שמש שחורה

לפני ארבעה חודשים ערכנו ראיון עם השחקנית והיוצרת תרין שלפי, שהייתה אז בעיצומם של טיפולים כימותרפיים מתישים, לאחר שבגופה התגלה סרטן אלים ונדיר. שלשום היא נפטרה מהמחלה, לא לפני שהותירה אחריה חותם אישי ואמנותי - "להזיז את השמש" - הצגת יחיד שכתבה והעלתה, ומתארת את ההתמודדות שלה עם המחלה. ההצגה זכתה בפרס הראשון בפסטיבל הצגות היחיד, תיאטרונטו, וריגשה עד דמעות את כל מי שצפה בה. היה בה הכל, מלבד עצב, כי חיילים אמיתיים כמו תרין צוחקים למוות בפרצוף.

"אני לא מפחדת", אמרה בראיון שקיימנו איתה לקראת ההצגה. "כשלמדתי ליצנות רפואית, אמרו לנו, 'אל תשכחו שליצן תמיד מקבל את העוגה לפנים, ואז הוא מסתכל לקהל, וזה מה שמצחיק'. וזה מה שאני משתדלת לעשות בשנה הזאת. אני מקבלת עוגות לפנים, אבל משתדלת ללקק את הקצפת ולהיישיר מבט. זה שיעור מטורף בכנות. הסרטן זה התבגרות נורא מואצת. יש בזה משהו תכלסי ולא מתנצל. ברור שבא לי לתפוס את הבנאדם שכתב את התסריט הזה ולחנוק אותו, אבל זה לא הפתרון", אמרה וחייכה את החיוך הגדול והמאיר שלה.

תרין, בתם של ורדית שלפי, הדרמטורגית של התיאטרון הקאמרי, והבמאי חנוך רעים, לא תיארה לעצמה שהכאב הקטן שחשה לפני כשנתיים, יהיה תחילתו של מסע מטלטל. "הלכתי לכירורג של קופת חולים רק כי אמא שלי התעקשה", סיפרה. "הכירורג אמר שזה כלום, ואמא ביקשה הפניה לאולטרסאונד. שלחו אותי לאיכילוב. הרופאים חשבו שזו ציסטה וקבעו לי ניתוח. כשבאתי לניתוח אמרו לי פתאום שזה נורא גדל, ושלחו אותי לעשות MRI. לא התייחסתי לזה ברצינות. הלכתי לעשות את הבדיקה אחרי מסיבת פורים בסטודיו, שזה תמיד קרחנות, ואז התברר שזה גידול וגינלי. השתקמתי מהניתוח תוך שבוע, וחזרתי ללימודים. אחרי חודש הגעתי למיון כדי שיבדקו את הצלקת. כשהם הסתכלו על תוצאות הפתולוגיה הם אמרו לי שיש חשד לסרקומה. זכרתי שכשהייתי בניתוח, אמרו לי שמה שהוא גידולי הוא לא בהכרח ממאיר. רק בדיעבד עד כמה מנגנון ההדחקה שלנו יעיל. רק בבית החולים אמרו לי שזה גידול נורא נדיר, שנקרא SBRC - ובעברית: תאים עגולים כחולים וקטנים, כי זה מה שרואים במיקרוסקופ".

הטיפולים הקשים לא מנעו ממנה להשתתף בערב השנסונים בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין שבו למדה לשיר את "חיוכים". היא עמדה על הבמה - מטפחת לראשה המגולח, שמלה אדומה לגופה, ושרה "צריך רק לחייך, רק לאהוב, לא לפחד ולא לכאוב / אז העולם בעצם לא כל כך נורא / צריך רק לחייך, צריך לפקוח העיניים / צריך לצחוק ולחייך כי אין כל ברירה". בן רגע מילות השיר נטענו במשמעות חדשה, שליוותה אותה עד רגעיה האחרונים.

לפני כחודש, למחרת אחת ההצגות שזיכו אותה כתמיד במחיאות כפיים ממושכות ובחיבוקים, אושפזה תרין בבית החולים, כשהרופאים המומים מעצם העובדה שבכלל הצליחה לשחק במצבה.

בסוף השבוע, כאמור, ירד המסך על חייה של השחקנית והיוצרת שניבאו לה עתיד גדול, ואתמול היא נקברה בבית העלמין "מנוחה נכונה" בכפר־סבא, כשמאות אוהבים מלווים אותה בדרכה האחרונה.