משיטים עזרה

מרחוק היא נראית שקטה ורגועה. השמש זורקת נקודות אור מנצנצות על הגלים. רק כשנמצאים בלב ים מרגישים כמה היא מתעתעת. הכנרת — קסומה ומסוכנת. בשעות הצהריים רוחות מערביות גולשות מההרים במהירות. הגלים הופכים קצרים וגבוהים. אלה השעות הכי מסוכנות. בקלות אפשר להיסחף, לאבד כוחות ולטבוע. יוסי חלבי, פרמדיק בכיר במד"א, עומד בקצה החרטום של סירת הים־בולנס שמפעיל הארגון בחופי הכנרת, ואוחז בחבל. מאז שנכנסה הסירה לפני כחודש וחצי חלבי אחראי על תפקודה ועל צוותה, מעניק עזרה לכל פצוע ושט במהירות לכל קריאה. שעות הצהריים המוקדמות, הוא מסתכל על הים ואומר בחיוך "נראית כמו פלטה, אה?!", ובלי לחכות לתשובת הסובבים אותו הוא מוסיף: "חכו שנכנס פנימה. רק כשנמצאים בתוך הכנרת מבינים כמה הגלים קצרים, גבוהים וחזקים".

רק אתמול זה קרה: בקשר עלתה הקריאה "סירה 1, קבלו אירוע. אדם נפגע מאופנוע ים", ותומר גונן, משיט הסירה, הודיע "קיבלנו" וטס במהירות למקום האירוע. ב־15:10 גבר כבן 40 נפל מאופנוע הים ונפגע ככל הנראה מסירה חולפת סמוך לחוף בורה בורה, בצידה המערבי של הכנרת. צוות הים־בולנס הגיע אליו, העלה אותו אל הסירה, קיבע אותו ללוח גב. "תוך שתי דקות היינו במקום", אומר גונן ומוסיף. "הוא אמר שכואב לו מאוד הגב והתחיל לחרחר ולאבד הכרה. החובשים המתנדבים משמשית טיפלו בו, ואני הכוונתי את האמבולנס לחוף. תוך ארבע דקות חברנו לניידת טיפול נמרץ והוא הועבר להמשך טיפול רפואי בבית החולים".

כמו בים גם בחופים היפים של הכנרת משתנה האווירה מיום ליום. באמצע השבוע נופשות משפחות עם ילדים, ובני נוער משתובבים במים, מבקשים ליהנות מסוף החופש. בחופי טבריה קשה לפלס את הדרך מרוב כלי שיט — סירות מנוע עם בננות קשורות מאחור ונופשים שאוחזים ברצועות על המזרן הנפוח ולפעמים עפים אל המים בזמן ההאצה, סירות להשטה עצמית, וספינות הלידו ומלכת שבא.

בסופי השבוע התמונה משתנה. לצד המשפחות חלק מהחופים מתמלאים בצעירים, באלכוהול ובמוזיקה רועשת. לצד מתאמני הקיאקים שטות גם סירות יקרות, עם משיטים שעולים על ההגה מדיפים אדי אלכוהול. לצד שכנות טובה ושיתוף בין יהודים לערבים שחוגגים יחד "בין הזמנים" ועיד אל־אדחא, לפעמים יש גם קטטות בין מבלים וכיסאות כתר שמתעופפים מצד לצד. החום העז והמהביל, המים הצוננים והיופי הפסטורלי של הכנרת מסתירים את הסכנות.

נעם ויוסי חלבי במהלך השיוט

בעונת הרחצה הקודמת טבעו למוות שישה בני אדם בכנרת, בהם ילדה בת ארבע, נער בן 17 וגבר בן 66 שנעדר במהלך צליחת הכנרת ואותר ללא רוח חיים. גם בשנה שקדמה לה אירעו לא מעט מקרי טביעה של מבוגרים וגם של ילדים. ארבעה מקרים הסתיימו במוות. אך לא רק מקרי טביעות ידעה הכנרת; תאונות ימיות קשות, קטטות בחופים, וחבלות במהלך בילוי הן עניין שבשגרה.

בשנה שעברה נפגע באורח קשה מאוד גבר בן 36 שנפגע ברגליו ממנוע של סירה. המנוע ריסק את שתי רגליו באופן בלתי הפיך. הוא נמשה מהמים, הובהל אל החוף, ושם טיפלו בו חובשים ופרמדיקים של מד"א. הוא הוטס במסוק כשהוא מורדם ומונשם לחדר ההלם בבית החולים פורייה, שם נאלצו הרופאים לקטוע את שתי רגליו.

ריבוי המקרים הקשים הוביל את מד"א להשיק בחודש יולי האחרון את הים־בולנס. סירת הצלה שפועלת מדי יום במהלך חודשי הקיץ החמים, מסיירת בין חופי הכנרת כשעליה משיט, חובש ופרמדיק, מצוידים בציוד להצלת חיים המקביל לזה שעל ניידת הטיפול הנמרץ. הסירה יכולה להגיע לכל חוף וחוף ולהעניק טיפול רפואי גם בלב ים.

חלבי, גונן ונעם על סירת הים־בולנס

נסחפים עם הרוחות

זאת משמרת הים השנייה שלי ב"סירה 1", כך היא נקראת בקשר. המשמרת הראשונה בתחילת חודש יולי עברה בנעימים. הכרנו את הסירה, את החופים, שוחחנו עם מתרחצים אך לא הוזנקנו לשום אירוע חריג. ביום רביעי האחרון המשמרת נראתה כבר שונה. בשבועות האחרונים גודשים את חופי הכנרת בממוצע עשרות אלפי נופשים בכל שבוע. צוותי הים־בולנס הספיקו לטפל בנפגעי אירועי קטטות, בנופשים שנפלו מכלי שיט ולא הצליחו להגיע אל החוף, במקרי פציעות וחבלות ובהתקפי אלרגיה מסכני חיים.

מאז נכנסה הסירה לשירות הוזנקו צוותיה ל־26 קריאות בכנרת וסביבתה — שלושה אירועי פציעה; ארבעה אירועים של טביעה (בשלושה מקרים לאחר סריקות לא אותר דבר ובמקרה השלישי טופלה אישה כבת 39 במצב קל); כמה מקרים של קטטות שהסתיימו בפצועים ואפילו אירוע שרפה שהתרחש במלון לאונרדו.

והיה אירוע נוסף שהתרחש מחוץ למים. בסוף השבוע שעבר החליק אופנוען בן 30 על כביש 92, דרומית לעין גב. צוות הים־בולנס קיבלו קריאה במקביל לצוותי האמבולנס, ובלי להסס מיהרו לחוף הקרוב, קפצו למים ופילסו את דרכם בין השיחים כדי לעזור בפעולות ההחייאה. הפעם, התברר, הם קרובים מספיק להגיע גם לזירה של תאונת דרכים על הכביש.

המשמרת שלי מתקיימת בשבוע של שילוב מיוחד בין תקופת בין הזמנים לחג עיד אל־אדחא. משפחות ערביות חוגגות לצד משפחות דתיות. פוטנציאל החיכוך גבוה. אבל הכנרת — ואולי גם הריצה אחרי הילדים הקטנים — מצליחה להשכיח את הפערים והתמונה המתקבלת היא של שכנות טובה ושילוב.

נחבל במשחק עם חברים. נעם מעניקה טיפול ראשוני לפצוע בכנרת

כבר 27 שנים עובד חלבי במד"א. הוא החל כמתנדב נוער, אחרי השחרור מהצבא עבר קורס חובשים־נהגים והחל לעבוד. בשנת 2000 יצא לקורס פרמדיקים, ומאז הוא פרמדיק בכיר בארגון, אחראי על סירת הים־בולנס וראש זרוע תגובה מיידית של מד"א בצפון. אתמול עוד הספיק להגיע ככונן לטפל בפעוט בן השלוש שטבע בבריכה פרטית בצימר בגולן.

בחודשים האחרונים היה עסוק בין השאר בהקמת מערך היחידה הימית. הפרויקט פועל בשיתוף המועצה האזורית עמק הירדן, כפר הנופש עין גב, השיטור הימי, והוא יצא לפועל בין היתר בזכות תרומתם של ליאת וגרי ויין. "קיצור זמני התגובה למטופלים – זאת מהות הפרויקט", אומר חלבי. "אמבולנס, גם אם הוא מגיע מהר למקום, לוקח לו כמה דקות להגיע אל החוף. הסירה יכולה לעשות החפה (לעגון סמוך לחוף) בכל חוף. זאת המשימה הכי חשובה שלנו, להביא במהירות המרבית את הצוות הרפואי דרך המים אל המטופל גם במקומות שהם פחות נגישים לרכבים שמגיעים מהיבשה".

לידו בסירה, על ההגה, יושב תומר גונן. סא"ל במילואים, חובל בחיל הים. ביומיום הוא עורך דין לדיני תעבורה. ועכשיו הוא משיט את הסירה מהתחנה הראשונה בחוף עין גב. שש שנים וחצי שירת גונן בחיל הים, כשאת רוב שירותו העביר בשייטת 3 הפועלת בגזרת ים התיכון. "זאת תקופה מאוד יפה בחיים שלי", הוא אומר. כשהשתחרר מחיל הים התגייס למשטרה, שם שירת עשר שנים, במהלכם למד משפטים. עד 2003 הוא היה ראש משרד החקירות של משטרת זבולון, אז הקים משרד עורכי דין, אך מעולם לא עזב את הים. "מי שעלה על הים לא יורד ממנו", הוא אומר בחיוך. "כשחלבי אמר לי שרוצים לקנות סירה, אמרתי לו 'תרשום אותי'". גונן סיים לאחרונה קורס חובשים־נהגי אמבולנס, והוא מסביר שהחיידק זורם אצלם במשפחה. "אני מחזור שני של קורס חובשים ביישוב שמשית", הוא אומר בחיוך, "את הקורס הראשון סיימה אשתי".

כולנו עוסקים ביומיום בעבודה אינטנסיבית, אבל עבורנו השירות במד"א הוא מעבר להתנדבות. אני עיתונאית "ידיעות אחרונות" ובשנה האחרונה גם חובשת מתנדבת במד"א. בסוף יוני עברתי יחד עם חובשים ופרמדיקים מעמק הירדן ושמשית הכשרה ליחידה הימית של מד"א. עכשיו אני נמצאת עם צוות הסירה, דרוכה לכל קריאה.

"רק כשנמצאים בתוך הכנרת מבינים כמה הגלים גבוהים וחזקים"

ב־11:00 בבוקר אנחנו עוגנים. יורדים כדי למלא מים עם קרח בג'ריקן, היום צפוי יום חם במיוחד, 39 מעלות לאורך חופי הכנרת. אנחנו יושבים עם חובש על אופנוע הים של מד"א, גלעד מנשקו, ועם המציל, חגי פלג, שפונה להכין לנו קפה שחור. הוא לא מספיק להניח את הכוסות על השולחן ואנחנו מקבלים קריאה לחוף גופרה. תוך שתי דקות אנחנו עם ציוד מלא על הסירה ומתחילים לשוט במהירות של 25 קשר. לצידנו מנשקו על אופנוע הים. כשאנחנו מתקרבים לקו ה־300 מטרים, באזור שבו מתרחצים נופשים, תומר מפעיל את הסירנה וקורא בכריזה לרוחצים להתרחק.

תוך שבע דקות אנחנו עוגנים בחוף גופרה, קופצים אל המים ורצים אל סוכת המציל, שם ממוקמת המרפאה. על הכיסא, כשעל פניו וזרועותיו נחלי דם, ממתין לנו הלל גולדברג. הוא בן 16. הגיע מירושלים עם חבריו ללימודים. "שיחקתי עם חבר שלי במים, הרמתי חבר על הכתפיים ובשלוש הוא היה אמור לקפוץ לאחור. הוא קפץ, עשה סלטה והתנגשנו ראש בראש". אנחנו בודקים את ראשו של הלל, ומגלים חתך רחב בקרקפת. "אתה תצטרך תפרים", אומר לו יוסי, "נזמין לך אמבולנס". יוסי מוודא שהאישונים של הלל שווים, המדדים תקינים ואנחנו חובשים את החתך.

יוסי מתקשר לאמו של הלל לעדכן אותה ולקבל ממנה אישור לפנות את בנה לבית החולים. האם, אחות שנמצאת כרגע במשמרת בבית החולים "הדסה", מאשרת כמובן. אנחנו ממתינים לאמבולנס שהוזנק יחד איתנו אך בגלל תנאי השטח הוא מגיע 13 דקות אחרינו אל החוף.

בזמן ההמתנה לאמבולנס אני קופצת יחד עם חובש החוף לקריאה נוספת. אישה בת 37, אם לשני בנים נפלה על הרגל ולא מסוגלת לדרוך עליה. המדדים שלה תקינים אבל הכאב רב והרגל נפוחה. אני ממליצה לה להתפנות לבית החולים כדי לעשות צילום לרגל, וכשמסתיים הטיפול אנחנו חוזרים לסירה.

"רק עוד סלפי אחד במים"

קצת לפני 12 בצהריים. עוד מעט יתחילו רוחות מערביות ועלינו להזדרז לחופים המערביים. הורים מבקשים לצלם את ילדיהם ליד הסירה, אך כשאנו מתקרבים במהירות הם מתרחקים. הכנרת נראית מרחוק שקטה ורגועה. אבל בפנים מערבולות וגלים מרעידים את הסירה. לוקח זמן ללמוד כיצד להתכונן לכל גל, להשתמש בשרירי הרגליים כבולמי זעזועים. יוסי עומד בחרטום, אוחז בחבל. תפקידו להזהיר את גונן המשיט את הסירה, אם יש מישהו לפניו.

אנחנו מגיעים לחוף הלידו, מטפסים לאחת הסירות. נעים מארח אותנו לקפה. אחרי הפסקה קצרה אנחנו חוזרים לשוט לאורך החופים העמוסים. "הסכנה היא שאחד מהשוחים יתעייף ויתחיל להיסחף עם הרוחות", מבהיר תומר. לכן חשוב לוודא שיש להם כוח".

"כשהתחלנו את הפרויקט חיפשנו קבוצת משיטים של חיל הים שיתנדבו לפרויקט, למרות שלרובם אין רקע ברפואה", אומר חלבי. "צריך מיומנות וידע בהכרת החופים. תוך שנייה הגלים עולים, צריך לשוט בתוך אוכלוסייה צפופה, עם המון כלי שיט, המורכבות מאוד גבוהה. היו כבר מקרים של מדחפים שעלו על אנשים וקטעו להם איברים. תוואי הקרקע משתנה מחוף לחוף, משטר הרוחות שונה. חשוב לנו שהמשיטים יהיו ברמה גבוהה. צריך לזהות את החוף מהמים, יכול להיות משיט מצוין אבל אם הוא לא יידע איפה החוף שבו נמצא הפצוע שזקוק לעזרה, זה לא תורם למטרה".

אתם באמת מצליחים להקדים את האמבולנס?

גונן: "במקרים רבים כן. לפני חודש הייתי עם מתנדבים על הסירה, ממש בהפלגה השלישית שלנו בכנרת. התקשרו מהמוקד להגיד לנו 'תשמעו אתם ממש על האירוע. יש אדם עם תעוקת חזה במלון'. שלחו לנו את הנקודה, לקח לנו דקה להתאפס ולהגיע. הגענו תשע דקות לפני האמבולנס. אנחנו יוצאים רטובים מהים נכנסים למלון. פקיד הקבלה היה בשוק, הוא לא הבין מאיפה הגענו. ומנגד היה לנו אירוע נוסף בלב ים, שבו אישה סבלה מכווייה כתוצאה מחבל שנכרך סביב רגלה. חברנו אליהם והעברנו אותה אלינו, והפנינו אותה לטיפול רפואי. אם קורה משהו בלב ים, עד שהסירה תגיע לחוף ועד שהיא תעגון, ועד שיגיעו אליה כוחות הצלה זה עלול להיות מאוחר מדי".

אבל לא רק תאונות בלב ים נמצאות במוקד הטיפולים של צוותי מד"א על הסירה. גונן טיפל גם בנפגעי קטטות, האחרונה בחוף גיא. "הם שלפו כיסאות פלסטיק והטיחו אחד בשני", הוא אומר. "הייתה לנו נפגעת אחת עם חבלת ראש, נפגע אחר עם נשיכה עמוקה בצוואר. הגענו שש דקות לפני האמבולנס להעניק טיפול רפואי לנפגעים. זה גם חלק מהעבודה. אנחנו לא מפרידים אבל נמצאים פה להעניק טיפול רפואי לכל מי שצריך. הייתה לנו גם קריאה למחוסרת הכרה שירדה מהסירה. היא שתתה כמויות גדולות של אלכוהול ונזקקה לסיוע נשימתי".

"הסירה נקלעה גם למקרה של אנשים שנפלו מכלי שיט ולא יכלו לחזור, למרות שזה לא הגדרת התפקיד שלנו כחובשים או פרמדיקים, אנחנו מסייעים לכל אדם", אומר חלבי, וגונן מוסיף מניסיונו בים: "זאת האמנה בין ימאים — חייבים להיחלץ לעזרתו של כל אדם בצרה".

אנחנו שטים במהירות. הגלים גבוהים והקפיצות חזקות. שחפים עפים נמוך. רסיסי מים ניתזים על הפנים, הם מרעננים בחום העז. המים עצמם לאורך החופים מזוהמים. כאן צפה שקית של במבה, שם טרופית עם קש. אנחנו מתקרבים לחוף לא מוכרז, בין עשבייה עבותה בתוך המים שלושה ילדים קטנטנים צפים בתוך גלגלי הצלה. ההורים עומדים מחוץ למים ומצלמים. "אני מתקרב אליהם, זה מסוכן לאללה", אומר לנו גונן, ומזהיר את ההורים בכריזה: "אני מבקש להוציא את הילדים מהמים, זה מסוכן. בשניות מגיעה רוח והילדים נסחפים לכם". אב המשפחה מסמן "אוקיי" עם היד, האמא מבקשת רק עוד רגע, רק עוד תמונה אחת לצלם את הילדים לפני שהיא אוספת אותם חזרה אל החוף. ואני חושבת על עשרות מקרי הטביעה של ילדים ששילמו בחייהם, רק משום שהוריהם היו תקועים בניידים.

"כך מתרחשות רוב הטביעות. ילדים שנסחפים ברוח, מזרן ים ששווה עשרים שקל בקושי, שנסחף ומישהו מחליט לרדוף אחריו", אומר גונן. "הבעיה היא שהמזרן נסחף במהירות ואין שום סיכוי להגיע אליו. הוא יכול לשחות אחריו בשיא המהירות, לאבד כוחות ורק אז לגלות שהוא בלב ים, בין גלים ענקיים בלי יכולת לשחות".

בשש בערב אנחנו מסיימים את המשמרת. הרוחות המערביות שככו. אנחנו חוזרים לעגון מול תחנת השיטור הימי. חולפים על פני צעירים שקופצים אל המים. חלבי קושר את הסירה, ואנחנו מקפלים את הציוד. "במגן דוד אדום אנו פועלים כל העת לשיפור זמני התגובה וההגעה למטופלים, ביבשה באוויר ובים, כאשר לנגד עינינו עומדת הצלת חיים", אומר מנכ"ל מד"א אלי בין. "באמצעות סירת הים־בולנס אנחנו יכולים להעניק טיפול רפואי במים, במקרים בהם כל דקה היא קריטית".