"האסטרטגיה היא שהעונה מביאים שחקנים עם דרייב מטורף, שרוצים להתפתח יחד איתנו"

הבוקר, קצת אחרי חלוקת העיתונים, אמורה הייתה אלונה ברקת להמריא להולנד. הילדים שלה כבר שם, גם הקבוצה, וכשברקת מדברת על אירופה העיניים שלה בורקות יותר מתמיד. יש זיכרונות ממילאנו, מאתונה, מסאות'המפטון, והמילה "חוויות" נשמעת ממנה הרבה בהקשר הזה. מחר מחכה חוויה נוספת, פיינורד, וביום ראשון עוד אחת, בירושלים, שהיא אמנם לא אירופה הקלאסית, אבל כן ציון דרך של עונה חדשה בליגת העל. "אני מאחלת לעצמי שנחזור למי שאנחנו", היא אומרת.

אחרי שלוש אליפויות רצופות עם הפועל באר־שבע, היסטוריה שמעטים, אם בכלל, האמינו שתיכתב, הגיע רק המקום השלישי, ועוד בלי לתת פייט. "אחרי העונה המאכזבת אני בעיקר מתרגשת מכך שיש לנו אנרגיות, אותה תשוקה פנימית", מספרת ברקת בראיון בלעדי לקראת פתיחת העונה. "מאוד קשה להיות בכדורגל אם אתה לא מוצא את התשוקה והרצון להמשיך לפעול. זה כמו רכבת הרים עם עליות וירידות".

צילום: אורן אהרוני

מבינה היום טוב יותר שהירידות הן טבעיות?

"החיים הם מעגל, ועדיין התפקיד שלנו כמנהלים הוא לגרום לכך שהירידות יהיו פחות דרמטיות. נורא קשה לראות שאתה לא מצליח לעצור אותן. החובה שלנו היא להפיק לקחים, להבין למה זה לא עבד, והכי חשוב - לעשות תיקון".

זה מה שקרה בעונה האחרונה?

"כל הזמן ניסינו ולא הצלחנו. זה נורא מתסכל כי אתה מגיע ממקום שרוצה לעשות טוב ודברים לא מתחברים. אבל אני גאה שאני נמצאת במועדון עם אנשים שיודעים להסתכל על האמת כמו שהיא, גם אם זה פחות נוח".

אפשר לשים את האצבע על מה שקרה?

"היה לנו פלייאוף טוב לפני שנתיים ואמרנו 'וואלה, לא באמת צריכים לעשות הרבה תיקונים'. מה שלא חשבנו, והבנו מאוחר מדי, הוא שאין היררכיה. כל אחד מהשחקנים שהבאנו האמין שמגיע לו להיות בהרכב בכל משחק, אז לא הייתה היררכיה בעיני השחקנים עצמם. העניין השני הוא שנפלנו באירופה בשלב מאוד מוקדם, אז נשארנו עם המון שחקנים בסגל, וכולם מרגישים שהם מצוינים. התסכול והאכזבה שלהם מכך שהם לא משחקים היו כדור שלג מתגלגל. נוצרה תחושה מאוד לא נעימה שאתה כל הזמן צריך לכבות שריפות. זה נורא קשה".

סרט מלחמה

אז הנה שוב שיאו של הקיץ ושוב שינויים בסגל, הרבה כאלה. שני זרים חדשים, שני שחקנים מהלאומית שזוכים לדקות משחק, וכמובן שחקני ליגה בולטים כמו דוד קלטינס, רמזי ספורי, ארנסטס שטקוס, עדן שמיר ושון גולדברג. הפקת הלקחים, התיקון שברקת מדברת עליו, הוא לאו דווקא בהקשר הטכני או הטקטי של המשחק עצמו. "האסטרטגיה היא שהשנה מביאים שחקנים עם דרייב מטורף, שרוצים קודם כל להתפתח אישית", היא מסבירה, "שחקנים שרוצים להתפתח איתנו. היה מדהים לראות את החבר'ה קופצים מהספסל על עדן שמיר בשער בשוודיה. זה מה שאנחנו רוצים וחשוב לי".

מי השחקן שמההתחלה ידעתם שאותו אתם חייבים?

"כל מי שהבאנו מאוד רציתי. נאור סבג וגל לוי הגיעו מהלאומית כי עקבנו אחריהם. גם אני פריקית של ליגה לאומית. כל יום שישי, כשכולם הולכים לשנ"צ, אני רואה את המשחקים. מובן שיש לנו גם סקאוטים שעושים עבודה. החיפוש הוא אחרי שחקנים שמתאימים ל־DNA. עדן שמיר, למשל, הוא בדיוק ההתאמה הזו. גם קלטינס הוא דוגמה מובהקת. שחקנים עם אופי, ווינרים בנשמה. האימונים מאוד קשים, ואין תלונה אחת".

לאן השינויים יכולים לקחת אתכם?

"הכי רחוק שאפשר".

גם לסגור בקיץ אחד פער של יותר מ־30 נקודות מהמקום הראשון?

"היתרון של הכדורגל הוא שתמיד יש עונה חדשה, דברים חדשים יכולים לקרות, ואני מקווה שנצליח לעשות את זה. המועדון מספיק חשוב, והחובה עלינו היא להוכיח שאנחנו יכולים".

יש כבוד

ברקת פותחת עונה מספר 13 כבעלים. 13 שנים שונות מאוד. בין וסרמיל לטרנר, בין הליגה הלאומית למרחק נגיעה מליגת האלופות. כששואלים אותה מה היא למדה על הכדורגל הישראלי בפרק הזמן הרציני הזה, היא לא מהססת: "הוא הרבה יותר טוב ממה שעושים ממנו", היא קובעת. "אומרים שאנחנו לא מספיק טובים וזה מתסכל אותי, כי כן יש התקדמות. כשאני מדברת עם קולגות בחו"ל יש הרבה יותר רספקט ממה שאנחנו נותנים לעצמנו".

אז מה עם כל הדיבורים שמכבי ת"א לקחה אליפות כזו כי הליגה חלשה?

"הם עבדו קשה, השיגו תוצאות מדהימות ושאפּוֹ להם, אבל אנחנו צריכים להסתכל על עצמנו".

הניסיון הנוסף והלא מוצלח להגיע לליגת האלופות בטח הכניס לדאון רציני.

"כשהיינו במאריבור ולא נכנס שער של ווקאמה בסיום זה כאב. היינו כל כך קרובים, על הקשקש. אבל לא חושבת שירד הדרייב. אם לא הייתי מסתכלת על הדברים הטובים, לא הייתי יכולה להישאר בתחום".

אחת מנקודות האור הקבועות שלכם, מאור מליקסון, לא נמצא. מכה?

"הפציעה היא הרבה מעבר למכה, כי מליקסון הוא הרבה מעבר לכישרון כדורגל. הוא בכל מקרה יהיה חלק מהפועל באר־שבע".

בכר מעלה דרישה לגבי השחקנים שהוא רוצה?

"אין דרישה, יש שיח בין ברק, אסי רחמים וביני. אנחנו שלישייה, שוקולד־מנטה־מסטיק. אם מישהו לא ירצה שחקן - הוא לא יהיה. ויש את שני אנשי הסקאוטינג, אליניב ברדה ודודו עזריה. הם נותנים מאגר של שחקנים, מה היתרונות והחסרונות, והשלישייה יושבת ובוחרת".

נשמעות ביקורות על הרזומה של קארייו. הוא עבר את התהליך?

"אנחנו צריכים ללמוד להיות סבלניים. כמו במקרה של אנסטיס, שהיום מצליח בשוודיה. למדתי שצריך יותר סבלנות".

הזכרת את ברדה, אין לו יותר מדי כובעים?

"אליניב אחראי סקאוטינג, עוזר מאמן והמקשר בין הבוגרים למחלקת הנוער. אני דווקא שמחה שיש אחד שרוצה לתת כמה שיותר למערכת".

כשברדה חזר לארץ היה דיבור שיהיה מנהל מקצועי, לא?

"לא נכון. אף אחד לא אמר מנהל מקצועי, דובר על תפקיד במועדון".

אחרי כל הזמן הארוך שלך בכדורגל, מה הבאת למשחק שעליו את אומרת "זה שלי"?

"לא מסתכלת על זה ככה, אלא על מה אנחנו רוצים לעשות, קדימה, וזה ערכים של ערבות הדדית, סובלנות, אהבה".

סיפור המנודים לא נוגד את הערכים האלה?

"לא, ואסביר. באנו ביושרה למספר שחקנים ואמרנו שבעונה הבאה הם לא בתוכניות ויש להם מספיק זמן למצוא קבוצה. יש קמפיין אירופי להתכונן אליו, ויש 30 שחקנים – זה לא מקצועי. הייתי צריכה לבוא לצוות ולומר 'אנחנו נטפל במה שצריך, אתם תגידו מה צריך'. חשוב להבין שבכל אימון של הקבוצה השנייה יש מאמן, מאמן כושר, פיזיותרפיסט. נכון, לא אידיאלי, אבל באלטרנטיבה שאני צריכה להתכונן לאירופה, וברק צריך ללכת עם הסגל שהוא בחר ללכת איתו, מנסים לעשות הכי טוב שיכולים ולתת את התנאים ששחקנים צריכים לקבל. עובדה שרוב השחקנים מצאו אלטרנטיבות".

יש הבדל בין מי שהיה אצלכם שנה לבין שיר צדק. לא חושבת שמשפילים אותו?

"ממש לא".

אירוע החומרים האסורים היה עצוב.

"סיפור עצוב מאוד, אבל כבר דיברנו עליו. לשיר יש הרבה זכויות בבאר־שבע ובהיסטוריה שלה. ברור שזה סיפור כואב מה שקרה, אבל שנה אחרי הוא חזר וגם שיחק".

יש לו בטן מלאה?

"צריך לשאול אותו".

בין ירושלים לבאר־שבע

כן, יש לפעמים תשובות של פוליטיקאית בדבריה של ברקת, והרי היא השתעשעה עם הפוליטיקה לזמן קצר. ברקת חוזרת ואומרת שאינה מתחרטת על הניסיון הלא מוצלח להיכנס לכנסת, מוסיפה שחימם את ליבה לקבל הודעות תמיכה משחקנים ערבים בקבוצה גם אחרי שהצטרפה למפלגה בצד הימני של המפה, אבל כשהיא שומעת את הטענות לפיהן אולי השתמשה בכדורגל לקפיצה לפוליטיקה – היא מעלה חצי חיוך.

"זה קצת מצחיק", אומרת ברקת. "אני רוצה להאמין שמה שאנחנו עושים במועדון הוא הרבה מעבר לכדורגל, לכן אם מישהו אמר דבר כזה – עצוב לי ברמה האישית".

אומרים עוד דברים, למשל על היחסים עם בית"ר ירושלים.

"תמיד מסתכלים על בית"ר, אבל אני חושבת שרכשנו לא פחות שחקנים ממכבי פ"ת, אשדוד וקריית־שמונה. מה שמפריע לאנשים זה רק בית"ר, אז חשוב לדעת שלמיכאל אוחנה היה ביקוש משלוש קבוצות. עזוב שבסוף בית"ר הביאה גם את ההצעה הכי טובה, אבל בלי קשר אוחנה רצה לשחק רק שם. גם בסיבוב הקודם הוא רצה רק בית"ר. אנחנו לא הולכים בכוח עם שחקנים".

קלטינס לצד אחד, אוחנה לצד שני. עובר בכלל כסף או שמתקזזים?

"בטח שעובר כסף".

את הפציעה של אוחנה ראית?

"ברגע שראיתי שהוא בוכה הבנתי שזה רציני. שלחתי לו הודעה מיד בסיום המשחק. כואב מאוד, אבל כולם צריכים לדעת שהוא חזק בראש. מאוד חזק".

לפציעות היה חלק בהחלטה למכור אותו?

"ממש לא. רק כי הוא רצה לשחק בבית"ר".

יכול להיות שאת בוזגלו הצוות המקצועי רצה ואת אמרת לא?

"זה ממש מצחיק אותי. כמו שאמרתי, בסוף יושבת השלישייה יחד על היתרונות והחסרונות של כל שחקן ומקבלים החלטות".

יש מישהו שאת מצטערת שנתת לו ללכת?

"אובידיו הובאן. מקצוען ברמות, איש מדהים, ילדים שדיברו עברית שוטפת, משפחה מדהימה שהתחברה למועדון. יש אנשים שזה זכות להיות איתם. גם אצל מהראן ראדי, למשל, שאני מאוד אוהבת אותו, זה היה הרבה מעבר לכדורגל".

נראה שיש לך תקשורת קבועה עם השחקנים.

"אני נפגשת ומדברת איתם וחשוב לי לדעת על המשפחה, מה עושה בת הזוג, איך הילדים. בסוף זה לא רק השחקן עצמו, כמה הוא מקצוען, אלא השפעה של כל מיני דברים כמו גידול ילדים ובעיות שיש ביום־יום. למשל, ג'ון אוגו עם אמא שלו - מה היה צריך לעשות כדי להביא את אמא שלו החולה לטיפולים בישראל. הרבה מעבר לכדורגל".

והמאמן? לבכר חוזה לעוד שלוש שנים, את חושבת שיישאר לכולן או יקפוץ עוד מדרגה קודם?

"אף אחד לא יודע. אני בטוחה שברק יכול לפרוץ את גבולות ישראל. לא חושבת – בטוחה. אני לא יודעת מתי זה יקרה, אבל אין לי ספק שהוא יאמן בחו"ל. מגיע לו, ההזדמנות תגיע, והוא יממש אותה".

החוויה האירופית

לפחות ברגע זה בכר אכן נמצא בחו"ל, כשהפועל באר־שבע רחוקה מפגש כפול וקשה ביותר עם פיינורד מחזרה לשלב הבתים של הליגה האירופית. וכמו שכבר הוזכר, עבור ברקת משחקים באירופה הם התרגשות מיוחדת. לשם גם הולכת השיחה כשהיא נשאלת על הרגע המרגש ביותר שלה במועדון. "יש הרבה", היא מתמהמהת בהנאה. "קודם כל זו האליפות הראשונה, אבל גם כל כך הרבה חוויות אחרות. נגד אינטר במילאנו, מול סלטיק, סאות'המפטון שכמעט קיבלנו לקראת הסוף שער מוואן דייק. אתה יודע מה זה לשחק נגד ואן דייק?"

זה מה שאת רוצה להרגיש שוב?

"שאשמח לחוות. במשחקים באירופה אתה זוכה לדברים אחרים, ובמפגשים עם המועדונים השונים אתה לומד כל כך הרבה. פיתחנו מערכות יחסים עם אולימפיאקוס, עם אינטר".

לא חושבת שכל החוויות האלה הכניסו אתכם לאיזו יהירות?

"אני ממש לא מסכימה והירידה בעונה האחרונה ממש לא הגיעה משם. זו הייתה פשוט טעות. טעינו. כל האחראים - אני, אסי וברק - ממש לא יהירים".

איפה את מפנטזת את הפועל באר־שבע בעוד חמש שנים?

"אין ספק שנרצה להשתתף בקמפיינים אירופיים באופן קבוע. זה עשה לנו משהו מצוין כמועדון. חוויה מופלאה, מרגשת, מאתגרת, ובכל פעם אתה מנסה להתקדם שם יותר. אז בעיקר להתקדם במפעלים האירופיים, אבל בשביל שזה יקרה צריכים קודם להתקדם פה, בליגה הישראלית".

מהליגה הלאומית לסן־סירו

ציוני הדרך של ברקת

יולי 2007 < רוכשת את המועדון

אוגוסט 2009 < עולה לראשונה לליגת העל

מארס 2010 < מודיעה על עזיבה – וחוזרת בה

יולי 2014 < הופעה ראשונה באירופה

מאי 2016 < אליפות ראשונה )מבין שלוש רצופות(

ספטמבר 2016 < ניצחון מדהים על אינטר בסן־סירו

ינואר 2017 < מקבלת תואר יקירת העיר באר־שבע

פברואר 2017 < לראשונה ב־ 32 האחרונות בליגה האירופית

אוגוסט 2017 < חשיפת פרשת החומרים האסורים של שיר צדק

פברואר 2019 < מצטרפת ל"ימין החדש", אך לא מצליחה להיכנס לכנסת