לכווץ ולשחרר

דליפת שתן במאמץ: מצב שבו בכל מאמץ, כולל התעטשות, צחוק, הליכה, הרמת חפץ (לאו דווקא כבד) או שינוי תנוחה תהיה דליפת שתן. לדליפת שתן השפעה קשה על איכות החיים ‑ יש נשים שאינן יכולות להתעמל משום שכל קפיצה, ריצה או הרמה תלווה אצלן בדליפת שתן, ואחרות יחשבו פעמיים אם לשתות משקה בשל הפחד שיחוו דליפת שתן ולא יספיקו להגיע לשירותים.

דליפת צואה וגזים או לחלופין התמודדות עם עצירות: רצפת האגן היא מעין ערסל שתומך בכל איברי האגן. כשהערסל הזה נמתח, בעקבות לידות, הזדקנות או גנטיקה, השרירים באזור נחלשים, בסיס התמיכה של האגן משנה את מיקומו וצונח מטה, והתוצאה היא במקרים רבים אובדן שליטה על אזור פי הטבעת.

קשיי תפקוד מיניים: נשים רבות לאחר לידה סובלות מכאב בזמן יחסי מין ומחוסר הנאה. תופעה זו מתרחשת לרוב בגלל אזור רצפת האגן שהתרחב לאחר הלידה ומקשה על תחושת החדירה.

"לרצפת האגן חשיבות עליונה לטובת שורה ארוכה של תפקודים, לכן התחזוקה חשובה ביותר, גם עבור נשים שעברו ניתוח קיסרי", אומר ד"ר וידר ומוסיף שורת המלצות.

חיזוק שרירי רצפת אגן: הקו הטיפולי שבו לומדים כיצד לכווץ את רצפת האגן בצורה רצונית ונשלטת נקרא "שיטת קיגל". הלימוד מתבצע בעזרת מומחי פיזיותרפיה, מצריך סבלנות רבה ומשמעת עצמית גבוהה, ולעיתים גם מאמץ פיזי.

ביופידבק: מכשיר הבודק את אופן כיווצי שרירי רצפת האגן ותדירותם באמצעות אלקטרודות המוכנסות לנרתיק, ומאפשר הגברת השליטה עליהם.

ניתוח TVT: הליך שבו מחדירים לאזור רצפת האגן רצועה התומכת בשרירי רצפת האגן וגורמת להרמה של האזור.

EMSELLA: מכשיר חדשני הכולל כיסא שיש לשבת עליו בלבוש מלא ואינו גורם לכאב. הכיסא משדר אנרגיה אלקטרומגנטית שגורמת לכיווצים מקסימליים של רצפת האגן. במהלך הטיפול מתרחשים כ־11 אלף כיווצים בטווח של חצי שעה, ואלה מחזקים את שרירי רצפת האגן.