שיר פרידה
הלך לעולמו המלחין בני נגרי, שעיבד לחנים לקלאסיקות ישראליות כמו "יעלה ויבוא", "פרחים בקנה", "שתי אצבעות מצידון", המחזמר "אל תקרא לי שחור", ואפילו את האות לתוכנית "זהו זה" • הפזמונאי יורם טהרלב: "הוא היה מקורי ונתן פרשנות מעניינת למוזיקה"
המלחין והמעבד בני נגרי, מי שהביא לארץ בסוף שנות ה־60 ובראשית שנות ה־70 את מוזיקת הנשמה ("סול") מארצות־הברית לישראל, נפטר ביום שישי האחרון בלונדון, מקום מושבו ב־30 השנים האחרונות. נגרי נולד בתל־אביב לפני 69 שנה.
הוא עצמו למד חליל, אבל התפרסם בעיקר כמי שעיבד מוזיקה פופולרית ושירים ידועים רבים. אין בארץ אמן בכיר שנגרי לא עבד עימו. יהורם גאון, ריקי גל, גידי גוב שלו כתב את השיר "יעלה ויבוא" לפסטיבל הזמר העברי של 73', עפרה חזה, נורית גלרון, בועז שרעבי, יהודית רביץ ואחרים. ילדי שנות ה־80 זוכרים אותו בגלל האות שכתב לתוכנית הפופולארית "זהו זה". מתבגרי שנות ה־90 זימזמו את שירו "שתי אצבעות מצידון".
את דרכו המוזיקלית החל נגרי בגיל צעיר, אפילו טרם גיוסו, בעיבודי שירים ללהקות הצבאיות, שהיוו את החממה הגדולה ביותר למי שלימים יהפכו לאמנים הישראלים הבולטים. "חורשת האקליפטוס" ללהקת הנח"ל, "שומר החומות" לפיקוד המרכז, "חסקה", "שוטי שוטי ספינתי" ללהקת חיל הים, או "פרחים בקנה" של חיל התותחנים. כל אלו עד היום שירי חובה בכל ערב של שירה ישראלית.
יורם טהרלב שעבד איתו באותן שנים אמר אתמול: "הוא היה אהוב נפשי, אף על פי שראיתי אותו מעט מאוד, כי הוא נסע ללונדון ונהיה פסיכולוג. כל פגישה איתו הייתה מחיית נפשות, אדם אינטליגנטי, מלא הומור ומצחיק. הוא ידע לכתוב, היה מקורי, ונתן פרשנות מענינת למוזיקה".
את טביעת האצבע האישית שלו כיוצר ולא רק כמעבד עשה נגרי בשנת 72' כאשר עיבד וכתב את המחזמר "אל תקרא לי שחור", שהושפע מאוד מתנועות המחאה של השחורים בארצות־הברית באותם ימים. המחזמר שזכה בפרס כינור דוד הכניס לארץ את מוזיקת הנשמה והפך אותה לעוד ז'אנר מושמע. אחת מכוכבות המחזמר הייתה חיילת משוחררת צעירה בשם רותי נבון. "מי שהכיר בינינו היה שלמה ארצי", היא משחזרת, עדיין המומה מהבשורה. "הוא אמר, אני הולך לכתוב מחזמר על המוזיקה השחורה, האפליה הגזעית ורוצה שאת תהיי הסולנית. בני היה אדם מקסים, הוא ידע לעבוד עם אנשים, אדם רך ונדיב ומנומס. הוא עשה אותי כוכבת".
נבון מוסיפה: "אז לא הייתה מוזיקת נשמה בישראל. הוא יצר את זה. עד אליו שמעו מוזיקה עברית, אירופית. ופתאום בא מופע כזה ורעדנו כי היינו בטוחים שאף אחד לא ירצה לשמוע. זו הייתה מוזיקה מתוחכמת".
עוזי פוקס היה כבר זמר מפורסם כשנגרי גייס אותו למחזמר: "הייתי מפורסם מלהקת עוזי והסגנונות ששרנו באנגלית. הוא היה כישרון ענק במוזיקת הנשמה. המוזיקה השחורה. אני עצמי נדהמתי כששמעתי את נגרי, את מה שהוא כתב, לעבוד איתו היה תענוג. היה רציני כמוזיקאי, אבל אדם מצחיק. חבל שהוא לא נשאר פה כדי לתרום למוזיקה שלנו".

