"הנשיקה הכי טובה שהייתה לי? הראשונה עם תום. הוא צעיר ממני בשמונה שנים ולקח זמן עד שזה קרה. חיכינו לנשיקה הזאת הרבה זמן"

לירז צ'רכי, נשואה לתום אבני ואם לשתיים, נולדה בשנת 1978 ברמלה וגדלה גם ברמת־השרון ובהרצליה. התחילה את הקריירה במקהלת לי־רון בהרצליה ולאחר מכן בלהקת הנוער צליל בעיר. למדה במגמת תיאטרון בתיכון היובל. שירתה בלהקת חיל החינוך. אחרי השחרור למדה משחק בבית צבי. התפקיד הראשון שלה נרשם בתיאטרון חיפה בהצגה 'רמבטיקו' בשנת 2001. לאחר מכן השתתפה בסרטים כמו 'סוף העולם שמאלה', 'לחיות מחדש', 'משחק הוגן' ו'כלים שלובים' בהוליווד, בסדרות כמו 'האלופה', 'איפה אתה חי', 'המשאית' ובהצגות רבות בקאמרי, הבימה, בית ליסין ותיאטרון באר־שבע. את אלבומה הראשון הוציאה ב־2004 ומאז הוציאה עוד שניים, האחרון בהם בפרסית, Naz. בימים אלה מופיעה על במות בארץ ובאירופה. הופעתה הקרובה תתקיים ב־18 בספטמבר בזאפה, תל־אביב.

מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?

"רמלה, אני בת שלוש. בחרתי ללכת לאיבוד בגינת הילדים בשעה שתיים בצהריים. החלטתי שאני הולכת לאיבוד בכוונה. זה הרגע הראשון שאני זוכרת שרציתי להיות לבד, באמת־באמת לבד, בלי הפרעות. יש לי את זה עד היום, משהו באופי שמבקש להיות לבד. אז הייתי על הנדנדה לבד ביום קיץ מהביל, ואחרי הרבה זמן אמא שלי מצאה אותי, מסכנה. היא בעיקר דאגה. היינו לא מזמן ביוון בכפר נידח, חופשה שנתית, וגם שם לקחתי את האוטו לשעתיים לבד. מטעינה את עצמי וחוזרת עם דברים טעימים".

איזו עצה היית נותנת ללירז בת ה־16?

"שתהפוך את החיסרון ליתרון, שלהסתכל בראי ולהיות עם גבות ענקיות, תת־משקל ועיניים גדולות, יכול להיות גם ממקום של להיות מיוחדת. חשבתי שאני שונה ומוזרה ולא מיוחדת, והיום אני מסתכלת על תמונות מאז ואומרת, איך המראה הפריע לי במקום לעוף איתו. חשבתי שאני משונה והתנהגתי משונה. הייתי מאוד ביישנית, והסתרתי את הפנים עם השיער".

היית מקובלת?

"הייתי או מלכת הכיתה או מוחרמת. בכל פעם שעברנו דירה הייתי מלכת הכיתה, ברמת־השרון ביסודי מלכה, ואחר כך החרימו אותי. בחטיבת ביניים מלכת כיתה והחרמה ושוב, ככה גם בתיכון. זה נגמר טוב, המחרימים הגדולים הם החברים שלי עד היום".

אז לא נשארו טראומות.

"ממש לא. טראומה יש לי רק בנושא הגבות שצחקו עליהן. לילדה שלי יש גבות עבות, ואני מראה לה את הכוכבות הגדולות בעולם עם הגבות הדומות, ומסבירה שזה מיוחד ושאפשר לקחת את זה למקום אמנותי ולהשתמש בזה. היא בכיתה א' ומקבלת הערות כבר מהגן בנושא".

מה הדבר הכי גרוע שאמרו לך?

"הייתה לי מורה בבית צבי שאמרה לי שלא יקרה איתי שום דבר ושאני יכולה אולי, אולי, לנסות להיות דוגמנית, אבל בעצם אני לא מספיק גבוהה. היא נורא העליבה אותי ואמרה לי, 'תפסיקי לשפוך גלונים של מסקרה על הריסים שלך'. עניתי שאני לא מאופרת. היא הרטיבה את האצבעות שלה עם הרוק ומשכה לי את הריסים כדי לוודא שלא יוצא שחור. לימים, עדנה שביט ז"ל הפכה להיות אחת המורות האהובות עליי. למדתי ממנה הכי הרבה" 

"לא מזמן חזרתי מטור ראשון באירופה ואחת ההופעות הייתה בקופנהגן בדנמרק, בפסטיבל בשם רוסקילדה, קהל של 150 אלף איש. פתח אותו בוב דילן והיו קארדי בי וטראוויס. הייתי באושר עילאי. הכל היה במקום. את עולה ישר לאמצע הבמה מול הקהל, צרחות של מופע רוק. האור הגדול בתוכי היה מהסיבה שזו הפעם הראשונה שהבנתי שיש כל כך הרבה דרכים וגוונים לשמוע ולהכיר מוזיקה. תמיד חשבתי שצריך להיות לך להיט גדול ברדיו כדי שיבואו לראות הופעה שלך, ופתאום אנשים הגיעו מנורווגיה מאנגליה ומצרפת עם אלבומים שלי כדי שאחתום להם".

מה היה הג'וב הכי גרוע שלך?

"בגיל 15 עבדתי ב'ננדוס', ניקיתי את המיץ של העופות. נורא. היה דוחה. אבל שמע, בהפסקות זה איכשהו היה טעים. פירי־פירי חריף".

מה הכי מפחיד אותך?

"להפסיק לשיר מכורח איסור, המקום שאנחנו חיים בו. מאוד מוטמע בי הזיכרון שאת קולה של סבתא שלי, שרונה, די השתיקו באיראן, והיא לא הייתה יכולה להגשים את עצמה ולשיר. כשאני שומעת שמתקיים טקס בתיכון ונערות לא יכולות לשיר כי זה קשור למקום הדתי והממלכתי, זה מביא לי את הסעיף. כי אני מגדלת שתי בנות, ואני זמרת, ויכול להיות שגם הן ירצו להיות זמרות. אני מפחדת שעוד 20־30 שנה נגיע למצב שגם פה קולה של אישה אסור. כבר חוויתי סיטואציות בלהקה הצבאית, כשביקשו ממני לרדת מהבמה בטקסים שאליהם הגיעו רבנים ואנשים דתיים. זה היה נורא ברור שבטקסים כאלה מורידים את השירים שלי, ואני עוד באה עם מטען".

מתי היית הכי קרובה למוות?

"ילדתי את בתי השנייה, נור, לפני שנה וארבעה חודשים. הייתה לידה טבעית ומדהימה, אבל אחריה הייתה לי הסתבכות שאיבדתי בגללה המון דם ולקחו אותי לחדר ניתוח והרדימו אותי תוך שתי שניות. זה היה מסוכן, מפחיד. מלידה מאוד אופורית, תום ואני עם התינוקת 45 דקות, היא יונקת, אני לא מחוברת לשום מכשיר, למצב שבו פתאום כל החדר עם דם. זה היה קשוח אבל הסתיים בטוב".

מתי התרגשת לראות מפורסם?

"הייתי על סט עם פיליפ סימור הופמן, כולל סצנת מיטה, ב־2010, בסרט 'כלים שלובים', כששיחקתי רקדנית פלמנקו והוא שיחק כנר ראשי. היה מאתגר לשחק לצידו, לעשות סצנת מיטה ואפילו לנשום לידו. היה מעולה, הוא היה מקסים ורגיש וזה היה אחרי שצילמנו כל היום סצנה בסנטרל־פארק במינוס 30 ונפלנו הרבה על הקרח. היה כיף ממש".

מה הנשיקה הכי טובה שהייתה לך?

"הראשונה עם תום, בדירה שלו. הייתי אחרי פרידה, הוא צעיר ממני בשמונה שנים ולקח זמן עד שזה קרה ונהיה. היינו בהתחלה חברים טובים בתוך קאסט. חיכינו לנשיקה הזאת הרבה זמן".

מה התספורת הכי גרועה שהייתה לך אי פעם?

"בגן חובה אבא שלי החליט שהוא עושה לי קארה קצר ויצאה כמעט קרחת. נשארה תמונת מחזור מהגן, שבה אני מסתכלת בכעס רב למצלמה".

אם היית גבר, מי היית?

"הייתי רוצה להיות אלביס כי הוא נראה לי מסוג האמנים שעפו על הכל בלי להיזהר והיו אותנטיים, אפילו שזה נגמר רע. השתמש בכל הכוח והיופי שיש לו, ויש בזה משהו מקסים בעיניי".