סערה גדולה התחוללה בכותלי צה"ל ומחוצה לו בעקבות החשיפה ב"ידיעות אחרונות" על חדירתו של מפקד אוגדת הגליל לשעבר, תא”ל רפי מילוא, למנהרה בלבנון על דעת עצמו, תוך סיכון חיי חייליו. הוויכוח שהתעורר סביב הפרשה עסק בשתי שאלות מרכזיות: האם החלטתו של הקצין הבכיר להיכנס למנהרה עד לסופה בצד הלבנוני הייתה נכונה והאם העונש שקיבל מהרמטכ"ל היה מידתי.
אלו שחלוקים בדעותיהם סביב הפרשה הם מי שהיה מועמד לתפקיד הרמטכ"ל ה־20, יואב גלנט, ותא”ל במיל’ צ'יקו תמיר. שניהם קצינים בכירים לשעבר שפיקדו על מילוא במהלך המסלול ומכירים אותו היטב.
"בכל מקום שהגיע היה מצטיין ביכולות הצבאיות והפיקודיות שלו", מספר גלנט שפיקד על מילוא בשייטת 13 ולאחר מכן בתור אלוף פיקוד דרום, "הוא נועז מאוד, מחושב, קר רוח ופוזיטיבי. לא קשוח מדי כמו קולגות שלו. אני זוכר ששלחתי אותו למבצעים בלבנון להניח מטענים מתחת למכוניות של מחבלים בכירים, לפשיטות מהים ולמבצעים מיוחדים ותמיד ידעת שיש על מי לסמוך”. לטענתו של גלנט, למרות ההערכה המקצועית והאישית שלו כלפי מילוא, הרמטכ"ל פעל נכון כאשר העניש את הקצין הבכיר בעיכוב קידומו לדרגת אלוף עד שנת 2022. "אנחנו לא בתקופת ה־101 וקצין בכיר לא יכול לעשות פעולות כאלה", מסביר גלנט, "טוב עשה הרמטכ"ל מצד אחד שהעניש אותו ומצד שני שהשאיר אותו בצבא כי אסור לאבד אותו. גם מילוא מבין שהוא לא יכול לחצות את הגבול על דעת עצמו מבלי לקבל אישורים, שאותם ברור שלא היה מקבל ללא היערכות מוקדמת. בסוף מדובר במעשה חמור, ולכן הענישה של כוכבי הייתה נכונה ומידתית. כוכבי גילה חשיבה ומצא את האיזון הנכון כשהשאיר אותו בצה"ל".
לעומתו, תא”ל במיל' צ'יקו תמיר, מי שכיהן בתור מח"ט גולני ופיקד על מילוא כשהיה מפקד סיירת גולני, חושב אחרת. "אני הייתי נוהג בדיוק כמו מילוא”, הוא מצהיר, "אין תחליף למפקד מאשר לראות ולהרגיש ברגלים את הבעיה בחזית. אי־אפשר ללמוד ממצגות. הוא עשה את הדבר נכון ואני משוכנע שהוא ידע מה רמת הסיכון ולכן יצא למשימה".
תמיר, מהקצינים הנועזים והיצירתיים שהיו לצה"ל שנאלץ לפרוש בעקבות פרשת הטרקטורון שבה נתן לבנו לנהוג ברכב שטח צבאי ללא רישיון, נזכר בפעולה שקדמה למבצע חומת מגן שבה פיקד על חטיבת גולני בהצלחה. במסגרת אותה פעולה הוא לקח כמה קצינים לסיור, בלי אישור, בתוך מחנות הפליטים, זאת כדי ללמוד על האויב לפני הכניסה פנימה. "אני באופן אישי חושב שכל היכולות שלנו לפני חומת מגן היו תלויים בסיור המקדים. מעלינו המפקדים הבכירים לא ראו את התמונה וההזדמנות שהייתה. אם היינו מבקשים אישור זה לא היה קורה”, הוא מבהיר ומוסיף: "כל מפקד צריך לקחת אחריות ולעשות דברים גם בלי אישור כשיש הזדמנות. אני משוכנע שהוא חשב על זה קודם. יש לו מספיק כלים לדעת. אני חושב שרמת הסיכון שלקח על עצמו סבירה. אם היה חושב שהיה עלול להיחטף הוא לא היה נכנס. בשביל זה יש לנו מפקדים בשטח". עם זאת, תמיר סבור שהעונש שהטיל הרמטכ"ל על מילוא הוא מידתי. "הוא לא יכול היה שלא להעניש קצין שפעל בניגוד לנהלים והעונש היה נכון. הוא משדר לקצינים שגם אם קצין חתר למגע קדימה הוא לא יודח מהמערכת. הרמטכ"ל רוצה צבא מנצח ולכן בחר להשאיר את מילוא". מילוא הוא אחד הקצינים המבטיחים והמוערכים בצה"ל, סוס דוהר ששועט קדימה למטרה. מסלול השירות שלו יוצא דופן, ולא קיימים היום עוד קצינים מכהנים עם רקורד מבצעי שכזה. למעשה הוא הקצין הבכיר המנוסה ביותר ב"לוחמה זעירה" ‑ לוחמת הקומנדו ‑ שמאפיינת את העימותים העכשוויים של צה"ל. לצה"ל היו בעבר כמה "סוסים דוהרים" שנאלצו לפרוש בגלל תקלות ערכיות ומשמעתיות, וחסרונם בולט כיום במטכ”ל, ובהם: תא"ל שמואל זכאי, מח"ט גולני לשעבר ומפקד אוגדת עזה, תא”ל עימאד פארס, מח"ט גבעתי ומפקד אוגדת הגליל, ותא"ל משה צ’יקו תמיר, מח"ט גולני ומפקד אוגדת עזה. ההנחה הרווחת היא שהמערכת הצבאית לא ידעה לעכל את אופיים הייחודי, לא עיצבה אותם נכון ולכן איבדה את היכולות והניסיון הצבאי המצטבר שלהם.
"אם המערכת לא תדע להכיל אותם, היא גם לא תקבל את היכולות הייחודיות שלהם", אמר קצין בכיר בצה"ל, "מאנשים מיוחדים מקבלים דברים מיוחדים, לכן כן צריך היה להעניש ולהעמיד על מקומו ולהמשיך הלאה".
