מפח נפש לאם יוצאת אתיופיה: כשהגיעה בתחילת שנת הלימודים עם בתה הפעוטה לאשכול גני ילדים בקריית־גת היא נדהמה לגלות – אחד מהם לילדים לבנים, השני לילדים יוצאי אתיופיה.
לפני כשלושה חודשים עברה ספי בלילין לגור בקריית־גת ורשמה את בתה, ילדה בת שלוש, לגן ילדים עירוני הממוקם באשכול של שני גנים: אחד ממלכתי, השני ממלכתי־דתי.
לפני כמה ימים הגיעה עם בתה לאשכול הגנים, ונכנסה לאחד מהם. "הגן נראה מרשים ומטופח", סיפרה בלילין. "הילדה התלהבה והתאהבה במקום. פתאום הגננת ניגשת אליי ואומרת שהיא תבדוק אם הילדה שלי בכלל רשומה בגן". בלילין מספרת כי על אף שרשמה את בתה, היא משום מה לא הופיעה ברשימה.
"הגננת אמרה שאולי הבת שלי רשומה בגן השני, הממלכתי־דתי", מספרת האם. היא ניגשה אליו, והופתעה לראות שכל הילדים בו הם יוצאי אתיופיה. זאת בעוד בגן הממלכתי היו הילדים לבני עור.
בלילין הפגועה עזבה את הגן עם בתה וחזרה הביתה. "כאב לי שהילדים חווים גזענות מגיל קטן. הם לא עשו שום דבר רע לאף אחד. הם לא צריכים להרגיש שונים. לצערי התברר לי שהגנים מחולקים לפי צבע עורם של הקטנים. למה? בגלל צבע העור שלהם הם לא יכולים להתערבב עם ילדים אחרים? לעשות הפרדה בין ילדים בגלל צבע עורם זו חצייה של כל הגבולות. לא הסכמתי שהבת שלי תופרד רק בגלל צבע עורה".
מאותו בוקר היא הולכת מדי יום לעירייה, שם היא מנסה לשנות את השיבוץ של בתה ולהעביר אותה לגן אחר, בינתיים ללא הצלחה. "האשימו אותי בעירייה שאני זו הגזענית", אמרה. "ביקשתי גן אחר לבת, אבל הציעו לי רק גנים רחוקים שאין אליהם הסעות". האם הנסערת העלתה פוסט ובו כתבה על העלבון.
בעיריית קריית־גת דוחים בתוקף את הטענות שלפיהן מדובר בהפרדה על רקע גזעני: "הרישום לגני הילדים בוצע באופן ממוחשב על פי אזור גיאוגרפי, ועל פי בקשות ההורים והעדפותיהם לגנים ממלכתיים וגנים ממלכתיים־דתיים. להורי ילדים ששובצו בגנים הללו הוצעו גני ילדים נוספים מרוחקים מאזור מגוריהם, והם סירבו ודרשו גנים בקרבת מקום מגוריהם. כמו כן דרשו ההורים גנים מהזרם המממלכתי־דתי. באופן טבעי ביקשו ההורים להירשם לגנים הסמוכים לאזור מגוריהם. יצוין כי בגנים הללו פועלות מסגרות יום לימוד תוספתיות במחיר מסובסד. ניסינו ככל יכולתנו להיענות לבקשות ההורים והעדפותיהם. אנו דוחים כל טענה כאילו שובצו ילדים לגנים שלא על פי הקריטריונים שלעיל. מרכז מריאן לגיל הרך בקריית־גת, זוכה פרס רה"מ למצוינות בניהול ובעל תקני ISO בינ"ל, ימשיך לקיים בעיר מערך חינוך וניהול גני ילדים ומעונות יום מצוין ואיכותי, כשטובת הילדים ובני משפחותיהם עומדת לנגד עינינו".
ממשרד החינוך נמסר בתגובה כי מנהל מחוז הדרום במשרד זימן את נציגי העירייה לישיבה דחופה בנושא זה. "היעדר שילוב של תלמידים יוצאי אתיופיה עם כלל האוכלוסייה הוא מעשה לא חינוכי ולחלוטין לא עולה בקנה אחד עם ערכי משרד החינוך. המשרד מיישם מדיניות ברורה שמשלבת את אוכלוסיית יוצאי אתיופיה עם כלל התלמידים בכל המסגרות.
"המשרד מיישם השנה, כמשימה לאומית מהמדרגה הראשונה, תהליכים לחיזוק תחושת השייכות של תלמידים יוצאי אתיופיה ולטיפול שורש בכל תופעת ניכור, הדרה או גזענות".
שר החינוך רפי פרץ אמר: "הפרדה בגני ילדים על רקע עדתי אינה דרכנו, היא בלתי מוסרית ואנו מתנגדים לה בתוקף. היעדר שילוב של תלמידים יוצאי אתיופיה עם כלל האוכלוסייה הוא מעשה לא חינוכי, לא יהודי ולא ישראלי".
מי יעזור להדליק את האור | טיטי איינאו
התעוררתי אתמול בבוקר ולא היה אור. קמתי לתוך חושך מוחלט. האפלה חנקה אותי. ישבתי מבועתת מול הפוסט של ספי בלילין, הרגשתי איך הלב שלי נקרע מכאב, הרגשתי כאב בכל סנטימטר בגוף שלי. רציתי לצרוח! אבל הכאב היה כל כך גדול שהוא פשוט שיתק אותי. יש לא מעט ימים שאני מרגישה שאני בתוך חושך גדול, אבודה. נחנקת.
אני חשופה לסיפורים איומים שעוברים עלינו האתיופים - אגב עד מתי ניקרא "האתיופים", "בני העדה האתיופית"? מתי נהיה פשוט אנשים, אזרחים, ישראלים? - אבל הפעם נשבר שיא. כי לא מדובר בגזענות אגבית, לא מדובר בקצין שקורא "כושי מסריח" לחייל שלו, לא מדובר על פקיד שמעליב מישהי בתור, לא מדובר על נהג אוטובוס שמעליב נוסע. לא מדובר על יולדת שלא רוצה שמיילדת אתיופיות תיילד אותה. לא, הפעם יש שיטה! הגזענות עולה שלב! עיריית קריית־גת החליטה לשמור על ילדי הגן. הלבנים, כמובן.
ולשם כך בגני העירייה יש כניסה נפרדת לילדים לבנים שנכנסים לגן שמח ומטופח והילדים השחורים נכנסים לגן שמתאים למעמדם בישראל: מוזנח, גן שוליים, גן בלי תקווה.
כי עדיף לדכא אותה בזמן, את התקווה. מה אנחנו צריכים שהאתיופים האלה יגדלו עם שמחה? עם שאיפות? הם עוד עלולים לרצות דברים. אז בואו נסביר להם כבר מגיל שלוש (!) מה מעמדם בישראל ומה צפוי להם. לגן שלהם תהיה כניסה נפרדת כדי שהם חס וחלילה לא יטמאו במבטם את מי שצבעם מזכה אותם בתעודת כניסה שוויונית לחברה הישראלית.
אנחנו בחושך. מי יעזור לנו להדליק את האור?
