השנתיים האחרונות לא בישרו טובות לתעשיית הסלולר העולמית: במכירות הסמארטפונים ניכרת האטה. רוב המשתמשים כבר לא ממהרים להחליף סלולרי כל שנה, והמשמעות היא פגיעה קשה בתעשייה כולה — לא רק ביצרניות המכשירים הגדולות כמו סמסונג ואפל, אלא גם בקרב יצרניות התוכנה והאפליקציות. במציאות כזו, העיניים נפקחות, האוזניים כרויות, ופסי הייצור נערכים לכל רעיון שיביא להרחבת המעגל — להוספה של לקוחות פוטנציאליים חדשים, ובכמויות.
כך מנסה חברה כמו סמסונג להשיב מלחמה מול היצרניות הסיניות, ו"לגנוב מהן" מחדש את שוק המכשירים ברמת הביניים, וכך נפתח בשנים האחרונות המירוץ לכיבוש "שלושת המיליארדים הבאים" — קצת פחות ממחצית האנושות שטרם ראו סלולרי — ושותפות בו כל ענקיות התעשייה.
אף אחד לא משלה את עצמו: בכפרים הנידחים של ניגריה, שטרם חוברו לרשתות חשמל וביוב, קשה יהיה למצוא רוכשים ל"נוט 10 פלוס" החדש. אבל אם הם יוצפו במכשירים בעלות של בין 7 ל־20 דולר בלבד ואם ייפרשו שם במקביל רשתות סלולר מדור רביעי, עם גישה טובה לאינטרנט — בבוא הזמן, הכמות היא שתשלים את החללים בהכנסות, שנפערו במערב השבע.
וזה בדיוק מה שקרה בהודו בשלוש השנים האחרונות, וכובש בסערה מדינות מתפתחות אחרות. את המהלך מכנים כבר "אפקט JIO", לגיבוריו קוראים "סמארט פיצ'ר־פונס" ("טלפונים טיפשים־חכמים" בתרגום חופשי), ושניהם מתחילים לעצב מחדש את תעשיית הסלולר העולמית.
קבוצת ה"לייט"
אבל בואו נחזור לרגע לאחור: לאורך שנות ה־90 ובעשור האחרון, שלטו בזירת העולם השלישי — בעיקר הודו הענקית — מכשירי הסלולר הטיפשים של פעם ("פיצ'ר־פונס", בעלות של כ־40־30 דולר), שפעלו ברשתות מקרטעות של דור ראשון ושני; משומשים, או חדשים עם מפרט בסיסי, לרוב מתוצרת חברות אלמוניות בהודו ובסין.
הראשונה לזהות את הפוטנציאל האדיר הטמון בתוכנות למכשירים הללו היתה "סנאפטו" הישראלית. והראשונה לזהות את הפוטנציאל האדיר ב"סנאפטו" הייתה פייסבוק, שמיהרה לרכוש אותה ב־2011. ארבע שנים אחר־כך, על־בסיס היידע שנרכש ב"סנאפטו", הוציאה פייסבוק לראשונה גירסה מהפכנית של אפליקציית הרשת החברתית, לסלולריים "טפשים", מבוססי ג'אווה. קראו לה "פייסבוק לייט", והיא ידעה לספק את רוב התכונות המוכרות גם במכשירים זעירים עם קישוריות מפוקפקת, עם מסך ברזולוציה מגוחכת, עם מקשי ספרות וחיצים ועם זיכרון מינימלי.
הפיתוח, שהחל במטה פייסבוק במנלו־פארק, קליפורניה, הועבר בתוך זמן קצר לשלוחת החברה בתל־אביב. צוות המהנדסים שהתמחה בנושא בארץ הפך במהירות ל"סיירת" של פייסבוק בכל הקשור ב"כיווץ" אפליקציות — מומחיות שדורשת הבנה עמוקה לא רק בתוכנה ובחומרה, אלא גם בהרגלי השימוש השונים בכל מקום בגלובוס. בחברה היא מכונה "קבוצת 'לייט אינטרפייסס'" ("מימשקים קלים/ רזים"), ומדובר בקבוצת הפיתוח הגדולה ביותר בשלוחה הישראלית.
בשלוש השנים האחרונות, כשהחלו סמארטפוני אנדרואיד חלשים להחליף את ה"פיצ'ר־פונס" בכפרים בהודו, באפריקה, באינדונזיה, בפיליפינים, בברזיל ובמקסיקו — בעלות של כ־50 דולר למכשיר — התגייס הצוות הישראלי לפתח גם להם גירסה ייחודית של "פייסבוק לייט". כדי להבין את גודל האתגר, תארו לכם, שב־1.2 מגה שמורידים מ"גוגל פליי", נדחסים כל הפיצ'רים המוכרים של פייסבוק, כולל וידיאו חי ואנימציות. יותר מזה: כשהיא פועלת בסביבה שברירית כל־כך, האפליקציה נדרשת לחסכנות מופלגת בצריכת משאבים, מעבד ונתונים. אגב, כשבפייסבוק הבינו שגם אייפונים ממש־ישנים הפכו פופולריים בעולם השלישי, הם פיתחו גם "פייסבוק לייט" לאייפון.
המהפך
לפני כשלוש שנים חל מהפך דרמטי: מיליארדר הודי נמרץ בשם מוקאש אמבאני, החליט לקחת את אחד ההימורים הגדולים בהיסטוריה הארגונית העולמית, ולפרוש במהירות, בכל רחבי הודו, בהשקעה של מיליארדים שהביא "מהבית", רשת סלולר דור רביעי. הרשת, Reliance JIO, הושקה ב־2016 ונפתחה לשנה תמימה של שימוש חינם. רק ב־2017 החלה לגבות תשלום, וגם זה בתעריף סימלי: 15 רופיות (0.74 שקל) לג'יגה גלישה.
האפקט היה מיידי ומדבק: לראשונה זכו מיליוני הודים לגישה שוטפת לאינטרנט. השימוש בדאטה, בנתונים דרך הסלולר, קפץ פי חמש. בתוך שנתיים בלבד הפכה JIO למפעילה הסלולרית הגדולה בעולם, עם יותר מ־300 מיליון מנויים מתוך שוק של 1.2 מיליארד ניידים. JIO שינתה אותו כליל: ליריבותיה לא נותרה ברירה אלא לחתוך תעריפים ולשדרג גם את הרשתות שלהן.
אבל גם כשהוא נישא על זרי התהילה, אמבאני ידע כבר את מה שהזהירו אותו מומחים עתירי ניסיון: את מאגר שכבת הביניים הוא מיצה, ועל מנת לשמור על הצמיחה המהירה של JIO הוא יצטרך להרחיב את מעגל המשתמשים, ולהגיע גם אל הנחשלים באמת, בעלי ההכנסה הנמוכה־עוד־יותר, שלא יכולים להוציא אפילו 40־50 דולר למכשיר האנדרואיד הכי זול. הצורך הזה הוליד ב־JIO רעיון לפתח מכשיר חדש, שהושק ביולי אשתקד: JioPhone — סוג של סלולרי בסיסי, שהוא "סמארט פיצ'ר־פון", כלומר טיפש־חכם: נראה כמו הסלולרים של פעם, אבל בפועל — כולל יכולות כמעט כמו של סמארטפון.
הסוד היה ויתור על שני המרכיבים העיקריים ההופכים סמארטפון למכשיר יקר: מסך מגע גדול וזיכרון פנימי (RAM) גדול. לטלפוני ה־JIO, שיוצרו במיוחד עבורה על־ידי יצרניות סיניות, צג בסיסי קטן בלבד (שאינו מסך מגע) של 2.4 אינץ' ברזולוציה 240 על 320, מקלדת פיזית, וזיכרון RAM מינימלי שנע בין 256 ל־512 מגה ואף למטה מזה. מצד שני, הוא כולל רכיבים מודרניים, כמו מעבד מתקדם, מודם דור רביעי ורכיב GPS. בהודו מוצעים היום מכשירים כאלה, מתוצרת חברות שונות, בהחל מ־23 דולר; באינדונזיה — אפילו ב־7 עד 16 דולר.
מערכת ההפעלה הפועמת בסלולרים החדשים היא KaiOS, פיתוח מבוסס ג'אווה של סטארט־אפ הונג־קונגי בשם Kai. המכשירים מספקים חוויית גלישה טובה, ולפי העדויות משמשים בעיקר כטלוויזיה ניידת. האפליקציות שנכללות בהם נכתבו ל־KaiOS במיוחד, ו־JIO אפילו פתחה למערכת ההפעלה חנות אפליקציות מיוחדת, שמציעה, למשל, אפליקציה לווידיאו בסטרימינג.
חץ תחתון שחוק
ההצלחה המהירה והמסחררת של ה"חכמים הטפשים" החדשים ב־2018 לא עברה מתחת לרדאר של ענקיות הרשת הבינלאומיות. גוגל מיהרה להשקיע ב־Kai 20 מיליון דולר — ולפתח לה מנוע חיפוש וגם מימשק זיהוי פקודות קולי, לטובת מיליוני בעלי המכשירים שאינם יודעי קרוא וכתוב. ופייסבוק? איך לא — בפעם השלישית נקראה קבוצת "לייט אינטרפייסס" מישראל לפעולה.
יובל קסטן, המוביל את הקבוצה (ואחד מהשלישייה המנהלת כיום את מרכז הפיתוח של פייסבוק בארץ) מספר, כי אחרי עבודה מאומצת — גרסה ראשונית של פייסבוק למכשירי KaiOS נכנסה לשימוש לפני מספר חודשים, בשלב ראשון בהודו, ועד סוף השנה תשוחרר בהדרגה לשאר העולם. עושר הפיצ'רים והיכולות שהיא מציעה עולים לאין־ערוך על מה שהציעה "פייסבוק לייט" הראשונה. הסיבה פשוטה: למרות הדמיון שלהם למכשירי ה'פיצ'ר־פונס' העתיקים — ביכולות שלהם, הסלולריים החדשים מזכירים סמארטפונים. אפליקציית פייסבוק ל־KaiOS מהירה, יציבה, כוללת מימשק מודרני לגמרי (אך פשוט להפליא), ומציגה מדיה — וידיאו, קבצי קול ותמונות — בקלות.
במקביל מפתח הצוות גירסת לייט מותאמת גם ל"מסנג'ר" של החברה, וגם אינסטגרם בדרך. גירסת וואטסאפ מלאה ל־KaiOS פותחה על־ידי צוות אחר של פייסבוק בלונדון. "יוטיוב" למערכת ההפעלה כבר יש מזמן, וגם "גוגל מאפס" ודפדפן. קסטן: "האתגר הגדול שעמד בפנינו הוא איך ל'תרגם' פעולות שהתרגלנו לעשות בקלות במסך מגע — לפעולות במקלדת רגילה ומקשי חיצים. בעצם, צריך היה לבנות חוויית שימוש מההתחלה".
כדי ללמוד על דרכי השימוש של הלקוחות מקרוב, מהנדסי הצוות יוצאים לעתים קרובות לכפרים נידחים ברחבי העולם ופשוט צופים במשתמשים. "כך למדנו, למשל, שכפתור החיצים התחתון במכשירים ממש נשחק מרוב שימוש. בעקבות זאת פיתחנו אופציה מיוחדת, לשימוש במקשי שמאל/ ימין כתחליף".
לפי הערכות, יותר מ־100 מיליון בני אדם, ב־100 מדינות, משתמשים כיום ב־KaiOS. המכשירים הזולים הללו זולגים אפילו לשווקי המערב: HMD הפינית, יצרנית מכשירי נוקיה, הוציאה בשנתיים האחרונות כמה דגמים כאלה, המוכר שבהם הוא גרסה חדשה ל־8110 הוותיק, וכמוה חברת Doro השוודית, המתמחה במכשירים למבוגרים. אלה, ועוד כמה דגמים מתוצרת סין, ניתנים להשגה גם בישראל.
