ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום:גבריאל בהרליה
    7 לילות • 27.08.2019
    הכוכב הזה
    בתוך פחות משנתיים הפך עדן חסון מבחור אלמוני מפרדס חנה שהקליט שירים לבד בבית וחלם בגדול, לאחד הזמרים המצליחים בישראל. בדרך הוא היה צריך להוריד את הכיפה, להיכשל ב'כוכב נולד', ללמוד איך מדברים בלי לגמגם, ובעיקר לרפא את עצמו מהידידה שניפצה לו את הלב והכניסה אותו לדיכאון של שנה. עכשיו, כששומעים אותו בכל רמקול, כבר לא מפחיד לחזור לבית ריק אחרי הופעה
    רז שכניק | צילום: גבריאל בהרליה

    את הלהיט הגדול שהטיס אותו למודעות, 'שמישהו יעצור אותי', חייב עדן חסון לליבו השבור. "כתבתי על ריקנות, על עצמי בעקבות אהבה נכזבת", הוא מהרהר, "תחושות שחוויתי. זה מוזר, כי בכל פעם שאני מדבר על זה, הנה עכשיו, יש לי צביטה בלב. כשאני שר את זה בהופעות, אין. הייתי במערכת יחסים שלא הייתה ממומשת באמת. היא ואני באותו גיל. היו יחסים מדהימים, כידידים, לא היינו בני זוג".

     

    הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה  

     

    כלומר היית ידיד שלה, אבל רצית אותה באמת. קלאסי.

     

    "כן, והיא הייתה מודעת לזה. היא ידעה שזה לא נכון לנו להיות זוג. זה היה לא אפשרי, והלב שלי התרסק. זו הייתה פעם ראשונה שחוויתי אהבה באמת. עד אותו יום, כל שירי האהבה היו נשמעים לי מוגזמים. מה זה 'אביא לך אבנים מהירח?' שורה יפה, אבל מוקצנת. בפעם הראשונה כשהרגשתי את הדקירות האלה בלב, אמרתי לעצמי, 'אני אביא לה אבנים לא רק מהירח, אלא גם מאלוהים אם צריך'. הכל נראה לך יותר יפה, הזריחות, השקיעות".

     

    אבל לא צלח.

     

    "כאב מאוד. כשהבנתי שזה לא אפשרי, התחלתי קשר עם מישהי רק כדי לנסות להתגבר ולהשתחרר, להעלים את זה. אני זוכר שבדיוק היא התחילה קשר עם מישהו במקביל. היה איזה לילה שבו הייתי אצל הבחורה החדשה שיצאתי איתה, וחשבתי על זו שאני רוצה באמת ועל זה שהיא בקשר משלה, ועוד עם מישהו שאני מכיר. זה הקשה עליי. באמצע אותו לילה התעוררתי מכאב ומצער מפלח, פשוט לא יכולתי לישון. קמתי, פתחתי את הדלת ויצאתי כמו רוח. אף אחד לא הרגיש".

     

    מה היה היעד?

     

    "לא היה. שלוש לפנות בוקר, הכל חשוך ואין אף אחד ער. יצאתי לכביש החוף, הגעתי לתל־אביב רק כדי לא להיות עם עצמי. הרגשתי רע ומגעיל, שאני מנסה לצאת עם מישהי רק כדי לשים פלסטר על פצע הרבה יותר גדול. אז נסעתי ובכיתי כל הדרך, ואז קיבלתי את המתנה של 'שמישהו יעצור אותי', המנגינה עלתה לי לראש. אמרתי לעצמי, אין מצב שזה לחן שסתם אני מזמזם בלי לעשות איתו כלום. תוך כדי שאני נוסע, עלו גם המילים. רציתי שמישהו יעצור אותי ויחזיר לי את הראש שלי, כי כולם ישנים ואין לי שוב את התחושה שרציתי להרגיש. ניסיתי להעיף את הכאב עם משהו חדש וזה לא עבד. עד שהגעתי הביתה כבר היה לי את הבית הראשון והפזמון. ואז עזבתי את זה לאיזה חודש־חודשיים. רק כשהגעתי למקום יותר קל עם עצמי, הייתי מסוגל להשלים את השיר".

     

    איך התגברת?

     

    "מלחמה יומיומית. הייתי בכמה מפגשים של טיפול פסיכולוגי, אבל זה לא מה שגרם לי להתגבר. זה אומר לא להיכנס לפרופיל שלה באינסטגרם, לא לשלוח הודעות כי זה היה שורף, וכל תגובה שלה הייתה משמעותית בשבילי. הייתי נכנס לווטסאפ רק כדי לראות אם היא מחוברת ונשאר על השם שלה ככה, על הצג. הרגשתי שאני מזוכיסט, עושה לעצמי נזק, הייתי מכאיב לעצמי".

     

    אהבה אובססיבית?

     

    "הייתי אובססיבי אבל לא סטוקר, סבלתי בשקט. פעם אחת כבר אמרתי לעצמי שאני מפסיק ומנתק את הקשר לגמרי. אבל לא הצליח לי, כי היו לנו חברים משותפים. אז התחדש הקשר ונכנסתי שוב ללופ של לחכות לה לווטסאפ והודעות וכו'. חשבתי שאם אתאמץ אשיג את מה שאני רוצה. ויום אחד פשוט הבנתי שלא יכול לקרות שום דבר והפסקתי לנסות. בדיוק אז המוזיקה שלי התחילה להצליח ולא היה לי זמן להתעסק בכלום".

     

    מזל.

     

    "אתה לא מבין כמה. זה יישמע מוגזם, אבל אני מרגיש שההצלחה במוזיקה הצילה לי את החיים. אם לא הייתי מצליח, הייתי נכנס לדיכאונות ומנסה־ומנסה. מצד שני, בתקופה הזו יצאו ממני החומרים הכי טובים. אתה לא מבין איזה שירים עוד יש".

     

    מה זה אומר, דיכאון?

     

    "לא ישנתי טוב, לא אכלתי טוב. הלב שלי היה שבור במשך שנה, מפורק".

     

    וזו שלא אהבה בחזרה, מה היא אומרת היום, לאור מעמדך החדש ככוכב עולה במוזיקה?

     

    "מעריכה אותי ברמות ואוהבת אותי כבן־אדם. וזה עוד יותר מעצבן. תשנאי אותי, תני לי סיבה לכעוס! אבל היא הייתה בוגרת ומכילה ומקשיבה לי, אפילו כשהייתי משתף אותה בכאב שלי עליה. אבל בסופו של דבר התעצמתי משם, המוזיקה הביאה לשינוי בחיים שלי, היה לי במה להיאחז".

     

     

    × × ×

     

    ויש שם חתיכת מאחז. בגיל 25, עדן חסון הוא השם הלוהט של המוזיקה הישראלית, מטאור שכבר זכה בפרס אקו"ם על שיר הבכורה 'שמישהו יעצור אותי', עם צפיות של עשרות מיליונים ביוטיוב גם לסינגלים אחרים שהוציא, למשל 'ילדים כאלה', 'שיכורים', 'אין יותר מועדונים' ("אנחנו לא קונים אפילו צפייה אחת", הוא מדגיש). יוצר הכל בעצמו -מהמילים והלחן ועד להחלטה איך הקליפים ייראו. היומן מלא עם הופעות מוזמנות לשנה קדימה, לפעמים שלוש באותו יום, הצעות מכל תוכניות הריאליטי, גם כשופט והצעות לקמפיינים. ובכל זאת, חסון עצמו לפעמים שוכח שזה קרה. "הייתי עם מישהי באוטו, יוצאים לדייט, ופתאום משום מקום שיר שלי עלה ברדיו, וחשבתי שבטח היא בטוחה ששמתי את השיר של עצמי כדי להרשים אותה. נכנסתי למבוכה, אמרתי לה, 'תראי זה רדיו, לא אני שמתי'".

     

     

    צילום: גבריאל בהרליה
    צילום: גבריאל בהרליה

     

    האמינה?

     

    "בסוף כן. הייתה גם פעם שמישהי התחילה לפרכס כשראתה אותי. בדיוק חניתי, זה היה כשגרתי בחריש, ואני רואה ילדה בת 17 שנכנסת להלם כזה עם שיהוקים מוזרים. אמרתי לה, 'מה קורה הכל טוב?' נזכרתי בדיוק שראיתי פעם את אייל גולן באילת בתור ילד קטן והתרגשתי נורא. אז הבנתי את התגובה שלה. חיבקתי אותה ואמרתי, 'תירגעי נשמה, אני גר בחריש וגם את. מה ההבדל? הכל טוב'".

     

    מתי הבנת שמזהים אותך?

     

    "נסעתי ברכבת לדרום, חבר מהצבא, ואז בדרך הבנתי שקורה משהו. אני יושב בקרון בצד עם אוזניות ורואה שבוחנים אותי ולא מבינים, זה אני או לא? אמרתי, טוב, אולי אני מוכר להם מאיפשהו. הגעתי לתחנה המרכזית בבאר־שבע, זו שהייתי מבקר בה קבוע כשהייתי חוזר מהבסיס, ופתאום מהדוכן שבו קניתי שייקים אני שומע את השיר שלי. זו הייתה תחושה מטורפת, ואז אני הולך לעוד חנות ושומע את השיר שלי. ככה ארבע חנויות. הבנתי שהשיר מתפוצץ. אני עולה לאוטובוס ושומע צלצול של מישהי שמחייגים אליה עם 'שמישהו יעצור אותי', ואז זה כבר נורא הלחיץ אותי".

     

    למה?

     

    "כי זה מוזר. אני לא רגיל לממדים כאלה. אמרתי לעצמי, מה קורה פה. באותו זמן עדיין לא קישרו את הפנים לשם שלי, אז הרגשתי רואה ואינו נראה. מצד אחד זו הייתה תחושה עילאית, כמובן, אבל גם מבהילה. אני לא סגור על זה שאני זמר טוב, וכבר מגיע לממדים כאלה? אתה מכיר את זה שאתה בבריכה עמוקה, יודע לשחות אבל יש תחושה שאתה יכול לפספס ולטבוע? אז זה היה פחד מרגש".

     

    מה קורה אחרי ההופעות, כשאתה לבד בבית?

     

    "בהתחלה היה לי קשה להכיל את התחושות האלה, השינוי בין ההמון לבין הלבד היה מחרפן אותי. איך זה שעכשיו היה לי כיף ופתאום אני לבד ולא יכול לחלוק עם אף אחד את הדבר הזה. זה היה קשה. הייתי מתפרק, בוכה, קרה לפחות כמה פעמים. עלו בי תהיות, אם כל החיים התחושה הזו תלווה אותי".

     

    ואז, למה אני עושה את זה?

     

    "בדיוק. איך זה שאני מרגיש ריקנות כזו גדולה ובדידות כזו גדולה? אבל עם הזמן למדתי להסביר לעצמי למה זה קורה והבנתי שזה המצב הנתון ושעד שלא אמצא מערכת יחסים שתרכך את המקום הזה, אין מה לעשות. זו העבודה שלי, את זה בחרתי לעשות ואת זה אני רוצה כל החיים. חזרתי מהופעה בלייב פארק בראשון־לציון מול 14 אלף איש, מופע משותף עם עדן בן־זקן, והייתי מאושר. הייתי לבד בבית. הכנתי לעצמי משהו לאכול, ישבתי בסלון והרגשתי כיף. התחלתי לראות סרטונים בטלפון מההופעה. נדמה לי שזה מאחוריי, כמעט לא משפיע עליי".

     

    והמשפט הבא? בחור אלמוני מפרדס חנה הפך לאחד הכוכבים הגדולים בישראל.

     

    "לא עושה לי כלום מלבד זה שאני בן־אדם מלא יותר וסגרתי חורים שהיו לי בלב, רצון להגשים חלומות. רציתי לפגוש כל מיני אמנים, פגשתי. רציתי שיהיה לי שיר מצליח, סגרתי את הפינה הזו. היה לי חלום להפיק שיר עם יעקב למאי, עכשיו אני נפגש איתו יום־יום וזה סיפוק. רציתי שתיקח אותי חברת מוזיקה, הפקות, גם זה קרה. אז התחושה היא של המון חלומות קטנים שמתגשמים, אבל לא של ריחוף. אני לא מתבלבל".

     

     

    × × ×

     

    נולד בשנת 1994 בפרדס חנה, משפחה דתית, הילד השלישי מבין שבעה, ארבע בנות, שלושה בנים. אבא נהג משאית, אמא סייעת גננת. "אף פעם לא היה חסר, ברוך השם, אבל נגיד בבית ספר היית רואה מי שיש לו כסף, והיית רואה ממוצע. אנחנו היינו סטנדרט לחלוטין. לא הייתי ילד שדורש יותר מדי. דברים הכרחיים היו לי. גם היינו נורא מודעים לסיטואציה, דורשים מה שאנחנו צריכים בעיקר, לא גי'נס דיזל של אלף שקל".

     

    למד בבית ספר בית יעקב החרדי, כיפה שחורה, פאות מאחורי האוזניים. "המשפחה שלי לא הייתה חרדית אלא דתית, ועם הזמן ההורים התחילו לשחרר לנו, הילדים, הבינו שהחינוך הטוב ביותר זה לתת לילד לבחור את האמת שלו, שבסופו של דבר ההחלטה הסופית תבוא ממנו. כשבחרו בדרך הזו, הם הבינו שזה טוב לכולם. ההורים הציעו את האופציה שאלך לישיבה תיכונית בפרדס חנה, אבל לא רציתי. הבנתי שלהיות חרדי זה פחות מה שאני רוצה ושאני מעדיף להיות בעולם יותר ליברלי. לא רציתי להתנער מהשורשים המסורתיים, תמיד מרגיש שייך ומחובר ואוהב את הדת. אבל אני גם אוהב לבחור, ולא שכל העולם הוא בבחינת עשה או לא".

     

    לא היה ילד מקובל במיוחד, אבל גם לא מאלה שנשארים בצד. "אבל נאלצתי להתמודד עם בריונות", הוא נזכר. "מכות, קיבלתי קצת. ילדים היו מחפשים סיבות לריב, נתקלים בך סתם ובוחנים את התגובה שלך כל זמן. לא היה לי יותר מדי אומץ. הייתי בוחר לשתוק, אז הייתי אוכל סטירות. לפעמים החזרתי. יצא שהייתי מסתובב הרבה לבד בבית ספר. נהניתי. זה לא בא ממקום של אומללות. פשוט היה לי הרבה מעצמי".

     

    ענייני מראה היו?

     

    "לא נראיתי טוב. היו פחות פרופורציות בגוף לעומת היום. האוזניים והאף היו נראים לי תמיד גדולים מדי יחסית לפרצוף. הייתה לי תסרוקת של קוצים, לא סטייל, וגם לא היה לי זקן שהפך את הפנים לסימטריים. הרגשתי שאני לא נראה מספיק טוב. התחלתי יותר להתאמן, להתנפח קצת, להרחיב כתפיים. תראה, גם כל יכולת ההתבטאות שלי עברה שיפור משמעותי בחמש השנים האחרונות. פעם הייתי מגמגם. לא כרונית, אבל הייתי נתקע במשפטים, בעיקר מול אנשים שהחזקתי מהם טובים ממני בהישגים שלהם. לא הייתי קליבר של הבנות, ולא הכי מצליחן בכיתה. הרגשתי ממוצע ומטה כל הזמן, בטח לא משהו מיוחד".

     

    התחיל לשיר בגיל עשר, בבית ובבית כנסת, "בגיל 15 כבר היינו עושים חפלות. כל אחד היה שם כמה שקלים, יושבים עם חברים, אחד מביא קלידים, אחד דרבוקה, אחד מיקסר, רמקולים, מיקרופון, פיצוחים. היינו יושבים שעות ושרים. בעיקר מוזיקה מזרחית. משה פרץ, אייל גולן, מיינסטרים, כל מה שעובד ומתקשר עם לחן קליל וקול שיש לו ייחוד, היה מדבר אליי. הם בגדר גיבורי ילדות. כשהייתי שומע את שניהם, חשבתי שאני רוצה להיות כמוהם".

     

    את ההקלטה הראשונה עשה באייפון 4 של אחותו. "הייתי מקליט, שולח לי במייל, מכניס לתוכנה של סאונד עם מינימום אפקטים ופלייבקים מהאינטרנט. הבנתי את הטכניקה מהר. אבא קנה לי מחשב ליום הולדת 15, שם כבר הורדתי תוכנה שבה יכולתי לערוך את השירה של עצמי".

     

    באותו גיל התחיל לכתוב ולהלחין, בלי ידע בתווים. "גם היום אני לא יודע. יש לי שמיעה מוזיקלית ואני יכול לזהות תווים ולעשות קול שני ושלישי. ככה למדתי לנגן לבד בגיטרה, מהחברים בצבא, וגם בפסנתר. עד עכשיו אני לא יודע לנגן על השחורים, אלא רק על הלבנים".

     

    בגיל 17 הגיע לאודישנים של 'כוכב נולד'. "רציתי להוכיח את היכולות שלי ולהגשים את עצמי ולא היו יותר מדי נתיבים במקום שבו גדלתי. בטלוויזיה זה נראה גרנדיוזי ואמרתי שהחלום שלי להיות על המסך ולעשות את מה שאני יודע הכי טוב". עבר ארבעה שלבים עד שכשל בשלב בשופטים. "היו שם מרגול, יאיר ניצני, צביקה הדר, מירי מסיקה וצדי צרפתי. מרגול התעקשה שלא אעבור, והאמת? עשתה איתי חסד. זיהתה את זה שאני לא מספיק בשל. דיברנו על אלוהים? תראה מה זה, איך הדלת הזו לא הייתה צריכה להיפתח ורק טוב יצא. נכון, התבאסתי כשזה קרה. לכל האודישנים הלכתי לבד ובאחרון באתי בתחושה של ביטחון, אז הבאתי את כל המשפחה והחברים ודווקא אז לא עברתי. כל כך רציתי לראות את אבא שלי עף עליי שעברתי ואת אמא שלי מאושרת ואת האחים מתלהבים. הייתי בדאון, אבל למחרת עבר לי".

     

    עד לצבא הספיק לחרוש את העבודות המזדמנות. "בעצם עבדתי מגיל קטן. לא הייתי מאלה שמבקש מההורים כסף, ולרוב פירנסתי את עצמי. עבדתי במלצרות, גני אירועים, מסעדות. המון פדיחות של מגשים עפים. מכרתי בגדים בפוקס".

     

    היית מוצלח?

     

    "מאוד, יש לי יכולת מכירה טובה. עבדתי גם ב־HOT והייתי מוכר עסקאות של טריפלים, מכרתי מכשירי סלולר, גם עבדתי בתור בובה של 'דן חסכן' באיזה פרויקט של בנק הפועלים והייתי בתוכה. בפנים היה רותח, היה לי מאוורר על הראש, זה היה סיוט, אבל הרווחתי 28 שקל לשעה ו־13 אגורות. המון".

     

    אחרי השירות בחיל האוויר פתח אולפן ביתי והמשיך לכתוב וליצור. "הייתי עובד במלצרות ביום, ובבית כבר מחכים לקוחות, מקליט דרשות לבר־מצווה, פלייבקים, למדתי לעשות מיקסים, קאברים לחתן־כלה. עד שחשבתי שזה משעמם אותי ואני רוצה להתחיל לעבד, קניתי מערכות שלמות. ואז עשיתי קאבר לשיר של פאר טסי 'סיכון נוסף'. הוא ראה את זה בפייסבוק והתקשר אליי. הזמין אותי להתארח בהופעה בלהבות חביבה, זה היה אחרי שהצליח עם 'דרך השלום', נורא בומבסטי, ההופעה הראשונה שלי לפני קהל של 300 איש והרגליים שלי רעדו, אבל יצאתי בתחושה שהשתלטתי על הפחד".

     

    טסי הבין את הפוטנציאל וביקש שחסון ישלח לו סקיצות של שירים. "כשפאר בחר לתת לשירים שלי התייחסות, זה מילא אותי. גם עכשיו אני מתרגש. אמרתי לעצמי, לא מאמין שפאקינג פאר טסי מסתכל על מה שאני עושה ורואה בזה עניין".

     

    היום אתה במקום מעולה, והוא פחות.

     

    "זה מוזר לי, כן, אני חושב שהוא זמר מעולה ואני לא יודע באיזה מקום הוא נמצא, מקווה שטוב. אנחנו בקשר. הוא מפרגן, הוא גם זה שגרם לי לחתום בחברת 'שרית הפקות' והכיר ביני לבין שרית (פרנקו), המנהלת שלי. אני רק יכול לומר לו תודה".

     

    חסון התחיל להכין את הקרקע. הוא כתב והלחין שלושה שירים לטסי, גם לעדן בן־זקן, איתי לוי, טליסמן ולמאור אדרי, שחלק שיר עם טסי. "כל הזמן הרגשתי שאני רוצה להיות זמר, גם שמרתי לי שירים בצד. אבל עד לפני שנתיים ומשהו חשבתי שאני לא מספיק טוב, שאני צריך לעשות כמה דברים כדי לתפוס את הקהל, למשל ללמוד איך להיראות על הבמה. הייתה לי שפת גוף לא ברורה, סגורה, לא מתאימה. עבדתי על עצמי. הייתי רואה קלטות של מנהיגים, למשל בנימין נתניהו או נפתלי בנט, בלי קשר לפוליטיקה, רק כדי ללמוד רטוריקה, שפת גוף, איך לדבר מול מצלמה. מה שאתה רואה היום זה אדם לגמרי אחר בהיבטים האלה".

     

     

    × × ×

     

    ואז בדצמבר 2017 הוציא את 'שמישהו יעצור אותי', והשטח התחיל לבעבע עד ההורים בפרדס חנה. "יום אחד הם באים אליי ואומרים לי, 'עדן מה קורה, עוצרים אותנו אנשים בזכותך'. הם כיבדו את זה שאני עושה מוזיקה, אבל לא גילו עניין בזה יותר מדי. ביקשו שאלמד מקצוע, לא האמינו שאני יכול להתפרנס ממוזיקה. בתפיסה שלהם, מי שלא לומד מקצוע לחיים לא יוצא ממנו כלום, אז הרחבתי יחידות תקשוב בתיכון, אבל תעודת בגרות אין. ידעתי בגיל קטן מבית הספר שאני לא בנוי לזה. לא למדתי שום דבר בצורה שהסבירו לי, אלא הכל בעצמי. כשאני יושב בכיתה מול מורה ותלמידים, לא נכנס לי כלום לראש".

     

    היום הם כבר משלימים עם זה?

     

    "מזמן. כשהם ראו אותי אצל ירון אילן, בערוץ 24, מבחינתם זה היה שיא ההצלחה. אמרו לי, 'יו, אתה אצל ירון אילן בתוכנית'. זה שישי בצהריים וכל החברים שלהם בהכנות לשבת, עם הערוץ ברקע, זה היה עילוי מבחינתם. נתן את החותמת. הבן שלכם בטלוויזיה, הבן מביא כבוד, הוא הצליח".

     

    'שמישהו יעצור אותי' הגיע למיליון צפיות בחודש הראשון, "ורק אחרי שלושה חודשים הוא נכנס לגלגלצ ויצא מתחום השטח", מנתח חסון, "התחילה התעניינות. עבדתי אז עדיין בחנות טלפונים והחלטתי להתפטר, כי נאספו עשרה ילדים מחוץ לחנות תוך כדי שאני מסביר ללקוח על הטלפון והוא לא מבין מה קורה. הם התחילו לשיר 'שמישהו יעצור אותי' ואני לא יודע איך להגיב. הבנתי שאני לא יכול להמשיך כי התחילו לזהות אותי ואמרו לי, 'מה אתה לא זמר, מה אתה עושה פה?' חשבתי שאם אני מצטייר כזמר, אני לא צריך לעשות משהו אחר שזה לא מוזיקה. התפטרתי".

     

    ופרנסה?

     

    "הייתה תקופה שלא הייתי מכניס כסף בכלל. הסתדרתי מכסף שחסכתי, עוד לא היו הופעות. כשהתחילו בקטנה, קיבלתי מקדמות כדי שאוכל להסתדר ועדיין גרתי אצל ההורים. אחרי הסינגל השלישי 'שיכורים' כבר עברתי לגור בחריש, לבד".

     

    לא בטוח שזה מה שיעיד על מאמציו של השר משה כחלון לשיפור הדיור בישראל, אבל בשנה שחלפה הספיק עדן חסון, רק בן 25, נזכיר, לרכוש דירה בעצמו, בחדרה. "וזה לא משנה את המוד של איך אני תופס את עצמי. מה שקיבלתי זו מתנה, כן, וזה ממש לא טריוויאלי שילד בן 25 זוכה במה שזכיתי. יש לי כסף לחיות, יש לי בית שקניתי ויש לי אוטו, אבל לא מנקר עיניים, גולף ג'י־טי־איי שרציתי להתקדם אליו מגולף במודל ישן. יכולתי לקנות גם מרצדס, אבל זה לא מה שבראש שלי. יש לי ערך סנטימנטלי לרכב, אני מחובר אליו. הוא כמו חבר שלי".

     

    איפה כן הרשית לעצמך לבזבז?

     

    "אולי בבגדים שאני אוהב. זה גורם לי להרגיש טוב. שם אני לא חוסך, בנעליים גם, קניתי זוג ב־2,500 שקל של דולצ'ה וגבאנה. אני אוהב גאדג'טים, פריק מולטימדיה, אז רוצה את הטלפון הכי מעודכן שיש".

     

    איך ההרגשה שפתאום יש הרבה כסף בחשבון?

     

    "בעיקר ביטחון, אני מבין שזה נטו אמצעי. זה גם קצת מפחיד. מאז שהתחלתי להרוויח כסף התחלתי להבין שאני צריך להתנהל איתו נכון. פתאום יש מע"מ ומס הכנסה ואתה צריך לדאוג לזה. שרית מאוד מסבירה לי מה קורה. לא אכנס להוצאה שלא אוכל לעמוד בה. אני יכול להרשות לעצמי לקנות מה שאני רוצה, אבל אני לא רוצה יותר מדי".

     

    בחרת בחדרה. למה לא תל־אביב, לב תעשיית הבידור?

     

    "אני כל היום במרכז וחווה את העיר הזו. אני מרגיש שאני צריך לחזור למשפחה ולחברים ולשורשים האותנטיים שהם לא עבודה ולא קשורים לתעשייה. לא יודע מה יהיה עוד כמה שנים, אבל אם קניתי דירה בחדרה, אז אין תכנון לעבור לגור בתל־אביב. אני קרוב לים, רגוע, נוף יפה".

     

    חופשות?

     

    "אין הרבה זמן, לפני חודש הייתי ברומא עם שרית ויעקב למאי. ומי שמסתכל מהצד יכול לומר, 'מה אתה נוסע עם אנשים מבוגרים'. אבל יעקב הוא אחד החברים הכי טובים שיש לי ושרית יכולה להיות אמא שלי, ואני נהנה איתם יותר ממה שאני נהנה עם אנשים בגילי. נסענו גם למיקונוס, לא הלכנו למסיבות. אני נהנה יותר מטיולים שקטים".

     

    מתי היית בחו"ל לראשונה?

     

    "כשעבדתי וזכיתי בתחרות מכירת מוצרים של סמסונג, הטיסו אותי לברלין. זה היה בגיל 22. הפעם השנייה הייתה שלושה חודשים אחרי, כשזכיתי במכירות של מוצרי LG למדריד. הטיסה השלישית הייתה לרודוס, עוד תחרות של סמסונג. הכל דרך העבודה".

     

    מצחיק. מתי היית בפעם ראשונה בחו"ל מיוזמתך?

     

    באמסטרדם לפני שנה, עם חברים. בארצות־הברית אהיה כנראה כשנסגור סיבוב הופעות לחו"ל".

     

    המשפחה?

     

    "חוץ מאחותי שנסעה לבורגס, נדמה לי שאף אחד לא היה, גם לא ההורים. לא היינו בטיול משפחתי בחו"ל. היינו נוסעים לטבריה, אילת, נהנים מאוד. לא הרגשתי שזה חסר. היום אני כן אוהב להתפנק, אוכל, מסאז'ים, קניות, אבל אני רחוק מלהיות בזבזן".

     

    הפרסום מביא איתו תופעות לוואי, למשל, שינוי מספר הטלפון בתדירות גבוהה. מאז הנסיקה חסון החליף חמישה כאלה. "מגיעות הודעות בכל מיני שעות מכל מיני אנשים שאני לא מכיר. עשיתי קוד בטלפון, לשיחות, אבל מגיעים אליי כמובן לווטסאפ. אני כן משתדל לענות לאנשים באינסטגרם ובפייסבוק. טלפון זה רק למעגל קרוב".

     

    גם הצעות לדייטים זורמות באמצעים הדיגיטליים. "מקבל המון הודעות באינסטגרם, לפעמים אלפים ביום, מתחילות איתי נשים ובדרך כלל זה לא מעניין אותי ברמה של לעשות עם זה משהו. כן יצאתי פעמיים לדייט בעקבות שיחה באינסטגרם וזה לא התפתח לשום מקום. כשזה מרגיש לי קל מדי, אני לא מתעסק בזה. הסיפוק הרגשי מגיע כשעבדת בשביל זה".

     

    מה ההצעות הכי הזויות שקיבלת?

     

    "בוא ז... אותי, תעשה אותי, תמונות בעירום, סרטונים. באינסטגרם לפעמים זה מציג לך בצורה מטושטשת ואומר לך, 'תבחר אם אתה רוצה לראות', אז אני כבר לא פותח. לא עושה לי את זה בכלל".

     

    כרגע אין אהבה בחייו. "היו לי קשרים פה ושם בשנתיים האחרונות, אבל עם אף אחת לא הרגשתי צורך להישאר".

     

    מה אתה מחפש?

     

    "אין אידיאל מסוים מבחינת מראה. חשוב לי כמובן שתיראה טוב, אבל זה לא משמעותי אם היא לא תהיה אשת שיחה ולא תעניין ולא תהיה מודעת לחסרונות שלי ושלה ותחיה איתם. דברים מתגלים אחרי תקופה ארוכה, בעיקר ערכים. אני לא טיפוס של משחקים. אם עכשיו הייתי יודע על מישהי ספציפית שאיתה אתחתן, לא הייתי מחפש אף אחת אחרת. כל החיפוש הזה לפעמים מתיש, דייטים ושיחות שלא מביאים לשום דבר חוץ מאיזה לילה. אין לי ראש לזה. אני יודע שאני בשלב הזה של הדייטים. אין מה לעשות".

     

    ולאחרונה?

     

    "הדייט האחרון שיצאתי אליו היה עם מישהי שקיבלה את הטלפון מחבר שלי ונורא כעסתי שהעביר, אבל היא הייתה מעניינת וחמודה ובחרתי לתת לזה צ'אנס ונפגשנו. זה הפך לקשר של חודשיים והתקדם, אבל נקטע איכשהו. אנחנו עדיין בסוג של קשר, אבל לא בני זוג בהצהרה. און־אוף כזה. אבל קיבלתי כבר הצעת נישואים".

     

    ספר.

     

    "מישהי, בהופעה בפורום בבאר־שבע, באה עם טבעת והציעה לי להתחתן איתה. שאלתי את הקהל, והבחורות צעקו שלא. אז אמרתי, 'סורי, הם לא מסכימים'".

     

    הצעות יותר ריאליות הוא מקבל מקולגות, שמבקשים שירים או שיתופי פעולה. "המון אמנים פנו כדי שאכתוב להם, גם לדואטים, גם למופעים משותפים. אין הצעה שלא עלתה על הפרק. פנו גם זמרים גדולים וסירבתי, כי חשבתי שזה לא מתאים לי בשלב הזה של הקריירה. היה זמר גדול שנאלצתי להגיד לו לא. הוא קיבל והבין. היום אני חי את המציאות הזו בשלווה. פעם הייתי אומר לך, 'וואו הוא פנה אליי'. היום אני פחות מתרגש".

     

    דעתך על עומר אדם?

     

    "הוא זמר מאוד מצליח ויש סיבה לזה. הוא לא מעט שנים בתעשייה, ועושה טוב את מה שעושה. אני מקשיב לשירים שלו ונהנה מהם. נפגשנו בכל מיני מצבים, מכבדים אחד את השני. הוא החמיא לי ואני לו. הוא דמות שצריך להעריך אותה".

     

    ובתוך כל זה, באחרונה נכנס גם לניהול זמרת בשם מור רביעי, כישרון מבטיח בת 18. צעירה ממנו בשש שנים שלמות. "אני אחראי על בחירת השירים וכותב לה חומרים שיכולים להתאים לה. אנחנו מתווים לה דרך, עם יעקב למאי ושרית. אני מקבל הרבה תיוגים באינסטגרם לביצועים של שירים שלי ונתפסתי על הביצוע שלה ל'ילדים כאלה'. זה היה בסאונד גרוע וזה צולם בטלפון באיכות נמוכה ובמיקרופון של תחנות דלק, אבל כששמעתי את זה בפעם הראשונה אמרתי שאני עף. כל מי שהשמעתי לו לא התחבר כל כך, אבל אני מזהה שם נשמה ויש לה לדעתי בייגלה מעל הראש".

     

     

    × × ×

     

    ביום ראשון האחרון, ביום הולדתו, היה אמור להופיע בשדרות בפסטיבל שערכה העירייה. רגע לפני בוטלה ההופעה בגלל הרקטות. "כבר קראו לי להגיע לבמה. 4,000 איש בערך בקהל. פתאום היה רעש חזק וחשבנו שזה זיקוקים, גם לא שמענו שיש צבע אדום, אבל בסופו של דבר הבנו שזה יירוט. הרעש פחות הפחיד אותי, העניין הוא הצער, ההרגשה הנוראית. כשלקחו אותי לממ"ד ראיתי אמא בוכה כי היא לא מוצאת את הילד שלה, בן השש, היא הייתה אובדת עצות ונלחצתי ורציתי לעזור לה, זה גמר אותי ממש. אחרי כמה שניות ראיתי ילדה מחפשת את אח שלה וזה לא מחזה פשוט".

     

    מחזה בשם מציאות בדרום.

     

    "פעם ראשונה שאני נחשף לכזה דבר באופן ישיר וזו מציאות עצובה במיוחד. קיבלתי אלפי הודעות באינסטגרם מכל תושבי הדרום שהם שמחים שהגברתי את המודעות ושיתפתי מה שקרה ברשת. הבטחתי להם שאבוא ואקיים את זה. יותר מאשמח להגיע, בהתנדבות, מכל הלב. חשוב לי מאוד על רקע מה שקרה שם".

     

    היומיום האינטנסיבי מפגיש את חסון עם כל מיני מצבים. מעמסה נפשית? "כל עוד יש לי את הזמן להגיע הביתה ולחשוב על הדברים, אז לא. אני בשלב מסוים בחיים שלאו דווקא יישאר ככה, שלב צעיר בקריירה. לא יודע מה יקרה איתי עוד שנתיים־שלוש וכרגע אני נותן הכל".

     

    מה אתה חושב שיקרה?

     

    "לא רוצה להישמע יומרני מדי, אבל בעוד שנתיים מאמין שאהיה עם עוד שני אלבומים בחוץ, קהל שיגדל, מערכת יחסים טובה ורגליים על הקרקע. אני בהחלט במקום כזה שכל דבר שאני אגיד יכול לגרום לפתח ציפיות שעלולות לאכזב אותי. אני כן יודע שאני עושה הכל כדי שיצליח".

     

    איך אתה נזהר מהפיתויים האפשריים?

     

    "כמעט לא יוצא למועדונים, לא נחשף לעולמות כאלה, אלכוהול? אולי שותה בירה. זה לא מושך אותי. באופן כללי הדברים שעשויים לסקרן הרבה אנשים בגילי או במצב שאני נמצא בו, פחות מושכים אותי. חשוב לי שהכל יהיה בסדר כל הזמן, לא מדבר עם כל בחורה שפונה אליי באינסטגרם. אני בעיקר לא מקבל החלטות במקום אף פעם. כל דבר, כל רעיון שעולה לי לראש, עובר הרבה פילטרים. כל דבר שיכול להיות בו מקום למעידה, אני שוקל. לא אלך למקום שאני יודע שיש בו סיכוי ששם אני עשוי לעמוד בפיתוי כזה שאני יכול להישאב לסיטואציה. גם לא אלך למקומות כלשהם עם מי שאני יוצא איתה, כי יכולים לצלם".

     

    זה חלק מהפרסום.

     

    "נכון, אבל הרבה פעמים דברים יוצאים מהקשרים. אני יכול להתחיל יחסים עם מישהי ואז ישר יש כותרות. זה כבר קרה. במערכת היחסים האחרונה פירסמו שהיא ואני ביחד. כולה יצאנו פעם אחת לאיזה יום הולדת וכבר ב'גיא פינס'. הבנתי שלכל דבר יש השלכות ולמדתי להגדיר את הקווים".

     

    היום אגב, אתה מאמין באלוהים?

     

    "יותר מאי פעם. אם פעם האמנתי כי הייתי צריך, היום אני יודע שהוא קיים. ההצלחה שלי לא הייתה קורית בלי שהייתי מבקש ממנו כל כך הרבה. יש משפט שאומר, 'פתחו לי פתח כחודה של מחט, ואני אפתח לכם כפתחו של עולם'. אלוהים רק רוצה שתראה לו את הנכונות שלך ואת הרצון שלך להשיג את מה שאתה רוצה ואז ייפתח העולם. זה מה שקרה אצלי. כל שיר שלי שיוצא, יש לו הצדקה ומקום בעולם".

     

     

     


    פרסום ראשון: 27.08.19 , 00:20