"אני אחזור להנהגת המדינה. אני רואה את עצמי שם", אמר משה כחלון בראיון לסימה קדמון במאי 2013, בעת שהותו בבוסטון בקורס מנהלים יוקרתי מטעם אוניברסיטת הרווארד. כחלון לקח אז פסק זמן מהפוליטיקה. כשדיבר על הנהגה, היה ברור שהוא מכוון הכי גבוה שאפשר. עכשיו, אחרי שספג מכה קשה בבחירות ושב לליכוד עם זנב מקופל בין הרגליים, ספק אם היעד הזה עדיין רלוונטי.
מי שסומן בזמנו על ידי רבים כ"הו־הא מי זה בא ראש הממשלה הבא" יזנק אל המרוץ לראשות הליכוד, אחרי עידן נתניהו, מעמדת נחיתות. האם דעיכתו של הכוכב העולה בשמי הפוליטיקה הישראלית נובעת מכך שכיהן כשר אוצר, תפקיד כפוי טובה שבאופן מסורתי קובר או פוגע אנושות בקריירה הפוליטית של הנושאים אותו, ושאפילו נתניהו יצא ממנו בשן ועין? האם התנגדותו ליוזמות חקיקה נגד מערכת המשפט הרחיקה ממנו מצביעים? האם איבד כחלון את תומכיו אחרי שלא הצליח לפתור את משבר הדיור ולטפל ביוקר המחיה? האם הנושאים הכלכליים שכחלון מקדם כבר לא מעניינים את הציבור?
"כחלון עשה דברים גדולים. תהיו כחלונים ותמצאו פתרונות", אמר נתניהו בישיבת הממשלה ביוני 2011 על שר התקשורת דאז ברגע נדיר של פרגון. את המחמאות קצר כחלון בעקבות מה שכונה "מהפכת הסלולר" שפתחה את השוק לחברות נוספות והביאה לירידת מחירים משמעותית לצרכנים. הביטוי של ראש הממשלה הפך מאז למטבע לשון. "ישראל עוברת כחלוניזציה", אמר למשל המיליארדר ואיש העסקים הישראלי־אמריקאי חיים סבן, מייסד פורום סבן לדיון בנושאים מדיניים וחברתיים במזרח התיכון. כחלון נישא אז על גלי אהבת הציבור, ושרים רבים ניסו לחקות את דרך פעולתו ויזמו רפורמות שונות ומשונות.
המסגר שהגיע להרווארד
סיפור הסינדרלה על הנער שגדל בדירת שני חדרים בגבעת אולגה להורים שעלו מלוב, עזב את לימודיו בגיל 14 ויצא לעבוד כמסגר, כבש לבבות - בליכוד ומחוצה לו. בפריימריז של הליכוד לקראת בחירות 2006 הפתיע את כולם כשדורג במקום הראשון. לקראת בחירות 2009 ירד למקום החמישי, כשהוא משתרך אחרי כוכבים עולים כמו גדעון סער וגלעד ארדן. אבל כהונתו המוצלחת כשר התקשורת הכניסה אותו לרשימה הנחשבת של מי שעשויים לרשת את נתניהו בבוא היום.
דווקא אז הפתיע כחלון את הציבור כשהודיע, באוקטובר 2012, שלא יתמודד שוב בפריימריז של הליכוד וכי בכוונתו לקחת פסק זמן מהפוליטיקה. הוא לא נימק את הצעד שעשה והקפיד שלא לתקוף בפומבי את נתניהו, אבל היו מי שידעו לומר כי מערכת היחסים בין השניים הגיעה לשפל על רקע המדיניות הכלכלית, במיוחד אחרי שכחלון הצביע בכנסת נגד העלאת המע"מ. כחלון, כך נטען, גם חשש שנתניהו יקדם שרים בכירים על פניו וינסה "לייבש" אותו.
כך או כך, את פסק הזמן הוא ניצל כדי להשתתף בתוכנית המנהלים בהרווארד, ובסוף 2013 הקים את "המרכז לרפורמות ומנהיגות" במכללה האקדמית נתניה.
באפריל 2014 הודיע כחלון על כוונתו לחזור לפוליטיקה, אך הבהיר שיתקשה לשוב לליכוד בהסבירו שמפלגת השלטון זנחה את המצע החברתי ואת הפרגמטיזם המדיני. "הגעתי לליכוד בשנות ה־90 כי זו הייתה מפלגה עם ערכים חברתיים וחמלה לחלש, ועזבתי את הליכוד כי נטשה את אותם ערכים", אמר בכנס השקת הקמפיין של כולנו לקראת בחירות 2015. כחלון אף סירב אז להתחייב מראש כי ימליץ בפני הנשיא להטיל על נתניהו את הרכבת הממשלה.
בתגובה החליטו בליכוד להסיר את הכפפות ושלחו למאות אלפי אנשים הקלטה של כחלון מביע תמיכה במפלגה. "שלום, מדבר משה כחלון. 'מחל' זו המפלגה היחידה שבראשה עומד אדם שיכול לתת לנו מענה לכל הבעיות הגדולות. בעיות קטנות כל אחד יכול לפתור, ואני אומר לך שאם אני רוצה לישון בשקט, ואני רוצה שילדיי יישנו בשקט, ומשפחתי וחבריי יישנו בשקט, נתניהו צריך להיות שם בשעות האלה באופן מיוחד".
מובן שמדובר היה בהקלטה ישנה של כחלון, והוא אמר את הדברים כשעוד היה חבר ליכוד. כולנו הגישה תלונה לוועדת הבחירות המרכזית ודרשה לפתוח בחקירה פלילית. חקירה כזו לא נפתחה, אך הליכוד נאלץ לפצות את כולנו ב־20 אלף שקל. בסופו של דבר גרף כחלון בבחירות הללו עשרה מנדטים ומונה לשר האוצר, תפקיד שבו הוא מכהן עד עצם ימים אלה.
אלא שאחרי השיאים הגדולים הגיעה המכה האנושה, ובבחירות אפריל 2019 קיבלה כולנו ארבעה מנדטים בלבד. כשנתניהו נכשל בניסיונו להקים ממשלה והוביל כעבור פחות מחודשיים לפיזור הכנסת, הודיע כחלון על חזרתו לליכוד - כור מחצבתו הפוליטי והמקום שבו קל לו יותר לזכות באהבת הציבור, שנדמה כי הוא מחובר אליה כמו אל בלון חמצן. השר יואב גלנט, מבכירי כולנו ומי שישב שם על המשבצת הביטחונית, הקדים את כחלון ועבר לליכוד עוד לפני הבחירות.
מכבש לחצים
"עצוב מאוד שמפלגת כולנו לא קיימת יותר", אומרת מירב בן־ארי, חברת הכנסת לשעבר מטעם כולנו. "אני הצטרפתי לדרך, לאג'נדה, למנהיג שהאמנתי בו, וכל זה כבר לא קיים. עצוב במיוחד שדווקא מפלגה עם כל כך הרבה עשייה, עם כל כך הרבה חוקים חברתיים, קורסת. ברור שברמה האישית התאכזבתי מדחיקתי ברשימה. עבדתי קשה בכנסת הקודמת. מאוד קשה. מצד שני, אני ממשיכה להעריך את כחלון ומבינה שלא הייתה לו אלטרנטיבה אחרת. הוא לא יכול היה לקחת את הסיכון לרוץ שוב לבד בבחירות ולא לעבור את אחוז החסימה. מבחינתו, הוא בסך הכל חזר לבית הטבעי שלו. שם הוא גדל. שם כולם מכירים אותו ואוהבים אותו".
את גלי האהבה לכחלון מצד פעילי ליכוד זוכרת בן־ארי היטב. "הייתי איתו בחתונה של יולי אדלשטיין. היה תור של אנשים שניגשו לברך את החתן, והיה עוד תור של אנשים שבאו לחבק את כחלון. עשרות פעילי ליכוד פשוט הלכו אחריו כל הערב והפצירו בו לחזור הביתה. הגיעו לשם שרים בכירים בליכוד כמו מירי רגב וגלעד ארדן, ואף אחד מהם לא זכה לכל כך הרבה אהבה כמו כחלון. לאחרונה הגענו במקרה יחד לנחם את סילבן שלום על מות אמו. זה שוב היה מאוד בולט, האהבה לכחלון והתחנונים שישוב הביתה".
"למרות הסוף העצוב של המפלגה, מבחינתי, כשאני מסכם את האירוע הזה שנקרא כולנו, מדובר בסיפור הצלחה גדול", אומר ח"כ רועי פולקמן, חבר הסיעה לשעבר. "מדובר במפלגה לא סקטוריאלית שמימשה את האג'נדה שלה. הייתי ראש הסיעה וראיתי את הנוכחות של כל הח"כים שלנו, שהייתה הכי גבוהה, ובהתאם לזה גם תפוקת החוקים. חברי הכנסת של כולנו באו לעבוד. בכל פעם שהייתה סערה פוליטית שכולם בחשו בה, כחלון היה אומר: 'עזוב אותי מהרעש, תן לי לעבוד'. אמרו לו שאת הציבור לא מעניינות רפורמות, שהוא מחפש משהו רגשי. אבל כחלון היה עסוק בעשייה: לסגור את התקציב השנתי, לפתור עוד משבר, לקדם עוד רפורמה.
"אין אף פוליטיקאי שהלו"ז שלו נראה כמו הלו"ז של כחלון, שמושקע כל כולו בעבודה במשרד. הוא כל הזמן אמר שאנחנו מפלגה שעושה, ואת התגמול שלנו נקבל מהציבור על העשייה ולא על רעש תקשורתי. אבל זה לא הוכיח את עצמו בקלפי, ומשה לקח את זה מאוד קשה. זה שבר אותו ושבר לו את כל תפיסת העולם. הוא הבין שהציבור לא מתגמל על עשייה, שאולי אין ברירה אלא לרוץ מאולפן לאולפן ולעשות הרבה רעש".
איך אתה מסביר את ההתרסקות של כולנו?
"צריך להבין שהכישלון שלנו בבחירות נבע גם מגורמים שלא תלויים בנו. מותגים מאוד חזקים, כמו איילת שקד ונפתלי בנט, או כמו אורלי לוי־אבקסיס, ספגו מכה הרבה יותר קשה ולא עברו את אחוז החסימה. בסוף הציבור הצביע על סוגיה אחת: ביבי, לא ביבי. ולכן זה לא רק כישלון שלנו".
מה דעתך על החבירה לליכוד?
"הופעלו על כחלון לחצים מאוד כבדים לחזור לליכוד. ראש הממשלה חיזר אחריו תקופה ארוכה. בסוף, לאור תוצאות הבחירות, זה נעשה בלי הרבה התלהבות. זה לא היה חלום חייו של משה, אבל הוא הבין שזו תהיה חוסר אחריות לרוץ לבד. אני לא תמכתי בחיבור לליכוד, בוודאי לא בחיבור שבו כבר אין מקום מבודל לכולנו. לא סתם חשבתי שיש מקום למפלגת ימין חברתית לצד הליכוד. להיטמע בליכוד היה בעיניי דבר מאוד לא רצוי ומאוד לא נכון. הליכוד מייצר היום שיח מאוד מקטב ולא משקיע בעשייה חברתית למען הציבור. לא רציתי להצטרף לליכוד ואני חושב שגם לא רצו אותי שם. כך שבסופו של דבר אלה היו גירושים בהסכמה.
"אני מאוד מקווה שרוח כולנו לא תיעלם אלא תחלחל לתוך הליכוד. הרוח הזאת מנופפת בשני דגלים: חברתי וממלכתי. בתחום החברתי זו ההבנה ששוק חופשי יכול לצמוח יחד עם שוויון הזדמנויות. עם המדיניות הזאת הובלנו צמיחה יפה של המשק וצמצום באבטלה. הדגל הממלכתי הוא לייצר נראטיב חיובי בתוך הימין, שהחלקים השמרניים שבו מובילים, לצערי, קו מאוד לעומתי. בכל פעם מוצאים גורם אחר להילחם בו: פעם זה בית המשפט, פעם התקשורת ופעם שירות המדינה. כחלון הוא איש של תיקון ותקווה. הוא יודע שנעשו עוולות, אבל בא להציע אלטרנטיבה ולא להילחם. אווירה של תוקפנות וחוסר אמון כלפי נציגי המדינה יוצרת נזק אדיר. אני מקווה שהרוח האחרת הזאת לא תדעך".
איך כחלון ישתלב חזרה בליכוד? האם יש סיכוי שהוא יתברג בחזית ההנהגה? שיירש בעתיד את נתניהו?
"אין ספק שתומכיו מכולנו מקווים לכך. הוא היחיד מבכירי הליכוד שיצא לדרך עצמאית והביא עשרה מנדטים; שבמשך קדנציה שלמה עמד מול ביבי וגם ניצח אותו. למשל, בתאגיד השידור הציבורי, בחוק ההמלצות (שמונע מהמשטרה להמליץ לפרקליטות על העמדה לדין - י"א) ובחוק הצרפתי. קשה לדעת מה יילד יום, אבל זו הרוח שנושבת מכיוון הפעילים המרכזיים בכולנו וגם אצל חלק מפעילי הליכוד".
נציג כולנו בליכוד
האם פעילי הליכוד אכן מחלו לכחלון על פרישתו מהמפלגה? האם בפריימריז הבאים הוא יזכה שוב באהדה וימוקם בשורה הראשונה של ההנהגה? "משה גדל וצמח בליכוד", אומר חיים ביבס מהליכוד, ראש עיריית מודיעין־מכבים־רעות, מקורב לנתניהו ומי שמכיר היטב את הלכי הרוח בתוך המפלגה. "גם אחרי שכחלון הקים את כולנו, רבים מתומכיו נשארו בליכוד ושמרו איתו על קשר רציף כל השנים. עכשיו, כשהחליט לחזור, הם קיבלו אותו בזרועות פתוחות. בליכוד יש מסורת שכל מי שפרש מהמפלגה וחזר אליה, מצליח להתברג רק לשורה השנייה או השלישית של ההנהגה ולא לחמישייה הראשונה. קחי למשל את רוני בר־און, דן מרידור וצחי הנגבי. הליכודניקים הם רחמנים בני רחמנים, אבל גם אכזרים בני אכזרים. הם מרחמים ומקבלים בחזרה, אבל זוכרים לך את זה שעזבת ולא יאפשרו לך לחזור לטופ של ההנהגה. היתרון של משה, זה שהוא לא פרש ועבר מיד למפלגה אחרת, אלא היה תקופה מסוימת מחוץ לפוליטיקה ואז הקים מפלגה אחרת. זה משחק לטובתו. וצריך לזכור שיש לו גם את השר אלי כהן, ליכודניק שורשי שמאוד אוהבים אותו בליכוד. אפשר לומר שכולנו הייתה בעצם שלוחה של הליכוד, שיצאה החוצה וחזרה היום הביתה".
ומה יקרה ביום שאחרי נתניהו?
"תהיה מלחמת עולם בליכוד. לדעתי יש לכחלון פחות סיכוי מלאחרים, כמו גדעון סער וישראל כץ. יהיו בחירות לראשות המפלגה, וכולם יתמודדו. בהקשר הזה אין ספק שהיציאה והחזרה עושות לכחלון פחות טוב".
"אני מעריך שבפריימריז הבאים כחלון ואלי כהן יצליחו להיכנס למקומות טובים, אולי לא בעשירייה הראשונה, אבל בהחלט במקומות ריאליים. כחלון אפילו במקום גבוה", אומר שבח שטרן, מועמד הליכוד לכנסת מטעם מחוז יו"ש וראש המטה הלאומי במפלגה. להערכתו, "לאחרים שהגיעו מכולנו יש פחות סיכויים".
ההצטרפות של כולנו יצרה מרמור בליכוד?
שטרן: "ודאי. מכניסים ארבעה אנשים שלא עברו פריימריז, ודוחקים אחרים שעבדו מאוד קשה כדי להצליח בפריימריז. אבל בסופו של דבר בליכוד היו מוכנים לבלוע את זה. בשעות האחרונות שלפני פיזור הכנסת הייתה תחושה של אין־ברירה, שאם לכחלון לא תהיה אלטרנטיבה פוליטית, הוא לא בעד הליכה לבחירות חדשות, ואז יטילו את הרכבת הממשלה על בני גנץ. אנשים הצדיקו את המהלך, כולל מי שנפגע ממנו, כמוני למשל. הייתי במקום 37 ועכשיו אני במקום 41. ואין לי טענות.
"ברמה האידיאולוגית, יש לכחלון גם מתנגדים בליכוד. האגף הליברלי בליכוד מחזיק בתפיסת עולם כלכלית שונה משלו. באגף הזה כחלון נתפס כשר אוצר סוציאליסטי. שם מאוד לא אהבו את החיבור עם כולנו. אבל בסופו של דבר הליכוד היא מפלגה שיש בה הרבה דעות. היא לא מקשה אחת".
לפי הסקרים, המהלך הזה לא הועיל לליכוד.
"מסכים איתך. אבל אנחנו יודעים מה שווים הסקרים. כמעט תמיד הליכוד והימין מקבלים בבחירות עצמן יותר ממה שהסקרים צפו להם".
כחלון ינסה להתמודד על ראשות הליכוד אחרי עידן נתניהו?
"אני לא חושב שיש לו שאיפות כאלה ואני לא חושב שהוא יכול להגיע לזה בליכוד".
צ'פחות וחיבוקים
את מערכת היחסים בין נתניהו לכחלון אפשר לתאר כיחסי הערכה־קנאה. "בכל אחד מהם יש דברים שהשני היה רוצה להיות", אומר עומרי הרוש, שהיה יועץ התקשורת של שר האוצר עד לפני כעשרה חודשים. "ביבי היה רוצה לאמץ את העממיות הטבעית של כחלון, להיות האיש שהעם אוהב ומזדהה איתו. את ביבי מעריצים, אבל את כחלון מחבקים. בהרבה אינטראקציות ביניהם אפשר היה לראות איך כחלון עובר מחבר כנסת אחד לשני, וכולם מחבקים אותו או נותנים לו צ'פחות - מחברי הכנסת של מרצ ועד החרד"לים. ביבי תמיד היה מסתכל על זה ככה מזווית העין. מנגד, המדינאות והמעמד הבינלאומי של נתניהו מאוד קורצים לכחלון. הוא דיבר על זה הרבה.
"הייתי בפורומים האינטימיים ביותר וראיתי את ההערכה של ביבי לכחלון. ראש הממשלה העריך את התפקוד של כחלון בקבינט. הוא גם השתמש בקשרים הטובים של כחלון עם מנהיגים פלסטינים. לכחלון יש קשרים מעולים עם ראש הממשלה הפלסטיני ועם כמה מהשרים הבכירים ברשות. היחסים הללו, שכחלון השקיע הרבה מאוד בתחזוקה שלהם, תרמו תרומה משמעותית ביותר לביטחון ישראל. היה נוח לנתניהו שכחלון מטפל בזה. בסופו של דבר אפשר לומר שכחלון היה מעין ראש ממשלה כלכלי. ביבי לא התערב בהחלטות שלו. אבל למרות ההערכה ההדדית, היחסים בין השניים מורכבים והיו לא מעט תקופות מתוחות. וקיים גם שוני אידיאולוגי. כחלון רואה את עצמו כמי שמייצג ערכים חברתיים שהיו פעם חלק מערכי תנועת הליכוד שבה גדל - ונזנחו על ידה. רוב המתחים היו סביב זה".
הוא רואה את עצמו ראש ממשלה בעתיד?
"בניגוד לפוליטיקאים אחרים, אף פעם לא שמעתי אותו מדבר על זה. אין לו אובססיה לזה. הוא לא עסוק בזה. הוא עסוק בעשייה. אם תשאלי אנשים מסביבתו הקרובה, כולם יגידו לך שהוא בנוי מחומרים של ראש ממשלה. הוא אדם מיוחד. בעיניי הוא מנהיג מעורר השראה גם בעשייה הכלכלית שלו וגם ביכולת הבין־אישית שלו לפרוץ מחסומים מדיניים. הוא ידע לעמוד מול כל הכלכלנים הבכירים באוצר שאמרו לו שהוא חייב להעלות מיסים. הוא ידע לדפוק על השולחן ודווקא להוריד את המיסים, ובסופו של דבר הצליח להעלות את הצמיחה, לבלום את עליית מחירי הדירות ולהוריד את שיעור האבטלה.
"וגם בתחום המדיני. אחד הדברים שהכי הרשימו אותי, זו היכולת שלו ליצור יחסי אמון עם מנהיגים פלסטינים. הוא נפגש איתם הרבה, גם במוקטעה וגם אצלו, על קפה שחור ובערבית, וככה, עם הסטייל הכחלוני, עם המון חן וכריזמה שקטה, הוא בנה איתם אמון. אבל הוא עצמו לא בוחש ברעיון של ראשות הממשלה וגם לא קיבל החלטה עקרונית. כחלון מקבל החלטות ברגע האחרון. כרגע הוא עוסק בלסייע כמה שיותר לקמפיין הליכוד. ככל שיתקדמו הדברים, הוא ישקול את העניין בהתאם לנסיבות באותה נקודת זמן".
כחלון חלם שיום אחד הוא יזחל חזרה לליכוד?
"זחילה זאת הגדרה שלך. בעיניי זו פשוט הבנה שהמציאות פוליטית השתנתה. בשנת 2015 הנושא הכלכלי היה מאוד בוער, וכחלון כשר אוצר עשה הרבה רפורמות ושינויים. אבל בבחירות 2019 הנושא הכלכלי ירד לגמרי מסדר היום. כחלון הבין שכבר אין לזה תוחלת. הוא קיבל לדעתי החלטה חכמה. לרוץ לבד, בעוד מערכת בחירות, היה סוג של התאבדות פוליטית".
מה בעצם היה החזון של כולנו?
"אני ועוד הרבה אנשים שהצטרפו למיזם של כולנו ראינו בו סטארט־אפ. חשבנו שזה משהו שהוקם כדי להישאר. כחלון לא ראה את עצמו חוזר לליכוד. הוא ראה בכולנו מפלגה שתמיד יהיה לה מקום במרחב הפוליטי הישראלי. אבל החיים דינמיים, ומי שמחליט זה הציבור ואתה צריך להתאים את עצמך למציאות החדשה, אחרת תיעלם.
"מאז שכחלון חזר מארצות־הברית הייתי צמוד אליו. את רואה בנאדם שכולו עשייה למען הציבור. אז ברור שתוצאות הבחירות האחרונות זה סוג של סטירת לחי מטלטלת עם מסר מאוד בעייתי — אין תגמול לשרים טובים".
כמה קשה כחלון לקח את תוצאות הבחירות?
"כחלון יצא חבוט מהבחירות, אבל הוא לא בנאדם שמראה קושי כלפי חוץ. יש בו מין גאווה כזו, לא להחצין חולשה. עד הרגע האחרון הוא ציפה לתוצאות יותר טובות ואז הגיעה האכזבה, אבל מהר מאוד הוא חישב מסלול מחדש. זו לא בושה".
בסרטון שפירסם מיד אחרי ההודעה על האיחוד עם הליכוד, 30 שעות לפני פיזור הכנסת, לא נימק כחלון את הצעד, ורק הבהיר: "מפלגת כולנו תמשיך להוות מפלגה חברתית, ימנית, לאומית וממלכתית".
למרות ההתחייבות הזו, בסופו של דבר התפקד כחלון עצמו לליכוד ואיתו השר אלי כהן והח"כית טלי פלוסקוב. השרה יפעת שאשא ביטון נרשמה כסיעת יחיד מטעמי מימון מפלגות, וכך תם למעשה עידן כולנו. כשנשאל כחלון באחד הראיונות, מדוע אחרי שבמשך שנים האשים את הליכוד בזניחת הדרך החברתית הוא חוזר לשם, השיב: "הליכוד זו המפלגה שהביאה אותי לאן שהגעתי. מעולם לא שכחתי מאיפה באתי. פרשתי מהליכוד על רקע חברתי, הקמתי מפלגה והגשמתי את עצמי. נשמור על הדרך החברתית של כולנו בתוך הליכוד".
כשכחלון עזב ב־2012 את הליכוד, הוא עשה זאת אחרי שהגיע למסקנה כי המפלגה איבדה את החמלה כלפי החלשים. האם מצא שם עכשיו ניצני חמלה חדשים? אולי. ואם לא כלפי החלשים, אז כלפי האיש שסומן כיורש אפשרי לנתניהו – ועבר בקושי את אחוז החסימה.
כחלון עצמו סירב להתראיין לכתבה.
הסוף חמוץ, לא לגמרי בצדק | סבר פלוצקר
כשר אוצר רשם כחלון הישגים, אבל גם יצר בעיות. ודווקא הבייבי שלו, הורדת מחירי הדיור, לא הביא לתוצאות
משה כחלון, איש טוב וערכי, סיגל לעצמו כשר - תחילה שר התקשורת (2009 עד 2012) ואחר כך שר האוצר - מנהג של אי־הקשבה בוטה למפקפקים, למערערים ולמבקרים את החלטותיו. הוא אטם את אוזנו למי שהזהירו אותו מפני מהלכים שנראו על פניהם כמענה לבעיה, ולמעשה יצרו אינספור בעיות חדשות. זאת בנוסף לטעויות בזיהוי המצוקות של הציבור, טעויות שהתבססו על קריאה של אייטמים בתקשורת ולא על קריאה של מציאות. ויש הבדל.
הסוף אפוא חמוץ, ולא לגמרי בצדק.
כחלון נכנס למשרד האוצר במחצית מאי 2015 ואף שטרם עזב אותו, הוא כבר לא מתפקד כמיניסטר. מצד אחד, הוא משאיר אחריו שובל ארוך וכבד של בעיות יסוד בכלכלה וחברה שבהן לא טיפל, לא נגע ואפילו לא זיהה: הזנחה של התשתיות לסוגיהן, תחבורה ציבורית לקויה, שחיקה באיכות החינוך, פריון עבודה ירוד שנמצא בפיגור בהשוואה למדינות המפותחות, מחסור בטכנולוגיות מתקדמות במגזר הציבורי, מיעוט השקעה בחדשנות במגזר העסקי, ייסוף השקל שפוגע בכושר התחרות, ובשנה האחרונה גם גירעון תקציבי יוצא דופן.
מצד שני, מבט על ארבע וחצי שנות כהונתו מעלה תמונה כלכלית חיובית למדי. הנה עיקריה: כחלון קיבל אבטלה בשיעור של שישה אחוזים. עכשיו האבטלה היא ארבעה אחוזים מכוח העבודה. בין אמצע 2015 לאמצע 2019 יצר המשק 350 אלף מקומות עבודה חדשים. השכר הריאלי לשכיר עלה ב־15 אחוז. שכר המינימום קפץ לרמה היחסית הכי גבוהה במערב. מדד המחירים לצרכן, מדחום האינפלציה, כמעט שלא זז.
למרות ההאטה בשנה האחרונה, התוצר של המשק עלה בימי כחלון ב־17 אחוז במצטבר, ובמונחים דולריים הוא מגיע השנה לשיא של כ־44 אלף דולר לנפש. רמת החיים הפרטית הריאלית עלתה ב־23 אחוז. הגאות לא הייתה רק נחלתה של הצמרת: מדדי אי־השוויון ושיעורי העוני ירדו. הם עדיין מהבולטים במערב המפותח, אך המגמה השתנתה. השתנו גם סדרי העדיפות התקציביים: ההוצאה התקציבית לבריאות גדלה ב־18 אחוז ולחינוך - ב־15 אחוז (לנפש).
כחלון אהב להפחית מיסים: הוא הוריד את שיעורי מס ההכנסה, מס החברות, מס ערך מוסף, מכסים ומס על דיווידנדים. ההפחתות עלו לתקציב המדינה בהפסד הכנסות של 25 מיליארד שקל ודחפו אותו לגירעון של כארבעה אחוזים מהתוצר שצפוי השנה. למרות זאת התכווץ היחס בין החוב הממשלתי לתוצר המקומי מ־66 אחוז ל־61 אחוז.
בסך הכל לא רע - ואף על פי כן, התחושה בציבור הרחב כלפי כחלון אינה טובה. הוא לא השכיל לשווק את הישגיו משום שהתעקש להבליט דווקא את התחום שבו לא השיג את מבוקשו - הדיור. פרויקט "מחיר למשתכן" הומצא כמהלך צנוע ומוגבל להוזלת דירות הנבנות על קרקע ממשלתית למשפחות חסרות דיור. בהדרגה - ובניגוד לדעת המומחים - הוא התנפח לממדים של גולם הקם על יוצרו. מה השיג? לא הרבה: מחירי הדירות עלו מראשית כהונת כחלון באוצר ועד כה ב(עוד) 6.5 אחוזים. תוצאה מדאיגה במיוחד של "מחיר למשתכן" היא ירידה חדה בבנייה של דירות חדשות ופגיעה בהיצע העתידי.
קבינט הדיור, שכחלון עומד בראשו, לא ניצל את כוחו כדי לשפר את איכות הבנייה בפיקוח ציבורי. כחלון האמין שאת האזרח מעניין רק המחיר; הכל בזול. הוא טעה: בחברה שהגיעה לרמת החיים הישראלית, המחיר אינו חזות הכל.
אותה טעות עשה כחלון כשר התקשורת, כשהדף את דעות המומחים והתמקד במחירי הסלולר בלבד. כיום שירותי הסלולרי והאינטרנט בישראל זולים מאוד, וגם גרועים ואיטיים מאוד. במסמך המדיניות של בנק ישראל נכללה השבוע ביקורת (ראשונה) על כך ש"במבנה הנוכחי של שוק הסלולר התחרות היא בעיקר על מחיר ולא על איכות". בדיוק כמו ב"מחיר למשתכן". סביר להניח שגם פטנט נוסף של כחלון, הפרדה כפויה של חברות כרטיסי אשראי מהבנקים הגדולים, לא תגדיל את רווחת הצרכנים וכן תגדיל את חשיפתם לאשראי לא־בנקאי ויקר.
מי שהפריע ולו במקצת לכחלון לנהל כלכלת בחירות במרוצת השנה שחלפה ננזף והושמץ. כך הותקפו על לא עוול בכפם נגידת בנק ישראל הקודמת, קרנית פלוג, והממונה על התקציבים באוצר, שאול מרידור. אלא שהאשם לא בכוכבים, שדווקא חייכו לכחלון, ולא בבנק ישראל, שרוב התקופה נכנע לו והחמיא לו, ולא בפקידים בכירים שלא זרמו איתו - אלא בו עצמו. בתפיסתו של "אני ואפסי עוד".
שמעון פרסֿ המנוח שימש זמן קצר כשר האוצר. בתום הכהונה חלק בניסיונו. בכלכלה, אמר לי, הכל קשור ומסובך. אתה מחליט לפתור בעיה אחת והנה, באותה ההזדמנות יצרת המון בעיות כלכליות חדשות ובמקומות לא צפויים. תפקיד כפוי טובה, סיכם, ולכן עליך להסתמך על מומחים.
