התיוג ב"נאמנות כפולה" נגד מיעוטים וקבוצות פוליטיות קיים באמריקה כמעט מראשיתה. במאה ה־19 נחשדו האירים בנאמנותם לכנסייה הקתולית, במלחמת העולם הראשונה נחשדו יוצאי גרמניה בזיקתם הבוגדנית לברלין ובזמן מלחמת העולם השנייה נכלאו עשרות אלפי יפנים אמריקאים במחנות הסגר לאחר המתקפה היפנית על פרל הרבור. ההיסטוריון ויימן כתב כי החשש מפני התיוג ב"נאמנות כפולה" גרם ליהודים אמריקאים לזנוח את אחיהם באירופה בזמן השואה. אחרי המלחמה חוותה יהדות ארה"ב טלטלת נאמנות נוספת כאשר יוליוס ואתל רוזנברג הועמדו לדין והוצאו להורג בעוון מסירת סודות האטום לסובייטים. למעשה השמאל הסוציאליסטי האמריקאי זוהה תמיד עם יהודים.

ועדיין אמריקה הייתה ליהודים לבית לאומי כמוהו לא הכירו מעולם, והיהדות שם עברה תהליך עמוק של אמריקניזציה. היהודים הדגישו תמיד כי הם נאמנים לאמריקה הפלורליסטית, והם מתגאים בשיוכם למגוון הרחב של קשת הדעות הפטריוטית־אמריקאית.

ב־1915 מצא לואיס ברנדייס, המנהיג הציוני והשופט היהודי הראשון בבית המשפט העליון האמריקאי, את הנוסחה של מיזוג בין נאמנות לעם היהודי, לתנועה הציונית ולארצות־הברית: "כדי להיות אמריקאים טובים עלינו להיות יהודים טובים יותר, וכדי להיות יהודים טובים יותר, עלינו להיות ציונים". נוסחת ברנדייס קיבלה חיזוק עצום לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר הזדהות יהודי אמריקה עם ישראל הרקיעה שחקים. הנאמנות לישראל הדמוקרטית ושותפתה האסטרטגית של ארה"ב הוגדרה כאלמנט משלים לנאמנות לאמריקה.

נוסחת הנאמנות ששירטט ברנדייס החלה להישחק כאשר הועלו טענות קשות נגד הכיבוש והפיכתה של ישראל לעוינת לרוח היהודית הפלורליסטית ול"מורשת הנביאים" של "תיקון עולם" - האוניברסלית. בעידן ביבי־טראמפ יהודים רבים בקרב הדמוקרטים מגדירים את יהדותם בניגוד לדתיות והלאומיות בישראל.

שאלת הנאמנות הכפולה התמקדה במשך שנים בפעילות ה"לובי היהודי" שהואשם בפגיעה באינטרס האמריקאי במזרח התיכון. פרשת פולארד זיעזעה את יהדות אמריקה, והנשיא בוש האב ומזכיר המדינה בייקר הזהירו את היהודים מ"נאמנות יתר" לישראל. גם לאחר פיגועי ה־11 בספטמבר הואשמו יהודים "ניאו־שמרנים" על שגררו את אמריקה למלחמה בעיראק למען ישראל. בתקופת אובמה הוקם ג'יי־סטריט כלובי אמריקאי אלטרנטיבי ל"נאמנות העיוורת" של איפא"ק.

והנה, אחרי שנים של טענות בדבר נאמנות יתר לישראל מהמרכז והשמאל, מגיע הנשיא טראמפ ומאשים יהודים באי־נאמנות לארה"ב בגלל "נאמנות חסר" לישראל. כך בשליפה אחת מגדיר טראמפ מחדש את חזון ברנדייס. על פי טראמפ, המבחן לנאמנות אמריקאית הוא דווקא תמיכה בלתי מסויגת בישראל. טראפ שואל: "איך ניתן להיות נאמן יהודי, ונאמן לישראל ובמקביל לתמוך במפלגת הדמוקרטית שבה מככבות שונאות ישראל כמו ראשידה טלאיב ואילהן עומאר"?

במשוואת טראמפ יהודים שאינם תומכים בישראל בוגדים ביהדותם ובוגדים באמריקה. טראמפ מואשם בהיותו נשיא המלבה את "האנטישמיות הישנה". אך הוא ונאמניו בוושינגטון ובירושלים טוענים כי הנשיא הוא דווקא הלוחם הגדול ב"אנטישמיות החדשה" של ה־BDS ועוכרי ישראל האחרים. טראמפ המאמץ את ישראל כמגדירת היהדות והאינטרס היהודי, כונה בירושלים כורש. בירושלים הוא נתפס כמשכלל של ברנדייס הגורס כי הנאמנות היהודית והנאמנות לאמריקה דורשות נאמנות לישראל.

תזה זו מתיישבת היטב עם נתניהו וסמוטריץ' המאמצים את הנצרות האוונגליסטית על פני היהדות המתקדמת ובכך נותנים למעשה תוקף לטענה כי מי שאינו נצמד לדוקטרינת טראמפ החדשה אינו נמצא בגבולות הגדרת הנאמנות.