{ }
שלישי 10 בדצמבר 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום : עמית אלקיים
    7 ימים • 28.08.2019
    "לא מגיע לי לחיות בכלא ולעצור את החיים"
    אחרי 15 שנה כעגונה, חיה לאנא רלב"ג כבר חשבה שהסיוט נגמר. לפני כשבועיים, בצעד שהסעיר את המדינה, הורה הרב הראשי לישראל, דוד לאו, למנוע את קבורת אמו של בעלה, שבתגובה התחייב להעניק את הגט. אלא שאחרי שהאם נקברה, הבעל חזר בו והאשים את הרב לאו בניגוד אינטרסים, בשל היותו קרוב משפחה של האישה. מאוכזבת ושבורה, רלב"ג מאשרת את הקשר המשפחתי, אבל הודפת את הטענות ומספרת על הנישואים שהתרסקו, על בדידותה בזמן שהוא לקח אישה נוספת ולמה אחרי כל זה, היא עדיין מאמינה בממסד הרבני
    שרי מקובר־בליקוב | צילומים: עמית אלקיים

    בשנה שעברה החליטה חיה לאנא לשנות את שמה. צעד סימבולי של אמונה, אחרי כ־15 שנים ארוכות ומייסרות של המתנה לגט מישראל מאיר קין, בעלה ואבי בנה. “אומרים: ‘משנה שם משנה מזל’”, היא מספרת בדמעות בשיחה מביתה במונסי, ניו־יורק, “אז שיניתי את שם המשפחה שקיבלתי מבעלי לשם נעוריי, רלב”ג. וחיכיתי. הייתה לי תקווה”.

     

    לפני כשבועיים נדמה היה שזה הצליח. בצעד רדיקלי שעורר גם מהומה תקשורתית, החליט הרב הראשי, דוד לאו, לעכב את קבורת אמו של הבעל, ישראל מאיר, שגופתה נשלחה לישראל מארה”ב ‑ עד שיסכים לשחרר את אשתו מעגינותה. מלשכת הרב הודיעו שהבעל התחייב לציית להוראות בית הדין ואף הפקיד ערבות כספית. מכיוון שכך, האם הובאה לקבורה. אלא שאז, הסיפור שב והסתבך. בעיצומה של השבעה על אמו, הכחיש הבעל מאיר את ההתחייבות ותקף את הרבנות.

     

    הרב דוד לאו. תחושת שליחות
    הרב דוד לאו. תחושת שליחות

     

    “האושר היה קצר”, אומרת עכשיו חיה לאנא במרירות. “חשבתי שאוכל להרים את הראש ולהתחיל לחיות כמו שמגיע לכל אישה. חשבתי שסוף־סוף יהיה לי עתיד. אם רק היו מחכים עוד יומיים־שלושה, בעלי היה נשבר ונותן את הגט. אבל הרב לאו היה בלחץ, ובעלי עשה צחוק ממנו ומבית הדין. הוא רימה אותם ולי לא הייתה מילה בעניין. חבל שלא דיברו איתי לפני שהאמינו לו וקברו את אמא שלו. יכלו לפחות לפנות אליי כדי לשמוע את הצד שלי”.

     

    ואם היו פונים?

     

    “אז הייתי אומרת שאסור לסמוך עליו. שקודם כל צריך לקבל ממנו את הגט ורק אחר כך להביא את אמא שלו לקבורה. הייתי אומרת שאני לא צריכה ולא רוצה ממנו כלום, לא כסף, לא בקשת סליחה, לא התנצלות, רק יציאה לחופשי, חיים ועתיד. אם היו מקשיבים לי לפני שמיהרו לקבור את חמותי, הייתי אומרת: תיזהרו מההבטחות של האקס שלי. אני מכירה אותו. יש לו יצר הרע גדול”.

     

    מניעת קבורה היא צעד קיצוני, גם מבחינת איסור הלנת המת. אחרי הכל, חמותך אינה צד בסיפור.

     

    “מאוד מכביד ומצער לא לקבור מישהו. אני אישה דתייה ואני יודעת שכשמעכבים קבורה של נפטר, הנשמה שלו סובלת. בנסיבות רגילות לא הייתי מוכנה לקבל את זה. מפריע לי שהיה צריך להשתמש במשהו כל כך קיצוני כדי להשיג את החופש שלי. אבל קבוצה גדולה של רבנים מאוד חשובים בארצות־הברית ישבה על הסיפור ובדקה אותו לעומק מבחינה הלכתית ומוסרית. ואם הם החליטו שלעכב קבורה כדי להשיג לי גט זה דבר נכון על פי התורה וההלכה, ורב ראשי של ארץ ישראל אישר את ההחלטה שלהם, אז זה מקובל עליי. רב אחד אמר לי, ‘עדיף שנעכב קבורה של מת בכמה ימים, כדי להציל אישה חיה שקבורה במשך 15 שנה”.

     

    “פייק ניוז”

     

     

    כאמור, פרסום ההחלטה החריגה עורר סערה גדולה, שנעה בין מחמאות לרב לאו על הצעד הרדיקלי לטובת העגונות, לביקורת על השימוש בגופת האם כאמצעי סחיטה. מי שהחל במהלך היה בית הדין “אגודת הרבנים” הפועל בארצות־הברית, שניצל את ההזדמנות והורה לעכב את קבורת האם, עד שבנה ישחרר את אשתו מעגינותה. בנוסף, צפה שאלת הסמכות של הרבנות הראשית, שאפילו לא פתחה תיק בנושא.

     

    הבעל מאיר, מצידו, טען כי מדובר ב”פייק ניוז”. “הרב הראשי לאו פירסם שקרים לגביי”, אמר בסרטון שהפיץ, “לכן אני נאלץ להגיב במהלך השבעה. הרבנות פירסמה, שבעקבות עיכוב הקבורה של אמי אז שיניתי את דעתי והסכמתי לתת גט... דעו לכם שזה פייק ניוז. אף אחד מהרבנות לא פנה אליי... בנוסף, שום כסף לא הופקד כעירבון למתן הגט... נוסף לשחיתות הרגילה של בית הדין הרבני, במקרה הזה היה לרב לאו אינטרס מיוחד מכיוון שהוא קרוב משפחה של אשתי... צריך לדעת שהגט ממתין לאישה כבר יותר מעשר שנים”.

     

    ברבנות הדפו את הטענות: לדבריהם, הרב לאו לא ניהל את המו"מ והאם נקברה לאחר שהובא לידיעתו שישנה התחייבות ועירבון עליו חתום אחיו של הבעל. עם זאת, נותרו עדיין כמה שאלות לא פתורות: האם אכן הופקד כסף, היכן הופקד ומה ייעשה איתו כעת, אחרי שקין התנער מכל הפרסומים בנושא.

     

    חיה לאנא מאמינה שאם הרב לאו היה עומד בלחצים וממתין עם הקבורה, היא הייתה יוצאת לחופשי. "כן, אני חושבת שאם הם היו מחכים עוד יומיים־שלושה, בעלי היה נשבר ונותן גט. אבל הרב לאו לא היה מסוגל לחכות עם הקבורה יותר מדי. אני מאוד מעריכה אותו שניסה לעמוד על זכויותיי. אני חושבת שהוא גיבור. הבעיה היא שהפעילו עליו הרבה מאוד לחץ. שמעתי שהיו כמה רבנים שדרשו ממנו לקבור את חמותי כמה שיותר מהר".

     

    מאיר טען שיש בינך לבין הרב לאו קרבת משפחה, ושהוא עוזר לך ממניעים אישיים.

     

    "הרב לאו באמת קרוב משפחה שלי. אשתו, ציפי רלב"ג, היא הבת של הרב יצחק רלב"ג, שהוא בן דוד של אבא שלי. אבל הרב לאו לא רצה לעזור לי בגלל שאני קרובת משפחה. הוא היה עוזר לכל אחת במצבי. רציתי לדבר איתו, אבל הרב לא הסכים. הוא לא מדבר עם הצדדים".

     

    ועדיין, כקרוב משפחה, האם היה בכלל נכון שיתערב?

     

    "אני חושבת שהוא בכלל לא ידע שמדובר בי. אף פעם לא פניתי אליו ולא ניסיתי להשפיע עליו או לבקש ממנו עזרה. הפעם הראשונה והיחידה שפניתי לרבנות הראשית הייתה כדי לנסות לעכב את הקבורה, עד שאקבל את הגט. וגם אז הוא ורבנים אחרים בישראל לא הסכימו לדבר איתי. אני חושבת שבמקרים הקשים והנדירים האלה, חובתו של רב ראשי לעזור לכל עגונה בלי קשר לקרבת המשפחה שלו אליה".

     

    ולאורך השנים, היה שימוש בקשר ביניכם?

     

    "אף פעם. הייתי יכולה לנסות להשיג ממנו פרוטקציה. הרי פגשתי אותו כל השנים בחתונות של הילדים שלו, אבל אף פעם לא ניגשתי אליו או ביקשתי ממנו עזרה. ידעתי שהוא הרב הראשי ושזה לא הוגן ללחוץ עליו לעזור לי".

     

    ובסופו של דבר קבורת האם התעכבה ועדיין לא קיבלת גט. את מרגישה מרומה?

     

    "אני לא כועסת על הרב לאו. להפך, אני חושבת שהמעשה האמיץ שלו נותן תקווה לעגונות אחרות".

     

    מלשכת הרב לאו נמסר בתגובה: "לרב הראשי לא ידוע על כל קרבת משפחה כזו. גם לפי טענת הבעל לכאורה מדובר בקרבה רחוקה מאוד, אשר פשוט וברור כי אין כל דרך לדעת עליה בזמן אמת".

     

    נותרה שבורה ופצועה

     

    היא אישה חזקה שמתאמצת לחייך, לקוות ולשדר אופטימיות, אבל שיברון ליבה ניכר, גם מאחורי המילים השקולות. בצל הטלטלה והאכזבה היא ממשיכה לגדל את ילדיה ולנהל את משרד התיווך שבבעלותה. היא עברה את גיל 50, “אבל אלוקים נתן לי ברכה של מראה צעיר”.

     

    בצעירותה נישאה חיה לאנא לבחור חרדי ממשפחה מיוחסת. נולדו להם ארבעה ילדים, שלוש בנות ובן, אבל הקשר עלה על שרטון והשניים התגרשו. "הייתי מאוד צעירה והיה מאוד קשה", היא משחזרת. "אני לא מוכנה לדבר על מה שעברתי כדי לא לפגוע בילדים. רק אומר שכשהתחלתי לחשוב על פרק ב', היה לי הכי חשוב למצוא מישהו רגוע ונחמד, להקים איתו משפחה חדשה. הילדים היו הדבר הכי חשוב בחיים שלי, וחיפשתי מישהו שיהיה טוב ועדין אליהם".

     

    ואז הופיע מאיר, גרוש ואב לארבע בנות. "זה היה בשידוך, אבל הבת שלי והבת שלו היו חברות ויצא שנפגשנו עוד קודם", היא מספרת בביישנות. "הוא עשה עליי רושם מאוד נעים. היה מנומס ומקסים עם הילדים. יצאנו שישה חודשים והחלטנו להתחתן. הייתי מאושרת. בעלי הראה את הצד הנחמד באישיות שלו. חשבתי שנגמרה התקופה הקשה ומתחילים החיים היפים.

     

    "מהר מאוד נכנסתי להיריון", היא ממשיכה, "ופתאום גיליתי שלבעלי אין סבלנות לילדים. הוא היה מאוד קפדן ואגרסיבי כלפיי. זה היה נורא. תשעה חודשים עברו, נולד לנו בן ואני גיליתי שהכל הצגה. נתתי אמון במישהו מזויף".

     

    בחתונה עם ישראל מאיר קין. “גיליתי שהכל הצגה"
    בחתונה עם ישראל מאיר קין. “גיליתי שהכל הצגה"

     

    שקלת להתגרש?

     

    "כבר הייתי נשואה פעם אחת ואני דתייה. בתקופה ההיא לא היה מקובל להתגרש אפילו פעם אחת, במיוחד לא בסביבה המשפחתית והחברתית שלי. חשבתי לעצמי, שאולי עדיף לעבוד על הנישואים השניים ולנסות לשפר את היחסים שלנו. קיוויתי שבעלי ישתנה. חשבתי שגם אני צריכה לבדוק את עצמי. אז הלכנו לטיפול זוגי, ניסינו לשקם ולפתור את הבעיות וזה לא הצליח. רציתי לתקן, אבל מאיר טען שהוא בסדר גמור, שכל הבעיות בגללי ושלו אין מה לשפר. הוא הפסיק לשתף פעולה. זו הייתה תקופה קשה. החלפנו פסיכולוגים, הלכנו לרבנים, בכיתי והתפללתי הרבה. יום אחד קמתי ואמרתי לעצמי, 'אני אמא, יש לי אחריות כלפי הילדים שלי, וגם אם זו בושה גדולה להיות גרושה פעמיים, אני חייבת להם את זה'. ידעתי שאם מישהו מתגרש פעם אחת, אפשר לקבל ולהבין, זה יכול לקרות, זה לא סוף העולם. אבל אם אישה מתגרשת פעמיים, הרבה אנשים יחשבו שהיא לא בסדר. ועדיין, היה לי עדיף לגדל את הילדים לבד בשקט ובשלווה ושכל העולם יחשוב שאני בעייתית. העיקר שהם לא יהיו חלק ממערכת יחסים פוגענית ומקולקלת".

     

    ב־2004, כשבנם המשותף היה בן שלוש, החליטו בני הזוג להיפרד. "בפעם הראשונה ששמתי את המילה 'גירושים' על השולחן, מאיר אמר שהוא לעולם לא ייתן לי גט", משחזרת חיה לאנא, "אבל אני לא האמנתי שהוא מתכוון לזה". היא עזבה את הבית, הרחיבה את משרד התיווך הקטן שפתחה ויצאה לחיים חדשים כאם יחידנית. "חשבתי שמדובר בתקופה זמנית, שאקבל את הגט ואמצא סוף־סוף בעל טוב. אני אישה מאמינה וידעתי שאלוקים מעמיד אותי בניסיון. אבל חלפה שנה ועוד שנה ושנתיים וחמש ועשר, ושום דבר לא קרה. הזמן שלי עף ומאיר לא היה מוכן לשחרר אותי. מאות פעמים פניתי אליו והתחננתי שייתן לי ללכת. רבנים חשובים ריחמו עליי וביקשו ממנו לתת לי גט, והוא לא רצה לשמוע. הזמן עבר ואני הפסדתי את השנים הכי יפות".

     

    איך התמודדת?

     

    "לא שקעתי ולא הרמתי ידיים. תמיד הייתה לי שמחת חיים וגם ברכה בעסק. אבל היו גם רגעים מאוד קשים של שבר. לא איבדתי את הרצון להמשיך בחיים, אבל תמיד היו חוסר האונים והקושי לשנות את הגורל. לא הייתי מוכנה להשלים עם זה שאין לי שום דרך להיחלץ, שאני לגמרי תלויה ברצון של הבעל שלי לנקום ולהשאיר אותי עגונה.

     

    "זה לא מגיע לי. לא מגיע לי לחיות בכלא ולעצור את החיים. לא מגיע לי הכאב הגדול הזה. אני רוצה להקים משפחה חמה כמו ההורים והחברים שלי, להיות מאושרת. יש לי כל כך הרבה לתת ולהעניק לזוגיות, ובמקום זה אני עומדת במקום ומישהו אחר מחזיק את הגורל שלי בידיים. הכלא שלי וירטואלי, בלי שרשרת, בלי מנעול. אנשים מבחוץ לא רואים את הצער שלי. הם לא מבינים מה אני עוברת. איך אני יכולה להסביר להם את הפצע הזה. את ההרגשה שהשעון מתקתק, שמשנה לשנה אני מפסידה את כל מה שנשים אחרות מקבלות כמובן מאליו. ההורים שלי מאוד אוהבים אחד את השני. תמיד רציתי נישואים טובים כמו שלהם. למה לא מגיע גם לי קצת אושר?"

     

    והבדידות?

     

    "אני מאוד בודדה. במשך 15 שנה לא נגעתי באיש. לא נישקתי גבר, לא עשיתי כלום. וזה לא נורמלי. הייתי חייבת להיזהר. אני עובדת בעסק, מדברת ונפגשת עם אנשים. אני צריכה להגן על עצמי, להקפיד לא להתקרב מדי, לא למצוא את עצמי לבד בחדר סגור עם גבר. זה לא אנושי".

     

    ב־2008 הודיע מאיר לאשתו כי הוא מוכן להעניק לה גט בבית דין "קדושת הלוי" בתנאי שתעביר לו, לדבריה, סכומי כסף גדולים. כאן המקום לציין, שבקהילות החרדיות בארצות־הברית אין מערכת דיינים מסודרת. כל קבוצת רבנים יכולה להדפיס חותמת ולוגו ולהכתיר את עצמה כבית דין צדק, גם אם אינה פועלת על פי ההלכה. ואכן, ברבנות הראשית אומרים כי בית הדין "קדושת הלוי" אינו מוכר ופסיקותיו אינן קבילות. "מאיר פנה אליי ואמר לי שהוא הפקיד שם גט, אבל בתנאי שאגיע לדיונים בפני הדיינים שאין להם שום סמכות הלכתית ושאשלם לו סכומי כסף גבוהים", אומרת לאנא. "אני מוכנה ללכת לכל בית דין בעולם כדי להשיג את הגט שלי, אבל רק כזה שמוכר מבחינה הלכתית. אין לי מה לעשות עם גט שלא על פי ההלכה".

     

    ביולי 2010 אישר בית דין של ועד הרבנים בקליפורניה לחיה לאנא לתבוע את בעלה בערכאות אזרחיות. "הרינו להודיעך שעשינו מאמצים אדירים לשכנע את בעלך, ישראל מאיר קין, לרדת איתך לדין תורה בפני בית דין כשר שיבחר בו", כתבו לה. "מר קין עומד בסירובו ומצהיר שלא יסכים לשום בית דין שבעולם חוץ מבית הדין המכונה 'קדושת הלוי', הידוע לשמצה בכל חוגי בתי דין המוכרים... ואין לו שום הצדקה על פי דין תורתנו הקדושה לדרוש תנאים שלא כהלכה, וכוונתו הזדונית לסחוט ממך כסף כדי שיסכים לסדר גט גלויה לכל". באותה שנה הוציא בית הדין "חברי אגודת הרבנים דארצות־הברית וקנדה" כתב סירוב נגד המעגן. "הבעל מאיר קין נקרא על ידי אשתו לעמוד איתה לדין תורה ומשתמט לעמוד לדין עם כל מיני תירוצים ומענות וטענות ולפיכך דינו כמסורב".

     

    הקביעות הללו לא מצליחות לעודד את רוח העגונה. "ניסיתי הרבה פעמים לפנות אל מאיר בעצמי. ביקשתי ממנו סליחה, שלחתי לו מכתבים, אמרתי שאני רוצה לעשות שלום, והוא בכלל לא טרח לענות לי וממשיך לשחק עם חיי".

     

    בשנת 2014 התרחש טוויסט דרמטי נוסף בעלילה: מאיר פנה לגוף רבני שסיפק לו היתר לשאת אישה שנייה, על אף שהוא עדיין נשוי על פי ההלכה לחיה לאנא. המהלך זכה לגינוי רבני כמעט גורף בארץ ובארצות־הברית. למאיר ולזוגתו החדשה זה לא הפריע והחתונה יצאה אל הפועל. כאן עלתה מדרגה גם החשיפה התקשורתית של הסכסוך, שעד אז התנהל בשיח הפנים־דתי. החופה של מאיר ואשתו בלאס־וגאס התקיימה מול הפגנת מחאה גדולה, שהגיעה עד לעמוד הראשון של ה"ניו יורק טיימס", שהציג לקוראיו דוגמה מבעיתה לבעיית העגונות.

     

    "גם לפני כן הוא ביקש מרבנים היתר להתחתן ולא הצליח להשיג", אומרת חיה לאנא. "בסוף הוא מצא שלושה רבנים שסידרו לו חופה וקידושין, למרות שהוא עדיין נשוי ומעגן אותי".

     

    איך הרגשת כשהוא התחתן?

     

    "לא הייתה בי שום קנאה. אני רוצה שיהיו לו ברכה ושמחה עם אשתו החדשה. אני לא כעסנית ולא נקמנית, אבל הוא לא צריך שתי נשים ואני צריכה את החופש שלי".

     

    ניסית לפנות אל אשתו?

     

    "אני לא מכירה אותה. שמעתי מאנשים שדיברו איתה וביקשו שתתחנן לבעלה לשחרר אותי, שהיא מאוד כועסת עליי. היא אומרת שההפגנה קילקלה לה את חגיגת הנישואים".

     

    למה לדעתך הוא עושה את זה?

     

    "כי הוא רוצה לנקום. הרבה אנשים אומרים שהוא רע. אבל אני מרגישה שאנשים הם לא רשעים מטבעם. אני מאמינה שיצר הרע שנכנס בתוכו משכנע אותו לעשות דברים לא טובים. ואולי הוא חשב בהתחלה שיוכל לקבל ממני כסף בתמורה לגט, וככל שעבר הזמן הוא כבר לא היה יכול להודות בטעות ולחזור בו".

     

    איך הסביבה הקרובה מגיבה למצבך המורכב?

     

    "להורים שלי קשה לראות עד כמה אני סובלת. כשאני לידם, אני לא מתלוננת. אני אומרת שהכל בסדר, אבל הם חכמים".

     

    והילדים?

     

    "הם גדלים בצורה נפלאה. כולם חכמים ובעלי מידות טובות. טוב לי שטוב להם. זה עוזר לי לשכוח את הכאב שלי. ברגעים קשים אני אומרת לעצמי, שצריך לראות גם את הטוב ולהודות עליו. אפילו הנישואים שלא נגמרים עשו לי טוב, כי בזכותם יש לי עוד בן. ובשנים האחרונות אימצנו שלוש בנות ממשפחת מצוקה. לא עשיתי את זה באופן רשמי כדי שהאמא הביולוגית לא תרגיש רע. עשיתי את זה מהלב".

     

    רלב"ג. “ברגעים קשים אני אומרת לעצמי, שצריך לראות גם את הטוב ולהודות עליו"
    רלב"ג. “ברגעים קשים אני אומרת לעצמי, שצריך לראות גם את הטוב ולהודות עליו"

     

    הבן שלך ושל מאיר מעורב בפרשה?

     

    "אני משתדלת לא לדבר עם הבן שלי על הנושא, מפני שזה אבא שלו ואני לא רוצה שהסיפור הקשה שלנו יפריע לו לגדול ולהתפתח. הוא שמע את הפרטים מהתקשורת והוא יודע שאבא שלו לא נותן לי גט. הוא אוהב אותי ומצטער".

     

    הוא לא ניסה לדבר עם אבא שלו?

     

    "לא, לא רציתי לשים אותו באמצע. זה לא הוגן. אבא שלו אדם קשה וילדים לא יכולים לבחור צד. יש ילדים שלא מדברים עם ההורים שלהם מרוב שנפגעו מסיפורי גירושים שהוכנסו אליהם בכוח. הבן שלי ביקר אצל אבא שלו לכל אורך השנים ומעולם לא שמע ממני דברים רעים עליו".

     

    כשהבעל לא משחרר

     

    כ־400 עגונות חיות כיום בישראל. בארגוני נשים נטען שהמספר הלא־רשמי גבוה בהרבה. "פרשת עיכוב הקבורה ייחודית רק באופן שבה היא טופלה", אומרת פנינה עומר, מנכ"לית "יד לאשה" מבית רשת "אור תורה סטון", אשר מסייעת לעגונות. "לצערנו ברחבי העולם היהודי יש מקרים דומים רבים שבהם הבעל מסרב לשחרר את אשתו לאורך שנים ארוכות ואנחנו אף מטפלות במספר תיקים שבהם הבעל השאיר גט ועל ידי כך קיבל היתר לשאת אישה שנייה. מדובר בניצול ציני של ההלכה ושיתוף פעולה מצער של רבנים קיקיונים וחסרי אחריות".

     

    עומר ממליצה לכל זוג לחתום על הסכם קדם־נישואים למניעת סרבנות גט. אבל ללאנא חיה זה כבר לא יעזור. "זמן הוא דבר מאוד אכזרי", היא אומרת וקולה נשבר, "אי־אפשר להחזיק או להחזיר אותו. הילדים שלי אומרים, אמא, עכשיו תורך, ואני עונה להם, אל תדאגו, גם הזמן שלי יגיע. אני מאוד רוצה להאמין בזה, רק שלפעמים נדמה לי שאולי זה כבר לא יקרה".

     

    את מתארת חוויה איומה, אבל היא נגרמת בגלל מנגנון מסוים שמאפשר אותה. כאדם דתי, זה לא נוטע בך ספקות בקשר להצדקה שלה?

     

    "אבא שלי אמר לי פעם: 'התורה היא אמת, אבל האנשים לא אמיתיים'. וזו הבעיה, כי יש כל כך הרבה רבנים שמנסים לעשות הכל כדי לעזור לנשים עגונות ולשחרר אותן. לעומתם, יש רבנים שעוזרים לגברים לעגן את הנשים שלהם".

     

    מה תגידי לעגונות שנאלצות להמתין שנים?

     

    "אם עגונה הייתה פונה אליי, הייתי בוכה איתה ביחד. אני חושבת שהרבנים צריכים לעשות כל מאמץ להיות יצירתיים גם במסגרת ההלכה. אפשר וצריך להשתדל למצוא דרכים עוקפות לשחרר עגונות בדיוק כמו במקרה שלי, כשעיכבו את קבורת חמותי".

     

    ואת? את מאמינה שתקבלי אי פעם גט?

     

    "כן, אני מאמינה שיבוא היום הזה. תמיד היו לי ביטחון ותקווה. ככה גם היה לי קל יותר להתמודד ולהיות שמחה. כבר היו לי הרבה ניסים בחיים. עכשיו אני צריכה רק עוד נס אחד".

     

     

    תגובות

    למרות מספר פניות, ישראל מאיר קין לא העביר תגובה עד לירידת הגיליון לדפוס.

    מלשכת הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו, נמסר בתגובה: "במשך שנים רבות נושא העגונות וסרבנות הגט נמצא בראש סדר העדיפויות של הרב הראשי, כולל השתת סנקציות כאלו ואחרות על סרבני וסרבניות הגט. גם במקרה הזה, פעל הרב הראשי מתוך שליחות זו ולאחר שקיבל את פסק הדין של בית הדין בארצות־הברית, שלא לקבור את האם עד למתן גט על ידי בנה סרבן הגט אשר מעגן את אשתו במשך 15 שנה, החליט הרב הראשי לאמץ את פסק הדין וחיווה את דעתו ההלכתית בפני החברה קדישא. לאחר שהתברר כי הצדדים הגיעו לסיכום בנושא, הודיע הרב הראשי כי הוא מסיר את התנגדותו וניתן לקיים את הלוויה.

    "הרב הראשי אינו מתחרט לרגע על המאמצים למען העגונות והעגונים וימשיך לעשות למענם כל שביכולתו. צר לנו שהבעל המעגן, אשר במקום להבין את חומרת מעשיו, ממשיך ותוקף את הרבנים שעסקו בעניינו ואת הרב הראשי על מאמציו לנסות להביא את העניין לידי סיום". 

     

    sari.makover@gmail.com

     


    פרסום ראשון: 28.08.19 , 01:03
    ידיעות אחרונות