מרימה קול

אחת התנועות החשובות ביותר של המאה ה־21 היא תנועת MeToo, שהוציאה לאור פרשיות רבות של הטרדות מיניות וניצול מיני. בעוד הסיפורים יוצאים לאור, בהוליווד כמו בהוליווד, הסתערו על הנושא והרימו סדרה ראשונה שמתחקה אחר אחד הסיפורים הראשונים שהולידו את התנועה. הסדרה "בקול רם" (Yes וב־VOD) היא פרויקט יוקרתי שהופק על ידי זוכה האוסקר ראסל קרואו. המיני־סדרה הפוליטית המושחזת מתמקדת בברון התקשורת רוג׳ר איילס (שקרואו אף מגלם), האיש שהפך את רשת "פוקס ניוז" לרשת החדשות הבכירה בארה״ב, והשפיע על הדרגים הגבוהים ביותר בממשל האמריקאי. בשיא כוחו, נחשב איילס לאיש החזק ביותר באמריקה. בבחירות האחרונות לנשיאות ארה"ב הוא נחשב לאחד מיועצי הקמפיין הבכירים ביותר של דונלד טראמפ. אבל איילס, גבר לבן, פריבילגי ושמרן, השתכר מכוחו הרב במהירות — והואשם בהטרדות מיניות נגד נשים רבות. אחת מהן הייתה מגישת החדשות הפופולרית גרטשן קרלסון, שהגישה לפני שלוש שנים תביעה נגד איילס על מסכת של הטרדות מיניות. התביעה של קרלסון הוציאה לאור טענות של נשים רבות אחרות, שהעידו כי הוטרדו על ידי איילס הכל־יכול במשך שנים רבות. זמן קצר אחרי שקרלסון אזרה אומץ ויצאה נגד איילס, הוא התפטר מרשת "פוקס".

"היא הייתה הסנונית הראשונה של תנועת MeToo וקשה מאוד להפריז באומץ שלה, לסגור חשבון עם הגבר הכי חזק בתעשייה אחרי שנים של עבודה בסביבת עבודה שוביניסטית ומיזוגינית", אומרת השחקנית נעמי ווטס, שמגלמת את קרלסון בסדרה. "רבות לפניה הורידו ראש בהכנעה, בזמן שהיא קמה ואמרה 'לא אסבול זאת יותר ולא אתן את ידי לדבר'. היא מצאה את הדרך להילחם ולעשות צדק. שנה לאחר מכן יצאו לאור סיפורי ההטרדות של המפיק הארווי וויינשטיין ועימם מבול של הטרדות מיניות נוספות. רוב הנשים חוות במהלך חייהן הטרדה מינית אחת לפחות, אז אי־אפשר להישאר אדישים אל מול החשיבות של הסיפור".

ווטס (50) ידועה ביכולתה לנעוץ שיניים בתפקידים בשרניים ולפצח את הדמויות שהיא מגלמת לגורמים. היא זכורה במיוחד מתפקיד כריסטינה פאק, אישה שנגמלה מסמים בסרט "21 גרם", עליו הייתה מועמדת לפרס האוסקר. למרות קילומטראז׳ גדול של תפקידים קולנועיים טובים, היא מודה שתפקיד קרלסון זימן לה אתגרים מורכבים. "רציתי לספר את הסיפור מנקודת המבט שלה, בסדרה שמתמקדת בסיפורו של איילס. כשחקנית, את חייבת לעשות צדק עם הדמות ועם הסיפור, ודאי כשמדובר באישה חיה. למדתי את הקול ואת דרך ההתנהלות שלה, בין השאר באמצעות ראיונות שנערכו איתה. אבל היה כאן רצון להיזהר שלא לחקות אותה מדי, שזה לא יהפוך להיות סרט תיעודי. כשאת מגלמת דמות חיה, את רוצה לספר את סיפורה לא רק לקהל, אלא גם לאותה דמות. במקרה של קרלסון היה רצון להעלות את המלחמה האמיצה שלה על נס".

הסדרה מתמקדת גם בניסיון לפצח את עלייתה של תנועה פופולרית — שלא לומר פופוליסטית אחרת בעולם — התנועה השמרנית־בדלנית. רשת "פוקס", שהתעצבה בימיו של איילס, נחשבת לשותפה לעליית התנועה בארה"ב, שהובילה לבחירתו של טראמפ. בבריטניה של הברקזיט ודאי יכולים ללמוד לקח או שניים מהסדרה. "איילס פיצח את הרעב של הקהל, והצליח להאכיל אותו", אומרת ווטס. "הוא היה מניפולטיבי, וזה מה שהוביל לא רק לעליית כוחו, אלא גם לעלייתה של השמרנות האמריקאית שאנחנו רואים היום. לא היה שם רק רצון לדווח עובדות, אלא לעשות חדשות בעלי מטען פוגעני. היום מרחף סימן שאלה גדול סביב הכנות של החדשות הללו, ואני מקווה שצופים רבים יבינו את הנזק של חדשות כאלה על החברה. תרבות הפחד הפכה מפחידה".

את פועלת בהוליווד וניכר שפתאום יש רנסנס נשי, מאוחר אך מתבקש. איך זה בא לידי ביטוי?

"יש שינוי גדול, גם מאחורי המצלמה. סיפורים ׳נשיים׳ מקבלים מימון שלא ניתן להם בשנים עברו, יש במאיות רבות יותר מבעבר וסיפורים על נשים שנכתבים על ידי נשים. כמובן שמתלווה לכך גם צד פחות טוב, שבו אנו מאזינים לסיפורים שיוצאים רק עכשיו החוצה ומבינים את העוול שנגרם לנשים. עד לא מזמן אמרו לנו שתאריך התפוגה של שחקנית בהוליווד הוא גיל 40, אבל גם זה השתנה".

ואז יש שטיח אדום ושחקניות נדרשות להציג את החזות החיצונית שלהן באופן ששחקנים גברים לא נדרשים.

"אנחנו רוצות להיראות טוב, אבל באותה נשימה רוצות שייקחו אותנו ברצינות. אין סיבה ששני הדברים לא יתקיימו במקביל. על השטיח האדום אנחנו נעזרות בעזרה מקצועית כדי להיראות טוב, אבל לא בגלל שמישהו נתן לנו הוראה, אלא כי אני עושה את הבחירה ומחליטה איך להציג את עצמי לעולם"״.

ווטס עם קרואו, מתוך "בקול רם"

מצא את ההבדלים: גרטשן קרלסון

את משחקת מול ראסל קרואו, חבר טוב שלך בחיים. קל יותר לשחק עם שחקן שהוא גם חבר?

"בתעשייה היום אין כבר כמעט זמן לחזרות, אז מצפים ממך להגיע מקצועית ומוכנה לסט. בין ראסי וביני יש אמון רב והוא שחקן שיודע לכבד את השותפים שלו לעשייה. כשצילמנו סצנה שבה הוא היה צריך להניח את ידו על גופי, הוא ביקש רשות לפני כן. בכל צעד בצילומים היה קשר עין, שנועד לוודא 'האם את בסדר עם זה?' ההיסטוריה המשותפת שלנו מאוד עוזרת".