כמו לימור / להורים שלי קוראים אילן ואלישבע, יש לי אח בשם טל ואחות בשם ענת. השם שלי היה אקזוטי לפני 46 שנה והוא עדיין אקזוטי. אין בוקר שלא טועים בו וקוראים לי ליאון, כמו אדון ליאון, כשהשם שלי זה ליאון כמו ליאור. כמו לימור. כמו לישון. לסבא שלי קראו אריה והם החליטו לעברת ובחרו בליאון. מגיל שנתיים אני מתקן. גננת. מורה. בגיל 46 נמאס לי לתקן אנשים. הכי מצחיק זה שמאיר קוטלר, שהיה סוכן שלי, לא הצליח להגיד ליאון. הוא בולגרי, ושמתי לב שבמיוחד אנשים מהעדה הבולגרית לא מצליחים להגיד את השם שלי. לא מבין למה. שנים הייתי מיוצג אצלו והוא קרא לי ליאון כמו אדון ליאון.
רמת–גן / אבא שלי היה סגן אלוף. גרנו בנווה יהושע, ליד רמת חן. השכונה נשקה לפרוג'קטס ואנחנו גרנו בחלק היותר טוב שלה. איך אני אגיד את זה? כשהיו שואלים איפה אני גר, הייתי אומר שאנחנו ליד רמת חן. בתיכון למדתי בבליך שהיה בית ספר מעמדי: היו הרמת־גנים, היו הרמת־אפעלים, קצת כמו בברלי הילס 90210. ואני הכי לא הייתי דילן. הייתי התשובה הגברית לאנדריאה צוקרמן, כולל הסתרת המיקום הגיאוגרפי, פעילות במועצת התלמידים וקושי גדול בתחום הרומנטי כי כולן ראו אותי כידיד. הבחורות לא שמו עליי. הייתי זה שלומדים איתו למבחן ומספרים לו על החבר המניאק שחוזר מהצבא.
אבא / אבא שלי, אילן, השתתף בששת הימים, במלחמת ההתשה וביום כיפור — שבה היה בשתי חזיתות. קיבל גם עיטורים. הוא מעולם לא דיבר איתי על מה שעשה בצבא ועל מה שעבר כחייל במלחמות. לפני שנתיים הסתובבתי בתל־אביב ומישהו ניגש ואמר לי, "אתה הבן של אילן רוזנברג? אני רואה אותך בטלוויזיה. אתה יודע שאבא שלך הציל את החיים שלי באום־כאתף? החיים שלי ושל לא מעט מהחיילים שלו". די נדהמתי, כי הוא היה עם דמעות בעיניים, ולא שמעתי את הסיפור הזה מעולם. ניגשתי לאבא שלי וביקשתי שיספר מה קרה שם והוא אמר רק "מזל שאני חזרתי משם", ולא הסכים לספר לי כלום. אני חושב שכמוהו יש דור שלם של אבות, שסוחבים פוסט־טראומה מודחקת. זה דור שלא טיפל בעצמו. הוא לא דיבר על זה מטוב ועד רע. אני זוכר שרעשים היו מקפיצים אותו. הוא נעל בפנים הרבה מהפגיעות והכאב שלו — הוא לא אדם שמדבר על כאב ורגש.
לא מזמן ישבנו בארוחת ערב עם אחותי ואחי הגדול שחזר בתשובה ואמרתי לאבא שלי, "ספר מה היה". אחותי נזכרה פתאום שהוא הגיע הביתה מהמלחמה פצוע בגב. והוא אמר רק, "כן, היה איזה רסיס". לא הסכים לדבר מעבר לזה. אמר רק, "מזל שחזרתי". היום ברור לי שהוא שילם מחיר כבד על השתיקה שלו — איזשהו נתק רגשי. במשך שנים אבא שלי לא ידע להכיל את זה שקשה לי. לבכות מבחינתו זה בכלל לא כדאי. זה גרם לי להרגיש שבכי לא מתאים לגבר, והיום אני מבין שזה בא ממנו. מצד שני, הוא תמיד היה שם והשגיח, לפעמים בגמלוניות רגשית, אבל היה שם.
פיצוחים / הייתי חנון. מה זה חנון? הייתי תלמיד מצטיין והמורה ללשון מאוד אהבה אותי וסידרה לי קומבינה שאייצג את בליך בתוכנית "פיצוחים". שוש עטרי הייתה אייקון תרבות, הייתי מקשיב לתוכנית שלה "חדש חדיש ומחודש" ולפגוש אותה זה היה מדהים. היא הייתה מגיעה ובסרט נע צילמו כמה תוכניות. מי שראה את זה טוען שהיה שם טיזינג מצידה, שאני לא קלטתי. שאלה אותי, "במה אתה מצטיין חוץ מזה שאתה נראה טוב?" ולא שמתי לב לכלום. רק רציתי לצאת קול מהסיטואציה הזאת וגם לזכות כי אני אדם תחרותי.
אגב, גם היום אני בדרך כלל לא שם לב כשבחורות מתחילות איתי, אני לייט־בלומר, החנון שבי לא מאמין שמישהי תסתכל עליי. במקרה של שוש, אני זוכר שהיא הלכה לקראתי מאוד. עזרה לי בתשובות. כשהגיע יוטיוב זה תפס תאוצה. עד אז זה היה אצלי בקלטת וידיאו שהחבאתי עמוק בארון. אני עדיין נבוך כשמזכירים לי את זה.
הגלולה / בגיל 18 וחצי התחלתי ללמוד באוניברסיטה. הייתי מצטיין דיקן בחשבונאות וכלכלה. בלילות עבדתי כברמן בגלולה, בר מיתולוגי בתל־אביב של הניינטיז. שם התחלתי להכיר אנשים: אורי שטרק, מועדונים, נהיו לי חברות דוגמניות — למשל מלאני פרס, שהיא לא הייתה הגירלפרנד שלי, אבל אני הייתי הבויפרנד שלה. זה היה הסטטוס. היא שברה את ליבי, כפי שעשתה לרבים. לזכותה ייאמר שעשתה את זה בחן. סקס בשירותים? יש דברים שלא יפה לכתוב בעיתון. אני אגיד רק שכל המיתוסים על הגלולה נכונים, ועל קולנוע אלנבי עוד יותר. אבל הכל היה בהסכמה. וכל העסק היה מאוד מרגש.
פעם אורלי ויינרמן הגיעה לגלולה והיה לנו דייט שנגמר בהסכמה הדדית שלא כדאי. שזה לא זה. אני זוכר שלקחתי אותה לתערוכה במוזיאון ישראל, ובואי נגיד שהעולמות לא התחברו. הכי מרגש היה שהכרתי מלא מוזיקאים — חמי רודנר, ירמי קפלן. למדתי לשתות ג'ין וטוניק אבל לא השתכרתי בשום אופן. פספוס? אולי רק בפעם ההיא שניק קייב הגיע לגלולה וישב בחוץ, ואני הייתי תקוע מאחורי הבר.
דוגמנות / הפנו אותי לבטי רוקאווי והייתי בחור די רזה ומצאתי את עצמי כמה פעמים עומד מול מלהקים שאומרים לי, "אוקיי, בוא תוריד רגע חולצה". אני עומד עם עוד שלושה חבר'ה בלי חולצה ואני הכי רזה, מרגיש זוועה עם עצמי, והם מתחילים לדבר בגוף שלישי — הוא קצת רזה, זה לא מתאים. זה גרם לי להרגיש כל כך גרוע שהודעתי לבטי שאני לא רוצה, ואם כבר אודישנים — אז למשחק.
יריב הורוביץ לקח אותי לאיזו פרסומת ל"מעריב לנוער" בהשתתפות ליאור מילר ואלון ריינהורן. הם לא ראו אותי ממטר. הם היו מלכי העולם. אני זוכר שהפרסומת הראשונה שצילמתי הייתה עם ליאור מילר ועמית מכטינגר בתשדיר שהזהיר לא לשתות כשנוהגים. לילה שלם בילינו על הסט וזו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי את עמית, שהייתה אז משהו שאין לתאר — מדהימה. ילדת פרחים קצת מופרעת. תוך כדי סצנה כתבתי לה פתק עם מספר הטלפון שלי והוספתי שאני אשמח להיפגש איתה. במשך כמה ימים חשבתי שאולי היא תתקשר, אבל זה לא קרה.
רחוב בלפור / חיי הרווקות שלי היו סוערים. פעם התארח בדירה שלי ג'רארד באטלר. בשלב מסוים הפכתי לשלוחה של הוליווד — יש לי חבר טוב שחי באל־איי, ומדי פעם כשמגיע כוכב לישראל הוא רותם אותי. למשל זאק בראף. או ראיין גוסלינג. כשהגיע לישראל הוא הרים טלפון ולקחתי אותו לבלות. לפאולה היה קראש עליו, ובצדק — יש לו כריזמה מטורפת. היא הייתה אז בהיריון עם הבת הראשונה שלנו. הוא בחור מדהים. אני זוכר שהוא קיבל תסריט של סופיה קופולה לסרט "מארי אנטואנט" והוא אמר לה שלא בא לו על זה. שאלתי אותו, "אתה נורמלי?" והוא אמר, "זה לא תפקיד טוב". והוא באמת לא לקח את התפקיד בסוף. אמרתי לו, "אולי תעביר לי את התפקיד?" זה לא עבד. איש נורא כיפי. מנגן. בחור סופר־מרשים. אני בעיקר הייתי בלחץ מזה שפאולה מריירת עליו.
אנג'לינה ג'ולי / אמרתי שאני לא שם לב שמתחילות איתי? אז זה היה רגע כזה. הייתי באל־איי. כבר הכרתי את פאולה ונסעתי אחרי חודש. היינו מאוהבים טילים ואני קבעתי שאני נוסע לכתוב תסריט באל־איי. צילצלו מגיא פינס ושאלו, "בא לך לראיין את אנג'לינה ג'ולי, אוליבר סטון, ואל קילמר וג'ארד לטו על הסרט 'אלכסנדר'?" אמרתי, ברור! בכיף. עומר ברנע היה איתי. נכנסתי לראיון ונורא מלחיצים אותך לפני, לא לשאול שאלות אישיות. מפינס אמרו תנסה לגשש, היא נבחרה לאישה הכי סקסית, יש שמועות על רומן עם בראד פיט.
נכנס. מזהירים אותי שאם אני פולט משהו לא נכון מעיפים אותי. והיא הייתה מהממת. אין לתאר. פשוט מדהימה. קורנת. אני שואל כמה שאלות על הסרט ואז שואל איך זה מרגיש להיות האישה הכי סקסית? היא עונה לי, "זה מוזר, לא עשיתי סקס חודש". אמרתי לה, "אפשר לטפל בזה". ואז היא אמרה, "וואט אר יו דואינג לייטר?" אמרתי, "לא יודע, רוצה פוט מסאז'?" והיא אומרת לי, "דת קוד בי נייס". ומסמנים לי מאחור נו־נו־נו כדי שאשתוק כבר. אני ממשיך בראיון ולא מבין את הפלירט. בסוף, היא אומרת לי תודה ושואלת, "מה אתה עושה בעיר?" אמרתי שאני נוסע ללאס־וגאס. היח"צ דוחפים אותי החוצה ועומר אומר לי, "אתה קולט מה קרה שם, איך היא התחילה איתך? מה אתה עונה לה שאתה נוסע לווגאס?" בדיעבד ראיתי את הראיון והבנתי שפיספסתי. פאולה אמרה לי, "שמע, אם היא הייתה מציעה לך לצאת הייתי מסכימה". אני עדיין שומר את הקלטת. יכול להיות שהיא סתם הייתה מנומסת, אבל אני אזרום עם הפנטזיה.
גל”צ / זו ההוכחה לכך שיש חוקיות בקוסמוס. מאז שארז טל עשה את "מה יש" היה לי חלום אדיר להגיע לרדיו. הגיע הגיוס וביקשתי גל”צ. היה לי פרופיל 97 אבל התעקשתי. באתי למבחני קול ולא התקשרו אליי. שם זה נגמר. הלכתי למיונים לטיס. לא התקבלתי בגלל משהו בעיניים, ואמרתי יאללה, עתודה, כמו שאבא רוצה והמורה תמרה רוצה. שובצתי לתפקיד קצין תכנון במינהל הסגל בשלישות, ואחרי שנה בתפקיד, שבה קיבלתי הצעות לקמפיינים והצעה להנחיה של תוכנית ב־HOT שלא יכולתי לעשות, כי אני בצבא — בעודי יושב בין הקלסרים ומפיק דוחות ממחשב ענק עם מדפסת שמוציאה ניירות עם חורים בצדדים — מגיע טלפון ממדור חינוך. האישה מעבר לקו אומרת לי, "אתה למדת כלכלה, נכון? אני מחפשת מחליף לכתב הכלכלי. תוציא לי רשימה עם מועמדים".
אני מוציא רשימה, דופק על הדלת של המפקדת שלי ואומר לה שזה החלום שלי ושתיתן לי להוסיף את עצמי לרשימה. היא נתנה לי אישור וקיבלתי את התפקיד. באתי כעב"ם. הנחיתו אותי ויאללה. הייתי מאושר. הייתי מוכן לעבוד 26 שעות ביממה כדי להצדיק את הדבר הזה. עדי טלמור רודה בך בבוקר, גולן יוכפז רודה בך בערב. זה תענוג צרוף. אז זו הייתה עבורי ההוכחה שיש חוקיות בעולם. תקראי לזה קארמה. והיו לי מספיק רצון ונחישות כדי להתנפל על זה ולזכות בזה.
קלווין קליין / בשידור האחרון שלי בגלצ נכנסתי לאולפן, ופתאום הבנתי שזו הפעם האחרונה שאני מגיש פינת כלכלה ואמרתי אין מצב שאני עושה אותה כרגיל — אז התפשטתי ועשיתי אותה בתחתוני בוקסר לבנים של קלווין קליין, די מרופטים אני חייב להודות. לשמחתי הם היו ייצוגיים מספיק. וכולם עמדו בחוץ ואיזה משוגע. ה היה רגע שבו אני אומר שלום למקום הזה. משם נסעתי לבקו"ם, ולסופ"ש בלונדון. בדרך לשדה התקשרו אליי שאני מושעה.
פאולה רוזנברג / הייתי בתקופה שחיפשתי מערכת יחסים. פאולה בדיוק התגרשה. בן דוד שלה שהכיר אותי — כעבור שלוש שנים הוא גם חיתן אותנו — אמר לי שהיא מדהימה ולה אמר ש”ליאון יעשה לך גוד טיים”. היא מספרת שאיחרתי בשעתיים לדייט הראשון. אני זוכר שאמרתי, "מה בליינד דייט עכשיו", הייתי גמור על הספה. הוא התקשר ואמר, "אחי אנחנו מחכים כאן כבר חצי שעה, מה קורה". קמתי מהספה והלכתי לשם וזה היה כנראה הדבר הכי טוב שעשיתי. התאהבתי בה מהדייט הראשון. כשהגעתי היא היתה טיפה שיכורה, היא הייתה מהממת ושרה והרגשתי את הלב שלי פועם, וזהו מבחינתי. מאז אנחנו יחד, קצת יותר מ־15 שנה.
אני זוכר שהייתה בינינו התפוצצות של תשוקה ורציתי לקחת את התחושה איתי. מה שקרה זה שהיא שכחה אצלי את התחתונים - זה לא היה חוטיני מתחרה. אני בחור קינקי בקטע הזה. הלכתי איתם בחוץ. זה מגיע מאותו מקום של ללכת עם החולצה של בחור שאת אוהבת. אבל אני מדגיש: זה קרה רק פעם אחת! אין לי עניין ללבוש תחתוני נשים. נוחות אצלי היא מעל הכל.
גבריות / אני לומד מדי יום להיות אבא יותר טוב. יש לנו את שילה, 12, וארבל, עשר. למדתי עכשיו הנחיית מעגלי גברים באוניברסיטת תל־אביב — זה העתיד. בגדול, זה עוסק בגברים שמסוגלים לדבר על הרגשות שלהם. המטרה היא ללמוד להיות גבר שהוא לא רק הישגי ומפרנס ומוביל ויודע כל, אלא גם להיות רגיש ונוכח בתור אבא, גבר שמסוגל להכיל מורכבות רגשית ולנהל את הכעס שלו. איפה אני מפשל? יש רגעים שאני מאבד את זה. כשהילדות עושות בלגן בבית, ואז אני מוצא את עצמי הולך אחריהן וצועק, "למה הדברים זרוקים? עכשיו תקומו". אני שונא את עצמי תוך כדי. בקורס הזה אני לומד לא להיות אגרסיבי. להיות מכיל ולא דורסני. זו עבודה.
טיפול / הבנתי בגיל 46 שאת הדברים המהותיים ביותר בחיים לא למדתי: שאני לא יודע איך חיים בזוגיות נכון, מה הציפיות שלי מאשתי, איך לא מתאכזבים ולא רבים ואיך ממשיכים לחיות יחד בטוב ובהנאה מול כל האתגרים שיש. החלטתי שאני רוצה להיות בן זוג טוב יותר, אבא טוב יותר. התחלתי ללמוד אימון הוליסטי כדי להבין את המנגנונים שלי. המטרה היא לדבר רגש. אבא שלי היה שתקן ולא דיבר רגש ואני רוצה להיות אחר. אשתי עובדת המון שעות. ואני לא רוצה להרגיש כמו סמרטוט. בעצם, סמרטוט היא לא המילה הנכונה — אתה לא רוצה להרגיש שאתה דחוק בין הכיור לכיריים למקרר.
לעשות תוכנית יומית זה תובעני, ועוד לעבוד יחד, ואחר הצהריים לא פעם אני עם הבנות. הרגשתי שיש לי מועקה פנימית שלא תיפתר במרחב הזוגי, והבנתי שאני צריך לעשות מהלך של התפתחות. חוץ ממעגל הגברים, אני עושה את הטיפול ההוליסטי כדי שאפתור את הערפל הפנימי הזה, שגורם לי להיות בבית עצבני ונרגן ופאסיב־אגרסיב ולא נעים, ובעצם להפוך לאבא שלי. אני לא רוצה להיות שם. אני רוצה להיות אבא שמח. אני רוצה להיות האבא המכיל והתומך, וזה לא יקרה מעצמו.
פאולה וליאון / אנחנו עושים את התוכנית שלנו “פאולה וליאון” כבר ארבע שנים כל בוקר בקשת. אחת התגובות הכי חזקות שאנחנו מקבלים, זה שאנשים אוהבים שאנחנו מביאים למסך את היחסים שלנו כמו שהם. אנחנו לא שני אנשים שקוראים מהפרומפטר, אנחנו גם מעורבים בתכנים וגם באים עם כל המטען מהבית. זה אומר שאם בבוקר היא הביאה לי את הג'ננה אני בא עם הג'ננה לאולפן. הרבה זוגות אומרים לנו שאיזה כיף שמישהו מביא אמת.
אנחנו זוג שחשוב לו אותנטיות. גם בחיים וגם בטלוויזיה. למדתי את זה מפאולה. בדברים הקודמים שעשיתי בטלוויזיה שמרתי על פאסון. בהתחלה זה הלחיץ אותי, כי פאולה מאוד ספונטנית ואותנטית בשידור ואני מאוד מסודר.
בוקר אחד הגעתי אחריה ושמעתי אותה מדברת עם חברה ואומרת, "אני נוסעת לסופ"ש עם שלוש חברות". זה 20 דקות לפני תוכנית וקופץ לי הפיוז. היא לא שאלה אותי אם אני מוכן, היא פשוט הודיעה לי. העורכת מגיעה ועוברים על הליין־אפ ואני כולי בוער מבפנים! איך היא עושה את זה בלי לשאול אותי? מתחיל שידור ואני לא יכול להתחיל לדבר על הדברים הכתובים. לא יכולתי להעמיד פנים, ודיברתי על העניין הזה עם הצופים. קיבלתי ים תגובות.
אנשים שמחים לגלות שאפילו החבר'ה המוצלחים כביכול מהטלוויזיה חיים את החיים בדיוק כמוהם. מתעצבנים, מתווכחים מי יהיה בבית בצהריים ומי יסיע לחוג, וכן קנית ולא קנית. זה חלק מהחיים. כשהבאנו את זה למסך הבנו שזה לא בושה ושזה המקום לנרמל את זה.
מונוגמיה / הפודקאסט שלנו, “יחסינו לאן” ב”עושים היסטוריה”, הגיע במקום הטיפול הזוגי. התחלנו לעבוד יחד ובחדווה מאוד גדולה. באים ל־40־50 דקות שיחה. מביאים מטפלים זוגיים ואת עצמנו. זה מין טיפול זוגי פתוח שמטרתו לאוורר את האינטימיות בין שני אנשים שחיים יחד. אנחנו מדברים על מיניות — מה קורה לה בזוגיות. אתה מגיע הביתה גמור וכל מה שאתה רוצה זה לראות טלוויזיה או להיכנס לאינסטגרם לראות מה קורה לאחרים בחיים. אף אחד כבר לא קורע את הבגדים.
הייתה לנו מטפלת מינית שאמרה: הציפייה שתגיעו ללילה ותציגו מופע ארוטי של תשוקה זו ציפייה מופרכת — אז צריך למצוא את הדרך. אני שואל את עצמי לפעמים, האם אני עושה סקס מתוך הרגל? גיליתי במעגל גברים שברגע שאישה אומרת, "אני לא יכולה היום, אני עייפה מדי", ו"מה הוא שוב מתחכך בי ורוצה שאשתף פעולה" — מלא גברים מרגישים בדידות. אנשים עפו על הפרק הזה בטירוף. שכנים עצרו אותי להגיד תודה. מרגש לגלות שאנחנו לא היחידים שמתמודדים עם זה.
ליאון של לפני 20 שנה לא ידע כלום על זוגיות. לא ידעתי לחיות בזוג. ועדיין שגרה מונוגמית היא האופציה הטובה ביותר. אני רואה כאלה שיצאו לשוק, תוך שנה מוצאים זוגיות ומתחילים לתקן. אני אוהב את האישה שלי, היא מטריפה אותי והיא הכי סקסית בעיניי בעולם. אני רוצה לחיות איתה, אבל כדי שהעסק הזה יחזיק מעמד אני יודע שאנחנו צריכים לעבוד על זה ולשתף אחד את השני. לא לכעוס, אלא לגלות חמלה כשהיא משאירה את התיק בכניסה לבית ומפזרת את הנעליים בסלון. זה לא נגדי, אלא זה כי היה לה יום קשה.
ארץ נהדרת / "ארץ נהדרת" עושים קריקטורה שלנו. לוקחים משהו קיים ועושים אותו גרוטסקי. פאולה אישה דעתנית ובשידור היא לא תעצור. היא אש, בכל המובנים. כשזה מגיע למצב ששנינו מדברים יחד, אני עם המשמעת הגל"צניקית עוצר ונותן לה לדבר. אז נוצר דימוי כאילו היא משתלטת עליי. הם הקצינו את זה וזה קצת מערער — גרם לי לחשוב מה, אני כזה פודל? אבל למדתי שזה סבבה ומצחיק. ושאנשים רואים הרבה פעמים השתקפות של משהו שקשור אליהם. אנחנו בדור של חלוקה שווה בנטל. אני פמיניסט גם בפרקטיקה. ובכלל, היא כזאת חכמה, היא כל כך הרבה פעמים צודקת. אז למה לא לתת לה להוביל?
80 ומשהו / כל השנים אני מתעסק במוזיקה. עד שפגשתי את החבר'ה של הלהקה הזאת, "80 ומשהו", והבנתי שלמה בכלל לנסות לכתוב שירים חדשים, כשיש שירים מעולים כאלה שגדלתי עליהם. אנחנו מפוצצים זאפות. מדהים התגובות של אנשים שחוזרים לילדות. אני יוצא הרוקסטאר שתמיד רציתי להיות. ומה שטוב זה שפאולה מגיעה להופעות ונדלקת עליי, אז זה משתלם בכל המובנים.
