"כבוד גדול להיות הבן של דוד ויצטום"

עמנואל ויצטום יודע שתמיד יזהו אותו כבנו של איש הטלוויזיה והרדיו דוד ויצטום, והוא הכי גאה בזה. "אני מאוד שמח על כך", הוא אומר. "אבא שלי הוא איש עיתונות ותרבות בכל רמ"ח איבריו. כשאני מדבר, אומרים לי שאני מאוד מזכיר אותו, אבל בחיצוניות אני דומה לאמא שלי. גדלתי בבית שהיו בו הרבה מוזיקה ותרבות. לא רק שאבא שלי מנגן על צ'לו, אמא שלי (ציפורה), מנגת על צ'מבלו, והייתה עורכת בקול המוזיקה הרבה שנים. למרות זאת ההורים שלי לא דחפו אותי לעסוק במוזיקה, הם רצו שאני אעשה מה שמרגיש לי טוב. אני זה שבחרתי בסופו של דבר במוזיקה".

ניגנתם פעם יחד?

"ניגנו כשאבא שלי הפיק ספר על יחסי ישראל גרמניה. אנחנו מנגנים בעיקר עם חברים, לא באופן מקצועי. יש להורים שלי השפעה עצומה על החיים שלי. את אבא שלי מאוד עניינה ומעניינת התרבות הבינלאומית, אבל הוא עדיין מאוד מחובר לפוליטיקה בארץ ולמה שקורה כאן".

על מרד נעורים שמעו במשפחת ויצטום?

"אולי היה, אבל לא משהו מהותי. כשכל החבר'ה נסעו אחרי הצבא לחו"ל, אני נסעתי ללמוד קומפוזיציה בניו־יורק. ישראל היא מקום קטן, ואתה מחפש לפתוח את הלב והעיניים למקומות חדשים. זה לא היה מרד, אלא רצון לגלות דברים חדשים ולגלות עולם".

ויצטום, 45, נשוי ואבא לשתי בנות, שמתגורר בקיבוץ מעלה־החמישה, הוא נגן ויולה וקומפוזיטור מחונן, יזם אמנות, מרצה ואוצר. הוא למד מוזיקה בארה"ב, התגורר וניגן בברלין ובפריז ושימש, בין השאר, כמנהל מקצועי בתיאטרון המעבדה וכיועץ בפסטיבל ישראל. עכשיו הוא מתפקד כיועץ אמנותי, בין השאר ב"שלם", אחד האירועים המרתקים בפסטיבל מקודשת, שיתקיים בחודש הבא ברחבי ירושלים.

למה עזבת את הנגינה?

"רציתי לטפח יצירתיות של אחרים ולנהל פרויקטים יותר רחבים שלא רק נובעים ממני. השילוב הזה עושה לי טוב. הניהול האמנותי מאפשר המון גמישות ופותח את הראש לעוד אפשרויות וכיוונים. עכשיו אני פחות מנגן. לאחרונה יצא דיסק שלי, והפקתי פרויקט לייב חדש עם הרכב מיתרים למוזיקה אלקטרונית. להקת המחול של אלווין איילי גם לקחה מוזיקה שחיברתי להפקה שלהם".

באירוע "שלם", שיתקיים ב־12 בספטמבר בגן מיטשל הסמוך לחוצות היוצר בירושלים, ישתתפו דודו טסה, מאיה דוניץ, וניזאר אלכאטר, שגם חיברו את המוזיקה, ונגנים מקצועיים וחובבים, צעירים ומבוגרים, יהודים וערבים, חילונים ודתיים. תום כהן, שותפו של ויצטום לניהול האמנותי, ותזמורת מזרח מערב לקחו את המנגינות האלה ועיבדו אותם לקונצרט ייחודי.

מה מיוחד בפרויקט הזה?

"יש כאן אתגר מוזיקלי וגם אתגר חברתי. החלטנו שהתזמורת תהיה מורכבת מתושבי ירושלים, מכמה שיותר שכונות וכמה שיותר אוכלוסיות. יצרנו תזמורת של 120 איש — פנסיונרים ובני נוער, דתיים וחילונים, נגנים מקצועיים וחובבים, ממזרח העיר וממערבה. אספנו כלים גם ממחסנים, מקונסרבטוריונים ומבתים של אנשים. תום היה המנצח שהיה הכי טבעי לפנות אליו בין השאר בגלל החיבור שלו למזרח ומערב. מבחינתי מדובר במופע חד־פעמי. שלם הוא מופע מחווה לירושלים, על כל הסדקים והשברים שבה. שיר הלל לירושלים".