יוצאות למאבק

לא מוכנות לוותר: נשים שעוסקות בזנות פותחות היום במאבק בדרישה מהמדינה לאפשר להן לפרסם את שירותיהן ולהפסיק את פעולות האכיפה נגד הפרסומים. הבוקר הן צפויות להגיש עתירה לבג"ץ במסגרתה הן דורשות מבית המשפט לתת צו שיבטל את האיסור על פרסום זנות.

"למה לכל אחת שיש לה אינסטגרם והיא כמעט עירומה מותר לפרסם תמונה ולי אסור?" תוהה ז', אחת העותרות. "בפרסום באינטרנט יש לנו יכולת לסנן לקוחות, עכשיו המדינה דוחקת אותנו לרחוב".

מדובר בתשע נשים שהתאגדו יחד להגיש עתירה באמצעות עו"ד דורית פרידמן־ארבל, שעבדה בבית המשפט העליון יותר מ־15 שנים כעוזרת משפטית של השופטים דליה דורנר וסלים ג'ובראן. פרידמן־ארבל טוענת כי כל הנשים שהיא מייצגת הן בגירות, צלולות בדעתן, שאף אדם לא כפה עליהן לעסוק בזנות. "הבנות שאני מייצגת, ויש עוד הרבה בנות נוספות שלא הצטרפו לעתירה, בחרו מתוך בחירה חופשית לעסוק במקצוע הזה, בזנות. אי־אפשר לומר להן אתן קורבנות, אתן כנועות, לא יכול להיות שבחרתן. הן אומרות: אנחנו בחרנו, אנחנו רוצות לעסוק בזה, אין סיבה שהמחוקק יאסור עלינו לפרסם את השירות שלנו". הסיבה שהן מסרבות להיחשף בכתבה היא שהן ברובן אמהות לילדים ומבקשות לגונן עליהן.

כיום על פי החוק אסור לפרסם שירותי זנות מכל סוג שהוא. ב־1997 הפרסום של שירותי מין הפך לעבירה פלילית אך המחוקק קבע מספר תנאים שהקלו על הפרסום. ב־2011 גם התנאים האלו בוטלו, אך מכיוון שמדובר בעבירה פלילית שכדי לאכוף אותה יש לעבור הליך משפטי ארוך, האכיפה הייתה מועטה. השינוי המשמעותי התחיל לפני כשנתיים, אז נחקק החוק להסרת אתרים בהם מתרחשת פעילות לא חוקית, כמו סחר בסמים, הסתה לטרור ופרסום זנות. מדובר בהליך מנהלי שנועד להקל על המשטרה להסיר אתרים המפרסמים שירותי מין, ובחודשים האחרונים הנשים שעובדות בתחום מרגישות את התוצאות בשטח.

עורכת הדין דורית פרידמן ארבל

"מאז שהתחילו להסיר את הפרסומים שלנו מהאתרים הטלפון הפסיק לצלצל", מספרת ז'. היא עובדת כבר כמה שנים כעצמאית, מפרנסת את אחיה ואת ילדיה. לדבריה, בעלי האתרים שהוסרו נעלמים עם הכסף שהנשים שילמו להם עבור הפרסום. לדבריה, הפרסום באינטרנט מאפשר לה לשלוט בשעות העבודה שלה ועבור מי לעבוד. "כשאני בבית יש לי הודעה אוטומטית שנשלחת למי שמתקשר עם השעות שאני עובדת. יש לי אפליקציות שמראות מי מתקשר, את פרופיל הפייסבוק שלו. כשסוטה מתקשר לכמה בנות והן חוסמות אותו, האפליקציה מראה אצל מי הוא חסום. הסרת הפרסום באינטרנט דוחפת אותנו לעבוד ברחוב, שם אנחנו חשופות לאלימות מצד הלקוחות".

ר' החלה לעבוד בתעשיית המין לפני 19 שנה, הכירה את בן זוגה, הפסיקה למשך עשור וחזרה לאחר שהתגרשה. היא שמחה לנצל את ההזדמנות שהיא עולה לירושלים כדי ללכת לכותל. "תסתכלי עליי," היא אומרת, "אני נראית לך אחת שמשתמשת בסמים? אני אישה רגילה, שומרת שבת". המשותף לה ולכל הנשים שרואיינו לכתבה הוא המצב הכלכלי הקשה. "עבדתי במפעל, בעל הבית פשט את הרגל והיו לי חובות. ראיתי מודעה בעיתון והתקשרתי. הבנתי שזה לא כזה גרוע. שילמתי משכנתה, היה לי בית ולא היה חסר לילדה שלי כלום. אני עובדת לבד, מפרסמת את עצמי, לוקחת חדר במלון, לפעמים בתל־אביב, לפעמים בראשל"צ, בת־ים - איפה שנוח לי. יש לי עוד עבודה וזו השלמת הכנסה. אני רק רוצה שיתנו לי לעבוד".

רותם טוני, דוברת מטה מאבק העותרות: "הן עצמאיות, בלתי תלויות, אשר בחרו לעסוק במתן שירותי מין בתשלום. איסור פרסום עיסוקן פגע בפרנסתן והן עותרות על מנת לאפשר להן לפרסם את עיסוקן. העותרות לא צריכות שיגנו עליהן, הן עצמאיות, הן במחשבתן והן בהחלטותיהן. הן מייצגות סקטור שלם אשר אומר למדינה 'עד כאן': אני בגירה ורק אני אחראית על חיי ועל גופי, אל תחליטו בשבילי".