נתניהו הצליח לעשות סיבוב מצוין על מערכת הבחירות. הוא רצה ש"ההסתה נגד התקשורת" תפתח את תוכניות האקטואליה. הוא רצה את הגינויים. הוא רצה להפוך לשיחת היום. שבועיים לפני הבחירות ‑ והוא השיג בדיוק את מה שהוא רצה. שוב לא נדבר על הנושאים החשובים. לא על כך שעלולה לקום כאן גרסה מסוכנת במיוחד של ממשלת ימין־חרדים בהובלת ליצמן־סמוטריץ'־פייגלין. ולא על כך שממשלה כזאת תהפוך את ישראל למדינה דו־לאומית. ולא על כך שממשלה כזאת תעניק חסינות אישית לחשודים, ובראשם נתניהו עצמו. ולא על כך שממשלה כזאת תעמיק את הקרע עם יהדות ארה"ב, שהיא נכס אסטרטגי. ולא על כך שהשוויון בנטל יתרחק. ולא על כך שהכניעה הידועה מראש לחרדים תקטין את ההשתתפות בשוק העבודה ותגדיל את הפגיעה בכלכלה. הכל מושתק. משום שנתניהו אמר משהו על חברת החדשות וקשת, והכתיב סדר יום שכולו נתניהו.

התרגיל של נתניהו הצליח גם משום שהוא צודק. לא בקריאה שלו לחרם ולא בהסתה שלו נגד גיא פלג. ממש לא. פלג משיג חומרים שכל עיתונאי היה רוצה להשיג וכל עיתונאי היה מפרסם. הדלפות הן לחם חוקה של העיתונות. פרשת מסמכי הפנטגון שחשפה את איוולת המעורבות האמריקאית בווייטנאם לא הייתה באה לעולם ללא הדלפה של אחד ממחברי הדוח על המעורבות. פרשת ווטרגייט לא הייתה באה לעולם ללא "גרון עמוק" מתוך הממשל. וספק אם הייתה לנו עיתונות שראויה לשמה ללא הדלפות.

נתניהו צודק משום שבצד השני של העיתונות יושבת הפרקליטות. כבר שנים שנתניהו טוען שלא מתנהלת נגדו חקירה אלא רדיפה. ההדלפות מחזקות את הטענה. מישהו מנסה להשיג הרשעה ללא משפט, באמצעות התקשורת. זה ריטואל שמתקיים מדי ערב, ובו מקריאים לנו ציטוטים נבחרים מהפרוטוקולים. האם יש גם קטעים אחרים, שפועלים דווקא לטובת נתניהו? אין לנו מושג. נכון שקל יותר להשתלח בתקשורת, אבל זה לא אומר שלהשתלחות של נתניהו אין טענות נכונות ברקע. משום שזה לא חשוב אם ההדלפות החדשות הגיעו לעיתונאי פלג בעיתוי הנוכחי, או שמא מישהו החליט לפרסם אותן בעיתוי הנוכחי. בשני המקרים ‑ גם ההדלפות שנמשכות כבר שנתיים, וגם העיתוי הנוכחי - טענת הרדיפה זוכה לחיזוק. מישהו רוצה לטעון ברצינות שאין כאן מוטיבציות פוליטיות? גם בהנחה שתשעים וחמישה אחוז ממה שהתפרסם במסגרת הסערה התורנית היה נגד נתניהו – זה רק משרת אותו. ה"בייס" שלו יהפוך להרבה יותר נלהב. זה מה שנתניהו רצה. זה מה שהוא מקבל.

כבר היינו בסרט הזה. ערב בחירות 2003 הדליפה הפרקליטה ליאורה גלט־ברקוביץ' את פרשת סיריל קרן (החקירה החסויה בעניין הלוואה שקיבל אריק שרון). היא הודתה שזה קרה מתוך מוטיבציה פוליטית. היא רצתה למנוע את בחירתו של שרון. היא לא סייעה לשלטון החוק - היא פגעה בו. היא לא פגעה בשרון, היא חיזקה אותו. זה עלול לקרות שוב. בומרנג. ההדלפות לא הופכות את נתניהו למושחת יותר. אף אחד לא נופל מהכיסא. אבל ההדלפות פוגעות באמינות הפרקליטות, והטענות על מוטיבציות פוליטיות זוכות לחיזוק. ומה עם העתירה של הליכוד נגד המשך שידור ההדלפות? זו הצגה. הרי היה ברור מראש שאין שופט שהיה מונע את הפרסום. עכשיו יש עוד "הוכחה" שכולם נגד הליכוד.

ההבדל בין אז לעכשיו הוא שבאותם ימים הורה היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, על חקירה לאיתור המדליף. הוא אפילו רצה שהשב"כ יהיה מעורב. והיום? היועץ אביחי מנדלבליט שומר על זכות השתיקה. זה מתרחש אצלו בבית, בפרקליטות. מישהו שם מבצע עבירה פלילית. ולפי שתיקת היועץ זה בכלל קורה בהונולולו, לא בישראל. הלו, מר יועץ, קורה כאן משהו, אין לך מה לומר?

ואם בעוד שבועיים נתניהו ישיג רוב, זה לא יהיה בגלל שהרוב הזה רוצה ממשלת ליצמן־סמוטריץ' או ממשלת סיפוח או עוד כניעה לחרדים. זה יקרה גם בגלל שהתקשורת המיינסטרימית, בעיתוי הגרוע ביותר, הצליחה להיכנס למלכודת שנתניהו הכין לה.