זוגיים
הם הסתירו את הזוגיות שלהם כדי לא לפגוע בלהקה, היו נבוכים בטירוף כשהתחילו להרוויח כסף ונכנסו למשבר אמיתי בעקבות ההצלחה, אבל דורון טלמון ומתי גלעד - חברי ג'יין בורדו - הפסיקו לפחד. לקראת האלבום החדש שלהם הם הפכו משלישייה לצמד, התחילו להתבטא חברתית נגד אירועים בהפרדה ואימצו בחום את המתקתקות שהקימה עליהם את המבקרים. לאחרונה הם אפילו ביצעו את העבירה הכי חמורה בספר הקוליות התל־אביבי, והתחתנו
אם יש משהו שהיפסטרים תל־אביבים־מודעים־לעצמם חרדים ממנו, זה לקום בבוקר ולגלות שהם קלישאה. יש רק בעיה אחת: החיים עצמם הם קלישאה, והצעת נישואים וחתונה אפילו יותר. דמיינו את מיק ג'אגר מרסק כוס באולמי ארגמן ותבינו שאין איך לצאת מזה קול. אבל אם יש משהו שדורון טלמון ומתי גלעד - חברי ג'יין בורדו וזוג גם בחיים - למדו השנה, זה שיש קרבות שבהם אין מצב לנצח. "זה לא היה לנו דחוף, להתחתן", מסביר גלעד את הבחירה השמרנית. "אבל אתה מתבגר. אני מתל־אביב ורוב החברים שלי בווייב של 'מי צריך להתחתן', אבל פתאום אמרתי, וואלה זה נראה לי כיף לעשות את זה. אני אוהב את דורון ובא לי שכולם - המשפחה והחברים - יהיו חלק ממשהו כזה של שנינו".
אז אשכרה הצעת?
"הצעתי לגמרי. קניתי טבעת, ירדתי על הברכיים. כל הסיפור. ובשביל שזה יקרה גם נסענו לדרום ליומיים. עשינו מדורה. ואז ניצלתי את הרגע הרומנטי".
דורון: "הוא אמר לי, 'לכי תכיני תה'. זה כבר היה מוזר. כי אני אף פעם לא מכינה תה. הוא מבשל בבית".
מתי: "כולל תה!"
דורון: "כי תה זה מסובך! זו חליטה! ואז הוא פתאום הוציא טבעת ואפילו לא פתח אותה".
מתי (נבוך): "לא ידעתי שגם צריך לפתוח".
אז מה קרה בהצעה?
דורון: "הוא הציע לי - אפילו לא ראיתי את הטבעת - וישר אמרתי, 'מההה? הצעת לי להתחתן בצימר בדרום? אבל זה כמו שכולם עושים!' עד כדי כך זה הביך אותי..."
ביאסת, אבל את צודקת. אי־אפשר לנצח.
"אי־אפשר. מה שלא תעשה זו קלישאה. גם אהבה זו קלישאה".
מתי: "אני לא התרגשתי. אותי התגובה שלה לא הפתיעה. תמיד כשאני קונה לה מתנות היא בהתחלה אומרת, 'מה קנית' ואחרי זה מתאהבת בהן. ידעתי שכנראה זה יהיה גם כאן, התהליך".
דורון: "ואז הוא אמר פתאום משהו נורא חכם: שלא צריך להיות קוּלים כל הזמן. שזה ממש בסדר שנייה להיות רומנטיים".
זה אומר שהסכמת?
"ברור. אמרתי לו שהוא כזה חכם שאני אתחתן איתו".
× × ×
אז הם התחתנו ברמת הגולן, דניאלה ספקטור שרה להם בחופה, ועם כל הפאסון הם בכו כמו משוגעים. אבל גם בלי החתונה, ג'יין בורדו הבינו השנה עוד כמה דברים על להתבגר ולהתברגן. כשהם פרצו לחיינו לפני חמש שנים, מגובים בקול המלאכי של טלמון ובמוזיקה מערסלת שכולה צמר גפן מתוק, הם הפכו לסטיית תקן מרהיבה: הלהקה הכי מצליחה בישראל (לפי השמעות גלגלצ בשנת 2015), שאינה אייל גולן או שרית חדד. שריד אבולוציוני מזמנים שבהם הגיוני שלהקת אינדי עם חיבה לקאנטרי ופולק תהפוך לחביבת הקהל. בדיעבד, הם חושבים, ההצלחה של אלבום הבכורה ההוא הייתה גבוהה מדי ומהירה מדי. בזכות להיטים כמו 'עינב' ו'וויסקי' הם הפכו לסוויטהארטס של השכונה. יותר גרוע, הם זכו למיצוב שכל מוזיקאי אינדי חרד ממנו: להקה לכל המשפחה. והם רק רצו לעשות מוזיקה.
לקח להם אלבום זהב ועוד אלבום ('מה שחשוב'), כדי להבין שהתיאוריה שלהם על חתונה נכונה גם לחיים עצמם: ממש לא צריך להיות מגניבים כל הזמן, וממש לא צריך לדאוג כל כך ממה שאחרים יחשבו. בהתאמה, האלבום החדש והשלישי שלהם, 'אוקיינוסים', הוא מוצר מוקפד, פלומתי ולא מתנצל. הפעם חתומים עליו רק טלמון את גלעד כחברי הלהקה. מה שנקרא, זה מה יש ועם זה ננצח. וזה כמעט מתבקש: בבית שלהם במרכז תל־אביב הם לגמרי פרסומת למונוגמיה. איפה שטלמון מסיימת גלעד מתחיל, כולל בחיתוך האבטיח וההתנצלות על המזגן המקולקל.
"אנחנו אנשים שמבינים הכל בדיעבד", מסבירה טלמון. "אז לקח לנו המון זמן להבין שההצלחה הגדולה של האלבום הראשון הייתה בשבילנו בכלל חתיכת משבר".
מתי: "ונורא ניסינו להתכחש לזה. היו אומרים לנו, 'אתם נורא מצליחים' והיינו נכנסים להכחשה. אנחנו? מי מצליח בכלל? אתה מנסה להוריד כדי לא להתאכזב. כדי לא להיפגע".
דורון: "אני בעיקר זוכרת את התחושה שכל כך נזהרתי. כל כך הייתי על המשמר. כל כך הפריע לי מה חושבים עלינו".
ממה חששתם? שנהייתם מיינסטרים? קיטשיים? מסחריים? כל התשובות נכונות?
מתי: "אם אנחנו מצליחים אז אנחנו מתוקים, ואם אנחנו מרוויחים כסף זה לא מגניב וזה לא מה שהתכוונו".
יש את הרגע הזה בהתבגרות שאתה אומר לעצמך וואלה, זה גם בסדר להרוויח כסף.
דורון: "ממש. וזה בסדר להרוויח כסף ולרצות להרוויח כסף. אז זה היה מביך. כשנכנסנו למקצוע אמרנו שלא מעניין אותנו כסף - כי אם מעניין אותך כסף היית הולך להיות הייטקיסט. הלכתי לזה בידיעה שאני לא הולכת להרוויח כסף. בידיעה שזה בסדר להיכשל. במשפחה יש לי אח עורך דין ואחות טייסת. לא ציפו ממני להצליח או להרוויח, ומשהו בזה נתן לי שחרור מוחלט. אבל אף אחד לא אומר לך שזה גם בסדר כן להצליח".
מתי: "בגלל התדמית הזו שנוצרה לנו, גם היו אומרים לנו בהופעות: 'רק תמשיכו להיות צנועים, תישאר צנוע".
דורון: "(מתלהטת) זו כאילו המעלה הכי גדולה שיכולה להיות לך במדינת ישראל. תהיה צנוע. זה כבר מעצבן אותי. מה, זה הדבר שהכי כואב לכם? שלא נחשוב את עצמנו יותר מדי?"
אגב, מה בין צניעות ובין לעמוד על הבמה? זה פרדוקס.
"נכון. בעיניי יותר חשוב להיות בן־אדם חביב. להיות אדיב. זה מה שחשוב. הצניעות הזו לפעמים מעיקה עליי. חונקת אותי. הייתי צריכה להגיע לאלבום הנוכחי כדי להבין שלא משנה לי מה יגידו, אם אנחנו מתוקים או חמודים. אנשים חושבים מה שהם רוצים ואני לא יכולה לשלוט בנראטיב, אז למה לדאוג? לא שניסיתי להגיד שאנחנו לא מתוקים, אלא פתאום אמרתי, מה רע בלהיות מתוק. מי אמר שזה שטחי. לא הסכמתי שזה ינהל אותי. זה היה השינוי. אפילו כשאמרנו שאולי זה מתוק, אמרתי פאק־איט, אז נלך עם זה עד הסוף".
× × ×
הם כבר ביחד שבע שנים, מימי בית הספר רימון. הכירו כשטלמון הייתה בת 25 וגלעד 23 (טלמון: "אני קוגרית!"). היא הגיעה ממושב רמות שבגולן. הוא נחת ברימון מתל־אביב. והוא נאלץ לחזר. "היו לי לפני מתי מערכות יחסים ונשבר לי הלב, ולא האמנתי יותר באהבה", היא אומרת בתשובה לשאלה, אם לא משונה להתחתן עם בן הזוג הראשון שלך כבגירה. "היה לי שבר גדול ודווקא מתי חי את השבר הזה. כל הזמן בהתחלה אמרתי לו שעוד רגע זה נגמר".
אז מה קרה?
"הוא פשוט המשיך לבוא!"
מתי (נבוך): "היא אמרה, 'אני לא חיה בזוגיות. זה לא אני. אני לא מחפשת'".
דורון: "היה גם רגע שאמרתי, אני לא רוצה שתהרוס לי את הלהקה. כי הרי מה הסיכוי שזה יקרה, אהבה בתוך להקה? זה הרי לא קורה לאף אחד, והלהקה יותר חשובה לי מרומנטיקה".
מתי (נקרע מצחוק): "וזה אחרי שתי חזרות, כן?"
דורון: "אבל פתאום היה לי כיוון! הייתה לי להקה ורציתי לשמור עליה מכל משמר. ואז הוא אומר לי, 'מה, זה הצליח להמון אנשים!' אמרתי לו, למי זה הצליח? אמר לי, 'לרמי וריטה. סוני ושר'".
מתי: "וואו איזה דוגמאות רעות".
דורון: "טוב שלא אמרת וויטני יוסטון ובובי בראון. אבל משם זה היסטוריה".
נראה לי בלתי אפשרי לעבוד עם אדם שהוא גם זה שהולך איתך הביתה בסוף היום.
"יכול להיות, לנו זה עבד. אולי כי אצלנו מההתחלה הזוגיות הייתה מאוד בשושו. הסתרנו את זה".
מה אתם, ב'בברלי הילס'? למה להסתיר?
"ממש. זו שריטה שלי גם. רציתי לשמור על הדינמיקה נקייה וסופר־מקצועית. מבחינה אישית זה ביגר אותי ברמות. אני בת זוג הרבה יותר בוגרת למתי ממה שהייתי לפני זה, כי לא יכולתי להתבאס עליו ולהחמיץ פנים באמצע סשן ולעשות פרצוף ולהיעלב ולריב. זה לא קיים. אני רוצה שיהיה לכולם כיף כי צריך לנגן וליהנות, אני לא יכולה לכעוס על משהו שקרה בבוקר".
אגב, גם הקהל שלכם לא תמיד יודע שאתם זוג. דורון, מתחילים איתך?
"אם מתחילים איתי זה 'את נראית לי זמרת ממש חמודה בואי נשב לבירה'. או 'אני לא מאמין שיש לך בן זוג'. אתמול האמת מישהו כתב מול כולם, 'מי זה בעלה? מי זה?' הכי מצחיק זה כשמתבלבלים ביני לבין הדוגמנית דורון מטלון. מישהו כתב לי פעם, 'היי ג'יין אני ממש אוהב את המוזיקה שלכם ואת השער שלך בבלייזר'".
היו לכם כמה גלגולי חיים. ארבעה נגנים, חמישה, שלושה. איך החלטתם שאתם רוצים להיות שניכם עכשיו?
"אמיר (זאבי, עד לאחרונה גיטריסט הלהקה, גב"ח) החליט לעזוב, כי הוא הרגיש שזה לא מקום טוב בשבילו ורצה להמשיך למקומות אחרים. אני נורא פחדתי מזה. פחדתי כי מיתגנו את ג'יין בורדו כשלישייה, והוא גיטריסט מדהים. בדיעבד למדתי שזה עשה לנו ממש טוב. פתאום היה לנו את החופש להיות זוגיים. לכתוב ביחד. הפקנו רק שנינו, בלי שאנחנו צריכים להיזהר בדינמיקה ולשמור על ריחוק מסוים. אז האלבום החדש מסמל חופש ואהבה. ובאמת באותה שנה גם התחתנו. משהו בזה שיחרר אותנו רגשית".
יש תחרותיות בזוגיות שהיא גם מקצועית? פתאום מזמינים אחד מכם למשהו. אין רגע שאתם אומרים, איפה אני בסיפור הזה?
"יש מצב".
מתי: "הנה תובנה שיש לי במקצוע הזה: יש קנאה. וזה לאו דווקא דבר רע. אתה רואה מישהו שנורא מצליח או מוכר מלא - אין מה לעשות. אתה מקנא בכל מי שמצליח. כל מי שנכנס לו שיר לפלייליסט. או שעושה כסף".
דורון: "אני קינאתי בו ממש על זה שהוא בטורים (גלעד גם חבר בלהקת לולה מארש, גב"ח). מצד שני, הצלחה שלו זו הצלחה שלי. אבל אני כן יכולה לקנא לו. לא אם מישהו פנה אליו ורצה אותו, אבל כשהוא בטורים, או שיש לו להקה אחרת. זה מרגיש לי כמו אישה אחרת. לקח לי מלא זמן לפרגן לו על לולה מארש".
תן סיפור מצחיק מטור.
מתי: "דווקא יש לי סיפור אחר. פגשנו את פול מפיטר פול ומרי. דיויד ברוזה מצלצל ואומר שפול רוצה לפגוש אותנו. התרגשנו נורא. כבר חשבנו שהוא רוצה להציע לנו הופעה, סיבוב הופעות. משהו כזה. בסוף לקח אותנו לבית קפה בטיילת, הזמין צ'יפס ופשוט קשקש. מזה למדנו שהא נתן לדילן את השאכטה הראשונה שלו".
דורון: "נו טור פור אס".
× × ×
אינטליגנטים. נעימים מאוד. ובעיקר מודעים עד כאב לעצמם ולסביבה, לרגעים בקטע מילניאלי מופרז. זה מתחיל בצמחונות. "הרגשתי שחובתי כאמנית לכתוב על זה, אבל זה נושא כל כך גדול, שמי אני שאכתוב על זה. וזה תמיד יוצא מטיפני", אומרת טלמון. "אבל זה התחיל להתגנב לי לשירים".
זה ממשיך בחשיבות שהם מייחסים למִחזור ושמירה על הסביבה. דורון: "באמת לא הייתי רוצה לגור בשום מקום אחר בעולם, אבל אין פה שום מודעות אקולוגית. לרוב האנשים זה נשמע כמו בולשיט. אנחנו כל כך עסוקים בקונפליקט שלנו פה, שלחשוב מעבר לו זה פשוט לא קורה. זה די הגיוני, אנחנו עסוקים בהישרדות של עצמנו, אבל אנשים לא מבינים שבלונג־ראן לא בטוח שיהיה איפה לחיות והעולם היפה שלנו נגמר".
אז בואו נדבר על המילים של 'זה עוד לא אבוד': "הפוליטיקאים כמו קוסמטיקאים מכסים את האמת / להרים למתוח מעמד וכוח, להפחיד להתעמת / האנשים מתים מפחד, מרסקים את הביחד, מרחיקים מה ששונה / מחנכים את ילדנו, סובלנות היא גדולתנו, רק לכל מי שדומה".
"אף פעם לא הייתי אדם פוליטי. גם לא מרגישה כמו אינטלקטואלית מפולפלת שיש לה מה לתרום. בעיניי זה שיר שהוא לא פוליטי כמו שהוא חברתי. נהיה דיבור נגוע ברשתות החברתיות. כל כך הרבה כעס. שנאה. גזענות. כל אחד מתנשא על השני. חנוך לוין אמר שהסדר של העולם, זה שאדם חייב להתנשא על אחר כדי להרגיש שיש לו מקום. ואיך שהפוליטיקאים רבים ומדברים - בכלל מביך אותי. אין ממלכתיות".
אמנים פעם היו מצפן מוסרי, מובילי דעה. היום אנשים מפחדים לדבר, שלא יעשו בהם לינץ'. זה כולל אתכם?
"היום האמנים הם מחנה בעצמם, שאתה כבר יוצא נגדם. נגיד בהשפעות מירי רגב. כן, אנשים מפחדים להגיד מה שהם חושבים".
מתי: "כי השיח נהיה מאוד אלים. זה מפחיד. ולחטוף ברשתות זה המקרה הטוב. במקרה הפחות טוב מחכים להם מתחת לבית".
ואם כבר מירי רגב – מבחינתה אתם הייתם סמל אליטיסטי לפלייליסט בגלגלצ. הרטוריקה שלה הפכה אתכם לכל מה שמסמל אשכנזי תל־אביבי פריווילגי – זו המשמעות בלהגיד עליכם, כמו שהיא אמרה, ש"זה לא העם".
דורון: "זה רק עשה לנו טוב, פתאום דיברו עלינו".
זה לא הרגיז אתכם? להיות כלי במשחק שלה?
"לא, אנחנו משחקים בו גם והולכים ומתראיינים על זה".
מתי: "מישהי בפרופיל גבוה אומרת, 'אחת הלהקות המצליחות בארץ', אז זה הופך את זה לנכון. מה אכפת לי מה היא אומרת אחר כך".
דורון: "זה לא באמת. בטקס פרסי הספורט פגשנו אותה, עשינו איתה סלפי. זה היה מצחיק. היא לא ידעה מי אנחנו. היא באה לקדם את האג'נדה שלה, זה לא היה אישי נגדנו. זה משהו שלשם שינוי הבנו בזמן אמת: שזה חלק מהמשחק".
אז דווקא התחממות גלובלית זה מה שמרגיז אותך כאן? מה עוד?
"נורא מבאס אותי שאני בחיים לא אוכל לשתף פעולה עם אביתר בנאי, כי הוא לא יכול לשמוע שירת נשים. כשהייתי זמרת ליווי של רמי קלינשטיין, יונתן רזאל השתתף בהופעה. הוא איש מאוד חביב. לפני ההופעה ביקשו ממני מההפקה לרדת מהבמה כשהוא עולה. איזה הופעת עירייה. מיינסטרים. וזה מה שמעצבן".
נעלבת?
"נורא ביאס אותי, אבל מה יכולתי לעשות. זה מבאס, כי זה מזכיר לך שאת אישה. נכון, אבל אני גם בן־אדם. פגשתי חבר טוב שחזר בתשובה שלא יכול לבוא לשמוע אותי. קיבלתי את זה, כי אני כבר לא ילדה שמתווכחת, אבל זה כואב לי. למה האמונה שלכם צריכה להיות על חשבון הראש שלי? אם המיינסטרים היה מלא בנשים, ניחא. אבל בשנים האחרונות את רואה פה תהליך שהגברים במיינסטרים, והנשים מודרות מאירועי עירייה וכו'. אני רואה כבר שגברים מארחים גברים עם גברים. ונמאס לי מזה כבר. ואת יכולה לכתוב את זה: זה עולם גברי. ומה שמפחיד זה שזה נהיה מיינסטרים. ממתי הפרדה היא מיינסטרים? והעניין הוא שאני לא נגדם, אבל אני חושבת שהם צריכים להשתכלל. צריך לצאת איזה רב שיגיד שמקום האישה כיום הוא שונה מפעם. לאישה היה מקום שונה פעם בתרבות. בקריירה. ואני מדברת ממקום שיש לי אחות טייסת. היא טייסת המסוקים הראשונה".
מתי: "אני יודע שזמרים מהז'אנר דווקא מעוניינים לשתף פעולה עם נשים, אבל הם מפחדים מהתגובה של הקהל".
דורון: "אני לא רואה את זה. יותר רואה חילונים ששמים כיפה והולכים להופיע בעיריות. החבר ההוא שלי אמר שבגלל שאישה שרה כל כך יפה, אז היא צריכה לשיר רק לבעלה. די כבר, זה לא אמין. זה ספין, לקחת ולנסות להפוך את זה למשהו טוב. אגב, גם את החתונה שלנו לא עשינו ברבנות אלא דרך 'משפחה חדשה'. תמיד אמרנו שאנחנו לא באמת רוצים את הרבנות והמוסד הזה שאני לא מאמינה בו. יש לנו תעודת זוגיות. עשינו חופה עם סממנים של מסורת. וגיסי חיתן אותנו והוא דתל"ש, אז מבחינתנו זה מסמיך אותו. הכי קרוב שיש (צוחקת)".
מתי: "באחת ההופעות הזמינו אותנו לעשות שיר חופה בבית כנסת, ואז השמאי של בית הכנסת אומר, 'מה פתאום, היא לא שרה פה'. המפיק של החתונה אמר, 'תבואו בערב יהיה בסדר. באנו בערב, השמאי אמר, 'אם היא עולה לשיר אני מוריד את השאלטר'. בסוף עשינו את השיר בלי דורון".
דורון: "אמרתי להם, תנגנו, שלא ייהרס לכלה ולחתן. אם נעלבתי? לא".
למה?
"כי היה קייטרינג של אייל שני. (נקרעת מצחוק) העבודה הכי קלה שהייתה לי".
לפנייה לכתב/ת 
