חם ומגניב

כאשר נתקלים במעדן פריך זה, המערבב בצהלה פחמימות ושומנים כאילו אין מחר, מבינים מיד שמוצא החגיגה הזאת הוא ממדינות הדרום של ארצות־הברית. מה שנכון. פיתוח הקונספט שבו מכניסים אגרוף לתפוד מבושל, ואז מציפים אותו בחמאה (או במקרה שלנו, שמן זית), מלח ועשבים, וצולים אותו עד שהניחוח יעביר אדם על דעתו, חייב לבוא ממטבחים נינוחים לגבי קלוריות. 

למרות שמייחסים את הרעיון לבלוגרית סוזי הייזלטון העוסקת בגידול ירקות ובבישולם הבריא, סביר יותר שהראשון שתקע אגרוף בתפוד הוא לייל בנקס, טבח צעיר מלואיזיאנה. הוא גם פיתח גרסה של דלעת ערמונים חבולה באגרופן, ספוגה חמאה, מלח וסוכר, וצלויה עם קליפתה.

ברור שכיום כוהני הבישול האמריקאים הנודניקים לא מפרגנים לתועפות החמאה והמלח האלה, אלא ממירים את החמאה בשמן זית ובוזקים בתועפות פטרוזיליה ופלפלי אלפו (Aleppo) במקום מלח, כן? רק שתודה לאל, התוצאה תהיה זהובה וקריספית גם עם שמן מוסכים וניצני חובייזה. ההכנה קלה והטעם הוא קוואנטום של נחמה.

מרתה סטיוארט מכינה תפודים מוכים כאלה עם זעתר, ורייצ'ל ריי, מלכת קיצורי הדרך, מוסיפה המון שמיר. ואנחנו שואלות: אין גבול? לא די בנוגרה שהתפוד המסכן חטף לפרצוף? למה לדפוק לו את שארית המורל? תיהנו.

תפוחי אדמה קטנים מעוכים

הם לא אפויים בתנור כרגיל, והם גם לא פירה. משהו בין לבין. ההכנה שלהם מהירה וקלה ואין אדם שנשמה באפו שלא משתגע מתפוחי אדמה זהובים ופריכים. אחרי בישול במים נותנים להם קוואץ' מושקע עם מזלג, ככה שהבשר מתבקע ונחשף, ואז זולפים מעל הרבה־הרבה שמן זית, ומי שרוצה יכול גם מריחה של חמאה נמסה. שולחים לתנור לאפייה קצרה יחסית בחום גבוה, ומקבלים תוספת מושלמת לארוחה.

החומרים:

30 תפוחי אדמה קטנים (אפשר לקנות את הקטנים בשקית, או לברור מאלו שבתפזורת)

1/2 כוס שמן זית בערך (ואפשר גם עוד 70 גרם חמאה נמסה. מה ששמעתם)

הרבה מלח גס

אפשרות: טימין טרי או יבש

הכנה:

1. מחממים תנור לחום גבוה (220 מעלות).

2. שמים בסיר גדול עם מים את תפוחי האדמה ומביאים לרתיחה עם מכסה. מבשלים 30 דקות או עד שהקליפה מתבקעת והתפודים רכים ממש. מסננים.

3. מעבירים את תפוחי האדמה לתבנית מרופדת בנייר אפייה. עוברים עליהם עם מזלג ומועכים אותם מעט.

4. יוצקים עליהם שמן זית בנדיבות. הוא יזלוג לצדדים. זה טוב. מי שמפרגן לעצמו יכול גם להוסיף מריחה של חמאה נמסה.

5. מתבלים במלח וטימין ומכניסים לתנור ל־20 דקות או עד שתפוחי האדמה זהובים ממש ויש עליהם כוויות ברורות. מגישים חם.

קוקטייל בורבון תה. שמח וקל בכוס

הבועה

בגיל מסוים, לא חשוב באיזו עטיפה ימכרו לכם את קסם הקיץ עם הקוקטייל, אתם כבר ממורמרים מספיק כדי לדעת ששום אביזר בצבעי פפאייה לא ירומם אתכם, גם לא כשקוראים לפרק שבספר "מסיבת בריכה" או "קוקטייל צהריים". בכל זאת חיבבנו את המיתוג החדש של סודה־סטרים, כי הם עדיין בולטים בתרומתם למיגור הפלסטיק וליצירת משקאות ללא סחיבת בקבוקים. המיוחד בספר החדש והעליז שלהם, Sparkly cocktails, יעני, קוקטיילים עם ניצוצות, הוא שיש בו יותר מאמץ וחשיבה. במקום למרוח רשימה בלתי אפשרית של מרכיבים שאת רובם אין לכם בשום פינה בבית, כי במקרה אתם מרצים למורשת ישראל ולא מיקסולוגים, קיבלתם אוסף מתוק להכנה ביתית של סירופים, של ג'ינג'ר, של ארל גריי, של גרניום ואף תרכיז יין אדום.

מכאן צריך רק חוש יצירה ואפשר להסתעף לקוקטיילים קפואים של סודה פרי דמיונכם. הפרינציפ שמח וקל בכוס. ואל תיבהלו מהצורך לרוץ פתאום להביא בורבון (Bourbon). זה אמנם סוג של ויסקי, אבל נהדר ומתאים כאן מאוד.

קוקטייל בורבון מייפל ארל גריי

החומרים לתרכיז התה:

1/3 כוס מים

6 שקיות של תה ארל גריי

2 מקלות קינמון

1־2 כוכב אניס

ההכנה:

בסיר קטן מרתיחים את המים, מוסיפים את יתר המרכיבים ומרתיחים 10 דקות.

מוציאים את השקיות. מניחים להצטנן במשך שעה, מסננים ומצננים.

להכנת הקוקטייל: מנסים להשיג צנצנות מייסון או כל מאג מהבוידעם שמתאים לחייכם כרגע.

יוצקים לכוס מלאה בקרח: 1/3 כוס תרכיז ארל גריי, 1 כף מיץ לימון, כפית אחת או יותר של סירופ מייפל. ממלאים במי סודה ומעטרים בגלגל לימון - אחלה ביטוי, גלגל הלימון.

אנשים בוגרים, מגיל 25, רשאים להוסיף לכוס גם בורבון, או ויסקי, כמה שרק רוצים.

האגמון העליון

גם אנחנו חטאנו בחופשות בחו"ל בקיץ הנוכחי, אבל ישבנו פעם על החשבון המדויק וגילינו שאם מוסיפים את ביטוח הנסיעות, המונית הלוך חזור, הפן והציפורניים לפני הטיסה, ביטוח רכב שכור, חבילת גלישה ועמלת המרה - הפער בין חופשה בארץ לזו בחו"ל לא רק מצטמצם, אלא נמחק. שלא לדבר על הזמן האבוד בין שדות התעופה, שכן זמן גם הוא כסף.

אנחנו אוהבות לנסוע בארץ ולא חדלות להתפעם ממנה. ואגמון החולה היה מאז ומתמיד נקודה מופלאה של טבע סוער ומרהיב אך נגיש לכל גיל ומצב, שלא פיספסנו הזדמנות לבקר בו.

מלון הגליליון ממש נתפר עבור משפחות כמונו, עם ילדים קטנים, שעם כל הכבוד לצימרים רומנטיים, מציע לכל אחד בדיוק מה שהוא צריך: נוף ופסטורליה במרפסת, בריכה עם מציל מהצד השני, סרטים ואטרקציות לצאצאים שכבר יכולים להתנהל בעצמאות, וגיחות פשוטות כמו ירידה למכולת אגמון, עדיף בשעות המוקדמות, לפני שפורצים המוני המטיילים והשמש מתחילה לטגן אותם. כשישנים שם, אין בעיה להתייצב עם אור ראשון ומשקפת ולהטריל את הנימיות השמנמנות של השמורה.

עד כאן הלוגיסטיקה. אין ספק, היא נוחה.

אבל האמת היא שבעיקר הופתענו מרמת האוכל בחדר האוכל, בעיקר בארוחת שישי בערב - נקודה בעייתית במטבחים הכשרים. השף במלון מאז פתיחתו הוא אבי כהן, שנראה שפשוט ביקש לתת לאורחיו את ארוחת השבת שלו: תבשילים, סלטים וחריימה חריף נהדר, עוף צלוי ואפס קשקשת של טרנדים בינלאומיים, אלא מאה אחוז ישראליות במלוא טריותיה, צבעיה ותפארתה. שום בורגוס־הכל־כלול לא יודע להכין ארוחת שבת כזאת.

העונה המסוכנת

הקיץ הוא העונה של הרעלות המזון המסוכנות. וגם של קניית מזון מוכן, ברשתות או במסעדות.

קניתם מזון מוכן הביתה? מומלץ ביותר שבבית תיתנו לו מכת חום רצינית (טוב, לא לסושי ולא לקרטיב).

אגרול? לחמם קצרות, אבל במחבת לוהטת!

קובה? במרק לוהט־גיהינום.

כל סוגי הבורקס והמאפים? תנור נזעם.

ככה תפחיתו בהרבה את סיכויי ההרעלה. למה? כי הטוקסינים (רעלנים) שתוקפים את הגוף יכולים להרוג אותו (היי סלמונלה), או פשוט להביא עליו התקף הקאות שבו הוא כבר ירצה להתאבד לבד. הישמרו לנפשכם.