"הילדים שלנו מדברים עברית, הם ישראלים, למה לבודד אותם בגלל צבע העור?"

יום שישי בבוקר. ישעלם, מריי ויזבנש נפרדות מהבנות שלהן בגן יעל בקריית־גת. הילדות נכנסות לצד הימני של הגן, לחלק הממלכתי־דתי שבו כל הילדים ממוצא אתיופי — למעט ילד אחד שהוריו עולים חדשים מחבר העמים. האמהות עוקבות אחר בנותיהן ומתקשות להסתיר את סערת הרגשות הפנימית. כבר שבוע שהן לא יודעות לאן להוליך את רגשות הכעס והתסכול: איך קורה שבמדינת ישראל 2019 קיים גן שבו כל הילדים ממוצא אתיופי?

הסיפור על הגן "לאתיופים בלבד" שפורסם ב"ידיעות אחרונות" ביום חמישי עורר סערה אמיתית. הכל התחיל בפוסט שהעלתה לרשת אחת האמהות בגן, ספי בלילין. ספי, שנדהמה לגלות ביום הראשון ללימודים כי כל הילדים ששובצו עם בנה הם ממוצא אתיופי — שיתפה את הגולשים בתחושת העלבון שלה. בדבר אחד היא כבר הצליחה — הילדה שלה כבר לומדת בצד השמאלי, "בגן המעורב". אבל עבור ספי המאבק לא תם: היא ממתינה כל היום מחוץ לגן — זועמת ונרגשת. "אני לא מוכנה לשתוק עבור הילדים האחרים", היא אומרת. "אין לי אינטרס אישי, העבירו את הבת שלי לגן אחר. מעניין אותי רק דבר אחד — הילדים האחרים והעתיד שלהם. אין שום סיבה בעולם שיפרידו אותם בגלל צבע העור שלהם".

הפוסט שעורר את הסערה

"אם צריך נצעק ונצרח"

הבת של ישעלם בלאי נבלעת בתוך הגן, בזמן שהאם הכועסת מלווה אותה בעיניה. "הילדה שלי תהיה עוד חודש בת שלוש", היא מספרת. "ביום הראשון ללימודים הכנסתי אותה לגן הממלכתי־דתי — שבו בחרנו. אני נכנסת לשם ורואה 27 ילדים אתיופים. לא הבנתי מה קורה. שאלתי את הסייעת, 'סליחה, זה יהיה גן אתיופי?' היא עונה לי, 'כן, לצערי כן'. שאלתי, 'למה? מה קרה?' ואז היא ענתה לי בטבעיות, 'ככה זה כבר ארבע שנים, זה לא חדש'. הייתי מופתעת מאוד. שאלתי אותה למה הם לא אמרו שום דבר עד עכשיו, שזה לא בסדר, והיא ענתה: 'אני לא מתערבת, לא שואלת. זו אחריות של העירייה'. כשניסיתי להבין אם בעירייה מודעים לזה, היא אמרה שבוודאי, הייתי המומה. לא ציפיתי שדבר כזה יקרה לי בחיים. שזה מה שמחכה גם לדור הבא שלנו. לא מספיק מה שעברנו?"

התחילה את המאבק. ספי בלילין ובתה

יום למחרת, כך לדבריה, הגיעו נציגי אגף הגיל הרך בעירייה לביקור בגן. "שאלתי אותם למה כל האתיופים בגן אחד. ענו לי שעשו רישום אזורי, ובגלל שבאזור הזה יש מלא אתיופים'. אמרתי, 'טוב, אבל אפשר לפזר את הילדים בכל הגנים, למה לשים את כולם יחד?' הבטיחו לי שאם ארצה להעביר את הבת שלי הם יעזרו לי. אבל זה לא מספק אותי, אני אעביר את הבת שלי, אבל למה לא מטפלים בזה? אנחנו צריכים לעמוד על זה שיהיו גנים מעורבים, שהילדים שלנו יגדלו יחד, שלא ירגישו שונים רק בגלל צבע העור שלהם. לא נוותר, אם צריך גם נצעק ונצרח".

הפרשה הפכה בימים האחרונים לנושא השיחה החם בקריית־גת. למאבק של ההורים הצטרפו גם חברי הכנסת פנינה תמנו־שטה וגדי יברקן מכחול לבן. השניים הפעילו לחץ על משרד החינוך וביום שישי פירסם יברקן פוסט, שבו טען כי המאבק הוכתר בהצלחה וכי הילדים יועברו לגנים אחרים. בכל מקרה, עד כה אף אחד לא עידכן את ההורים באופן רשמי בהתפתחויות וחלקם מאיימים להשבית את הגן עד שיימצא פתרון.

בעיריית קריית־גת דחו תחילה את טענות ההורים. מאז שפירסמה את הפוסט, התמודדה ספי בלילין עם מתקפה קשה מצד גורמים בעירייה, שהאשימו אותה בליבוי יצרים שלא מבוסס על העובדות. "הרישום לגני הילדים בוצע באופן ממוחשב על פי אזור גיאוגרפי ועל פי בקשות ההורים והעדפותיהם על רקע נטייתם הדתית", הגיבו בעירייה באופן רשמי. אבל ישעלם דחתה בפנינו את הטענה הזאת. "שמעתי שאומרים שזה בגלל שרצינו גן דתי, יש הרבה מאוד דתיים בקריית־גת — גם בכלל וגם אתיופים, יש גם הרבה גננות דתיות. אלה סתם תירוצים, מה הקשר?"

לפני כניסת השבת, ביצעה העירייה פניית פרסה. ראש העיר, אבירם דהרי, התחייב להקשיב להורים ולהיענות למחאתם. "הואיל ואני סומך במאה אחוז על התנהלותם של אנשי המקצוע במרכז לגיל הרך והואיל ואין למערכת מה להסתיר — אני חושב שהצדק צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות", הודיע דהרי. "אני קורא לחברת המועצה שולמית סהלו ולמפקחת על הגנים במשרד החינוך להגיע למרכז לגיל הרך, לבחון את הנתונים באופן פרטני ולשנות את השיבוצים כאוות דעתן המקצועית והציבורית גם יחד. שתיהן ורק שתיהן גם ישבצו מחדש וגם יסבירו להורים ולציבור את העקרונות על פיהם הן שיבצו מחדש את הילדים בגנים. שולמית והמפקחת מוזמנות להגיע כבר היום (ראשון) בבוקר, ולשבץ יחדיו את הילדים בגני הילדים".

גם במשרד החינוך מתייחסים לפרשה ברצינות וערכו ישיבה דחופה בנושא. "היעדר שילוב של תלמידים יוצאי אתיופיה עם כלל האוכלוסייה הוא מעשה לא חינוכי ולחלוטין לא עולה בקנה אחד עם ערכינו", מגיבים במשרד החינוך. גורמים במשרד אף הסבירו לנו בסוף השבוע כי בכוונתם לדאוג לכך "שיעברו אחד־אחד בין כל ההורים בגן, וכי כל הורה שיבקש להעביר את הילד שלו לגן אחר — בקשתו תמולא". עוד הוסיפו במשרד כי אין כרגע כוונה לסגור את הגן כליל וכי ישנם הורים שמעדיפים להשאיר את הילדים בגן יעל ולא להעבירם.

"עצוב לנו"

ישעלם עלתה לישראל לפני שבע שנים כשהייתה בת 17. בתחילה שהתה במרכז קליטה בצפת, עברה לחולון, עשתה שירות לאומי. "חשבתי שזה עבר, כל הגזענות, שאמרו לנו 'כושים'. לפני ארבע שנים הלכנו כל המשפחה לבית הכנסת. יש לנו משפחה גדולה, אנחנו ארבעה בנים וארבע בנות. אחי הקטן בן השש, לא מבין מה זה צבע עור עד שאחד הילדים הדתיים אמר לו, 'כושי, אל תיגע בכדור'. אחי רץ אליי, 'הילד אמר לי, כושי, כושי, אל תיגע בכדור'. הלכתי לאמא שלו, שאלתי אותה, 'ככה את מחנכת? תתביישי'. היא ביקשה סליחה, אמרה שהיא תדבר איתו וזה לא יקרה שוב. אמרתי לאחי, 'אם יגידו לך את זה עוד פעם אל תיקח ללב'. כשאומרים לנו כושים זאת גזענות. אני לא רוצה שזה יקרה לבת שלי. אני לא רוצה שהיא תצטרך להבין את זה".

לישעלם חשוב להבהיר: "אני לא מתלוננת על הגן עצמו, הוא לא מושקע אבל לא מוזנח. הכל אפשר לתקן, לצבוע, לתלות תמונות, להוסיף ציורי קיר, צעצועים. מה שכואב לי זה ששמו את כל העדה שלנו יחד. הייתה ילדה אחת עולה מרוסיה, אמא שלה ביקשה גן דתי, כשהיא ראתה שכולם מהעדה שלנו היא עמדה המומה. היא ביקשה להעביר את הילדה שלה לגן ממול. החליפו בינה לבין ילד אחר שעלה מרוסיה שעבר לגן שלנו. בגן השני יש כמה אתיופים, אבל הרוב ישראלים".

גם אתם ישראלים.

"נכון. לא ציפיתי לדבר הזה שיקרה לילדה שלי. אני בשוק עדיין. לא מאמינה לזה. לא האמנתי שב־2019 יחכה לי דבר כזה. אני פשוט המומה. אני שואלת את עצמי, מה? באמת זה רודף אחרינו? הקטנים האלה לא יודעים עדיין כלום, למה עשו להם את זה? אני לא מאמינה שזה קורה לבת שלי, ולדור הזה. זה באמת עצוב לי".

לשולמית (שם בדוי), ילדה בת שלוש בגן. "אני חדשה בקריית־גת, לא מכירה את העיר. כשעשו את הרישומים לגנים אמרו לי שזה הגן הכי קרוב. לא נתנו לי כמה אפשרויות, רק את הגן הזה. לא אמרו לי שזה רק לעדה האתיופית, פשוט 'גן יעל'. ביום הראשון נכנסתי וראיתי שכל הילדים מהעדה שלנו. שאלתי את הגננת, 'ככה זה מתנהל?' היא אמרה לי, 'כן, בשנים האחרונות ככה זה מתנהל'. הייתי בהלם. באתי מעיר גדולה. עבדתי כסייעת בגן. אני מכירה את המערכת".

מה הרגשת באותם רגעים?

"זה ממש עצוב. הילדים מסכנים. הכל רק בגלל צבע העור השונה? הם מדברים עברית, הם ישראלים, רק בגלל העור שלהם מבודדים אותם. שמעתי שבעירייה אמרו שזה בגלל שרצינו הנחה. מעולם לא אמרו לי שבגן הזה משלמים פחות כסף. בכלל לא נתנו לי אפשרויות. יש גן ממש ממול, למה לא שלחו אותנו לגן הזה? אם הייתי יודעת שככה זה מתנהל, לא הייתי שמה את הבת שלי בגן. הייתי מחפשת גן אחר, שכונה חדשה. זה מאוד עצוב. אנחנו מנסים להצליח וכל הזמן מפילים אותנו. אנחנו יהודים, עשינו צבא, אנחנו עושים שירות לאומי. זה מאוד מעליב. ועזבי אותנו, מה עם הילדים הקטנים שנולדו פה? מה הם עשו? למה צריכים להפריד אותם? למה ילדים צריכים לשאול, למה רק אנחנו בגן?"

שולמית עלתה לישראל לפני 15 שנים. "לא נתקלתי בגזענות, זאת פעם ראשונה שאני נתקלת בזה וקשה לי לעכל. אם מישהו היה חווה את מה שאנחנו חווינו השבוע, הוא היה מרגיש שזה ביזיון. אנחנו מרגישים שהם חושבים שאנחנו לא יהודים".

יזבנש גטו שולחת לגן יעל את ילדתה בת הארבע. "בשנה שעברה היו שלושה 'לבנים' בגן, השנה יש רק אחד. למה? אמרו לי שהיו אבל עזבו. אני כועסת. בטח שאני כועסת. ביום ראשון אשאר איתה בבית, אני לא שולחת אותה ומחכה שיהיה לנו גן חדש. אני רוצה שהיא תלך לגן מעורב".

את מריי ארגה אנחנו תופסים בסוף יום הלימודים, כשהיא מוציאה את בתה. "אנחנו רוצים גן מעורב ומסודר. אם לא — לא נשלח את הילדים לגן. אני שלוש שנים בקריית־גת. בשנה שעברה רשמתי לגן את הילדה ואת אחיה הגדול. כשהלכתי להירשם ביקשתי את הגן ליד, אבל אמרו לי ברישום, 'מה שיש זה רק פה. את לא רוצה, תשאירי את הילדים בבית. בפעם הבאה שתבואי להתלונן נזמין לך משטרה. בסוף הרגשתי שאין לי ברירה, לא רציתי להסתבך איתם, אז השארתי את הילדים בגן. אני מגדלת לבד שלושה ילדים, אני אם חד־הורית. אבל עכשיו אני לא אוותר, אני רוצה להעביר את הילדה לגן השני. אם לא, אני אמצא גן אחר".

"עשו לי רצח אופי"

עוד לפני פניית הפרסה של ראש העירייה, דהרי, בעיריית קריית־גת, שמצאה את עצמה בעין הסערה, מיהרו לפרסם הבהרה לציבור שבה תקפו את האמהות: "תושבים יקרים, תארו לכם מצב שבו אדם לא יכול להירשם לגן שבו הוא חפץ בקרבת מגוריו, רק בשל מוצאו או צבע עורו. תארו לכם מצב שבו ישנה אפליה ברישום לגנים והורים בני הקהילה האתיופית לא מקבלים אף אחת מהעדפותיהם לשיבוץ כדי שלא יהיו 'יותר מדי' ילדים בני הקהילה בגן. קיווינו שהסערה תחלוף ושהעובדות ידברו בעד עצמן, אך לצערנו מסכת ההשמצות וסילוף העובדות ממשיכים ומחייבים אותנו להעמיד את הדברים על דיוקם, טענה אחר טענה, על בסיס הפוסט הוויראלי שהעלתה אם תושבת העיר".

לדברי העירייה, "הרישום לגני הילדים הינו אזורי כבכל הארץ. האם (ספי בלילין — נ"ב) בחרה בעדיפות הראשונה את הגן שבו שובצה, שהינו גן טרום־חובה, ממלכתי־דתי, עם תוכנית צהרונים מסובסדת... ברובע השופטים מתגוררים תושבים רבים בני העדה האתיופית, רבים מהם הינם שומרי מסורת ובחרו בגן יעל הממלכתי־דתי, שכן הוא עונה על צרכיהם. כל ניסיון לייצר אינטגרציה מכוונת וגן הטרוגני יותר, הצריך הוצאה של הילדים ממקום מבטחם או שילובם בגן שאינו דתי או מסובסד. מסיבה זו, על אף ניסיונותינו, נותר הרכב הגן עם רוב של בני העדה האתיופית". עוד אומרים בעירייה כי בשני הגנים במתחם, הממלכתי־דתי והחילוני, ריכוז גבוה של יוצאי העדה האתיופית.

ספי בלילין, שזעקה לראשונה את כאב האמהות, זכתה אמנם להעביר את הילדה שלה לגן הסמוך, אבל היא עדיין כאובה וכעוסה. ביום שישי היא ישבה משעות הבוקר מול הגן בסערת רגשות וחיכתה במשך כמה שעות כדי לאסוף את בתה. "אני מרגישה שעשו לי רצח אופי. אין לי אינטרס לשקר. אמרו בעירייה שנשלחתי על ידי גורמים פוליטיים. אני חדשה בעיר, כל מה שאני רוצה זה שיהיה טוב לילדה שלי וסיפרתי במה שנתקלתי. אני לא מוכנה שהילדה שלי תגדל בחברה מופרדת. עכשיו מנסים להוציא אותי שקרנית? אני לא אשתוק על זה", היא אומרת, ודמעות חונקות את גרונה. "הם מנסים להסתיר את הגזענות. אני אמרתי את מה שראיתי וצילמתי. אני בהלם שהם מנסים להצדיק את עצמם על חשבוני. הם מטעים את הציבור. אני אמא שאין לה שום אינטרס. מעניין אותי רק דבר אחד — הילדים האלה והעתיד שלהם. אין שום סיבה בעולם שיפרידו אותם בגלל צבע העור שלהם".

ספי עלתה לישראל בשנת 2006. "הייתי בת 11. למדתי בפנימייה. מאז אני חווה גזענות מהמדינה. יש לי שתי אחיות שלא מעלים אותן לישראל, ואני נלחמת שיעלו אותן. כל המשפחה פה, אנחנו יהודים אבל משרד הפנים לא מאשר להעלות אותן. יצא לי בעבר להיתקל בגזענות, אבל מעולם לא נתתי לה כזאת משמעות עד שזה מגיע לילדה שלי. על כל מה שקשור אליה, אני לא מוכנה לשתוק".