פרשת השבוע

אחת לכמה זמן מייצר ירון לונדון פרשה חדשה. הפעם אמר בתוכניתו: "הערבים הם פראי אדם", ותכף נסערו הרוחות ותגובות רבות נשמעו. למרבה התימהון, איש מהמגיבים לא שם לב לכך שהתואר "פרא אדם" שימש אצלנו לתיאור ערבים כבר לפני 4,000 שנה, ולא על ידי אדם אלא על ידי מלאך, ולא על סתם ערבים אלא על אבי הערבים כולם, על ישמעאל, בנם של אברהם והגר.

כזכור, מלאך אלוהים נגלה אל הגר במדבר, ובירך אותה בברכה שאף אחת מהאמהות הצדיקות שלנו לא זכתה לקבלה: "הרבה ארבה את זרעך ולא ייספר מרוב". והוסיף: "הנך הרה ויולדת בן וקראת שמו ישמעאל... והוא יהיה פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו". ה"פרא אדם" של העברית המודרנית לקוח מכאן. היום הוא מתאר אלימות וחוסר תרבות. אבל אני סבור שמלאך ה' אמר אז "פרא אדם" כברכה, ואנסה להסביר.

אקדים ואומר שהתנ"ך עצמו אינו ביקורתי כלפי ישמעאל. מי שמתאמצים לגנות אותו ואת צאצאיו ולפרש את "פרא אדם" כשם גנאי, הם הפרשנים הדתיים. הנה כמה דוגמאות: רש"י פירש שישמעאל העדיף לחיות במדבר, והיה שודד "שהכל שונאים אותו". קדמו לו באותה דעה רבי יוחנן וחברו ריש לקיש, שהגדיל ואמר: "שהכל בוזזים ממון והוא בוזז נפשות" - זה המקום להזכיר שריש לקיש עצמו היה שודד, מה שמסביר את התמצאותו - והוסיף שאת "ידו בכל ויד כל בו" יש לקרוא "ויד כלבו", כי "ידו ויד כלבו שוות. מה כלבו אוכל נבלות אף הוא אוכל נבלות".

בספר האגדה מצוטט מדרש דוחה לא פחות, שבו הציע אלוהים את התורה לעמים שונים, ביניהם "בני ישמעאל". הישמעאלים שאלו אותו: "מה כתוב בה?" אמר להם: "לא תגנוב". אמרו לו: "כל עצמם של אותם האנשים אינם חיים אלא מן הגנבה ומן הגזל, שנאמר: פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו". למרבה הצער, זו גם הגישה של פירוש קסוטו.

דומה שכל המפרשים והפירושים האלה ביקשו לגנות את הערבים שהכירו כל אחד בדורו. אינני מסכים איתם, וצר לי שהם משפיעים עד היום, אבל לא אדרוש מהם להתנצל. למרבה המזל יש ל"פרא אדם" עוד פרשן, אברהם אבן עזרא, שהתבסס על כך שבכל מקום שהמילה "פרא" מופיעה בתנ"ך, היא מופיעה כשמו של הזן המקומי של חמור הבר, יצור שקשה מאוד ללכדו, ואי־אפשר לביית ולאלף אותו. התכונה הזאת אף מתוארת בספר איוב: "מי שילח פרא חופשי ומוסרות ערוד מי פיתח... ישחק להמון קריה, תשואות נוגש לא ישמע". אבן עזרא ציטט את הפסוק הזה וקבע: "פרא אדם - חופשי בין האדם. שלא ימשול בו זר ממשפחתו". כלומר לא פרא במובן של אדם אלים וחסר תרבות, אלא אדם חופשי שאי־אפשר למשול ולנגוש בו.

אגב, כ־400 שנה אחרי אבן עזרא קם באיטליה הפרשן עובדיה בן יעקב ספורנו, וגם הוא פירש את ה"פרא" מהצד החמורי שלו, אבל באופן שונה לחלוטין. כיוון שהגר אם ישמעאל הייתה מצרייה, וכיוון שעל המצרים כתוב "בשר חמורים בשרם", קבע ספורנו שיש לייחס לבני ישמעאל תכונה אחרת, לא נפשית־מוסרית, אלא אנטומית דווקא. מזל שלא ידעו אז מה היא החפצה. ספורנו כבר היה מתנצל מכאן ועד הודעה חדשה.

פראים וחרדים

בסלנג של ימינו אומרים "פרא אדם" גם בחיבה ובקריצת עין, ואני סבור שגם ירון לונדון ראוי לפעמים לתואר הזה. זאת ההזדמנות לגילוי הנאות שאנחנו מכירים ומיודדים, ואני יכול להעיד שלא רק בשידור אלא גם בחיים, יש שהוא מפתח את מוסרותיו, מתפרא ואף מעצבן בדרכים שונות, אבל מאחורי זה עומדים גם רוחב דעת, כפירה וספקנות משובבות, והכי חשוב - הוא לא משעמם.

עקבתי השבוע גם אחרי התגובות שעורר: יש דורשים את פיטוריו משמאל ומימין, יש משבחים אותו מימין ומשמאל, יש מתחשבנים איתו, יש מזכירים לו תקלות עלומים ויש גם מי שנטפלים באופן עלוב ומעליב למספר שנותיו, כי כידוע, מי שמתקרב לשנתו ה־80 צריך להפסיק לחיות ולבעוט, ותחת זאת לפרוש ולהיעלם בבית אבות או בבית קברות. מעניין: דווקא בימים אלה, שני פראי האדם שמתסיסים ומטלטלים את החברה הישראלית הם ירון לונדון ואהוד ברק. שניהם נמצאים בסוף העשור השמיני לחייהם ושניהם מיטיבים לעשות זאת מאי אלו אישים ואישות צעירים מהם, מהוגנים ותקינים ומשעממים, בפוליטיקה ובעיתונות.

התגובות הגרועות ביותר באו מצד החרדים. אינני מתכוון לחרדים של בני־ברק ומאה שערים, אלא לחרדים ולחרדיות של התקינות הפוליטית. כמו הפמיניזם, הטבעונות, הגנת הסביבה והשלום, למשל, שהם נושאים חיוביים וחשובים, גם זו הצמיחה חרדים, וכבר יש גם חצרות ואדמו"רים, ואלו פועלים באורח קיצוני, צדקני, צפוי, פסקני ואוטומטי. נראה שהנטייה לחרדיות צרובה באופן אורגני בנפש היהודים, גם אם הם חילונים. הנה, גם אני הכללתי באופן לא תקין ואף גזעני.

ועוד פרא אדם

בספרו המצחיק "חכמת הבהמות", המציא אביגדור המאירי יצור שכינה "הפרא אדם", וכתב: "הפרא אדם שייך למשפחת האדם, ואולם, אם מתנהג הוא בדרך הישר אפשר לייחס אותו גם למשפחת הבהמות". הפרא אדם של המאירי מצויד בפרווה, בקשקשים, בנוצות, בכנפיים, בקרניים ובסנפירים. הוא מייצר חלב ודבש, ניזון מביצים שהוא עצמו מטיל, ויש לו אוזניים ארוכות כדי לשמוע היטב - "אולם כדי שלא יחשבוהו לחמור מספר הוא אנקדוטות ששמע מפי אחרים". והכי חשוב: "הפרא אדם אינו הולך לבית הספר, יען נולד הוא חכם גדול היודע את כל התורה כולה מיום היוולדו". ואכן, יש לנו חכמים גדולים כאלה, שיודעים הכל, יודעים בעיקר בשביל אחרים, דבש וחלב תחת לשונם, והם ניזונים מביצים שהם עצמם מטילים.