ביי ביי, נטלי

נטלי ביי, מגדולות כוכבות המסך של הקולנוע הצרפתי ("ונוס ביוטי" שהיה להיט בישראל, "יחסים פורנוגרפיים" וגם "תפוס אותי אם תוכל" של ספילברג), חיה כל חייה הבוגרים בפריז. ובכל זאת, השחקנית בת ה־71 מלאת געגועים לחיים בכפר ובעיקר לאיזור נורמנדי בו נולדה. "לפעמים יותר מדי עצבני בפריז. יש יותר מדי סטרס", היא אומרת בשיחה מביתה בבירה הצרפתית. "אני מתה עליה, אבל לפעמים צריך להתרחק להרבה זמן ממנה כדי לסבול אותה. זה נכון גם לתל־אביב. ביקרתי בה, אתה יודע? עיר כיפית, מלאת אווירה, אבל בטח אתה צריך גם להתרחק מדי פעם, לא?"

והיא ממשיכה: "הנה בדיוק חזרתי מהווקאנס באותו אזור שבו צילמנו לפני שלוש שנים את סרטי 'השומרות', אני אוהבת את האזור הזה. היה לי בו בית כפר עד לפני 15 שנה. מקום לנקות בו את הראש".

למרות שביי מסרבת לדבר על חייה הפרטיים, אפשר להבין שהאהבה לחיים השלווים בכפר קשורים גם בזיכרונות מהאקס המיתולוגי, ג'וני האלידיי, גדול זמרי צרפת שהלך לעולמו לפני שנתיים. ביי והאלידיי, שתחזקו זוגיות מתוקשרת בשנות ה־80, בילו לא מעט באזור. הם היו ממש היפה והחיה: הוא הפרוע, היא הממוסדת. היא תרמה את קולה לתקליטים שלו באותה תקופה ונולדה להם בת משותפת, לורה סמט, בעצמה שחקנית מוערכת.

סמט משחקת את בתה של ביי בסרט היפהפה "השומרות", שישודר מחר בערב ב־Yes 3 בבכורה ארצית. הסרט, שיצא בצרפת לפני שנתיים, מתאר את החיים בצרפת של מלחמת העולם הראשונה מנקודת מבט נשית. יותר מ־100 שנה אחרי סיומה, זו עדיין הטראומה הלאומית מספר אחת בצרפת, שאיבדה מיליונים מבניה בחפירות.

אקס מיתולוגי. ביי והאלידיי. צילום מתוך האינסטגרם

הסרט מתרכז בסיפורה של משפחה אחת בכפר באזור לימוז', שם צולם הסרט, המובלת על ידי אם המשפחה הקשישה (ביי, ששיערה מולבן ונראית זקנה מאי פעם, הרבה יותר מבמציאות). היא מנהלת את עסקי החווה ביד רמה, בעוד הבנים בחזית. "קראתי הרבה על המלחמה ההיא, וכמו רוב הצרפתים למדתי עליה רבות לאורך השנים, אבל כמעט מעולם לא הציגו את העולם של הנשים", מספרת ביי. "אנשים אז קימצו במילים, כי זו באמת הייתה תקופה נורא קשה והיה צריך להתמודד עם הכאב העצום וחוסר הוודאות".

כיאה לסרט צרפתי מלא אווירה ומצולם נפלא, "השומרות" מקדיש סצנות ארוכות ושקטות לתיאור העבודה בשדה ובחווה, עבודה פיזית מאומצת שביי נאלצה לעשות בלי כפילים. "היו לנו כמובן יועצים וגם אנשים מהכפר שווידאו שאנחנו עושים הכל נכון, ולמרות שאני מכירה את האזור, זו הפעם הראשונה שהערכתי כמה עבודה קשה זו", מספרת ביי. "למשל לחרוש בשדה, באדמה יבשה וקרה, זה מתיש וכואב בגב. יש סצנה בסרט במהלך העבודה על המחרשה שאני מועדת ונופלת על האדמה, והאנשים מרימים אותי כשאני מסוחררת. זה קרה באמת בזמן הצילום! בראש קיללתי את הפר שהוביל את המחרשה 'איזה מניאק!', אבל בגלל שהייתי בתוך הסצנה שתקתי וקיבלתי את זה, והמשכתי לחרוש, כמו שעשו אז".