צעירים לנצח
התלתלים של נורית גלרון, הבייבי פייס של דודו טסה, החזה החשוף של עברי לידר, סולו הגיטרה הספרדית של דויד ברוזה, החלומות של זהבה בן מימי טיפת מזל, וגם הלוק מהניינטיז של ארקדי דוכין: קשה לנו לחשוב על זה, אבל הזמן עובר מהר וגם גיבורי התרבות שלנו משתנים לנו מול הפנים. תערוכת תמונות חדשה מצדיעה לזמרים הישראלים האהובים ומפגישה אותם עם הצעירים שהיו
כשארקדי דוכין מתבונן בתמונה בה נראה דוכין הצעיר, שבדיוק הגיע עם מיכה שטרית מהקריות לתל־אביב, הוא מתמלא געגועים. גם לחיוך שמרוח על פרצופו של ארקדי ג'וניור. "לנוסטלגיה יש ריח של פנסיה", הוא אומר. "הגענו לתל־אביב בתחילת שנות השמונים וגרנו בבית נזקקים ברחוב שלמה המלך. זה היה בית מלון חשוך ואפל. על אף שהיו לי אז הרבה פחות כסף ופרנסה, היו לי פחות דאגות. בתמונה ההיא יש לי חיוך של טמבל, אחד שהוא חסר אחריות ודאגות. אז לא היה לי אפילו אסימון להתקשר או כסף לאוטובוס. היום, לעומת זאת, אני צריך לתחזק את ההצלחה וזה לא פשוט. אם היה לי היום אומץ, הייתי משליך את ההצלחה ועושה מה שבא לי".
מכירים את הרגע שבו אתם מאזינים ברדיו לשיר ישראלי אהוב, ובבת אחת הוא מעיף אתכם אחורה בזמן לרגע מיוחד בעבר שלכם? את הכפתורים האלה תנסה להפעיל תערוכה חדשה, שתוצג בספטמבר בסטודיו 6B למקצועות העיצוב בתל־אביב. התערוכה, Timeless, שיתוף פעולה בין תחנת הרדיו FM99 ECO ותלמידי הסטודיו (האוצר הוא איש הרדיו בועז כהן), מפגישה 26 אמנים בולטים בצעירותם וכפי שהם נראים היום. הרשימה המכובדת כוללת מלבד דוכין גם את דודו טסה, עברי לידר, אברהם טל, זהבה בן, דני סנדרסון, קרולינה, דויד ברוזה, נורית גלרון ורבים אחרים. הסטודנטים קיבלו לידיהם תצלום עדכני ותצלום עבר של כל אמן ונדרשו להרכיב אותם יחד לתמונה אחת על־זמנית.
אמיר דדון שלח לפרויקט תצלום שלו כחייל גבעתי ב־1996. "בתמונה הישנה ההיא רואים חייל צעיר שחולם לעשות מוזיקה, ובתמונת ההווה רואים מוזיקאי מבוגר שחולם על כמה שעות עם החבר'ה בצבא", הוא אומר. "אם הבחור של היום יכול לפנות לילד החייל שהיה, הוא היה יושב לידו, מוציא גיטרה ושר לו 'ואם יכולת רק לזכור, לכל אחד יש את הדרך לעבור'. גם חיבוק היה נחמד".
בעבודה יפה אחרת מביטה הזמרת קרולינה בילדה קרולינה בת ה־7 משכונת תל גיבורים בחולון. "תמונת העבר צולמה בפארק פילבוקס שבשכונה", היא אומרת. "תמיד פחדתי ללכת במקום הזה כי ילדי השכונה סיפרו שיש שם איש מערות מפחיד. כשאני מתבוננת בתמונה שבתערוכה אני חושבת לעצמי איך אותה ילדה מלאת חרדה מתקופת תל גיבורים לא יודעת שמץ של דבר על עתידה כמוזיקאית".
דויד ברוזה המבוגר מונצח בתצלום ליד ברוזה הצעיר בעיצומו של סיבוב ההופעות המפואר של "האישה שאיתי" ב־1983. "ניגנתי אז על גיטרה צ'ט אטקינס של גיבסון, גיטרה ספרדית חשמלית", הוא מספר. "היו לנו יותר מעשרים הופעות בכל חודש. זאת הייתה תקופה של שלהי מלחמת לבנון וכלכלה שלילית, עם אינפלציה חסרת מעצורים. הצליל הספרדי הרוקיסטי נתן קצת רומנטיקה והפוגה לקהל. הצלם תפס אותי אז באמצע סולו גיטרה בשיר 'בנהר של סביליה'".
עילי בוטנר בחר לפרויקט תצלום ממנו ניבט עילי בן ה־4 בחגיגת יום ההולדת בקיבוץ מעיין צבי. "העבודה המוגמרת ריגשה אותי מאוד", הוא אומר, "כי לרגעים אפשר להתבלבל ולחשוב שזו תמונה שלי עם אחד מבניי. העבודה הזאת מתכתבת עם הרבה דברים שאני נוגע בהם בשירים שלי — עבר, ילדות וחלומות גדולים". אלון אולארצ'יק חוזר לילד אלכסיי בן ה־7 ממעברת נוף ים שליד הרצליה. "אני אוהב את מה שעשה האמן", הוא אומר. "היום אני נראה לעצמי כמו האבא המודע לעצמו של הילד ההוא". •
