מת פיטר פונדה, סמל תרבות ההיפים

הוא היה בן לאצולה הוליוודית, סמל של "תרבות הנגד" של ההיפים בשנות ה־60 ושחקן אופי מוערך. אבל גם אחרי חצי מאה של קריירת משחק ומעמד כמעט מיתולוגי בעיר הסרטים, ייזכר פיטר פונדה בזכות מראה אחד: שלו, צעיר לנצח, רוכב על אופנוע ועליו קסדה עם דגלי ארה"ב — לצלילי השיר Born to be Wild של להקת "סטפנוולף", בפתיחת הסרט "אדם בעקבות גורלו" מ־1969, שנחשב לתמצית תרבות ההיפים המרדנית. פונדה יצר וכיכב בסרט לצד חברו דניס הופר, שהלך לעולמו לפני כעשור.

פונדה, שהלך לעולמו שלשום בגיל 79 מסרטן ריאה, הוא בנו של השחקן זוכה האוסקר הנרי פונדה ("ענבי זעם"), שנחשב לאדם קשה וקפדן. אמו של פיטר התאבדה כשהיה בן 10, והוא עצמו ירה בעצמו בטעות כשהיה בן 11. כל זאת גרם לפיטר הצעיר (כמו אחותו הבכורה והמופורסמת ממנו — ג'יין פונדה) להיות מרדן ולהמרות את פי אביו.

בשנות ה־60 החל בקריירת משחק, אבל למעשה צבר יותר תשומת לב מחוץ למסך: הוא חבר לשורה של גורמי שוליים בלוס־אנג'לס, השתתף בהפגנות נגד מלחמת וייטנאם ונעצר, ואף נהג לקחת סמים עם אמנים ואנשי רוח ובהם הביטלס. ב־1969 הצליח סוף־סוף לבטא את רוח המרד הזאת על המסך בסרט "אדם בעקבות גורלו" ("Easy Rider"), שבו גילם יחד עם הופר שני אופנוענים מרדנים הנוסעים בכבישי אמריקה. הסרט, שצולם תחת השפעת סמים, סימן את בואה של הוליווד החדשה והמשוחררת, ובו התגלה גם ג'ק ניקולסון הצעיר. שאר הקריירה של פונדה עמדה בצילו של הסרט.

פונדה זכה לעדנה בשנות ה־90 וה־2000 עם תפקידי משנה ואופי איכותיים. ב־1997 היה מועמד לאוסקר על תפקידו בדרמה היפה "הזהב של יולי" שבו גילם דבוראי שתקן. בתו היא השחקנית ברידג'יט פונדה ("ג'קי בראון").