.

     

    מה שבטוח, ששפיר מאמינה באמת ובתמים שהיא הילדה עם האצבע בסכר. ושאם היא לא תעצור בגופה את הסחף האנטי־דמוקרטי - הכהניסטים ישיגו את מה שהם רוצים. מה הפלא שאהוד ברק שם עליה עין עוד כשהייתה חברת כנסת בראשית דרכה, ניסה לשכנע אותה לרוץ לראשות העבודה כשזה עוד נשמע מופרך ועשה הכל כדי להביא אותה למפלגתו. אם יש מישהו שמיישם את הישירות והבוטות שדורש ברק מהמחנה הדמוקרטי, זו שפיר.

     

    ולא, היא לא מתנצלת. אם היא מצטערת על משהו, זה רק על כך שבמדינת ישראל של 2019, זה לא מובן מאליו שכולם צריכים לקום ולהגן על הדמוקרטיה, גם בימין וגם בשמאל. והיא מצטערת שבמשך שנים המחנה שלה - המרכז והשמאל - התכופף מפחד מול האיומים של הפשיסטים והגזענים ורוצי מדינת ההלכה, ובגלל זה, לדבריה, הגענו לכך שהם יהיו חלק מהכנסת.

     

    המחנה הדמוקרטי קם כדי לשנות את המצב הזה, אומרת שפיר. וכדאי שכל המצקצקים ואלה שמדברים איתנו על נימוסים - יבינו לאן הגענו.

     

    טוחני הצדק

     

    מי שנותר בארץ בימים אלה, והיה עד לדרמה שהתרחשה הרחק מחופי הים ההומים, שדות התעופה המלאים עד אפס מקום, והפוליטיקה שמתנהלת במנותק לגמרי מהציבור, מתקשה בוודאי לשכוח את פניהם של שני אנשים, אמא וילד, שמצאו עצמם השבוע בשעת לילה מאוחרת, ללא מזוודה, תיק או מזכרת, בדרכם לפיליפינים.

     

    אין מה לומר, כשהמערכת רוצה - היא יודעת לעבוד ביעילות ובמהירות. ואם מדובר באנשים חלשים, חסרי אונים, נטולי קשרים - היא נוחתת על צווארם כמו גיליוטינה.

     

    יש לנו סיבות להתבייש במדינה שלנו, אבל נדמה לי שמה שנעשה השבוע לרוזמרי ורוהן פרז, נמצא בראש הרשימה. המהירות שבה גירשה המדינה את האם ובנה, כשאפילו לחכות לערעור לא ניתן להם - הוא לא פחות מאות קין על פרצופנו.

     

    האמא, רוזמרי, נכנסה לארץ באופן חוקי בשנת 2000. בנה, רוהן, נולד ב־2006, כשהיא עוד הייתה חוקית. רק ב־2007 כשהמעבידה שלה נפטרה, הפכה רוזמרי לעובדת בלתי חוקית. רוהן גדל והתחנך בישראל, למד בחינוך המיוחד. הוא יודע רק את השפה העברית ומעולם לא ביקר בפיליפינים.

     

    במשך השנים לא דאגה רוזמרי להסדיר את מעמדה. הייתה כאן רשלנות מצידה. אבל האם לא מצופה שבית המשפט ידאג לטובת הילד, ולא יעניש אותו בגלל התרשלותה של האם?

     

    ב־6 באוגוסט נעצרו רוזמרי ורוהן פרז. באותו יום נעשה להם שימוע והוחלט לגרש אותם לפיליפינים. עד הגירוש הם הוחזקו במשמורת.

     

    הם הגישו ערעור לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל. הדיון התקיים ב־11 באוגוסט בפני הדיין מרט דורפמן, שעוד באותו יום נתן החלטה לגרש אותם, למרות עדויות של בעלי מקצוע שמכירים את הילד, שטענו שגירוש יפגע בו באופן קשה. הדיין הסתמך על דוח של עובדת סוציאלית שפגשה אותו פעם אחת כשהוא במעצר, וקבעה שמכיוון שהוא מתחנך כפיליפיני - הרחקה מהארץ לא תזיק לו. "חרף בעיותיו של הקטין", כתב השופט בהחלטתו, "שאינני מקל בהן ראש, ואיזון האינטרסים המתנגשים - אינני מוצא מקום לעכב את הרחקתו מישראל".

     

    באותו היום הגיש עורך הדין שלהם, בעז בן צור, בקשה שלא יגרשו אותם עד שהערעור שלהם יישמע. הבקשה הגיעה לשופטת המחוזית, צילה צפת (אותה שופטת שגם תדון בערעור עצמו), שנותנת החלטה של שלוש פסקאות. "אשר לסוגיית טובתו של הילד, מתעצם מחדלה של המערערת, אשר חרף קשיים של המערער מס. 2 (הילד) שלהם הייתה מיודעת היטב - לא עשתה דבר על מנת להסדיר את מעמדה בישראל, ומזה 12 שנה הם שוהים בישראל באופן בלתי חוקי".

     

    עו"ד בן צור מיהר לבית המשפט העליון, הידוע גם בכינויו בית הדין הגבוה לצדק. השופט אלכס שטיין הוא זה שנתן את ההחלטה, והוא עושה את זה ב־17 מילים. "בהחלטת בית המשפט קמא, לא נפל כל פגם אשר עשוי להצדיק מתן רשות ערעור והוצאת צו ארעי".

     

    17 מילים, ואף לא מילה אחת על הילד. על האם. אף מילה של אמפתיה למקרה העצוב, לגורלם של שני אנשים שזה עתה חרץ. 17 מילים, זו הנמקת בית המשפט העליון לשאלה למה לא יעוכב בכמה ימים גירוש של ילד שנולד וגדל פה, כדי שיישמע הערעור שלו בפני בית המשפט. אין פגם, כתב השופט. החלטה מושלמת.

     

    הערעור בעניינם של רוזמרי ורוהן נשמע אחרי שהם כבר לא היו פה. מבלי שהשופטת תראה את עיניהם של האם ובנה. אפילו כשיש טעות בערבות בנקאית ויש חשש לנזק כספי, בתי המשפט נותנים עיכוב ביצוע. וכאן מדובר בחייהם של אם ובנה שהתהפכו בן לילה.

     

    מי אמר שטחנות הצדק טוחנות לאט. המדינה הוכיחה יעילות בלתי רגילה, והצליחה תוך שבוע, בשלוש ערכאות, לגרש את הסכנה האיומה הזאת של אמא וילד שרצו להמשיך את חייהם בישראל.

     

    זה היה כל כך דחוף, כל כך נחוץ, שאי־אפשר להשאיר אותם אפילו יום אחד נוסף כדי להיות נוכחים בערעור, וכשברור שהיעדרותם תכתיב את ההחלטה. מה יגיד בית המשפט, טעינו? צריך להחזיר אותם?

     

    אין מה לומר, המדינה ניצחה. ועל זה נאמר, עוד ניצחון כזה ואבדנו.

     

    sima-k@yedioth.co.il

     

     


    פרסום ראשון: 15.08.19 , 17:53
    yed660100