אם אתם אוהבים אוכל (ומי לא בעצם), אם אתם מחוברים לרשת (ואי־אפשר אחרת הרי) — ודאי נתקלתם בבלוג, בדף האינסטגרם או בעמוד הפייסבוק שכינויו "אז מה את עושה כל היום?"; אולי טיילתם בעקבות ההמלצות הקולינריות שם בלונדון, בפריז או בניו־יורק; אולי סתם בהיתם בצילומים המרהיבים; ואם אתם גם אוהבים לבשל, יש להניח שיצא לכם לנסות לפחות אחד מהמתכונים המצוינים שמציעה אפרת ליכטנשטט. היא לא שפית, לא צלמת, ובכל זאת נחשבת לאחת מאושיות הרשת הבולטות בארץ בתחום החביב כל כך על רובנו עם מאות אלפי עוקבים.

ליכטנשטט ירושלמית "מבטן ומלידה", בת 43, נשואה לאסף ריזי (בעלי מסעדת אדום, ממוסדות האוכל הוותיקים והמוצלחים בירושלים, תשאלו את ג'ניפר לופז), אם לשני בנים, דתייה לשעבר שהתחילה בכלל מאופנה ולא דמיינה, אי־אז לפני כעשור, שיום יבוא והיא תוציא ספר בישול, הנושא את השם המתבקש "אז מה את עושה כל היום?" (בהוצאת כתר, 108 ש"ח).

יש בכלל מקום כיום לספרי בישול? רובנו הרי מחפשים ומוצאים ברשת את המתכונים שאיתם נבשל.

"אני מאמינה מאוד ברשת, וגם אני מבשלת הרבה מגוגל, אבל לתחושתי יש לספר ערך מוסף. כשאת מחפשת מתכון ברשת את מחפשת משהו ספציפי, את לא רואה הכל; לעומת זאת, כשאת פותחת ספר בישול — את מקבלת השראה".

היא צודקת, בטח כשמדובר בספר הזה, שצילומיו יפהפיים ועושים חשק להיכנס למטבח ולהתחיל לבשל ולאפות, ומתכוניו פשוטים ברובם, שמחים ומתאימים לכל (כן, גם לגברים, אף ששם הספר פונה לנשים). הוא מחולק לשישה פרקים — מנות ראשונות ומרקים, ממרחים וסלטים, מאפים, צמחוני, עוף, בשר ודגים וכמובן מתוקים - ובתחילת כל פרק סיפור מחיי המחברת, בדומה לפורמט של הבלוג שלה.

כמו בבלוג, גם המתכונים שבספר הם למאכלים שליכטנשטט אוהבת ומכינה בביתה. היא אוכלת דגים, לא מכניסה הביתה סטייקים ולא מזמינה בשר במסעדות ("אני מתחברת מאוד לצמחונות למרות שאינני צמחונית לגמרי, אני חושבת שכולנו חייבים לצמצם את צריכת המזונות מהחי"), ארוחת הערב המושלמת מבחינתה היא שקשוקה או קוסקוס עם ירקות, והפטיש האמיתי שלה הוא בכלל עוגות.

ליכטנשטט: "ככה הכרתי את המטבח. כשאסף פתח את 'אדום' שאלתי למה לא מגישים במסעדה עוגיות קטנות לצד הקפה. הוא אמר לי, 'אין בעיה, תכיני עוגיות אז נגיש'. נעניתי לאתגר, אבל אחרי שבוע פרשתי. אני מתה על עוגות ועוגיות, אבל כשאני אופה, אני אוכלת הרבה מהן ומשמינה, לכן אני משתדלת לאפות כמה שפחות", היא מודה.

גם עבודתה כמפתחת מתכונים משפיעה על השגרה ועל צורת האכילה בבית: "כיוון שאני מפתחת מתכונים, האכילה בבית לא לגמרי נורמלית — חודש לפני פסח אנחנו אוכלים עוגות כשרות לחג, בפסח אני כבר בפשטידות לשבועות ואין אצלנו מותג כמו 'הקציצות של אמא'. אבל כן חשוב בעיניי ליצור עבור הילדים את הזיכרונות ממאכלים שחוזרים שוב ושוב, ואני לא רוצה לגדל ילדים שהם פודיז ופלצני אוכל ולכן אני משתדלת שבבית יהיה אוכל פשוט. זה אתגר כשלאבא יש מסעדות, ואמא מזמינה את כל העוגות בקונדיטוריה בחו"ל כי היא רוצה לצלם אותן לבלוג. אבל אני עושה הכל כדי שבבית האוכל יהיה שפוי, רגוע, בריא ולא מתוחכם, וכל עוד טעים להם — זה מה שחשוב. וזה גם הבסיס לספר, אוכל משפחתי, טעים ובריא, יחסית לפחות".

ליכטנשטט הפכה לאושיית קולינריה לגמרי בטעות. "למדתי תקשורת חזותית בבצלאל, התחלתי לעבוד כמעצבת גרפית ומהר מאוד הבנתי שאני לא בנויה לקונספט של תשע עד חמש במשרד", היא מספרת. "אז הלכתי ללמוד תדמיתנות, פתחתי עם חברה עסק של שמלות בתל־אביב, הצליח לנו, אבל כעבור כמה שנים הרגשנו שמיצינו וזה נגמר. הייתי בת 33, בדיוק ילדתי את הבן הבכור והגעתי לנקודה הזאת שהרבה נשים מגיעות אליה — לא ידעתי לאן אני חוזרת מחופשת הלידה. לא הייתי רעבה ללחם, אבל הייתי נטולת כיוון ואחרי העסק הגדול שהיה לי, התחלתי לתהות מה יהיה הדבר הבא. במקרה לגמרי, קיבלתי אז מאחותי את הספר של השף יותם אוטולנגי והוא ריגש אותי כל כך שנכנסתי למטבח והתחלתי לבשל, ודי מהר אחר כך החלטתי שאני פותחת בלוג אוכל. צילמתי אז עם האייפון 1 שלי ועם מצלמת פוקט מצ'וקמקת והייתי בטוחה שרק בני המשפחה ייכנסו לבלוג. נתתי לו את השם הזה כי כל הזמן שאלו אותי מה אני עושה כל היום, ונורא נעלבתי", היא מודה.

בניגוד לכל הציפיות, גם שלה עצמה אגב, הבלוג תפס תאוצה וליכטנשטט הבינה שהיא חייבת להתמקצע, בעיקר בצילומים שליוו את הבלוג. "אמנם כל החיים הייתי זאת שמסתובבת עם מצלמה, כולל בבית הספר ובבני עקיבא, אבל תמיד צילמתי במצלמות פילם וצילמתי אנשים, ובבלוג צילמתי אוכל, והייתי צריכה להשתחרר מהרתיעה שהייתה לי מצילום דיגיטלי. בהתחלה בכלל התמקדתי בצילומים, ולא תמיד צירפתי מתכונים, וכשאנשים ביקשו לא הבנתי מה הם רוצים".

ובכל זאת, צברת מאות אלפי עוקבים.

"יש מלאכות שכשאת עושה אותן שוב ושוב את בהכרח משתפרת, בעיקר כשיש איזה כישרון בסיסי. אז למדתי מניסיון מה הספוט הכי יפה בבית, ואיזו תאורה אני מעדיפה (אור יום) ובאמת נבנתה קהילה עוקבים גדולה ומרגשת".

לפני חמש שנים קיבלה ליכטנשטט הצעה שאי־אפשר לסרב לה. "הציעו לי מדור אוכל שבועי בעיתון 'מקור ראשון'. בהתחלה הייתי מבוהלת מגודל האחריות, אבל עם הזמן השתחררתי, התחלתי לארח בבית ובמדור חברים שהם אנשי מקצוע בתחום ולמדתי מהם המון, הרחבתי את הגבולות של עצמי ונכנסתי יותר עמוק לתחום האוכל. כשהבנתי שהצטברו מאות מתכונים שהתפרסמו במדור ושקצת הולכים לאיבוד, הפכתי אותם לספר, שהוא בעצם אוסף מדורים. בניגוד לדפי האינסטגרם והפייסבוק שלי, שהם צמחוניים בהגדרה, במדור התפרסמו גם מתכוני דגים, עוף ובשר, כי זה לרוב חלק אינטגרלי מהשבת. והעובדה שכבר במכירה המוקדמת נמכרו יותר מ־3,000 ספרים מרגשת מאוד. לעשות לייק באינסטגרם זה קל, אבל זה שונה מלהיכנס לחנות, להוציא כסף ולקנות ספר. זו הצבעת אמון".

עטיפת הספר