הללויה, ג'ון

לג'ון גודמן לקח בדיוק שתי שניות להגיד "כן" כשהוא קיבל את התסריט לסדרה החדשה "משפחת ג'מסטון". ולא רק בגלל שהתסריט היה מצוין, כמו הסיבה הפשוטה שיומיים לפני כן הוא הפסיד את תפקידו בסדרה "רוזאן" המחודשת. הסדרה בוטלה באופן מיידי לאחר שהכוכבת רוזאן בר שיחררה ציוץ גזעני, בו אמרה על יועצת לשעבר של ברק אובמה ש"היא נראית כמו צאצא של האחים המוסלמים וכוכב הקופים". "התפקיד הזה הגיע אליי בזמן טוב", הוא מספר לי בראיון שמתקיים בבוורלי הילטון בלוס־אנג'לס לקראת עליית הסדרה, המשודרת בארץ בצמוד לארה"ב ב־HOT ,yes וסלקוםtv.

בקומדיה החדשה מבית HBO, מגלם גודמן את איליי ג'מסטון, בעל משפחה שהקים אימפריה מהטפות בכנסייה וצירף לעסק המשפחתי את בניו, ג'סי (דני מקברייד היוצר) וקלווין (אדם דיווין). ג'סי הוא איש משפחה ואב לשני בנים, האחד כופר והשני עזב את הבית וגרם לאביו מפח נפש. לאיליי יש גם בת, ג'ודי (אדי פטרסון), המשמשת כמזכירה. כבר בפרק הראשון אנו רואים ג'סי נסחט על ידי אלמונים בגלל קליפ שבו מתגלים צדדים אחרים ולא הכי אלוהיים בדמותו. אנו גם מתוודעים לקשר ההדוק בין עולם המטיפים במגה־כנסיות בארה"ב והכסף שהם מגלגלים. מדובר בעסק לכל דבר שבו במקום למכור מוצר, מוכרים אמונה ותקווה שאלוהים יעזור לך.

צייצה. רוזאן בר

עבור ישראלים מדובר אולי בעסק קצת מוזר, אבל בקרב נוצרים אוונגליסטים, המפגשים האלו בכנסיות ענק, בהשתתפות אלפי מתפללים, מהווים אירוע חברתי ורוחני מהנה. הם מוכנים לשלם בשביל התענוג הרבה מאוד כסף ולא רק הם, אלא גם אלו שיושבים בבית מול הטלוויזיה בימי ראשון וצופים במטיף האהוב עליהם. לאחר שבכו, התפללו ושרו, הם שולפים את פנקס הצ'קים ושולחים צ'ק למטיף שנתן להם תקווה שיהיה טוב.

מה משך אותך לעשות את הסדרה חוץ מזה שפתאום הפכת למובטל?

"היה בסיפור משהו מאוד מרענן, לא שמעתי אף פעם על סדרה כזאת. אהבתי את האספקט הרקוב שבדמות שלי. הוא רקוב והוא יודע את זה, אבל הוא ממשיך הלאה. איליי מתאבל על אשתו והוא פשוט מתפרק. יש לו ילדים אבל הוא לא היה אבא נוכח. עכשיו הוא מרגיש שהוא חייב לנסות להעביר את האימפריה שלו למישהו, אז הוא הכניס אותם לעסק המשפחתי. איליי מרגיש צורך להמשיך ולכבוש עוד ערים ועוד טריטוריות. זהו הסיפור הישן של כמה שהרדיפה אחרי כוח משחיתה, והוא בצורה מאוד טבעית נופל לתוך זה. הוא רוצה להיות בעל יותר כוח, כמו הרבה מאוד אנשים שאף פעם לא מספיק להם ולא משנה עד כמה הם חזקים ובעלי השפעה".

נראה שאתה נהנה לעמוד על במה ולהטיף.

"כשאתה עולה על הפודיום הזה ומתחיל להטיף, אתה מרגיש שמשהו משתלט עליך. הנחתי לזה לקרות באופן טבעי. אפילו הניצבים שהביאו לכנסייה על סט הצילומים, פתאום התחילו להיכנס לאווירה והתחלתי לקבל מהם פידבקים, קריאות הללויה, ידיים מונפות באוויר, ואז בכלל אתה נכנס לזה".

האווירה הזאת מוכרת לך? הלכת לכנסייה בימי ראשון?

"כן, הלכתי לכנסייה עם אמי ואחותי. אמי הייתה בפטיסטית מהדרום, אז היו הרבה קריאות הללויה ו'פרייז דה לורד'. אני חושד שדני ידע על העבר שלי ובגלל זה הציע לי את התפקיד. אני זוכר כילד שהיה משהו במקום הזה שמאוד רצית להאמין בו. האמת שלא הייתה לי ברירה אלא ללכת לכנסייה, אחרת הייתי חוטף. חיינו סבבו מסביב לדת, לחופשות שלנו היינו יוצאים במסגרת החוג ללימודי תורה".

מה היחסים שלך עם הדת היום?

"חמי הוא מיניסטר פרסבטריאני ואשתי גדלה בכנסייה הפרסבטרית, אז אני הולך איתה לכנסייה".

מדהים לראות עד כמה הכנסיות בארה"ב מגלגלות כסף, הן הפכו את הדת לעסק.

"תמיד מעניין לראות איך עסק מצליח הגיע לצבור את כל ההון שלו. הכנסיות בעצם מוכרות אמונה. הם מוכרים משהו שחזק יותר מהחיים, משהו שייתן לאנשים תקווה וכוח להמשיך הלאה למרות כל הקשיים איתם הם מתמודדים בחיים. ובגלל שאנשים זקוקים כל כך לדבר הזה אותו הם מוכרים, הכנסיות הפכו לעסק משגשג".

תמיד מדברים על זה שיש קשר בין דת ופוליטיקה. אתה רואה את זה?

"זה תמיד היה שם ורואים את זה יותר בשנים האחרונות, בגלל שפוליטיקאים מנצלים את זה יותר ויותר לטובתם. הם עושים הכל על מנת לקבל יותר קולות".

הדמות שלך בסדרה לבושה כל הזמן טיפ־טופ, עם חליפה ועניבה, בדיוק ההפך ממך. נהנית מזה או סבלת להיות חנוט בחליפה ועניבה כל היום?

"בגדים עושים את האדם. אם האדם הזה מרגיש טוב להיות חנוט בחליפה ועניבה, אז אני רוצה להרגיש כפי שהוא מרגיש".

תמיד רצית להיות שחקן?

"הרגשתי שזה משהו שאני חייב לעשות בחיים. אף מקצוע לא משך אותי כמו המשחק. לא ידעתי אם אני יכול לעשות את זה, לא ידעתי אם אקבל תפקידים ואם אצליח לשרוד בעסק הזה, אבל ידעתי שאני חייב, אחרת אתחרט על כך כל חיי. זו הייתה החלטה טובה לשמחתי".

ומה היית עושה אילולא היית מצליח כשחקן?

"אולי הייתי הולך להיות מטיף. זה די דומה למה שאני עושה עכשיו. אתה עומד מול אנשים, נותן נאום, מופיע ומרוויח לא רע".