סירים ושרירים

כשגיא פינס ורותי רודנר נכנסים אליי הם מתעדים את הכל פעמיים, לצורכי סטורי. "אז גיא הושפע ממך בעצם, במהפך שעבר", אני אומר לרותי שנראית מדהים.

רותי: "אנחנו שונים בטמפרמנט שלנו, אני יותר אימפולסיבית וגיא יותר מוחזק. הלחיצה שלי על הסנד והפוסט היא יותר קלה, אבל אנחנו לומדים אחד מהשני. עובדה שהיום באיזשהו אופן הוא יותר מתחבר לאורח חיים שלי, גם בקטע של הספורט והתזונה".

מימין: יריב מלילי, רודנר, פינס ואהרוני

מנה ראשונה /

ככל שאני זוכר זו הפעם היחידה בארוחה במדור שהאורח, גיא פינס במקרה הזה, בישל איתי חלק ממנה. הכלל הוא שאורחים אצלי בבית הם אורחים על כל המשתמע, אני נוהג בהם בכבוד ולא מעביד אותם באף צורה. אבל אני יודע שגיא מבשל הרבה וגם אוהב את זה מאוד, אז ביקשתי ממנו באופן ספונטני לבשל איתי. הוא הסכים. גיל אטלן ערך את השולחן בקפידה, ואת המנות הכנתי יחד עם השף האורח, יריב מלילי מ"הבית התאילנדי" ו"קאב קם". הוא ממונה על המנות התאילנדיות, ואני על הסיניות.

כבר למעלה מ־20 שנה שפינס עורך ומגיש את "ערב טוב עם גיא פינס", עכשיו בקשת, חמישה ערבים בשבוע, וזה מבלי לאבד מהרלוונטיות והמרעננות שלה. עם המבט החצי ציני וטון הדיבור המעט סרקסטי־המודע לעצמו, והרבה חן.

רודנר, אשתו, עזבה לפני כמה שנים את עבודתה כעורכת תוכן והתמסרה לכתיבה. אחרי הסדרה שלה "נופלות על הרגליים", שסרט המשך שכתבה לה הוקפא ("לשיברון ליבי הגדול" היא מודה), היא מפתחת סדרה לחברת הפקה אמריקאית וכותבת סדרה נוספת לתאגיד. יחד הם מבשלים עכשיו "ארוחות קונספט" מרובות משתתפים מדי שישי (הוא על הבישולים, היא המפיקה וה"סו שף").

במשך ארבע שנים הם גם שימשו כצמד מבקרי המסעדות של עיתון העיר ז"ל. "עד שהילדים הגיעו לחיינו, וגילינו שכשאתה מבקר מסעדות, אתה אוכל המון אוכל לא טעים", אומר גיא. "פתאום בערב היחיד שהיה לנו לצאת בשבוע, במקום ללכת למסעדה שאנחנו אוהבים, נאלצנו לאכול במסעדה שצריך לכתוב עליה", משלימה רותי את התמונה. אז הם נשארו לעשות את מה שהם אוהבים. לאורך השנים הניסיונות לייצר תוכניות מתחרות לפינס התאדו בסיכומו של דבר אל מול אימפריית הבידור של גיא.

שמעתי שלירון ויצמן, מי שעבדה איתך צמוד שנים רבות עד שעברה להנחות את 'האח הגדול', מכינה תוכנית מתחרה. זה מבאס אותך באיזשהו אופן?

"לא. למרות שהבנתי שזה עוד לא קורה בשלב הזה", הוא עונה.

לא נמאס לך לפעמים אחרי כל כך הרבה שנים?

"לא. אין רגעים שאני אומר די. אבל לפעמים יש רגעים פחות מוצלחים שאין לך כבר כוח".

רותי: "תודֶה שהקיץ היה לך קצת קשה. משהו באינסטגרם, שאתה רואה פתאום שכולם במיקונוס ואלה פה ואלה שם, ואתה הולך לעבוד. השנה השתחרר לך איזה בורג".

גיא: "אני לא מרחם על עצמי. ממש לא".

ואיך אתה מתמודד עם רכילויות עליך?

"תראה", הוא אומר. "גיליתי שבסופו של דבר, הרבה מאוד מהאנשים שעולים לכותרות, רוצים את זה, גם אם הם לעיתים מקטרים על זה".

רותי, בתגובה, מספרת איך גיא מסיים כל יום עבודה: "אנחנו גרים בקומה חמישית, אז בסביבות שמונה וחצי־תשע, אחרי שמצלמים את התוכנית ואז כל מיני השלמות לשידור החוזר והפרומו ‑ אנחנו שומעים בבית את המעלית מגיעה, ואז יש כמה דקות שהוא עומד מחוץ לדלת ואנחנו שומעים אותו עונה לטלפון - ייאמר לזכותו שבסבלנות אבל בנחישות - לכל אלה שרבים איתו על מה היה בתוכנית, ורק אז הוא נכנס הביתה".

גיא: "בדיוק היום הייתה לנו סוגיה כזו עם שחקנית - אני לא אגיד שמות ‑ שנפרדה לא מזמן מבת זוגה, וכבר שלושה שבועות שולחים לנו למערכת תמונות שלה מתנשקת ומתחבקת עם בת הזוג החדשה שלה. עכשיו, אנחנו לא עובדים בלגרום סבל לאנשים, אנחנו לא דוחקים אנשים לצאת מהארון, לא מפרסמים הריונות טריים מדי, אבל במקרה הזה, כשמישהי ידועה כמוה מתנהלת בפומבי עם בת זוג חדשה אחרי שסיימה קשר ‑ זה נראה לי חלק מהפייר־פליי של המקצוע.

"ואז ביקשנו תגובה ונהייתה פתאום דרמה גדולה. כנ"ל עם ניקול ראידמן, שרבים ידעו שהיא בסוג של פרידה. מצד שני, רובנו במערכת הורים לילדים, ואנשים יודעים שזה לא תכלית הכל עוד אייטם. מצד שלישי, האישה סופר־מסוקרת, דואגת להיות בכותרות כל הזמן בצורה מאוד מוקצנת, האם רק כשזה לא נוח לה, אז לא מדברים על זה. ואתה גם יודע שעוד דקה היא מוציאה אלבום והולכת להוציא את כל הסיפור שלה. ואז היא אומרת, אתה תהרוס לי את החזרה ללימודים של הילדים. אבל אני חושב שאם תשאל, אז בסך הכל רוב המסוקרים חושבים שאנחנו הגונים".

“עד כמה אתם בטירוף רייטינג” נשאלת השאלה וגיא עונה בכנות שזה לגמרי חשוב. מי שאומר שלא ‑ הוא סתם שקרן.

רותי: "בבוקר יש לנו חלוקת תפקידים, שבמסגרתה גיא מוריד את הילדים להסעה ולפעמים חוזר למיטה לתפוס עוד נמנום, אבל בדקה שהרייטינג מגיע הוא תמיד פוקח עיניים ונעשה ערני לגמרי".

ועכשיו לאוכל: כמנה ראשונה, על מגש קלוע עגול וגדול יריב סידר כמה עלי “בטל” שאין בדרך כלל להשיג בארץ, קערית עם רוטב עז טעמים מורכבים של חמוץ-מתוק-חריף שהבולט בהם הוא התמרינדי ניצבה במרכז המגש ומסביב קעריות קטנות עם למון גראס קצוץ דק, ג’ינג’ר קצוץ דק, צ’ילי קצוץ, בצלי שאלוט קצוצים אף הם. וליד כל אלה היו מונחים צרורות קטנים של עשבי תיבול טריים. דג צרב יפה ופריך לגמרי הוגש על צלחת כשבשרו מחורץ – עם צלחת ובה צרורות קטנים של אטריות אורז רכות ומשייות למגע. פשוט מגלגלים הכל ואוכלים.

עלי “באטל" למילוי וגלגול, רטבים ומטבלים

מנת ביניים /

בשלב הזה, יריב מכין כיסוני בצק דקיקים, מטוגנים בשמן עמוק, עד שהפכו לזהובים ופריכים, מילוי העוף שלהם טעים ועסיסי, והוא מגיש אותם עם שני מטבלים תאילנדים נפלאים, מאוזנים ועזי טעם.

אני עשיתי כיסוני וון טון סיניים, מבושלים במים, מלאים להתפקע בתערובת של פרגיות מתובלות בעדינות וגיא שעמד לידי, הכין את הרוטב הסצ’ואני החריף למנה, כשהוא מטגן, בוחש, מערבב, טועם ומחווה דעה.

פינס הגיע לארוחה כשהוא לבוש בחולצה עם שרוולים ארוכים. וזאת, אם אתם לא נמנים על מאות אלפי עוקביו באינסטגרם, כיוון שבשנתיים האחרונות הוא פיתח גוף שרירי להפליא. פרט שלא חמק גם מעיניהם של חברי "ארץ נהדרת" ("החיקוי מאוד מצחיק", אומר גיא).

כיסונים ממולאים עוף ומטוגנים

גם אני בסביבות גיל 50 עברתי מהפך, הורדתי 30 קילו ממשקלי, אבל יש הבדל עצום בין מה שיצא אצלי למה שיצא אצלך.

"אני מתאמן כל יום עם מדריך צמוד, שהוא גם חבר, גם רותי מתאמנת איתו בג'ים. זה כבר הפך לחלק משגרת החיים שלי", הוא מפרט.

ואתה גם אוכל אוכל של שרירנים?

"בגדול, אני משתדל לא לאכול אוכל שאני לא נהנה ממנו. הורדתי שטויות שאכלתי פעם בעבודה, ואני אוכל בצורה שמותאמת לאימונים, מבחינת כמות חלבון".

גיא: “בגדול, הורדתי שטויות שאכלתי פעם בעבודה, ואני אוכל בצורה שמותאמת לאימונים. זה כולל שייקים וכאלה דברים, אבל אני לא אוכל כל מיני מעודדי גדילה. אני גם משתדל לאכול פחות פחמימות. זו לא דיאטה, זה שינוי אורח חיים שלא גורם לי לסבול בשום צורה שהיא”

רותי, שבשלב הזה אני כבר מאוהב בה לגמרי, מלשינה שוב: "מה, כל הבית שלנו מלא שייק חלבון".

גיא: "כן, יש לי שייקים וכאלה דברים, אבל אני לא אוכל כל מיני מעודדי גדילה. אני אוכל חלבון, כי אני מתאמן הרבה, אז צריך לתחזק את זה. 30 גרם חלבון בבוקר ואז אחרי אימון עוד 30 גרם. כאילו, חמש פעמים ביום: 30 גרם חלבון ומשתדל לאכול פחות פחמימות. אלא אם כן אני פה. נגיד, עכשיו אני לא סופר מה אני אוכל".

"ואפילו לקחת תוספות" אני מציין בסיפוק.

גיא: "בדיוק, תרשמו. וראית שרצתי אחר כך להקיא בשירותים", הוא צוחק. "אבל ברצינות, בעבודה נגיד אני מביא לעצמי ירקות ועושה סלט מאוד גדול, עם חזה עוף או טונה. זו לא דיאטה במובן הדיאטתי של המילה. זה שינוי אורח חיים שלא גורם לי לסבול בשום צורה שהיא. אני חושב שאני אפילו אוכל יותר. נגיד, אם פעם למשל לא הייתי אוכל בבוקר בכלל, היום אני כן עושה את זה.

"ועדיין, אתמול - סליחה, איפה תא הווידוי פה? - באיזה שתיים עשרה בלילה, מה שלא קורה הרבה, ראיתי פתאום במקרר כמה בורקסים שרצינו לשלוח עם הילדים לבית הספר, כאלה שלפעמים אנחנו נותנים להם, סתם במקום עוד פעם סנדוויץ".

רותי: "די, ראיתי שאכלת את זה, אבל אמרתי, זה לא הגיוני. לא האמנתי".

גיא: "כן, ובניגוד מוחלט לכל מה שנאמר פה עכשיו, איזה בורקס קנוי, הכי נחות, שהיה במקרר בתוך שקית וחומם במיקרו, בשתיים עשרה בלילה".

"שמתי לב שהדגשת את המילה מיקרו", אני צוחק.

גיא: "טוב, בכל זאת אני מקצוען. יש לי גם תנור אידוי בבית".

קורה לכולנו, אבל מה גרם לך לעשות את המהפך הזה?

"אני אגיד לך את האמת, התאמנתי הרבה שנים אצל מאמן, שאם הייתי מגיע בזמן לאימון אצלו ‑ הייתי הולך לשתות קפה בבית קפה שממול, רק כדי לאחר. מחמת השיעמום והתחושה שזה בזבוז, של מילא כסף, אבל של זמן יקר. ואז רותי איזה יום אמרה לי...."

רותי: "רגע, אני חייבת להידחף. ואז אני קולטת ששום דבר לא זז עם האימונים שלו. כאילו, הוא שונא ללכת, שונא להתאמן ולא קורה כלום. ואני עודרת אותו: תחליף מאמן, תחליף מאמן. ואז ביום ההולדת שלו, לפני ארבע שנים, אני פשוט נכנסת למכון ליד הבית, ואומרת: 'אני מחפשת לבעלי מנוי עם מאמן פרטי, שלוש פעמים בשבוע'. בקיצור, אני נותנת לגיא את הטלפון ואומרת לו: 'זה ניר, תתקשר אליו'. אנד דה רסט איז היסטורי".

וכשאני מתעקש שוב, רותי שבה ומבהירה: "גיא מעולם לא היה שמן, למרות שהיום הוא מסתכל בתמונות ישנות שלו ואומר: 'איך היית איתי?' אבל אנשים לא יודעים שהוא היה הילד הביישן הזה שלא מרגיש בנוח עם הגוף שלו. זה שהולך לבריכה עם החולצה וכאילו מוריד רק לפני הכניסה למים. אז למול האפשרות להרגיש כל כך טוב ונוח עם עצמו, איזה עלה של חסה זה לא שווה?"

"אגב, ראינו את התמונה שלך בעירום חלקי והתפעלנו מאוד", אני אומר לרותי.

"אחדים ראו גם בעירום מלא", היא מחייכת. "כן, זה היה הסטייטמנט שלי לגיל 50. לפני יום ההולדת שלי הלכתי לצלם גבריאל בהרליה, שהכרתי מכתבה שעשו עליי, וביקשתי ממנו סשן של צילומים נטורליסטיים לחלוטין, לעצמי. הרעיון היה להביא את עצמי, כמו שאני, בהיותי בת 50".

רותי: “לפני יום ההולדת 50 שלי הלכתי לצלם וביקשתי ממנו סשן של צילומים נטורליסטיים לחלוטין. הרעיון היה להסתכל על עצמי בגיל 50 בפרצוף ולא להיבהל. העליתי את אחת התמונות כדי לשחרר את עצמי מאיזו תחושה לא נוחה, ולשחרר אנשים מהתחושה הלא–נוחה שלהם. וזהו, זה זכה להד מטורף”

היה מביך?

"לא, הרגשתי מאוד בנוח. מבחינתי, כמו בשיר של שחר אבן צור, חבל שאי־אפשר ללכת עירומים כל הזמן. אבל באמת עשיתי את זה כדי להסתכל על עצמי בגיל 50 בפרצוף ולא להיבהל מזה. ואז גם העליתי את אחת התמונות. הרעיון היה שאני משחררת את עצמי מאיזו תחושה לא נוחה, במטרה גם לשחרר אנשים מהתחושה הלא־נוחה שלהם. וזהו, זה זכה להד מטורף".

ואיך גיא הגיב?

"הודעתי לו לפני", היא אומרת ומיד מתקנת: "לא, שיתפתי אותו לפני. תראה, אנחנו מאוד שונים בדברים האלה. אבל לא הייתי עושה את זה בלי ברכתו כמובן. וקיבלתי אותה. נכון, גיא?"

גיא: "אני חשבתי שזה מיותר, אבל לא התנגדתי. וגם אהבתי מאוד את התוצאה הסופית".

מנה עיקרית /

יריב מכין מנה תאילנדית קלאסית בשם: “לאב”. מדובר במעין סלט בשר, מתובל נהדר, טעים בטירוף וחריף כהוגן, שמוגש עם אורז דביק ואנחנו אוכלים ממנו בהנאה.

גיא שוב נקרא לעזור לי במטבח ומכין את הרוטב לכדורי הפרגיות שלי, ולבקשתי גם מכניס את הכדורים המטוגנים לרוטב לבישול של דקות ספורות, לא לפני שהוא מקפיד על הסמכה מדויקת.

אני שואל את רותי, איך היא, כמי שגדלה בקיבוץ, נעשתה פודית. "אמא שלי הייתה תל־אביבית ואת כל ההתנגדות שלה לקיבוץ הכניסה דרך האוכל”, היא מספרת. “ההורים שלי היו מתגנבים לרחובות, קונים חסה וחמאה, שזו הייתה הצהרה, כי חסה אכלו בקיבוץ רק ביום שישי, רצועות־רצועות, בחומץ. ועוגות הכינו ממרגרינה. אמא שלי גם הייתה מתקנת את האוכל של הקיבוץ, לוקחת נגיד את העוף המכובס ומכינה איזה רוטב, חצי בהיחבא. גם אני, כנערה, הייתי שומרת את ביקורות אוכל של צחי בוקששתר, מגיעה לתל־אביב עם גזיר עיתון ומחפשת את המסעדות".

"ואני מתערב שיש לך את הסכינים הכי טובות, את המחבתות הכי טובות והמון גאדג'טס של מטבח" אני מקניט.

"ויש לנו גם מטחנה מיוחדת לאגוז מוסקט, מגרדה מיוחדת לוואסבי מעור של כריש”, אומרת רותי, “וגם סכין גילוח של כמהין, סכינים לפתיחת צדפות". 

"אם במקרה המין האנושי ייכחד ויצטרכו לשחזר כלים, אז יש מאיפה", גיא מבהיר. 

הוא גם מסכים להגדרה שבבישול גברי יש “שואו ושופוני”, כמו שהוא מנסח את זה. “אבל אני, למשל, שונא לעשות על האש. אגיד בצניעות שאני עושה את זה טוב, אבל אני לא אוהב את זה, כי קודם כל זה מנתק אותך חברתית מהחבורה”.

“ממתי אתה חברותי?” מלשינה עליו רותי.

“אתה לא חברותי?” אני שואל מופתע.

“אני חברותי”, הוא אומר, “אבל עם השנים אני מוצא גם סיפוק בלהתנתק קצת. אבל על האש זה בעיקר משעמם אותי, זה משעמם אותי קולינרית, ואם יש משהו שממש קשה לי איתו זאת השיטה הישראלית. להתחיל קודם בנקניקיות ואז בשיפודי הפרגיות ואז בקבב ואז בסוף, כשלאף אחד כבר אין כוח, מגיע הסטייק”.

הם הורים לשלושה, אנה (17), דוד (12) ולילי (9). אני תוהה אם גם הילדים שלהם אוהבים לאכול.

"אנה, הגדולה שלנו, שעולה עכשיו לכיתה י"ב, מאוד", אומר גיא. "בגיל שלושה שבועות בערך היא כבר הייתה בארוחה האחרונה ב'קרן', לפני שסגרו את המסעדה".

רותי: "כן, ואמרנו לעצמנו שהנה, הכל עניין של חינוך, ואז נולד דוד, שאוכל רק פסטה בלי כלום".

גיא: "ולא עגבניות ולא גבינות, ואם עושים לו טוסט ויוצאת קצת גבינה החוצה, שזה הדבר הכי טעים, אז הוא לא נוגע בזה".

רותי: "אבל אז הוא התחיל לבשל איתנו ונורא נפתח".

גיא: "פתאום הוא רוצה מרווה על הניוקי. וזה בא ממנו".

הילדים מתעניינים גם בעבודה שלכם?

"הם לא מהילדים שישאלו אותם, מה אתם רוצים להיות כשתהיו גדולים? והם יענו: 'מפורסמים'. אבל כן, יצאו לנו שלוש חיות במה. יותר ממני וגם איפשהו יותר מגיא, שזה נחמד כי זה אומר שהם כן קיבלו ביטחון, שזה אחד הדברים הכי חשובים שהורה ייתן לילד. לאנה הייתה רתיעה בשלב מסוים של הילדות, אזור גיל שש־שבע, מצַלמים ועניינים, אז אמרנו לה: אנושקה, לא חייבים ללכת לבכורה של סרט, אפשר לקנות כרטיסים כמו כולם, אבל אם את רוצה לראות את הסרט לפני כולם, אז זה המחיר. ואחרי זה היא החליטה שהיא שוב נוגעת בזה. אנחנו די שומרים עליהם. הקטנה למשל נורא לוחצת על אינסטגרם, אבל אנחנו לא מרשים לה. והגדולה מאוד זהירה ושומרת. יש אישו להיות ילדים להורים מפורסמים, אבל בסך הכל הם חווים את זה כחוויה טובה".

רודנר והבת לילי בפרסומת לדלתא

הבת הצעירה, לילי, גם הצטלמה לפרסומת לאחרונה. ואפילו רותי הצטרפה אליה. "כן, וזה היה כיף גדול. מאוד שמרתי על עצמי תמיד מאחורי הקלעים בצורה מאוד מכוונת. אבל בגלל שאני עוסקת בעיקר בכתיבה בשנים האחרונות, ואני המון לבד, עם רעיונותיי ומחשבותיי, הרגשתי שזה נכון לי, כדי ליצור איזה קונטרסט. וגם הילדה עפה על זה. אגב, ואני חושפת פה לראשונה, שאחרי שעשינו את דלתא, רצו את לילי גם לקסטרו".

פינס והילדים, מימין: אנה, דוד ולילי. “מבינים את המחיר"

וואו.

"נורא התלבטנו. לא אמרנו לה כלום, אבל החלטנו שלא. היא קיבלה בוסט מטורף, מספיק כרגע. זמנה עוד יגיע".

מנה אחרונה /

בשלב זה מגיעה המנה האחרונה: עוגה אישית קטנה, מקמח השקדים, עם תאנה מסוכרת בסירופ ג’ינג’ר, קצת מהסירופ בו בושלה ועליה כמות נדיבה של קרם פרש (וכן, שמתי לב לגמרי שהם צרכו רק כשליש מהעוגה רבת הקלוריות הזו).

זה גם הזמן להתוודות שמזמן לא נהניתי ככה בארוחה שאירחתי. ולא רק כי הרבה יותר נעים ומעניין לבשל אנשים שמתמצאים בתחום ואוהבים אוכל כמו הזוג הזה, אלא גם כי פתאום קלטתי כמה מעט אנחנו בעצם יודעים עליהם.

"אז כמה שנים אתם נשואים?" אני שואל.

"22 שנה ו־25 שנים ביחד", עונה רותי בקלילות הזאת שלה.

"אבל מי סופר", עונה גיא, לא לגמרי מרוצה מההלשנה.

הם הכירו מהעבודה בתחום בתקשורת, אבל הפכו לזוג רק אחרי שמצאו את עצמם, חדר ליד חדר, בעיתון "העיר", הוא כעורך התרבות והיא כעורכת החדשות.

רותי: "אני קצת קיטרתי עליו לעורך הראשי, אמרתי לו שאני לא יודעת אם הבחור הזה מספיק רציני להיות עורך תרבות", היא צוחקת. "אבל אין ספק שהרקע שלנו תורם לזוגיות, עד היום אנחנו יכולים לשתף אחד את השני מאוד בקלות בדילמות מקצועיות".

בתחום הזה לא רואים הרבה זוגות ששורדים יחד.

רותי: "מה הסוד לזוגיות שלנו? עבודה קשה מאוד".

גיא: "אני מספיק שנים במקצוע כדי לדעת שיש מתאם מצוין בין אנשים שמספרים על סודות הזוגיות המוצלחת שלהם, לגירושים שלהם שמגיעים קצת אחרי בדרך כלל".

רותי: "שטויות, מקסימום מתגרשים. אפשר לחשוב". 

עוגת שקדים אישית ותאנה מסוכרת

קייאו גאי

צרורות בצק מטוגנים

החומרים הדרושים:

דפי אגרול קנויים חתוכים לרבעים

למילוי:

300 גרם פרגיות טחונות

10 גרגירי כוסברה כתושים

מעט מלח

5 כפות סויה בהירה

אופן ההכנה:

1. מערבבים את חומרי המילוי.

2. שמים במרכז כל 1/4 עלה מילוי, אוספים את שוליו למעלה למעין צרור וקושרים בשרוך של בצל ירוק.

3. מטגנים בשמן עמוק כמה דקות, עד שהבצק שחום ופריך.

לרוטב:

1 כף רוטב סויה כהה

3 כפות רוטב סויה בהיר

1 כפית סוכר

1 כפית חומץ אורז

צ'ילי אדום קצוץ

אופן ההכנה:

מערבבים ומגישים לטבילה.

וון טון ברוטב סצ'ואני

החומרים הדרושים:

לבצק:

1/2 1 כוס קמח

1 כפית שטוחה מלח

מים

למילוי:

400 גרם פרגיות טחונות

2 כפיות ג'ינג'ר קצוץ

2 שיני שום קצוצות

2 פטריות שיטאקה קצוצות

1 כף רוטב סויה

1 כף יין אורז

1 כפית שמן שומשום

מלח, פלפל גרוס

אופן ההכנה:

1. שמים את הקמח והמלח בקערה, מוסיפים בהדרגה מים ומערבבים עד שמתקבל בצק די קשה, חלק ואחיד. אם יש צורך, מוסיפים מים או קמח על פי הצורך. מכסים בניילון נצמד ומקררים שעה.

2. מערבבים את חומרי המילוי לתערובת אחידה.

3. מרדדים את הבצק לעלה דק מאוד וחותכים לריבועים של 10 ס"מ.

4. שמים במרכז כל ריבוע 2 כפיות מילוי, מקפלים ומצמידים שתי פינות למשולש. אוחזים בשתי פינות המשולש, מקרבים אלה לאלה ומדביקים.

לרוטב:

3 כפות שמן

3 שיני שום

2 בצלי שאלוט פרוסים

1 כף ג'ינג'ר קצוץ

2 צ'ילי קצוצים

4 כפות רוטב סויה

4 כפות יין אורז

3 כפות חומץ יין לבן

מלח, פלפל גרוס

1 כפית שמן שומשום

1 כפית שמן צ'ילי

1 כוס מרק צח

אופן ההכנה:

1. יוצקים את השמן למחבת וכשהוא חם מטגנים בו את השום, הג'ינג'ר, הצ'ילי ובצלי השאלוט כדקה.

2. מוסיפים את שאר החומרים, מבשלים יחד כ־5 דקות.

3. מבשלים בינתיים את הוון טון במי מלח רותחים, כ־2־3 דקות, מסננים, מעבירים לקערה, יוצקים עליהם את הרוטב החריף ומגישים.

כיסוני וון טון ברוטב סצ'ואן

כדורי פרגיות אסייתיים

החומרים הדרושים:

1 ק"ג פרגיות טחונות

5 בצלי שאלוט קצוצים דק

4 שיני שום קצוצות דק

2 כפות ג'ינג'ר קצוצים דק

1 כוס כוסברה טרייה קצוצה דק

3 כפות רוטב סויה

מעט שבבי צ'ילי חריפים (אפשר גם בלי)

מלח, פלפל גרוס

4־5 כפות קורנפלור

2 ביצים

אופן ההכנה:

1. מערבבים את כל החומרים לתערובת אחידה לגמרי. מכסים בניילון נצמד ומניחים לתערובת להתקרר במקרר לשעה, לספיגת ואיחוד טעמים.

2. משמנים מעט את כפות הידיים. צרים מהתערובת כדורים חלקים ויפים בקוטר של כ־3 ס"מ. מגלגלים את הכדורים בקורנפלור.

3. מטגנים את הכדורים בשמן עמוק וחם כ־5 דקות, עד שהם שחומים מעט ועשויים לגמרי. שימו לב שהשמן לא חם מדי (כדי שלא יישרף החלק החיצוני והפנימי יישאר לא עשוי), אחרי כ־5 דקות כדאי לבדוק כדור אחד, לראות אם הוא עשוי בתוכו ולהוסיף מעט זמן טיגון, במידת הצורך.

בכל מקרה, אל תעלו בדעתכם לטגן חלילה את כל כמות הכדורים בבת אחת. הכניסו לשמן החם (בזהירות!) כ־10־12 כדורים בכל פעם. בזמן הטיגון, ערבבו מדי פעם את הכדורים, בעדינות, שיתגלגלו, ייטגנו ויזהיבו יפה מכל צידיהם.

מסננים היטב ומספיגים בנייר מטבח.

לרוטב:

2 כפות שמן

1 כף ג'ינג'ר טרי קצוץ דק

2 שיני שום קצוצות

1־2 פלפל צ'ילי אדום קצוץ דק

43 כוס מרק עוף צח או מים

3 כפות רוטב סויה

3 כפות סוכר חום

3 כפות חומץ אורז

2 כוסות מרק עוף צח

2־3 כפיות קורנפלור מעורבבות עם מעט מים קרים.

2 בצלים ירוקים, קצוצים

אופן ההכנה:

1. שמים 2 כפות שמן בווק וכשהוא חם, מטגנים בו את הג'ינג'ר, הצ'ילי והשום. מוסיפים את שאר חומרי הרוטב, למעט הקורנפלור והבצל הירוק ומביאים לרתיחה.

2. מוסיפים את תערובת הקורנפלור, מבשלים דקה עד שהרוטב מסמיך מעט ונעשה צלול.

3. מוסיפים למחבת את כדורי העוף המטוגנים, מערבבים, מבשלים יחד 2 דקות ומכבים את האש.

4. מעבירים לצלחת, מפזרים בצל ירוק ומגישים.

צילום: שי נייבורג