"בגיל 40 המרחק מפתטיות הולך ומתקצר"
גלית חוגי, מהקולות החריפים והמרעננים בסביבה, מסתערת עלינו עם מופע סטנד־אפ בהתהוות ותוכנית בוקר מצליחה ברדיו, כשב"גב האומה" היא תפסה מקום חיוני ומשעשע לכבוד הסיבוב השני של הבחירות. אחרי שנה ראשונה כאמא ורגע אחרי גיל 40, יש לה דעות מוצקות על הכל, מפמיניזם ועד מזרחיות וממשה כחלון ועד איילת שקד
בחודש שעבר חגגה גלית חוגי יומולדת 40. טוב, אולי חגגה זה קצת מוגזם. המונח המדויק יותר במקרה שלה: עברה ליד. את החלפת הקידומת שרבים חוגגים במסיבת ענק, פוסט משתפך בפייסבוק והחלטה לחזור לפסיכולוג, ציינה חוגי בצניעות, כלומר לא עשתה כלום. "היו כמה רגעים נחמדים במהלך היום, אבל בסך הכל האירוע עבר בהדחקה", היא מחייכת. "זה לא שרציתי לעשות משהו ולא עשיתי. גם לא תיכננתי כלום. מאוד מלחיץ אותי לשמוח בהוראה: 'וכעת ‑ חגיגות'. זה קשה. פתאום אתה צריך מלא חברים שלא תיחזקת איתם יחסים שנה. גם האימהות צימצמה את כמות החברים שלי".
אבל גם לא לחגוג זה סטייטמנט. אולי הכנה למשבר שבדרך.
"חשבתי שאני אקח את הגיל יותר קשה, אבל זה איכשהו עבר. בגיל 40 אתה נדרש להציג קבלות. המרחק מפתטיות הולך ומתקצר. יש דברים שטמטום הנעורים מאפשר לך, וזה מצטמצם עם הגיל. לא שהיה לי משבר גיל 40, אבל את כן מוצאת את עצמך חושבת מה אני רוצה מהחיים. זה הבית שאני רוצה לגור בו. אלה החיים שאני רוצה לעצמי. עד עכשיו החיים הביאו אותי לאיזה מקום, ומעכשיו אני צריכה להחליט בעצמי. מסובך. בתחילת שנות ה־30 שלך אתה עושה דברים כי הדלת נפתחת. בגיל 40 אתה אומר לעצמך: נניח שכל הדלתות פתוחות, כל הדברים אפשריים, מה אני באמת רוצה? אני חושבת שזאת שערורייה שבתי הספר לא מלמדים ילדים להבין מה הם רוצים. מאוד קשה לדעת, אבל אפשר ללמוד את זה".
ואת לימדת את עצמך?
"לא, אני על זה יחד עם הפסיכולוגית שלי וזה קרוב מאי פעם".
בשורה הראשונה
לא רק דלת אחת נפתחה השנה בפני גלית חוגי, מהקולות השנונים, החריפים והמרעננים על המסך. אחרי שנים של כמעט, ליד ובצלם של אחרים, חוגי קיבלה סוף־סוף מקום בשורה הראשונה. הסטנד־אפ שלה מתחיל לתפוס תאוצה, הסדרה שיצרה, "האחיות המוצלחות שלי", מתקרבת לצילומי העונה הרביעית, תוכנית הרדיו החדשה שלה עם גורי אלפי ברדיו תל־אביב היא חגיגת בוקר מהנה, והנוכחות שלה ב"גב האומה", לצד הפאנל הוותיק, היא תוספת חיונית ומשעשעת לקראת הסיבוב השני של הבחירות.
ואם לא די בכל אלה, גם בחייה האישיים יש סיבות לנחת. העיקרית שבהן: בשנה שעברה הפכה לאם למורי יחד עם בן זוגה בשמונה השנים האחרונות, המוזיקאי גל ענר. היציבות המשפחתית משפיעה גם על המקצועית. אחרי שנים שבהן כתבה את רוב החומרים שלה בבתי קפה, חוגי שכרה לאחרונה סטודיו קטן בכרם התימנים יחד עם שותפתה לכתיבת "האחיות המוצלחות", נועה ארנברג. שם אנחנו גם נפגשים.
השינוי הגדול, לדבריה, לא הגיע מתוך מאמץ יוצא דופן, אלא מתוך התבוננות אל תוך עצמה. "לקח לי זמן להבין שאני 'בת' מסוג אחר. כזאת שאוהבת נקניקים ולא באמת אכפת לה מהמשקל שלה. ברור שיותר נחמד להיות יותר רזה, אבל אין לי שום בעיה שאני יותר שמנה. ברגע שהיה החיבור בין הדברים שאני כאילו אמורה להתבייש בהם ‑ להבנה שהדברים האלה הם הכוח שלי ויכולים להצחיק את כל החדר, דברים התחילו להסתדר. אפילו במזרחיות שלי ובאופן שהתחלתי להביע באמת את הדעות שלי בעניינים האלה".
גם האימהות שלך הגיעה באיחור.
"שנים הרגשתי שאני מחפשת תשובה אצל נשים אחרות. למה עשיתם ילד? שאלתי הרבה אנשים ולא קיבלתי תשובות מספקות. מעולם לא היה דחף עמוק לילדים. זה לא שאני הגרינץ'. היו ויש ילדים בחיי שאני מאוד אוהבת. זה לא דבר שאין לי גישה אליו אבל חייתי טוב לפני שמורי נולד. הייתי בזוגיות, היה לנו כסף, נסענו הרבה, היה כיף".
אז מה בכל זאת השתנה?
"אין ספק שילד הוא משקולות על כתפי הפמיניזם. אצל כל הזוגות שאני רואה וגם אצלנו בהרבה דברים ‑ העול על האמא שונה, והחלוקה נהיית טבעית ומטרידה. היא עושה יותר, עובדת פחות, ואז יוצא שהוא מרוויח יותר וזה נמשך ככה כי היא צוברת פערים. וזה כמובן מצופה ממך, כדי להוכיח את הנשיות שלך. לא רק כמה את אמא, אלא איזו מין אמא את. פתאום הגיע רגע שהבנתי שזה לא יבוא לי אף פעם, אף פעם לא התחשק לי לעשות את זה, צריך פשוט להחליט כן או לא. ובסוף הפחד מהחמצה הכריע. אני לא מצטערת לרגע שעשיתי את מורי, אבל אני לא חושבת שהוא שינה את חיי. לשבת במעגל האירועים של דיגיטף ולשיר שיר מטופש שאישה עם טייץ מלמדת אותי לשיר, זאת עדיין חוויה שקשה לי".
הקושי לשחרר ופשוט להיות ברגע?
"מה שקשה זה לוותר על האירוניה בכל מצב. זה מה שהאימהות דורשת ממך. אתה נאלץ לוותר על זה שאתה מסוגל לצחוק על הסיטואציה. הייתי רוצה להצליח, בשביל הילד שלי, לסתום את הפה וסתם לשיר שיר מטופש על יונה. אני לא מצליחה בינתיים".
במה האימהות שינתה אותך בכל זאת?
"אני לא מרגישה 'אדם אחר', אבל האימהות כן שינתה אותי בזה שאני לא מסוגלת לראות היום הכל בחדשות. בשלושת החודשים הראשונים אחרי הלידה היו לי מלא חרדות. מחשבות טורדניות. פחדתי מדברים בלתי הגיוניים, כמו זה שהוא יעוף לי מהידיים בגלגל ענק בלונה פארק, למרות שבכלל לא תיכננתי ללכת לשם. התברר לי שזו תופעה מוכרת אצל נשים אחרי היריון. מה שעוזר להתמודד עם החרדות האלה זה לדבר על זה וגם לחשוב באופן יזום מחשבה חיובית. לקח לי מלא זמן לחשוב על מחשבה אחת כזאת. בסוף הצלחתי לדמיין אותו מקבל פרס נובל, ואני יושבת בקהל והוא מודה לי".
עמק הבכא
עד שהילד יזכה בפרס נובל, חוגי תוכל לכתוב קומדיה רומנטית על סיפור ההיכרות שלה עם בן זוגה גל ענר. הם הכירו בתיכון, היו החברים הראשונים זה של זו, ונפרדו. אחרי עשור נתקלו זה בזה, אבל לא קרה יותר מדי. ענר עבר לחיות באירופה, וחוגי ניסתה לבנות לעצמה קריירה. כמה שנים אחרי נפגשו שוב, "ואז פשוט נהיינו שוב ביחד. בארבע שנים הראשונות ליחסים שלנו, אפילו לא גרנו באותה יבשת".
נשמע כמו הסיפור הרומנטי ‑ לגלות שאהובך היה שם תמיד, רק היה צריך להרים את הראש.
"רומנטיקה זה דבר מטומטם. אני לא טיפוס מגה רומנטי. זה פשוט קרה. זה לא סיפור כזה של תמיד אהבתי אותך כל חיי. לא היה לנו את הרגע של 'היית כאן כל חיי מתחת לאף'. היה כיף לפגוש אותו שוב אחרי כל השנים. אחרי שלא היינו בקשר לפחות עשור, אתה קצת פוגש בן אדם אחר. השתנינו. לא הרגשתי שאנחנו בוחרים זה בזה מתוך איזה ויתור. לא הולך, אז בוא נחזור לאקס. פגשתי בנאדם, נזכרנו שיש בינינו משהו שמאוד מסתדר ומאוד מתאים, וזה קרה".
הם לא נישאו כדת משה וישראל, וגם לא דחוף להם. "היה איזה רגע שחשבנו לעשות את זה, אבל אז נהיה היריון ובכלל נורא מביך אותי האירוע. זה שאתה צריך להיות נורא מיוחד. כמו להתחפש בפורים, וגם עם זה קשה לי. חוץ מזה, זה עולה מלא כסף. נמצא סיבה אחרת למסיבה".
מה ילד עושה לזוגיות?
"וואו. משנה אותה מקצה לקצה. אני מה זה בתוך זה, אז אני לא יודעת להגיד מסקנות. אין שום ספק שאחרי הלידה הכל משתנה מאוד. בחודשים הראשונים אתם ביחד במילואים. עמק הבכא. ברור שגם המין פוחת משמעותית. זה לא שהליבידו נעלם, אבל הזוגיות מזדקנת מאוד עם ילד. מריץ שנים קדימה".
ואז נלחמים בזה?
"אני לא יודעת להגיד לך, כי אנחנו בתוך הדבר. לא חושבת שיש מה להילחם בזה. היו שנים אחרות, עכשיו אלה שנים שאנחנו יותר נפגשים על הספה, רואים משהו בטלוויזיה פלוס זה שכל אחד בטלפון שלו. אלה השנים של הספה. ובזמן הזה אתה חושב איזו משפחה אנחנו רוצים להיות. מה חשוב לנו לעשות. זה ויתור שהוא אפשרי".
בשבועות הקרובים עד הבחירות, חוגי תשייף בעיקר פאנצ'ים על פוליטיקאים. ל"גב האומה" הגיעה ככותבת לאחרים, אבל אחרי כמה חודשים בעורף קודמה לחזית מול המצלמה. בדרך לפרונט, היא עברה מהפכון טלוויזיוני קטן ‑ השיער שלך הוחלק בפן, הגרדרובה הטלוויזיונית שלה השתדרגה והאיפור נערם על פניה. חוגי מודה שלא תמיד נוח לה עם הפוטושופ האנושי הזה. "יש פעמים שאני רואה את עצמי וחושבת שאני נראית כמו מלבן, ויש פעמים שאני נראית כמו מגישת חדשות, אבל אני לומדת גם לקבל את הזהות הזאת, שבה אני משחקת את משחק הטלוויזיה ונראית כמו שנראים בטלוויזיה. לא באתי ל'גב האומה' לעשות מהפכה בעניין הזה. אני מתארחת בתוכנית שיש לה פורמט וככה נראים בה. זה לא נגדי. זה כן מוציא משהו מהבדיחה כשאתה נראה מאוד חגיגי ואומר משהו גס. אני יכולה להצטרף למשחק הזה ואני יכולה להגיד, 'לא מתאים לי'. אבל אני רוצה להצטרף למשחק. זה כיף".
מרגישה שהעבודה ב"גב האומה" עיצבה את התודעה הפוליטית שלך בשנה האחרונה?
התודעה הפוליטית שלי עדיין מתעצבת. מה שעיצב יותר את התודעה הפוליטית שלי אלה דברים שקשורים במאבק המזרחי וטלוויזיה כמו 'הסמויה'".
למי הצבעת בבחירות האחרונות?
"לכחלון. זה נשמע בדיחה אבל אני חושבת שאנשים צריכים להצביע למי שהם דומים להם פיזית. היו לי בדיחות על כחלון ‑ ובטח עוד יהיו לי ‑ אבל אני באמת חושבת שמעולם לא חשבו על אנשים כמוני בסדר היום הפוליטי כמו שחשבו עליהם בתוכנית כמו 'דיור למשתכן'. איום הדיור על אנשים כמוני הוא פי אלף מפחיד מאיראן. זה שבר מנטלי עמוק של אנשים שחיים פה ומרגישים קבצנים בלי תחושת שייכות, וזה אסון. אני לא יודעת מה אצביע הפעם. אין הרבה אופציות. אני לא אצביע למפלגות ששונאות נשים ולהט"בים".
את יותר סלחנית כסאטיריקנית כלפי האנשים שאת מאמינה בהם בפוליטיקה?
"יש דברים שלא אצחק עליהם. מירי רגב, למשל. אני אצחק עליה בדברים מאוד ספציפיים. זה יצטרך להיות מאוד מנומק. אפשר להגיד על מירי רגב הרבה דברים איומים, אבל יש שם גרעין נכון. לא יודעת אם היא משתמשת במאבק המזרחי, אבל יש שם נקודה שאני מסכימה איתה, ואלה היו מקומות שהרגשתי שאסור לי לשכוח".
איילת שקד כמנהיגת מפלגה ‑ משמח יותר כהישג נשי או מסוכן יותר כי היא עומדת בראש מפלגה בעלת דעות קיצוניות?
"איילת שקד היא חידה בעיניי. משמח אותי שיש אישה בראש מפלגה, אבל הנוכחות שלה שם חושפת בעיניי את הערווה של המפלגה. שאישה חילונית, תוצר של מערכת החינוך החילונית, תל־אביבית, כל 'העגלה הריקה', היא זאת שעומדת בראש. הם הבדיחה בעיניי".
הדימוי של "גב האומה" הוא אליטיסטי, אשכנזי, שמאלני. חושבת לפעמים שאולי לקחו אותך על תקן עלה תאנה של לוחמת המזרחים השנונה?
"לא חושבת. מקווה שלא. לא חושבת שאלו היו השיקולים של ליאור שליין, אבל גם אם כן, לא אכפת לי. קיבלתי הזדמנות לספר בדיחות שמצחיקות אותי, יאללה, מה אכפת לי בשביל מה הביאו אותי".
לפנייה לכתב/ת 
