היה היה

זה היה אחד השבועות הגדולים בתולדות הספורט היהודי ‑ וגם הנורא שבהם. ב־4 בספטמבר 1972 השלים השחיין מארק ספיץ זכייה בשבע מדליות זהב באולימפיאדת מינכן וקבע שיא שיישבר רק ב־2008 על ידי מייקל פלפס. שלוש שנים בלבד לפני כן זכה ספיץ היהודי בשש מדליות זהב במכביה, כך שבישראל החשיבו אותו כ"אחד משלנו".

אבל גאוות יהדות השרירים התחלפה מהר מאוד באבל כבד. כמה שעות אחרי ההישג הכביר של ספיץ, בלילה שבין ה־4 ל־5 בספטמבר, חדרו שמונה מחבלים פלסטינים, חברי ארגון "ספטמבר השחור", לכפר האולימפי במינכן והגיעו לבניין שבו שכנה המשלחת הישראלית ברחוב קונולי 11. מאמן ההיאבקות משה ויינברג נורה ראשון למוות ואחר כך גם מרים המשקולות יוסף רומנו, שהצליח לחטוף רובה מאחד המחבלים. תשעת בני הערובה האחרים הוחזקו כפותים בחדר עד לשעות הערב המאוחרות. הם הוטסו בשני מסוקים שהעמידו לרשותם השלטונות הגרמניים לשדה תעופה במינכן, שם נהרגו כולם במהלך ניסיון חילוץ כושל. בזמן שהספורטאים הישראלים נאבקו על חייהם המשחקים עצמם נמשכו, עד שהופסקו בשעות אחר הצהריים. ראשי המשלחת האמריקאית החליטו להחזיר הביתה מיידית את ספיץ, מחשש לחייו.

ואלה שמות י"א חללי מינכן: דוד ברגר, יוסף גוטפרוינד, משה ויינברג, אליעזר חלפין, מארק סלבין, זאב פרידמן, יוסף רומנו, קהת שור, אנדריי שפיצר, עמיצור שפירא, יעקב שפרינגר. יהי זכרם ברוך.